פ:
הערל פרק שמיני
יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כיון
דאיכא רשב"ג דאמר משתהי כו'. תימה דהשתא משמע
מפני הסכנה. (ב) סכנת שניהם הבן והאם שלא
ירבה חלב הדדין
קטו א מיי' פ"א מהל'
א) [תוספתא שבת פט"ז],
ב) [עי' תוס' נדה כז. ד"ה
מילה הלכה יג
ותיאנס ותמות: טעמא דלא גמרו כו'. בניחותא וסיומא דמילתא היא:
דפלוגתא דרשב"ג ורבנן בבן שמונה דחשיב בר קיימא לרשב"ג
אלא], ג) לעיל לו: שבת
טוש"ע י"ד סימן רסו
בר שבעה הוא. ולשבעה נגמרה צורתו אלא שנשתהא ה)וחזר. ואשמעינן
ולא לרבנן וקשיא לר"י דלעיל בהחולץ (דף לו:) ובפ' ר"א דמילה (שבת
קלה: נדה מד: [תוס' דשבת
סעיף יא:
קטז ב מיי' פט"ו מהל'
דף קלה: ושם) משמע דפליגי איפכא ובסתם וולדות דלרשב"ג היכא דלא
רבי אבהו דאפי' לרבי לא מחזקינן ליה בבר קיימא עד שיהא בן כ':
פט"ז], ד) [תוספתא פ"י],
ה) ס"א וחיי, ו) [שבת
איסורי ביאה הל' יט
ואישתהי עד תריסר ירחי שתא. שלא
שהה חשבינן ליה ספיקא ולרבנן
פט"ז], ז) [ולעיל סא:
טור ש"ע אה"ע סי' ד
מפני הסכנה הכא במאי עסקינן (א) כשגמרו
חשבינן ליה בר קיימא ואמר ר"י
חזר (ג) וילדה אשתו לסוף שנתה:
ולקמן קיט.], ח) [ועמ"ש
סעיף יד:
קיז ג מיי' פ"ב מהל'
ואכשריה. רבא דקסבר משתהא הולד
דמשמע ליה לגמרא דפליגי בתרתי
סימניו דתניא איזהו בן שמנה כל שלא כלו
תוס' נדה לב. ד"ה שמא כו'
א)
אישות
הלי"א
דלא מועלת הבדיקה עד
דעל כרחך רשב"ג איירי בבן שמנה
אחר גמר צורתו וזה נשתהא ג' חדשים
לו חדשיו רבי אומר סימנין מוכיחין עליו
א
שהוא גדול בשנים], ט) [עי'
טוש"ע שם סימן קעב
דמדתניא בתוספתא ו) בתר פלוגתא
ולא אמרי' לאחר שהלך בעלה נתעברה
שערו וצפרניו שלא גמרו טעמא דלא גמרו
היטב תוס' קדושין לה:
סעיף ו וסי' קנה סעיף יב:
קיח ד ה ו ז ח ט י מיי'
ד"ה הרי הוא], י) [בחולין
מאחר: כל ששהא שלשים יום באדם.
דרבי ורבנן דלעיל ומדקאמר כל ששהה
הא גמרו אמרינן האי בר ז' הוא ואישתהויי
❖
שם הל' יג טוש"ע
איתא והוא דלא דריס],
שחיה שלשים יום: אינו נפל. ואפילו
ולא נקט אם שהה משמע דאתא לרבויי
שם סי' קעב סעיף ה:
הוא דאישתהי אלא הא דעבד ב)רבא תוספאה
סתם וולדות דאין יוצאין מתורת נפל
לא כלו לו חדשי עיבור דאמרינן
קיט כ מיי' שם הל' ד
עובדא באשה שהלך בעלה למדינת הים
ב
טוש"ע שם סימן
אלא בשלשים יום ועוד דבתוספתא
לשבעה נגמרה צורתו ואישתהי עד
גליון הש"ס
קעב סעיף ו:
א] ואישתהי עד תריסר ירחי שתא ואכשריה
מסיים במילתיה דרשב"ג שנאמר
שמיני. להכי נקט באדם דאילו בבהמה
קכ ל מ נ מיי' שם הל'
תד"ה כיון וכו' ואמר ר"י
כמאן כרבי דאמר משתהא כיון דאיכא רבן
ופדויו מבן חדש תפדה משמע דמיירי
קתני התם שמנה ימים שהה אין נפל:
ו טור ש"ע שם סימן
דקי"ל דשמואל וכו'. עי'
קעב סעיף ד:
שבת ט ע"ב תד"ה הא לן
לקוי. רך: מחליק. חלק כבשר אשה.
בסתם וולדות מדמייתי קרא ועוד
שמעון בן גמליאל דאמר משתהי כרבים
❖
קכא ס ע טוש"ע שם
וש"נ:
דאם לא בא להוסיף רשב"ג סתם
דרך בשר איש להיות שעיר אשפר"א
❖
עבד דתניא רשב"ג אומר כל ששהה ל'
סעיף א בהג"ה:
ג)
בלע"ז: רתיחות. אשקומ"א: כיפה.
וולדות מה בא להוסיף על רבי ואכתי
יום באדם אינו נפל ת"ר ד) ג איזהו סריס חמה
קילוח ארוך למרחוק: דוחה. שאינו
קשיא לר"י הא דאיבעי לן בסוף רבי
הגהות הב"ח
כל שהוא בן עשרים ולא הביא שתי שערות
לעזי רש"י
קשור אלא צלול כמים: מחמיצין.
אליעזר דמילה
מי פליגי
(שם דף קלו.)
(א) גמרא הכא במאי
ואפילו הביא לאחר מכאן הרי הוא כסריס
מסריחין כששוהים בכלי: הבל. חמימות
רבנן עליה דרשב"ג בסתם וולדות או
עסקינן (כשגמרו סימניו)
אשפר"א. קשה, מחוספס.
לכל דבריו ואלו הן סימניו כל שאין לו זקן
תא"מ ונ"ב הכי גרס ברי"ף
אשקומ"א [אישקומ"א].
ד
כעין עשן: ומתקשה בשעת תשמיש.
לא ומדקדק מדאמר רב יהודה אמר
❖
הב"ע כשלא גמרו
קצף.
ושערו לקוי ובשרו מחליק רשב"ג אומר משום
תשמיש קשה לה: שיפולי מעים. כמין
שמואל הלכה כרשב"ג מכלל דפליגי
סימניו כו': (ב) רש"י
רבנן ומאי ראיה היא דלמא משום בן
כף למעלה מאותו מקום כדאמר בפ'
רבי יהודה בן יאיר כל שאין מימיו מעלין
ד"ה מפני הסכנה סכנת
ה
שניהם. נ"ב ובמס' שבת דף
יוצא דופן (נדה דף מז:): איתיב ליה
ח' בא לפסוק כמותו $ואמר ר"י דקי"ל
מוסף רש"י
רתיחות ויש אומרים ו כל המטיל מים ואין
קלה. פרש"י רק משום
ברת. אלמא כיון דליתנהו כולהו סימני
דשמואל בסתם וולדות פוסק כמותו
מפני הסכנה. מפני שחלב
סכנת אם ע"ש ובתוס':
עושה כיפה ויש אומרים כל ששכבת זרעו
ז
(ג) ד"ה ואישתהי וכו' שלא
א"נ דע"כ לא בבן שמנה פסק כמותו
סריס דבצר ליה האי לא מחזקינן ליה
הרבה בדדיה ומביאה לידי
דוחה ויש אומרים כל שאין מימי רגליו
❖
ח
חולי (שבת קלה.). כל
חזר הבעל וילדה:
כסריס: סיכי דיקנא. יתדות הזקן.
אלא בסתם וולדות דבבן שמנה אין
ששהה שלשים יום.
מחמיצין אחרים אומרים טכל שרוחץ בימות
הלכה כמותו מדר' אבהו דהכא ועוד
כלומר בכמה מקומות הוה לו שער
משנולד חי שלשים יום,
הגשמים ואין בשרו מעלה הבל רבי שמעון
באדם. להכי נקט באדם
בזקנו: בידי אדם. כלומר סריס
דאי בבן שמונה פוסק כמותו הוה ליה
הגהות הגר"א
דתני סיפא ובבהמה ח'
בן אלעזר אומר יכל שקולו לקוי ואין ניכר בין
למימר הלכה כרבי ורבן שמעון בן
אדם בעי חליצה סריס חמה לא:
[א] גמ' בזקן. נמחק (ור"ל
ימים, אינו נפל. ופוטר
עד
איש לאשה ואיזו היא אילונית כל שהיא בת
גמליאל: שיהא בכולן. אע"ג
טעמא דבעלה הוא. דהויא זונה
את אמו מן החליצה (לעיל
היכא דהביא ב"ש לאחר
כ
❖
לו:).
עשרים ועי' א"ר סוף פ"ה
דאמרן לעיל דבעינן שיהא לקוי ממעי
דנבעלה לאחי בעלה שלא במקום
עשרים ולא הביאה ב' שערות ואפי' הביאה
דנדה וא"צ לכל מה שדחקו
אמו ויש סימנים שאין יכולין להוודע
מצוה והיא היתה עליו בכרת:
לאחר מכאן הרי היא כאילונית לכל דבריה
התוס' בזה): [ב] שם
❖
פסולה
משנולד מ"מ כיון שניכר מיד שאין
דיקנא. נמחק:
ואלו הן סימניה כל שאין לה דדים ומתקשה
תוס' חד מקמאי
ל
עושה כיפה ושאר סימנים ניכרים כל
בשעת תשמיש רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שאין לה שיפולי מעים
ר' אומר סימניו מוכיחין
מ
אחד כשהוא בזמנו הוכיח הראשון על
עליו שעריו וצפרניו טעמא
כנשים רבי שמעון בן אלעזר אומר כל שקולה עבה ואינה ניכרת בין אשה
הגהות מהר"ב
נ
האחרים שממעי אמו הוא לקוי אלא
דשלא גמרו סימניו הא
רנשבורג
לאיש איתמר סימני סריס רב הונא אמר עד שיהו כולם רבי יוחנן אמר אפי'
גמרו סימניו אמרינן האי
ס
שלא היו ראוין להיות ניכרים סמוך
א] גמ' ואישתהי עד
בן ז' הוא ואשתהויי
באחד מהן היכא דהביא שתי שערות בזקן כולי עלמא לא פליגי דעד שיהו
ללידתו וא"ת הא דאמרינן (לקמן דף
ע
[א]
תריסר ירחי שתא. נ"ב עי'
אישתהי אלא הא דאמר
קיא:) קטן וקטנה לא חולצין ולא
כולן כי פליגי בשלא הביא אלא הא דאמר להו רבה בר אבוה לרבנן עיינו
ראב"ן דף קכב ע"א
ז)
רבא תוספאה עובדא
ומפרש מהיכן אתי הדבר
הוה באשה שהלך בעלה
מייבמין קטן שמא ימצא סריס כשמטיל
ביה ברב נחמן אי בשרו מעלה הבל איתיב ליה ברת כמאן כרב הונא לא רב
והוא כשנתעברה ופגעה
למדינת הים ואשתהי
❖
מים ועושה כיפה יחלוץ וייבם לרב
בסוס זכר תחלה:
נחמן סיכי [ב] דיקנא הויא ליה: הסריס לא חולץ ולא מייבם וכן אילונית וכו':
עד תריסר ירחי שתא
הונא דאמר עד שיהא בכולן ואפילו
כמאן כר' דאמר אישתהי
ח)
קתני סריס דומיא דאילונית מה אילונית בידי שמים אף סריס בידי שמים
כיון דאיכא רשב"ג דאמר
אם יולדו כל הסימנים לאחר מכאן
אישתהי כרבים עבד דתניא
וסתמא כרבי עקיבא דאמר בידי אדם אין בידי שמים לא: הסריס
תוס' חד מקמאי (המשך)
אין בכך כלום כיון שלא היה לקוי
רשב"ג אומר כל ששהא
שחלץ ליבמתו לא פסלה כו': טעמא דבעלה הוא הא אחר לא
יום בין לא שהה ודאי בן
ל' יום באדם [אינו]
ממעי אמו ואין לומר דבאותו קטן
קיימא הוא ות"ק ס"ל דבן
נפל לכאורה מסתבר'
לימא
שיש בו סימני סריס שאין עושה כיפה
דשלש מחלוקות בדבר
ח' שנגמרו סימניו מיחייא
קאמר דלא חולצין ולא מייבמין דהא בכל דוכתא משמע דטעמא משום דחיישינן למיעוט וזה היה תימה דאותן שיש בהן סימני סריס בקטנותם
חיי אלא שאין מחזיקין
ת"ק דפליג אדר' ס"ל דבן
אותו כבן קיימא ודאי עד
ח' לא חיי בין נגמרו
רובם מתקנין ולאו סריס נינהו ועוד דלקמן בפרק בית שמאי (דף קיא:) משמע דבכל קטנים איירי רבי מאיר גבי יבם קטן שבא על יבמה
סמניו בין לא נגמרו ור'
שיהא בן כ' וי"מ דסימני
גדולה תגדלנו דקאמרינן לימא מתניתין דלא כרבי מאיר כו' ואמר ר"י דהא דבעינן לעיל שיהו בו סימני סריס משנולד היינו ליחשב ודאי
בן ח' דקא"ר אבהו לאו
ס"ל דכשנגמרו מחייא חיי
סריס אבל ספק סריס הוי אף על פי שאין בו סימני סריס וכן פירש רשב"ם ביוצא דופן (נדה דף מז: ושם) גבי הא דאמר וכי לא נולדו בו סימני
להחזיקו כבן קיימא קאמר
אלא שאין עושים מעשה
להחזיקו כבן קיימא ודאי
אלא לענין קטנות כשם
סריס עד כמה עד רוב שנותיו פירוש עד רוב שנותיו אם לא הביא הוי גדול ודאי וסריס ודאי אבל קודם לכן הוא קטן ויש לו דין בן תשעה מכ'
ועד רוב שנותיו ואם הביא ב' שערות מכ' ועד קודם רוב שנותיו הוי גדול ולא סריס: דהביא שתי שערות בזקן כולי עלמא לא פליגי
שסימני סריס ואילונית
עד שיהא בן כ' ורשב"ג
קאמר לענין קטנות וגדלות
ס"ל כל ששהה שלשים
עד שיהא בכולן. וא"ת והא לעיל אמרינן בן עשרים ולא הביא שערות יביאו כו' הא הביא שערות קודם כ' לא חשיב ודאי סריס אע"פ שיש
כך בן ח' לענין קטנות
יום באדם אינו נפל אפילו
וגדלות וכן פי' הרב א"ב
בשלא גמרו לו סימניו
בו סימני סריס ואם כן מאי קאמר עד שיהא בכולן אפילו כולן אין מועילין דהא הביא שתי שערות בזקן ואמר ר"י דשערות דזקן אין מועילין
ב"ד ז"ל וז"ל אמר אביי בן
דאי אמרינן דרשב"ג דוקא
לדין הבאת שתי שערות אף על גב דבכל שאר מקומות בגוף מועילים ואם תאמר כיון דהביא שתי שערות בזקן מאי קאמר עד שיהא
ח' שאין עושין מעשה עד
בדנגמרו סימניו הוא דאמר
בכולן והלא אחד מן הסימנים הוא שאין לו זקן והרי יש לו זקן ואמר ר"י דאין חשוב בהבאת שתי שערות לבד יש לו זקן אלא אם כן
שיהיה בן כ' כי העשרים
כל ששהה ל' יום וכו' אבל
שלו כי"ג של שאר תינוקת
לא גמרו אע"פ ששהה
נתמלא זקנו וא"ת הא דאמר בפרק קמא דקדושין (דף לה: ושם) זקן האשה והסריס ופירש בקונטרס סריס חמה היכי משכחת לה למ"ד עד
ולפני כ' שלו כלפני זמן
נפל הוא א) השתא י"ל
כי
שיהא בכולן ואר"י דהכא מיירי קודם כ' אבל מה שהביא אחר כ' שכבר הוא סריס ודאי אין בכך כלום ט): פליגי בשלא הביא. והא
של שאר תינוקת מפני
אי בשנגמר סימניו אמרו
דקאמר רבי יוחנן אפי' באחד מהן לא שיצטרך סימן אחד בהדי האי אלא בהאי לחודיה חשוב סריס ואין לתמוה על הלשון דבכי האי גוונא אמרי'
שהה ל' יום אינו נפל שאם
דקותו וחולשתו ויש מי
שאומר שאם לא הביא
היה נפל אינו יכול לחיות
באלו טרפות (חולין דף סב.) עוף הבא בסימן אחד טהור י) והני מילי דלא דריס ועל כרחך הכי פירושו הני מילי שאותו סימן הוא דלא דריס:
שתי שערות והוא בן כ'
ל' יום כש"כ כשלא נגמרו
לימא ה"ז סריס ואע"פ שלא
סימניו אם היה נפל אינו
הביא סימני סריס כי (היחוד) [האיחור] מוכיח עליו שהוא לקוי מבטן אמו ומעת לידתו ועכשיו נתגלה ספקו אבל קודם כ'
יכול לחיות ל' יום אלא משמע דס"ל לרשב"ג כל ששהה ל' יום אינו נפל בין גמרו בין לא גמרו ורשב"ג ורבנן בתרתי
שעדיין לא נתברר רעותו לא אבל אם הביא ב' שערות בזמנו הרי הוא כשאר תינוקת ומסתברא כפי' קמא דאי כפי' בתרא
פליגי פליגי בבן ח' כדאמרי' ופליגי בספק בן ז' ספק בן ח' דאליבא דרבנן הולכין אחר רוב נשים דילדן ולד של קיימא
הכי איבעי ליה למימר בן ח' כיון שיהיה בן כ' עושים בו מעשה והז"ל לא עלה פירושו כלום לבן ח': הא דתנן סריס
ולרשב"ג ספק הוא ואפסיק הלכתא בפרק ר"א דמילה כרשב"ג ומשמע דבתרוייהו אפסיק הלכתא כרשב"ג בין בספק בן
ח' בין בודאי בן ח' וממילא ש"מ דלית הלכתא כר' אבהו דאמר אין עושין בהם מעשה להחזיקו כבן קיימא עד שיהיה
שחלץ ליבמתו לא פסלה מן הכהונה בעלה פסלה דוקא בעלה הוא הא אחר לא פסלה מן האחים דלית הלכתא כרב (הונא)
בן כ' דהא אפסיק הלכתא כרשב"ג דאמר כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל דמשמע בודאי אינו נפל וולד של קיימא הוא.
[המנונא] דאמר שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה דגרסינן בסוטה פרק היה מביא אמרי במערבא לית הלכתא כרב המנונא.
ויש לפרש מלתא דרשב"ג בתרתי בספק בן ח' אבל כל זמן שלא שהה ספקא הוה כי שהה ודאי בן קיימא הוי בן ח' בלא
תנן התם בפרק בתרא דבכורים אנדרוגינוס יש בו דרכים שוה לאנשים ויש בו דרכים שוה לנשים ויש בו דרכים שוה לאנשים
שהה ודאי נפל הוא בששהה ל' יום הוי ספק עד שיהיה בן כ' ולעולם לר' אבהו הלכה הוא והר' שמואל ב"ר דוד כתב
ולנשים ויש בו דרכים [שאינו שוה לא לאנשים ולא לנשים] שוה לאנשים כיצד מטמא בלובן כאנשים וזוקק ליבום כאנשים
ר' אמר חדא ורשב"ג אמר חדא ולא פליגי דר' לא אדכר כלל שהה ל' יום ס"ל דבשנגמר סימניו תליא מלתא בין שהה ל'
ומתעטף ומסתפר כאנשים ונושא ואינו נישא כאנשים וחייב בכל מצות האמורות בתורה כאנשים כיצד הוא שוה לנשים
א) אולי צ"ל די"ל דאי בשנגמר סימניו אמרו שהה ל' יום אינו נפל ה"ה בלא נגמר סימניו שאם היה נפל וכו'.