הערל פרק שמיני יבמות
פ.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
אכל
חלב מבן י"ב שנה ועד בן י"ח. ו)בנקבה איירי וכר' אליעזר
שלא ראה שעה אחת בכשרותו. שלקה
ממעי אמו: כיפה. אדול"ר
קח א מיי' פ"ב מהלכות
א) בכורות לח:, ב) לקמן צז.
ב"ב קנה: נדה מז:,
איסורי מזבח הי"ב:
שאין קילוח השתן הולך למרחוק כשהוא מטיל כלפי מעלה ואין נעשה
ואיידי דנקט לשון זכר נקט סימני סריס ולא נקט סימני
קט ב מיי' פ"ב מהל'
ג) [ביצה כח. כתובות סח.],
אילונית דלא מסתבר למימר דסברי לה כב"ש: ולאחר מכאן הביא
ככיפה: דאפיה אימיה. לחם בתנור: בטיהרא. שמחממתה חום
ד) שבת קלה. ב"ב כ. [תוס'
אישות הל' ד יא
שערות. רבותא נקט דאף
התנור וחום הצהרים: שיכרא מרקא. שכר מזוג. ואיכא דאמרי חזק:
על פי שהביא שערות לא אמרינן
שבת פט"ז], ה) צ"ל שנת.
סמג עשין כ טוש"ע אה"ע
יעב"ץ, ו) [ועי' היטב נדה
סימן קנה סעיף יב יג וסי'
ולא ידענא מאי ניהו. כלומר ולא
דאיגלאי מילתא למפרע שהיה קטן
❖
מז: בתוס' ד"ה דברי ב"ה],
קעב סעיף ו:
שלא ראה שעה אחת בכשרותו מנא ידעינן
ידענא ממאי הוי. לישנא אחרינא ה"ג
עד עכשיו שהביא שערות אלא חשיב
קי ג (מיי' שם) טוש"ע
היינו דשמענא לאמי כל שממעי אמו
ליה גדול לרב משתים עשרה
אמר אביי כל המטיל מים ואינו עושה כיפה
שם סעיף יב בהג"ה:
קיא ד מיי' פ"ז מהל
לקוי ולא ידענא מאי היא כלומר לא
ולשמואל מי"ח:
גליון הש"ס
ממאי הואי דאפיה אימיה בטיהרא ושתיא
ממרים הלכה ה ו:
נעשה סריס למפרע. ולקי על
הוה ידענא אהיכא קאי אבל השתא
קיב ה מיי' פ"ב מהל'
גמ' אמר רב יוסף היינו
שיכרא מרקא $ אמר רב יוסף היינו דשמענא
ודאי ידענא דסריס חמה קמפרש
חלב שאכל דלא חשיב
דשמענא. כעין זה לעיל עז
אישות הלכה ה:
לאמי דאמר כל שממעי אמו לקוי ולא ידענא
❖
קיג ו מיי' שם הלכה ד יא
ע"ב שבת כח ע"ב:
ואזיל: וליחוש שמא הבריא בינתים.
התראת ספק אע"ג דבשעת התראה
טוש"ע שם סימן קנה
מאי ניהו וליחוש שמא הבריא בינתים כיון
שעה אחת ואשתכח דהוה ליה שעת
היה ספק שמא יביא שערות קודם י"ח
סעיף יב:
דתחלתו וסופו לקוי לא חיישינן מתיב רב
קיד ז מיי' פ"א מהל'
הכושר: בודקין אותו. בבכורות קאי.
דהשתא מיהא איגלאי למפרע שהיה
לעזי רש"י
מילה הלכה יג
מרי א) רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר א בודקין
חוורור והמים הקבועים הרי זה מום
גדול בשעת התראה ולא דמי להכה
ופכ"ה מהל' שבת הלכה ו
אדול"ר [ארוולו"ד].
❖
אותו שלש פעמים בתוך שמונים יום לחד
ואיזה הוא חוורור הקבוע כל ששהה
את זה וחזר והכה את זה (מכות טז.)
טוש"ע א"ח סימן של סעיף
קמרון.
ח וטוש"ע י"ד סי' רסו
שמונים יום רבי חנינא בן אנטיגנוס
דאף לאחר שהכה את שניהם לא ידיע
אבר חיישינן לכוליה גופא לא חיישינן: רבי
❖
סעיף יא:
אילונית
לר"מ
אומר בודקין אותו שלש פעמים בתוך
איזהו אביו א):
אליעזר אומר לא כי וכו': ורמינהו ב)בן בעשרים
מוסף רש"י
יהא לה קנס. לשמואל ניחא כיון שימי
פ' יום בראש פ' ובאמצע פ' ובסוף פ'
שנה ולא הביא שתי שערות יביאו ראיה
בודקין אותו שלש
אבל בבדיקה תחלה וסוף לא סגי
קטנות נמשכים עד י"ח א"כ אין כאן
תוספות ישנים
שהוא בן עשרים והוא הסריס לא חולץ ולא
פעמים בתוך שמונים
שמא בינתים עבר ונמצא שאין קבוע
נערות דימי נערות הם בששה חדשים
יום. ואם לא בדקוהו,
ושמואל אמר קטן היה
מייבם בת עשרים ולא הביאה שתי שערות
ולא אמרינן הואיל ותחלתו וסופו לקוי
הסמוכים לשתים עשרה כשפוסקין אז
אע"פ שנמצא שם ביום
באותה שעה והא דאמרי'
יביאו ראיה שהיא בת עשרים והיא האילונית
שמונים לא הוי מום דשמא
לקמן איזהו סריס חמה כל
ודאי לא עבר: לחד אבר. לעין:
ימי קטנות אבל לרב יהא לה קנס
שהיה בן עשרים ולא הביא
בינתים הלך לו וחזר שכן
לא חולצת ולא מתייבמת דברי בית הלל ובית
לכוליה גופא. סריס חמה מחמת חולי
שפוסקין בזאת ימי קטנות כמו בשאר
דרכו (בכורות לח:). יביאו
שתי שערות ואפי' הביא
שמאי אומרים זה וזה בני שמנה עשרה רבי והא
נשים: תניא בן שמונה אסור
כל הגוף הוא: יביאו ראיה. אם ב"ד
ראיה שהוא בן עשרים.
לאחר מכאן הרי הוא
כסריס לכל דבריו וא"כ
קרובי האלמנה כדי לפטרה
לטלטלו. ואם יכול להיות בר קיימא
מצריכין את היבמה לחלוץ ולייבם
אליעזר אומר הזכר כדברי ב"ה ונקבה כדברי
מחשבינן ליה כגדול וכך
מזה היבם להתירה לשוק
יביאו קרובי היבמה ראיה שהוא בן
לא היה אסור לטלטלו ומשני הב"ע
מחשבינן נקבה לי"ח כמו
בלא חליצה ויבום (רשב"ם
ב"ש מפני שהאשה ממהרת לבא לפני האיש
כ' ותיפטר בלא חליצה ויבום: והוא
ב"ב קנה:). והוא הסריס.
שגמרו סימנים דע"י סימנים יש
זכר לכ' שנה. י"ל דלקמן
אמר רמי בר דיקולי אמר שמואל חזר בו ר'
והרי הוא סריס (שם) לא
מיירי משעת שנת עשרים
הסריס. כלומר ונולדו בו סימני סריס.
היכירא להוציאו מתורת נפל בכ' שנה
חולץ ולא מייבם. סריס
ואילך להחשיבו כסריס
אליעזר איבעיא להו מהי הדר ביה תא שמע
והכי מפרש בנדה בפ' יוצא דופן (דף
לרבנן כדאשכחן לרבי דכי גמרו סימנים
וא"ת במאי פליגי רב
לאו בר חליצה הוא דכתיב
דתניא רבי אליעזר אומר סריס חמה חולץ
ושמואל אי לקרבן הא א"א
להקים לאחיו שם בישראל,
מז:) דאי לא נולדו לו סימני סריס
חשיב בר קיימא בשלשים יום כשאר
לומר דהא לא הוו בזמן
והאי לאו בר הכי הוא (נדה
וחולצין לאשתו שכן במינן מתרפאין
אמרינן האי דלא מייתי משום קטנות
ולדות ומילתיה דר' אבהו כרבנן אבל
קרבן ואי ללקות איך מצי
וכל שאינו
מז: ולקמן צז.)
באלכסנדריא של מצרים רבי אלעזר אומר
הוא ומחזקינן ליה כקטן עד רוב
אין לפרש דלרבנן אין יוצא לעולם
לקי התראת ספק היא [ולא
עולה ליבום אינו עולה
שמה התראה] [ועי'
לחליצה (רשב"ם ב"ב שם).
שנותיו: הזכר כדברי ב"ה. אלמא
מתורת נפל ולרבי בכ' שנה ור' אבהו
לעולם לא הדר ביה וכי תנן ההיא לעונשין
והיא האילונית לא
בתוספות ד"ה נעשה]:
לר' אליעזר סריס חמה לא חליץ:
כרבי דא"כ כי פריך ארבה תוספאה
איתמר אכל חלב מבן שתים עשרה [ויום
א) ובזה ניחא דלא דמי
חולצת ולא מתייבמת.
ת"ש כו'. כי מתני' וסמי הך דלעיל
כמאן כרבי הוה ליה למיפרך אר'
ונשאת לכל מי שתרצה,
לאמרו לו אל תותיר דחשיב
אחד] עד בן שמנה עשרה ונולדו בו סימני
דרחמנא פטרה דכתיב
ליה תלמודא התראת ספק
מקמי תרתי ושמע מינה מההיא הדר
אבהו דקאי ביה ועוד דאם כן רבה
סריס ולאחר מכאן הביא שתי שערות
והיה הבכור אשר תלד,
לפי שלעולם לא יתברר
ביה. אי נמי מדקא מייתי מעשה
תוספאה אפילו כרבי לא אתי דלא
פרט לאילונית שאינה יולדת
הדבר שתהא ההתראה
ג רב
אמר נעשה סריס למפרע ושמואל
דאלכסנדריא לדבריו ש"מ מההיא
חשיב לר' בר קיימא לומר דאישתהי
(נדה מז:).
התראת ודאי דבשעה
אמר קטן היה באותה שעה מתקיף לה רב
שהתרו לו אל תותיר עדיין
דלעיל הדר ביה וממתניתין ליכא
אלא ע"י הוכחה יתירא שחי כ' שנה ב)
יש שהות ביום לאוכלה
יוסף
לרב אילונית לרבי מאיר יהא לה קנס
למיפשט הכי דקתני שיש לו רפואה
אלא נראה לר"י כדפירשנו ונראה
ובסוף היום ליכא למימר
משום דמשמע דמסברא קאמר הכי:
דאפילו נגמרו סימנים דאסור לטלטלו
אמר
ליה אביי מקטנותה יצתה לבגר א"ל
דא"א לצמצם אבל הכא
מתברר הדבר שהיה גדול
וכי תנן ההיא. הזכר כדברי ב"ה לאו
דבתוספתא בתר ההיא דבן ח' הרי
ג) כל כי הני מילי מעלייתא יתאמרו משמאי
בשעה שאכל חלב וגם כי
אמאי דאמרי לא חולץ אלא לאשמועי'
הוא כאבן ואסור לטלטלו קתני איזהו
היתה ההתראה ודאית:
דתניא אין הסריס נידון כבן סורר ומורה דלפי
ב) ועוד קשה דאמר לקמן
דעד שיהא בן עשרים חשבינן ליה קטן
בן שמונה שלא כלו לו חדשיו והיינו
שאין בן סורר ומורה נידון אלא בחתימת זקן
כיון דאיכא רשב"ג דאמר
אם לא הביא ומכאן ואילך אמרינן
אפילו גמרו דאין יוצא מתורת נפל
משתהי כרבים עבד וא"כ
התחתון ואין אילונית נידונית כנערה
גדול הוא אם לא הביא אלא שהוא
בשלשים יום אלא ע"י עשרים ומילתא
משמע דרשב"ג סבר כרבי
המאורסה שמקטנותה יצתה לבגר אמר רבי
ה
ולא נהירא שהרי רבי לא
סריס וחייב בעונשין שבתורה: איתמר
דלא שכיח היא
ואסור לטלטלו:
חשיב ליה בר קיימא עד
אבהו ו סימני סריס ואילונית ובן שמנה אין
גרסינן: מבן י"ב עד י"ח. אתינוקת
כיון שיהא בן עשרים ורשב"ג
עושין בהן מעשה עד שיהו בן עשרים
ובן שמנה מי קחיי והתניא
קאי כרבי אליעזר דאמר נקבה כב"ש
קאמר מכיון ששהה שלשים
❖
בר קיימא הוא:
ומרישא נמי שמעינן ליה דקאמר י"ב
בן שמנה הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו
אבל אמו שוחה
עליו ומניקתו
ד) ז
ויום אחד ואי בתינוק אין זמנו להביא
מפני
עד י"ג שנה ויום אחד בפ' יוצא דופן (נדה דף מו.): מבן י"ב. דפחות מי"ב ולא הביאה ודאי קטנה היא דזמן הבאת ב' שערות לתינוקת מי"ב
תוס' חד מקמאי
ואילך בפ' יוצא דופן במסכת נדה (שם): נעשה סריס למפרע. איידי דאיירי בלשון זכר קתני סריס כיון שעברהה) שמנה עשרה כרבי אליעזר ולא
א"ר אבהו סימני סריס
הביא אע"פ שחזר והביא אינו כלום דלא אמרינן כיון דהשתא אייתי איגלאי מילתא דעד השתא קטן הוה דבשערות תליא מילתא אלא בסריס
ואילונית ובן שמנה אין
מחזקינן ליה וחשבינן לה בת עונשין משנים עשר ואילך שהיתה ראויה להביא דאמר האי דלא אייתי משום דסריס הוה והא דתניא לקמן דאפילו
עושין בהם מעשה עד
שיהיו בן עשרים פרש"י
הביא לאחר מכאן הרי הוא כסריס לכל דבריו למפרע הוא דקאמר ומשנים עשר הויא גדולה וסריס הוה: ושמואל אמר קטן היה
סימני סריס ואילונית
באותה שעה. דלא מחזקינן ליה בגדול אלא משמונה עשר ואילך שהוא מוחזק בסריס והא דתניא לקמן הרי הוא כסריס לכל דבריו
להחזיקם בגדולים ובן ח'
מכאן ולהבא קאמר אבל למפרע הוי קטן. והוא הדין נמי דאפילו לא הביא לאחר זמן קחשיב ליה שמואל קטן עד י"ח ומשום רב נקיט ליה
[להחזיקו] בן קיימא אין
עושין בהן מעשה עד
לאשמועינן רבותא דאע"ג דחזר והביא סריס הוא: לרב. דאמר נעשה גדול למפרע מי"ב ואילך: איילונית לר"מ יהא לה קנס. חמשים כסף
שיהיו בן עשרים ופרכינן
אלמה תניא במסכת כתובות (דף לה:) איילונית אין לה לא קנס ולא פתוי באלו נערות ומוקמינן לה כר"מ דאמר קטנה אין לה קנס ואיילונית
בן ח' מי קחיי והתניא
הואיל ואין לה שערות קטנה היא בימים שהיתה ראויה לנערות ולא אמרינן כיון שעברו י"ח ולא הביאה נעשית גדולה למפרע לחייב קנס את
בן ח' הרי הוא כאבן
ואסור לטלטלו הב"ע
האונסה בימי נערות: א"ל אביי מקטנותה יצתה לבגר. לעולם נעשית גדולה למפרע והא דאין לה קנס לר"מ משום דמקטנותה יצתה לבגר
בשלא גמרו סימניו ואיכא
דנערות בסימנים תלוין וזו שאין לה סימנים חשבינן כל ימי קטנותה קטנה ובימי נערות בוגרת וזו וזו לר"מ אין לה קנס אבל לרבנן איילונית בימי
דאמרי' הב"ע כשגמרו
סימניו וזה וזה אחת
קטנותה יש לה קנס דרבנן פליגי עליה ואמרי קטנה יש לה קנס. ימי קטנות עד שנים עשר שנה ויום אחד: א"ל. רב יוסף שפיר קאמרת וכל כי
היא דתניא איזהו בן ח'
הני מילי מעלייתא כו': סימני סריס ואיילונית אין עושין בהן מעשה. להחזיקם בגדולים וסריסים עד שיהו בני עשרים ולא הביאו ומשנים עשר
כל שלא
כלו לו חדשיו
עד עשרים מצפים להם אם יביאו הרי הם קטנים עד עכשיו ואם לא יביאו גדולים הם: ובן ח'. שנולד לח' חדשים אין עושין בו מעשה להחזיקו
כבן קיימא בשביל סימנים כלומר אע"פ שגמרו סימני שערו וצפרניו כשנולד אפ"ה לא אמרינן בר קיימא הוא ודאי עד שיהיה בן עשרים שנה:
מפני