הערל פרק
שמיני יבמות
פא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לימא
תיהוי תיובתא דרב המנונא כו'. וא"ת לעיל בפ"ק (דף טו:)
פסולה ליבמה. כאשת איש שזינתה שאסורה לבעלה וכיון דזונה היא
קכב א מיי' פ"ז מהל'
א) לקמן צב: צה. צו. סוטה
יח: גיטין פ:, ב) לעיל סא.,
תרומות הלכה יד
אסורה לכהונה: האמר איילונית זונה היא. בפרק הבא על יבמתו
דקאמר צרות מתיירא אני בני צרות מעיד אני לכם לרב
ג) בכורות מב:, ד) לקמן
סמג לאוין רחצ (טוי"ד סימן
(לעיל דף סא.) ויליף לה [שם:] מהזנו ולא יפרוצוז): מתני' סריס חמה כהן
המנונא מבני צרות לפשוט שהצרות פטורות מחליצה ומן היבום שאם
פב:, ה) [צ"ל אלעזר עיין
שלא):
וכו'. אבל סריס אדם מיפסל נמי פסיל לה מתרומה דבי נשא דהיינו
קכג ב ג מיי' פ"א
היו זקוקות לאחין א"כ היו בני צרות פסולות מק"ו דאלמנה דליכא
תוי"ט ועי' תוס' לקמן פד.
ד"ה רבי], ו) זבחים עב.
מהלכות איסורי
פצוע דכא: לא יחלוץ. אם יש אח
למפרך מה לאלמנה שכן היא עצמה
ביצה ג: ערלה פ"ג מ"ו,
ביאה הלכה טו:
לימא תיהוי תיובתא דרב המנונא דאמר
אחר: אבל לא נישא. שהוא כזכר
מתחללת שגם היבמה שזינתה מתחללת
קכד ד מיי' פ"א מהל'
ז) [הושע ד], ח) [לקמן
והשוכב עמו הרי הוא כבא על הזכר:
לרב המנונא ואמר ר"י דמה דפשט
פג:], ט) [ויקרא כב],
שומרת יבם שזינתה פסולה ליבמה לא הוא
תרומות הל' כו
א)
י) [וע"ע תוספות ביצה ג:
סמג עשין מג טוש"ע י"ד
רבי אליעזר אומר. בגמרא ח) מפרש
להם בני צרות בזה לא היה מתיירא
הדין אפילו לאחר נמי ואיידי דתנא רישא
ד"ה ואחרות ותוספות ע"ז
סימן שלא סעיף ב:
פלוגתייהו: גמ' מהו דתימא מוליד
שאם יקפידו עליו יאמר שאין הלכה
קכה ה מיי' פי"ד מהל'
בדידיה תנא נמי סיפא בדידיה: וכן איילונית
מט. ד"ה נתערבו ותוספות
כרב המנונא: ואין מאכילה בזמן
מאכיל. דדייקינן ויליד ביתו הם יאכלו
תרומות הלכה ב:
סנהדרין פ. ד"ה ואחרים
ט)
שחלצו לה אחין כו': טעמא דבעלוה הא לא
קכו ו טוש"ע י"ד סימן
ותוספות זבחים עב. ד"ה
חזה ושוק אפילו בתרומה דרבנן. רצו סעיף ג:
הראוי להוליד יאכיל: מאכילה בתרומה
❖
❖
נתערבו],
בעלוה לא כמאן דלא כרבי יהודה דאי רבי
כו'. לקמן מפרש לה בתרומה בזמן
בפרק שני דכתובות (דף כה.) גבי מאי
יהודה האמר איילונית זונה היא: מתני'
ב)
הזה דרבנן אבל במידי דאורייתא לא
גדולה חזקה דקאמר ואיבעית אימא
א סריס חמה כהן שנשא בת ישראל מאכילה
הגהות הב"ח
תוספות ישנים
מאי טעמא ספק איש ספק אשה הוא:
בתרומה דרבנן אכלי דאורייתא לא
בתרומה רבי יוסי ור"ש אומרים אנדרוגינוס
ה"נ קאמר כו'. והכי משתמע מילתיה
אכלי ההיא שינויא לא הויא כסוגיא
(א) תוס' ד"ה ואין וכו'
א"ל אין שאני שונה (לעיל)
ואור"י משום דשמעי' כו'
עיגול בעיגולין עולה וצ"ל
דהכא דגזרינן דרבנן אטו דאורייתא
דר"ל מאכילה בתרומה כלומר בזה"ז
כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה ר'
דקאמר בברייתא שלא
לפי אשר פירשנו א) דר"ל
והא דאמר באלו עוברין (פסחים דף
שאין נוהג אלא תרומה ואינו מאכילה
❖
יהודה אומר טומטום שנקרע ונמצא זכר לא
הכריעו:
שאני שונה דרבי יוסי סבר
ג)
מד.) גבי שתי מדוכות הנח לתרומת
בכלום בזמן שחזה ושוק נוהגין דהיינו
עיגול בעיגולין עולה וא"כ
יחלוץ מפני שהוא כסריס ד)ב אנדרוגינוס נושא
ע"כ תרומה בזמן הזה
כשהמקדש קיים: אפי' בתרומה דרבנן.
תבלין דרבנן ולא גזרינן אטו דאורייתא
אבל לא נישא ר' אליעזר אומר אנדרוגינוס
דרבנן דאי מדאורייתא לא
ה)
ג
לעזי רש"י
אמר ר"י דשאני התם דאקראי בעלמא
כגון תרומת פירות הואיל ואיכא תרומה
חייבין עליו סקילה כזכר: גמ' פשיטא מהו
הוה עולה דהוי דבר
ולא איתחזק איסורא דאימור תרומה
דאורייתא כגון דגן תירוש ויצהר גזרי':
שבמנין דלא בטיל וא"ת
פניגר"י [פינוגר"י].
דתימא מוליד מאכיל שאינו מוליד אינו
אפילו תרומה בזה"ז
חילבה (גרגרנית יוונית,
אף מאכילה. דזכר מעליא הוא: מי
לתוך תרומה נפלה אבל עיגול
❖
דאורייתא ניחא שפיר
צמח המשמש לתבלין).
מאכיל קמ"ל: רבי יוסי ורבי שמעון אומרים
סברת תרומה בזה"ז דרבנן. דקמוקמת
בעיגולים דהכא אע"ג דאקראי בעלמא
דעולה משום דעיגול הוי
לה למתניתין במידי דרבנן ואסרת לה
איתחזק איסורא והא דפריך לקמן
אנדרוגינוס: אמר ר"ל מאכילה בתרומה
תרומת פירות דהויא
מדרבנן אף בזמן (שאין)
בחזה ושוק: שאני שונה. ברייתא
(דף פב.) דרבי יוחנן אדרבי יוחנן
מוסף רש"י
ואין מאכילה בחזה ושוק רבי יוחנן אומר אף
שביהמ"ק קיים וי"ל דאם
עיגול של תרומה בטל במאה של חולין
מברייתא דשתי קופות הו"מ לשנויי
שומרת יבם שזינתה.
איתא דתרומה בזה"ז
מאכילה בחזה ושוק ולריש לקיש מאי שנא
או עיגול של תרומה טמאה בטל בק'
בתרומת פירות דרבנן כי ההיא
דאורייתא הוה גזרינן דרבנן
כשהיא שומרת יבם,
חזה ושוק דאורייתא תרומה נמי דאורייתא
אסורה ליבמה. כאשה
אטו דאורייתא. וא"ת ומנא
דפסחים אלא דמשני לה שפיר וא"ת
עיגולים של תרומה טהורה ואי תרומה
לן דר' יוסי קאמר לה וי"ל
שזינתה תחת בעלה
הכא במאי עסקינן בתרומה בזמן הזה דרבנן
בזמן הזה דאורייתא כיון דעיגול דבר
ומי דחקו לר"ל דלא אכלה בתרומה
משום דר' יהודה פליג עלה
שאסורה לבעלה (סוטה
אבל בזמן שבהמ"ק קיים מאי לא אדתני אין
יח:). כל שדרכו לימנות
בסיפא מכלל דת"ק דידיה
חשוב הוא ודרכו לימנות לא בטיל אף
בזמן חזה ושוק ואור"י משום דשמעינן
שנינו. במשנה ערלה
הוי ר' יוסי דסתמא הוא בר
מאכילה בחזה ושוק ליפלוג וליתני בדידה
על גב דתרומת תאנים דרבנן הואיל
לר' יוסי דאמר אנדרוגינוס ספיקא
פלוגתיה וקשה לרבינו
כדלקמן דלא בטיל, משמע
בד"א בתרומה דרבנן אבל בתרומה דאורייתא
ותרומה דאורייתא נוהגת לא מבטלינן
הוי דקאמר (א) שלא הכריעו בו חכמים
נתנאל שיטתא דא דא"כ
כל דבר שיש בני
הול"ל (למכתב) הכא מי
אדם המקפידין עליו
דרבנן גזרה דרבנן אטו דאורייתא:
אם הוא זכר אם הוא נקבה וא"ת והא
לא הכי נמי קאמר כשהוא מאכילה מאכילה
סברת דר' יוסי סבר תרומה
מפני חשיבותו למוכרו
אמר ליה והלא אני שונה כו'. כלומר
לר' יוסי תרומה בזמן הזה דאורייתא
בתרומה בזה"ז דרבנן ואין מאכילה בזמן חזה
בזמן הזה דרבנן. ועוד
במנין (ביצה ג: וכעי"ז
מי אית לך למיגזר בהא דרבנן אטו
כדמוכח ברייתא דסדר עולם דמייתי
זבחים עב.). את שדרכו
דהו"ל לר"ל להשיב אה"נ
ושוק ואפילו בתרומה דרבנן דלמא אתי
לימנות שנינו. דמשמע
משום ברייתא דלקמן (פג.)
דאורייתא אי נמי אתית לבטולי
לקמן בשמעתין וי"ל דקסבר ר"ל דר'
לאוכלה בתרומה דאורייתא ור' יוחנן אמר אף
דר' יוסי אומר אנדרוגינוס
את המיוחד לכך, שאין אדם
בדאורייתא לאו איסורא הוא שהרי אני
יוסי תנא לה ולא סבר לה דכה"ג
בריה בפני עצמה היא
מוכרו באומד (ביצה שם)
מאכילה בחזה ושוק א"ל ר' יוחנן לר"ל מי
שונה חתיכה של חטאת טמאה בטיל
אשכחן בפרק יוצא דופן (נדה דף מו:)
דחשיב ליה ספק וא"כ צריך
שדרכו מיוחד לכך שאין לך
סברת תרומה בזה"ז דרבנן א"ל אין שאני
לנו לומר מאכילה בתרומה
אדם שמוסיף עליהן יתירה
ד
בטהורה והכא מידי דאורייתא הוא
ועוד לפי שהיה שונה אליבא דר' יוסי
ולא בחזה ושוק וטעמא
ללוקח ולא מוכר בלא
שונה עיגול בעגולים עולה אמר ליה והלא
ואף על גב דדרכו לימנות דמי סברת
עיגול בעיגולים עולה ורבי יוחנן אית
ה
. תלתן.
משום דתרומה בזמן הזה
מנין
(זבחים עב.)
כל שדרכו לימנות שנינו דלא בטיל
ליה לקמן (דף פב:) דתני לה וסבר לה
אני שונה חתיכה בחתיכות עולה מי סברת
דרבנן. ועוד קשה דא"כ
מין קטנית למתק קדירה,
דידע תלמודא מתניתא
פילוג"ר בלע"ז (ביצה שם)
את שדרכו לימנות במנין שנינו
כדדייק ממתניתין דמשוי ליה רבי יוסי
כל שדרכו לימנות שנינו את שדרכו לימנות
דלקמן דאמר ר' יוסי
או: מין תבלין וחשובין
שעשאוהו מיוחד למנין אבל חתיכה
לאנדרוגינוס ודאי זכר מדקתני נושא
אנדרוגינוס בריה בפ"ע
מאד שאף טעם העץ
שנינו מאי היא דתנן ו)ומי שהיו לו חבילי תלתן
וספק הוא לא הוה קאמר
שוה לפרי ובלע"ז פינוגר"י
ועיגול פעמים שהם נמכרים באומד
ומינה מותבינן לקמן (שם) לריש לקיש
של כלאי הכרם ידלקו נתערבו באחרות
(זבחים שם). ידלקו. כדין
ריש לקיש שיאכיל אף
אף על גב דרגילים לימנות הואיל
ולדידיה ליתא לברייתא מקמי מתני':
בתרומה דרבנן דלקמן
כלאי הכרם שנאמר פן
אמר
ליה ר' יוחנן לר"ל מי סברת תרומה בזמן הזה דרבנן. אע"ג
ואינן מיוחדים בכך בטלין: תלתן. פניגר"י מין קטנית הוא ולמתק הקדירה
משמע פרק [חרש] (קיג.)
תוקדש, תוקד אש, דאסירי
❖
שאין חרש כהן מאכיל אשתו
בהנאה (ביצה שם).
בא: ידלקו. כלאים בשריפה דכתיב (דברים כב) תוקדש תוקד אש [קידושין נו:]:
דר' יוחנן גופיה אית ליה לקמן (שם) דלרבנן תרומה בזה"ז
בתרומה ואף [תרומה]
כולן
דרבנן הכא אליבא דר' יוסי קיימי וה"ק מי סברת דלר' יוסי תרומה
דרבנן וחרש ספיקא הוי
שאני
שונה עיגול בעיגולים
בזה"ז דרבנן והשתא צ"ל דהא דמהדר ליה ר"ל אני שונה עיגול בעיגולים עולה אליבא דרבי יוסי היה שונה:
ועוד ראיה לדבר דאמרי'
תוס' חד מקמאי
גבי כוי (בכורים פ"ב מ"י)
עולה כו'. וא"ת אכתי דלמא אע"ג דהוי דאורייתא עולה משום דסבר כרבנן דאמרי אינו מקדש אלא ו' דברים בלבד ואר"י דא"כ ה"ל למינקט
משום דהוי ספק חיה ספק
מטמא בדם כנשים ואינו
מידי דאורייתא כגון ביצת טריפה שנתערבה ומדנקט עיגול בעיגולים ש"מ משום דתרומה דרבנן אבל במידי דאורייתא אסור כל שדרכו:
בהמה דחלבו אסור ואין
מתיחד עם האנשים כנשים
והלא אני שונה חתיכה בחתיכות עולה. היינו מתני' דמייתי בסמוך דחתיכה של חטאת וכו' תימה מנא ליה דאתיא כר' יוסי דלמא רבנן
מחלק ב) בספר ומשמע
ואינו עובר על בל תקיפו
דאף שומנו של גיד אסור
ועל בל תשחית ועל
היא דאמרי אינו מקדש אלא ו' דברים בלבד וי"ל חדא דבר פלוגתיה דר' יהודה הוא רבי יוסי ועוד מאי איריא דנקט חתיכה דהוי כל
אע"ג דלא הוי בבהמה רק
בל תטמא למתים כנשים
שדרכו לימנות הוי ליה למינקט מילתא דהוי את שדרכו כיון דאין מקדש אלא ששה דברים ומדנקט חתיכה דוקא ש"מ דוקא חתיכה דהויא כל
מדרבנן א"כ גם בכאן אי
ופסול לעדות כנשים ואינו
שדרכו עולה אבל את שדרכו אוסר וה"נ הוה מצינן לשנויי לר"ל דשפיר דייק מההיא דעיגול בעיגולים דעל כרחך לא אתי כרבנן מדנקט עיגול
ספק הוא לא הוי לריש
[נבעל] בעבירה כנשים
דהויא כל שדרכו ולא נקט את שדרכו: מאי היא דתנן מי שהיו לו חבילי תלתן כו'. וא"ת לר"ל כיון דתרומה בזמן הזה דרבנן אלמא בטלה
לקיש לומר שיאכיל אף
ונפסל מן הכהונה כנשים
בתרומה דרבנן על כן פירש
כיצד שוה לאנשים ולנשים
קדושת הארץ א"כ כלאי הכרם נמי דרבנן ואמאי תני כל שדרכו הא בדרבנן אין אוסר כל שדרכו ואין לומר דלר"מ תרומה בזמן הזה דאורייתא
רבינו נתנאל דה"ק מי
חייב על הכאתו ועל
סברת תרומה בזה"ז
דהא שמעינן ליה לר"מ דעיגול בעיגולים עולה בריש מסכת ביצה (דף ג:) גבי ליטרא קציעות כו' וי"ל דכלאי הכרם חדא דרבנן דבזמן
קללתו כאנשים ונשים
מדרבנן דהכי הלכת' דהא
וחייבים על נזקו בין
בהמ"ק הוי דאורייתא אבל עיגול תרתי דרבנן חדא דבטלה קדושת הארץ ועוד דאפילו בזמן בית המקדש תרומת תאנים דרבנן אי נמי חבילי
מדקאמרת דר' יוסי סבר
מזיק בין ניזק כאנשים
תלתן הוי את שדרכו והכי פירושו שהיה ר"מ אומר כל שדרכו בדאורייתא מקדש ולכך דין הוא דאת שדרכו יקדש אפי' בדרבנן כגון חבילי תלתן:
תרומה בזה"ז דרבנן סברא
וכנשים וההורגו שוגג
נתערבו באחרות. אמר ר"ת דלא גרסי' ואחרות באחרות מדפריך בהתערובת (זבחים דף עד. ושם) לשמואל דאסר ספק ספיקא בעבודת
לך דהלכה כן שהרי ר'
גולה מזיד נהרג כאנשים
מאיר לא הוזכר בזאת
ונשים וחולק בקדשי
כוכבים מברייתא שמתרת ולא משכח דקאי כשמואל אלא ר' יהודה בברייתא שאוסר אפי' בשאר איסורין ספק ספיקא ושמואל
המשנה לחלוק על ר' יוסי
הגבול כאנשים ונשים
סבר כוותיה בחדא בעבודת כוכבים ופליג בשאר איסורין ואי הוה גרס הכא ובע"ז ובכל דוכתי דכי הך משנה ואחרות באחרות הוה ליה לאתויי
אע"ג שהוא חולק על זה
ונוחל בכל נחלות כאנשים
דסבר תרומה בזה"ז
ונשים ואם אמר הריני
לשמואל סייעתא מכל הנך משניות וי"מ דאפילו גרס בכל הנך משניות ואחרות באחרות לא היה יכול להביא ראיה מהם לשמואל דאסר
דאורייתא פ"ק דחולין (דף
נזיר שזה איש ואשה ה"ז
ספק ספיקא דדלמא הכי קאמר וכל האחרות שנתערבו באחרות דליכא אלא חד ספיקא ויש חידוש יותר בנתערב שתי פעמים
ו: ע"ש ברש"י) ואם כן לא
נזיר כיצד אינו שוה לא
מבנתערב פעם אחת דאף על גב דאיכא תרי רובי אסיר דגבי שאר מילי אוסרין חד רובא ושרינן תרי רובי כגון גבי יוחסין בסוף פ"ק
רצה להזכירו במשנה משום
לאנשים ולא לנשים אין
דהלכה כר' יוסי וע"ז
חייבין לא על קללתו ולא
דכתובות (דף טו. ושם) דאמר הולכין אחר רוב העיר והוא דאיכא רוב סיעה בהדה ואין הולכין אחר רוב העיר גרידתא ורוב סיעה גרידתאי):
מתמה רבי יוחנן לומר
על הכאתו לא כאנשים
כולן שהלכה כן ומשני אין שאני
ולא כנשים ולא נערך לא
כאנשים ולא כנשים ואם אמר הריני נזיר שזה לא איש ולא אשה אינו נזיר ר"מ אומר אנדרוגינוס בריה בפני שונה עיגול בעיגולין עולה דמשנה היא בתרומות ומדסתם רבי כר"מ (דא"ר) [אליבא דר'] יהושע פ"ק דביצה (ד.) אם יש שם
עצמה היא ולא יכלו חכמים להכריע עליו אם זכר אם נקבה אבל טומטום אינו כן פעמים שהוא איש פעמים שהוא אשה מאה פומין יעלו ודאי הכי הלכתא דעגול בעגולין עולה וא"כ הוי תרומה בזה"ז דרבנן ומש"ה עולה אע"פ שהוא דבר שבמנין
כתבתי זו המשנה [מפני] שהיא צריכה תלמוד במקצת דברים שיש בה ובתוספתא דבכורים פ' וא"ת הלא ר"מ סבר תרומה בזה"ז דאורייתא ואפ"ה קאמר יעלו י"ל דהיינו טעמא דר"מ משום דקא בעי דבר שבמנין ואיסורי
הנאה אבל כי ליכא אלא חד מינייהו סבר דבטל אבל (לר"מ) [לרבי] שסתם משנה דתרומות דעיגול בעיגולין עולה כר"מ סתמא
ג) כמותו מטעמא דאיהו סבר דבעינן דבר שבמנין ואיסורי הנאה ולריש לקיש הוי טעמא דעולה משום דתרומה בזמן הזה דרבנן וא"ת ומנא ליה לר"ל הא דלמא סתם רבי כר"מ ומטעמיה דקא בעי תרתי דבר שבמנין ואיסורי הנאה וי"ל ודאי לא
אפשר לומר שהרי הלכתא הוא דלא בעינן תרתי דהא סתם לן מתני' בפרק גיד הנשה (חולין צו:) דחתיכת דג טמא ונבילה לא בטלה אע"ג דבהנאה שריא וניחא דקאמר לקמן מאי חתיכה ולא בעי מאי עיגול דמשנה ידועה היא
א) ר"ל לפי מה שפי' בתוס' לעיל ד"ה אמר דר"י מיירי אליבא דר' יוסי. ב) ואף דג"ה נוהג גם בחיה מ"מ שמנו של גיד משום לתא דחלב גזרו ולא משום גיד וכ"כ הרשב"א בתו"ה הארוך דף ק"ח דפוס ברלין לחד פירושא. ועי' בשו"ת הרדב"ז ח"ב סימן תר"ע ואמנם ק"ק דהא
במקום דאיכא למגזר משום דאורייתא מודה ר"ל וצ"ע. ג) צ"ל לאו מטעמיה סתם כמותו דר"מ סבר דבעינן דבר שבמנין.