פא:
הערל פרק
שמיני יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כולן
ידלקו. וליכא למימר דלניידינהו דגזרינן שמא יבואו עשרה
כולן ידלקו. דלא בטלי כדקתני טעמא שהיה
רבי מאיר אומר כל
קכז א מיי' פט"ו מהל'
א) [יחזקאל מה], ב) [חולין
צח:], ג) [ועי' היטב
מאכלות אסורות
בני אדם בבת אחת כו' כדאמר בריש פ' התערובות (זבחים שדרכו לימנות מקדש את המתערב עמו ואין בטל ברוב שכלאי הכרם
הלכה יד:
תוספות זבחים עב: ד"ה
בדבר שאין במנין בטלין באחד ומאתים כדאמר בפסחים באלו עוברין
דף עג: ושם) וא"ת ומ"ש דלא פליג ר' אליעזר הכא וכן אכל הנהו דמס'
קכח ב מיי' שם פט"ז
אף ככרות], ד) ולפנינו
ערלה (בפ"ג מ"ו) כדקאמר לענין עבודת כוכבים בסוף כל הצלמים (ע"ז
(דף מח.) מן המאתיםא) ממותר שתי מאות שנשתיירו בבור מיכן לערלה
הלכה ט טוש"ע
איתא פרוסה של לחם
הפנים שנתערבה, ה) [ועי'
יו"ד סימן קי סעיף א:
דף מט:) דיוליך הנאה לים המלח
וכלאי הכרם שבטלים במאתים:
קכט ג מיי' פ"ו מהל'
תוס' זבחים עב. ד"ה
כולן ידלקו דברי ר' מאיר וחכ"א א יעלו באחד
מקדש. מאתים או שלש מאות דלא
ומיהו רבינו שמואל פירש שם דה"ה
פסולי המוקדשין
וליבטלו וכו' הניחו טעמו
ומאתים שהיה ר"מ אומר כל שדרכו לימנות
בטל: פרך. מקום: הראוין לערלה.
בכל איסורין ונראה דדוקא גבי
הלכה כג:
ופירושו של רש"י בתימה גם
❖
קל ד מיי' שם הל' כד:
הוסיפו שם עוד בענין
מקדש וחכ"א אינו מקדש אלא ששה דברים
עבודת כוכבים אית ליה הכי משום
כגון אגוזים ורימון וחביות מקדשין
❖
דהכא ע"ש],
דתופסת את דמיה וכשמוליך הנאה
ואוסרין את הכשרים משום ערלה:
בלבד ר"ע אומר ב שבעה אלו הן אגוזי פרך
הראוין לכלאי הכרם. כגון תרדין
נראה כאילו הוליך האיסור ועוד יש
ורמוני בדן וחביות סתומות וחלפי תרדין
תוספות ישנים
וכרוב ודלעת: רבי יוחנן סבר את מוסף רש"י
לפרש דדוקא בתנור שהסיקו בעצי
וקולחי כרוב ודלעת יונית ור"ע מוסיף אף
בפ"ק דביצה מתניא דר"מ
שדרכו לימנות. שמיוחד במנין שנינו
עבודת כוכבים ואפה בו את הפת
יעלו באחד ומאתים.
קאמר אם יש שם מאה
ככרות של בעה"ב הראוין לערלה ערלה
פומין יעלו: רשב"ל אומר
אם נתערב אחד מהן
ונטל ממנה כרכר וארג בו את הבגד
דלא בטל הלכך חתיכות ועיגולים
לכלאי הכרם כלאי הכרם ר' יוחנן סבר את
כל שדרכו למנות שנינו.
במאתים של היתר יעלה
אמרינן יוליך הנאה לים המלח
אע"ג שדרכן לימנות הואיל שדרכן נמי
וא"ת והרי קתני חבילי
אחד מהן וידלק והשאר
שדרכו לימנות שנינו וריש לקיש סבר כל
לימכר באומד בטלי: ור"ל סבר כל
כשנתערב לפי שאין ממשות האיסור
תלתן דהוי את שדרכו
מותרין, וזה שיעור ביטול
שדרכו לימנות שנינו מאי חתיכה דתניא
לימנות וי"ל דקסבר רשב"ל
כלאים וערלה באחד
שדרכו לימנות. אפילו לפרקים שנינו
בעין וההוא דאיתערב לו חביתא
דאדרבה משום הכי הדר
ומאתים (ביצה ג:) זו היא
דלא בטיל הלכך עיגול אי ס"ד תרומה
דחמרא דקאמר (שם) דיוליך הנאה
חתיכה של חטאת טמאה שנתערבה במאה
ג
ותנא שהיה ר"מ אומר שלא
עליית ערלה וכלאי הכרם,
בזמן הזה דאורייתא לא היה בטיל:
היינו משום דאין נהנה מגוף האיסור
נטעה לומר דוקא חבילי
דתרומה עולה באחד ומאה
חתיכות של חטאות טהורות וכן פרוסה של
תלתן דהוי את שדרכו והא
וכיון שכפל את האיסור,
ר' יהודה אומר לא תעלה. דקסבר
דאסור בשתיה אלא או למכור או
לחם הפנים טמאה שנתערבה במאה
דנקט חבילי תלתן דהוי את
שאיסורו איסור הנאה, כפל
ר' יהודה בכל דוכתאב) מין במינו לא
ליתן לפועליו וא"ת ומה טעם לא
שדרכו ולא נקט דבר דהוי
את העלייה, הכי תניא לה
פרוסות של לחם הפנים טהורות תעלה רבי
בטיל: דברי הכל לא תעלה. ת"ק
אמרי' בכל הנך דמס' ערלה (פ"ג מ"ו)
כל שדרכו משום דמדרבנן
בספרי גבי מכל חלבו את
יהודה אומר לא תעלה אבל חתיכה של
ד
הוי דקנבוס ולוף אסרה
מקדשו ממנו, דמשתעי
ימכרו כולן לעובד כוכבים חוץ מדמי
מודה הואיל ואפשר למוכרן לכהן
תורה מש"ה בעינן את
בתרומת מעשר שהיא אחד
חטאת טהורה שנתערבה במאה חתיכות
איסור שבו כדאמר רשב"ג בפרק
בהפסד מועט וחתיכה ופרוסה דרכן
שדרכו ולרבי יוחנן דאמר
ממאה, וקרי ליה מקדשו,
של חולין טהורות וכן פרוסה של לחם הפנים
בתרא דמס' ע"ז (דף עד. ושם) גבי
לימנות משום הפסד מועט לא מבטלינן
את שדרכו לימנות שנינו
ומשמע שמקדשו מקדש
צריך ליתן טעם למה חזר
את המתערבין בו (זבחים
טהורה שנתערבה במאה פרוסות של חולין
יין נסך בירושלמי פריך לה ומשני
איסורא דאורייתא ואע"ג דעיגול בטל
. שהיה ר' מאיר
ושנה שהיה ר"מ אומר וכו'
עב:)
דחיישינן בכולהו אם ימכור לעובד
בחולין ולא מזבנינן ליה לכהן התם
טהורות דברי הכל לא תעלה קתני מיהת
אומר. כלומר להכי אמר
שהרי הזכיר חבילי תלתן
דהוי את שדרכו וצ"ל
ר' מאיר כולן ידלקו ולית
כוכבים שמא יחזור וימכור לישראל
הוא דעיגול גופיה תרומה דרבנן היא
רישא תעלה אמר רבי חייא בריה דרב
דסד"א דדוקא חבילי תלתן
להו ביטול, שהיה ר' מאיר
וכן בפת ובגד דפרק כל הצלמים (שם
ורישא תעלה דאין להם תקנה אלא
הונא בנימוחה אי הכי מאי טעמא דר' יהודה
דלא הוי רק מדרבנן
אומר הואיל ודרכן לימנות
הפסד קדשים: קתני
דף מט:) אע"ג דפת של עובד כוכבים
שריפה ואיכא
כדפרישית אמרי' דוקא את
אין בטלין ומקדשין לאסור
רבי
שדרכו מקדש אבל כל
כל המתערבין בהן (ביצה
מיהת רישא תעלה. קשיא לר"ל
אסור כיון דשרי בהנאה חיישינן שמא
ג:). וחכ"א. כל פירות
שדרכו לא אבל איסורא
יקנה ממנו ישראל ליתן לפועליו וחבית דההוא גברא אם היה חפץ דאמר כל שדרכו לימנות שנינו דהא הכא דרכן לימנות ובטיל:
דאוריי' מקדש אף כל
שבעולם בטלים חוץ מששה
ר'
למכור כל יינו ביחד ה"ה דהוה מצי למכור חוץ מדמי איסור שבו:
שדרכו להכי הדר ותנא
דברים הללו המנויין כאן
פרך. פירש בקונטרס שם מקום ור"י אומר על שם שנפרכים כדאמר בפסיקתא דפרשתא דיהודה וישראל רבים אחר פרשת כי תשא
כללא דבכל ענין לא מקדש
שהן חשובין מאד (שם).
דריש על אל גנת אגוז ירדתי שנמשלו ישראל לאגוז שיש בו ג' מינים של פרך שנפרך מעצמו: ככרות של בעל הבית. אבל
אינו מקדש. אלא בטל,
אלא את שדרכו א"נ סד"א
אלא ששה דברים
דוקא חבילי תלתן דאסירי
של נחתום שהם קטנות אפי' ר"מ מודה דלא מקדש דהא תנן במס' ערלה (פ"ג מ"ז) דתעלה באחד ומאתים והא דמשמע לקמן דחתיכה של לחם
בלבד. הן שמקדשין את
בהנאה דכלאי הכרם אסירי
בהנאה אמרי' דמקדש אבל
כל המתערבין בהן מתוך
הפנים לא בטלה בשל חולין שאני לחם הפנים דחמיר טפי וראוי להתכבד בו ואפה בו את הפת דפ' כל הצלמים (ע"ז דף מט:) דקתני נתערבה
במלתא דשריא בהנאה לא
שהן גדולים ודמיהן יקרים
הראויה
לערלה ערלה. בירושלמי מדקדק אמאי לא תני נמי הראוי
באחרות כולן אסורות צריך לאוקמא בככרות של בעל הבית ג):
מקדש אף את שדרכו
וחשובין במינן (זבחים שם)
.
לתרומה תרומה דכיון דחשיבי לא בטלי באחד ומאה ומשני משום דכולהו שייכי בתרומה ולא מצי למיתני הראוי לתרומה תרומה ועוד מצי
פרך ובדן. מקומות הן
קמ"ל. וא"ת לרשב"ל אמאי
לשנויי דהאי תנא תרתי אית ליה דבר שבמנין ואיסור הנאה כדאמר בפ' בתרא דמסכת ע"ז (דף עד.) אמתניתין דהתם: רבי יוחנן אומר
(ביצה וזבחים שם). וחלפי
אמרי' הכא בחבילי תלתן
תרדין וקולחי כרוב.
דמקדש הלא לא אסירי רק
את שדרכו למנות שנינו. בירושלמי משמע דלא הוי אלא עשרה דברים את שדרכו ונראה דהיינו אותן ששה דברים דקאמרי רבנן וחבילי
מדרבנן וא"כ הו"ל כמו
לשון קלח בירק שלו (זבחים
תלתן הרי שבעה ובגד שצבעו בקליפי ערלה ונתערבה באחרים וצובע מלא הסיט בקליפי ערלה וארגו בבגד ותרי מילי חשיבי הרי ט' ואורג
עיגול בעיגולים דסבר ריש
שם) קלחי כרובין גדולים
לקיש עולה משום דתרומה
עם עלין שלהם וכרוב של
מלא הסיט מצמר הבכור בבגד ואית דחשיב ככרות של בעל הבית בעשירית וקשה לר"י דהא איכא טובא טבעות וכוסות של עבודת
בזמן הזה דרבנן וי"ל שאני
א"י היה גדול כאילן
כוכבים דהתערובות (זבחים עד.) וכל הנהו דתנן בפרק בתרא דמסכת ע"ז (דף עד. ושם) יין נסך ועורות לבובין וכו' וקאמר התם דהאי תנא
חבילי תלתן דאסירי בהנאה
כדאמרינן בכתובות (קיא:)
(ביצה שם). הראוי
וחשיבי כמו איסורי
תרתי אית ליה דבר שבמנין ואיסורי הנאה וכל הנהו הוו את שדרכו דאי לאו הכי תקשה ההיא משנה לרבי יוחנן ודוחק לומר דתנא
לערלה ערלה. אותן שהן
דאורייתא [ו]י"מ דטעמא
דליטרא קציעות היא דא"כ הוה ליה לאקשויי ולשנויי הכי כדפריך אההיא דהתערובות ובריש מסכת ביצה (דף ג: ושם) ועוד נראה דעדיפי
דעולה עיגול בעיגולים
מין אילן וערלה נוהגת בהן
מאת שדרכו מדפריך התם וליתני נמי אגוזי פרך ורמוני באדן וליתני נמי ככרות של בעל הבית ומשני אכולהו הא תנא ליה התם ומחבילי
משום דהוי תרומה בזה"ז
מקדשין את ערוביהן משום
ערלה, לכלאי הכרם
דרבנן ותרומת פירות
תלתן דחשיב הכא ברישא לא פריך משמע דכרבנן בעי לאוקמי דלא סגי להו באת שדרכו ואמר רבינו יצחק דבירושלמי לא חשיב אלא
כלאי הכרם. הראוי
דרבנן ולא נהירא דטעם
אותן ששנויים שם במסכת ערלה (פ"ג) אבל אכתי איכא טובא וא"ת יין נסך דחשיב התם במסכת ע"ז ע"כ בחביות סתומות איירי דהא
דתרומת פירות דרבנן לא
לכלאי הכרם כגון חלפי
כרבנן בעי לאוקמיה וא"כ אמאי חשיב לה הא תנא ליה במסכת ערלה ואמר רבינו יצחק דאיצטריך לאשמועינן דמחמרינן ביין נסך ואע"ג
מעלה ולא מוריד דאי הוי
תרדין וקולחי כרוב וככרות
תרומה בזה"ז דאוריי' הוה
שאינן מין אילן, מקדשין
דלא כתיב איסוריה בדאורייתא אלא מדברי קבלה או שמא אשמועינן דדוקא ביין נסך מחמרינן ולא בסתם יינן ואם בסתם יינן הוי דינא
גזרי' דרבנן אטו דגן דהוי
ערוביהן באיסור כלאי
הכי כ"ש דאיצטריך לאשמועינן משום סתם יינן א"נ אשמועינן דלא שרי על ידי פדיון לאפוקי מדר' אליעזר וא"ת והא קתני שור הנסקל ובפ'
הכרם (ביצה שם). את
תרומה דאוריי': קתני
התערובות (זבחים עב. ושם) משמע דשור הנסקל וחטאות המתות לא חשיבי אפילו כחבילי תילתן ואמר ר"י דדוקא מחטאות מתות הן כבשות
שדרכו לימנות שנינו.
מיהא רישא תעלה אע"ג
❖
דהויא דאורייתא וקשיא
במילתיה דר' מאיר (שם).
קטנות פריך בהתערובות דלא חשיב שבמנין לפי שרגילים למכור כל העדר יחד ואפילו יחשב כשהוא שחוט כחתיכה הראויה להתכבד בה
לריש לקיש דאמר לעיל
כשהוא חי גריע טפי אבל שור הנסקל שהוא גדול חשיב הוא אפילו אליבא דרבנן ובירושלמי מוקי ההיא דפרק בתרא דמסכת ע"ז בשור
עיגול בעיגולין עולה משום
הנסקל שחוט דראוי להתכבד בו ומיהו אמר ר"י דלפי הש"ס שלנו משמע שמעמידה בחי דבפ' התערובות (שם דף עא:) עביד צריכותא ממתני'
דתרומה בזמן הזה דרבנן
תוס' חד מקמאי
דהכא בדאורייתא נמי
דהתם דאשמועינן שור הנסקל שנתערב בקדשים ודפרק בתרא דמס' ע"ז דאשמועינן שור הנסקל בחולין ואי בחתיכה איירי ההוא דמס' ע"ז לא
אמרי' תעלה פ"ה והא
בתרא גרסינן אנדרוגינוס
רבי
הוה צריך לטעמא דהפסד קדשים דקאמר התם: יהודה אומר לא תעלה. פי' בקונטרס משום דקסבר מין במינו לא בטיל ואין נראה
דאמרי' בסיפא לא תעלה
יש בו דרכים שוה לאנשים
היינו משום טעמא דכי נמי
דדוקא בדבר המתערב אית ליה לר' יהודה דמין במינו לא בטיל כמו שאפרש בסמוך אלא השתא טעמא דר' יהודה דקסבר כל שדרכו למנות
ויש בו דרכים שוה לנשים
אמרי' לא תעלה ליכא
ויש בו דרכים שוה לא
לא בטיל דר' יהודה לטעמיה דאמר בליטרא קציעות דלא בטלה בריש התערובות (שם עג.) ובריש מס' ביצה (דף ד. ושם) וכי מוקי לה בנימוחה
הפסד כל כך שהרי החטאת
לאנשים ולא לנשים ויש בו
דברי
הכל לא תעלה. נראה לפרש דטעמא דסיפא שנתערבה בשל חולין משום
הוא דקאמר דטעמא דר' יהודה משום דמין במינו לא בטיל:
והחולין ראויה לכהנים וכו'.
דרכים שוה לאנשים
וא"ת א"כ מאי פריך מהכא
דלאחר שנתבטלה ראויה להתכבד בה לפיכך לד"ה לא בטלה אבל רישא שנתערבה בחתיכות טהורות של חטאות דכי נמי תעלה אין ראויה
ולנשים שוה לאנשים
לריש לקיש הלא שפיר
מטמא בלובן כאנשים
להתכבד בה דלא שייך כיבוד בפני כהנים במקדש ולהכי לת"ק תעלה דהוי כל שדרכו והא דפליגי בתוספתא במס' תרומות (פ"ה) ד)בחתיכה של
קאמר דמוכח תרומה בזמן
נושא אבל לא נישא
חטאת בין טהורה בין טמאה שנתערבה בחולין דרבנן אמרי תעלה ור' יהודה אומר לא תעלה צריך לאוקומה בנימוחה ור' יהודה לטעמיה דאמר
הזה דרבנן דמעיגול
כאנשים ואינו מתיחד עם
בעיגולין עולה דאי
נשים כאנשים ואינו ניזון
(חולין קח.) מין במינו לא בטל וק"ק לפי זה אמאי לא נקט טמאה בשל חולין ד"ה לא תעלה דאין לומר דטהורות בטהורות עדיפא ליה דמשמע דלא
מדאורייתא לא הוה עולה
עם בנות כאנשים ואינו
צריך האי טעמא אלא לר"ל א) ונראה דלר' יוחנן הוי חידוש טפי לאשמועינן דבר שבמנין ולא איסור הנאה דמקדש מבטמאה דהוי דבר שבמנין
שהרי אין בו הפסד מרובה
נעטף ומספר כאנשים ואין
ואיסור הנאה דאין חידוש כל כך והא דלא חשיב במסכת ע"ז חתיכה של חטאת טמאה בשל חולין דההוא תנא תרתי אית ליה כדקאמר
דהא חזו לכהן אף אם לא
מטמא ועובר על בל תקיף
תעלה. ונ"ל טעמא דסיפא
ועל בל תשחית כאנשים
התם איכא למימר דבקדשים לא מיירי ולפי טעמא שבקונטרס
שתולה בהפסד מועט לא מצי למינקט בסיפא טמאה בחולין ה):
דאמרי' לא תעלה משום
וחייב על כל מצות
רבי האמורות בתורה כאנשים
דאי תתבטל הויא חתיכה
הראויה להתכבד בפני האורחים וחתיכה הראויה להתכבד לא בטלה [אבל אין להקשות ברישא אמאי תעלה הלא היא ראויה להתכבד
דרכים שוה לנשים מטמא באודם כנשים ואינו מתיחד עם אנשים כנשים ואינו זקוק ליבום ואינו מחלק בקדשי הקדשים
משום דאף היא אינה ראויה להתכבד משום דאף היא אינה ראויה להתכבד רק לפני אורחים כהנים.] [ועי' בתוס' כאן]: א) וי"ל
כנשים ואינו חולק עם בנים כנשים ופסול לעדות כנשים ופסול לכהונה כנשים דרכים ששוה לאנשים ולנשים חייבים על
דרבותא אשמעינן דאע"ג דהויא טהורה וראויה להתכבד לאכילת כהנים לא תעלה וכ"ש טמאה שאינה ראויה אף לכהנים והוי
נזקו כאנשים ונשים וההורגו במזיד נהרג בשוגג גולה לערי מקלט ואמו יושבת עליו דם טומאה כאנשים וכנשים ואם אמר
כענין דאמרינן לקמן טהורה מטהורה עדיפא ליה למילף: אי הכי מאי טעמא דרבי יהודה. אא"ב דמיירי בשלא נמוחו ניחא טעמא
הריני נזיר שזה איש ואשה ה"ז נזיר דרכים שאינו שוה לא לאנשים ולא לנשים אין חייבים על טומאתו ואין שורפין על
דרבי יהודה כדפרישית לעיל דדבר שבמנין לא בטיל אבל כיון דאיירי בנימוחו מאי טעמא דרבי יהודה:
טומאתו ואינו מברך לא לאנשים ולא לנשים ואם אמר הריני נזיר שאין זה לא איש ולא אשה ה"ז נזיר ר' יוסי אומר אנדרוגינוס
בריה בפ"ע היא ולא יכלו חכמים להכריע אם איש אם אשה אבל טומטום אינו כן אלא או ספק איש או ספק אשה וכ"כ
הראב"ד בפירושיו וכתב בזה הלשון שכתבתי זו התוספתא אע"פ ששלשה [דברים] יש בה שאין בירור פי' אצלם כמו ואינו נעטף ומספר כאנשים ואינו נבעל בעבירה כנשים ואינו מברך לא לאנשים ולא לנשים אלו ג' דברים אין בירורם אצלם ואצלנו
ובעל הלכות גדולות הכי אמר זו התוספתא דאנדרוגינוס בהלכות יבמות וכתב א) אינו נעטף באבילות ואינו מספר כנשים ואינו נבעל בעבירה ופסול מן התרומה כנשים וקי"ל אע"ג דאין חולקים תרומה לאנדרוגינוס אבל משגרי' לו לביתו כדאיתא בפ'
נושאין דאנדרוגינוס אוכל בתרומה ואינו אוכל בקדשים ואינו נבעל בעבירה דחשבינן ליה כחללה ונפסל מן התרומה ולדידי נמי משמע אין מברך לאנשים ולא לנשים משום דבריה בפני עצמה היא ע"כ:
א) בבה"ג לפנינו (ונדפס בסוף כרך ברכות) איתא ומתעטף באבילות ואינו מספר כאנשים וכו' וכן צ"ל גם כאן.