חמש
עשרה נשים
פרק ראשון יבמות
י.
מסורת הש"ס
מוסף רש"י
לעולם
לית ליה לרבי הני כללי ובפלוגתא קמיירי. וא"ת ליתני
וסימניך מת נולד
ויבם כו'. כדפי' אלמא מדתני רבי חייא בכולן אני
א) לקמן יג., ב) [לקמן
שש עריות. יש שחמורות
עח.], ג) [פסחים קה.
מאלו ומהו חומר שלהן
קורא בהן ואפילו באשת אחיו שלא היה בעולם אלמא תנא דמתני'
אשת איש שפוטרת צרתה כגון דאמר לה ה"ז גיטך ע"מ
מנחות נב.], ד) [גירסת
שנשואות לאחרים, ואינן
תני פלוגתא דהא רבי חייא אמתני' קאי: לרבי לית ליה הני כללי.
שלא תנשאי לפלוני דפליגי בהמגרש (גיטין דף פב.) ר"א ורבנן דלר"א
הערוך בערך פתק פתקה],
יכולין להנשא לאחיו מאביו,
דר' חייא הלכך לא מוקמי מתני' בפלוגתא אלא בנולד ולבסוף ייבם
הוי גט ואסורה לפלוני ואם נשאת לאחיו ומת פוטרת צרתה ואע"ג
ה) [לעיל ט.], ו) בס"א:
ואם מתו בעליהן שהן
מאביו, ז) [וע"ע תוס' גיטין
נכרים אצל זה צרותיהן
לדברי הכל: אמו אנוסת אביו בחדא
דאסורה לכל אדם אפי' לרבי אליעזר
❖
בד"ה אפילו לא],
מותרות להנשא לזה (לקמן
וסימניך מת נולד ויבם מת נולד ויבם
משכחת לה. להכי לא נקט לה במתני'
מדרבנן עד שימות המגרש או הפלוני
יג.). אמו. אינה יכול
שאי אתה קורא בה האסורה לזה
אלא לרבי הני כללי לית ליה רב אדא
דחיישינן שמא תנשא לו לאחר שתתאלמן
להנשא לאחיו של זה מאביו
(א)
שהרי היא לו אשת האב,
מותרת לזה ואחותה כשהיא יבמתה
או תתגרש מזה ונמצאו בניה ממזרים
הגהות הב"ח
קרחינא קמיה דרב כהנא אמר משמיה דרבא
וכן אשת האב ואחות
מתייבמת שיהו ב' אחיות נופלות
כדחיישינן בהמגרש (שם דף פד.) ע"מ
(א) גמ' מת נולד ויבם לר'
לעולם אית ליה לרבי הני כללי והכי קא"ל
אביו ואחותו מאביו ואשת
להתייבם ותהא זו אסורה לזה משום
שלא תבעלי לפלוני שמא תבעל לו
כצ"ל ותיבת אלא נמחק:
אחיו מאביו שהיו לו
אמו אנוסת אביו בחדא משכחת לה בתרתי
(ב) שם מותרת לזה לא
בנים ואשת אחי אביו,
אמו וכן זו על זה ומותרת לשני אלא
אחר שתתאלמן או אחר שתתגרש
משכחת לה ואי ב':
כולן אסורות לאחיו מאביו
לא קמשכחת לה אי יעקב ב' אחיות אנס
חדא משכחת לה או האסורה לזה
ובעודה תחתיו ליכא למיחש יותר
(ג) תוס' ד"ה לעולם וכו'
כשם שאסורות עליו, ואין
אחותה שהיא יבמתה משכחת לה האסורה
אסרה עליו ברם הכא
בהן צד יבום על זה
מותרת לזה או אחותה כשהיא
מאבא ואביך מ"מ לוי דקתני נמי דאי
הוא: (ד) ד"ה לר' יהודא
לעולם, ואם נישאו לאחרים
לזה מותרת לזה לא משכחת (ב) ואי ב'
יבמתה: אי יעקב שתי אחיות
כדאמרינן לקמן קשה דליתני נמי להך
וכו' משכחת לה כגון
ולהם נשים אחרות ומתו,
❖
נכריות אנס האסורה לזה מותרת לזה
אנס. וילדה לו האחת לוי והאחת
ולמאן דנפקא ליה מאחות אשה ניחא
מותרות לינשא לזה, שאין
שקידש:
צרת ערוה אסורה אלא
דלא דמי הך לאחות אשה דע"מ שלא
יהודה ונשא ראובן אנוסת אביו
משכחת לה אחותה שהיא יבמתה לא
כשנפלה ליבום עם הערוה
תנשאי
שריא ליה בזנות וע"מ שלא
אמו של לוי ושמעון נשא אנוסת
משכחת לה רב אשי אמר לעולם לית ליה
פעם אחת, שכיון שפטרה
הגהות מהר"ב
אביו אמו של יהודה: אחותה כשהיא
תבעלי יכולה היא להתקדש לו ולא
לצרת ערוה עמדה עולמית
לרבי הני כללי ובפלוגתא קמיירי ומאי
רנשבורג
באיסור אשת אח שיש לו
יבמתה. נופלת לייבום לפני לוי
דמיא לאחות אשה ובע"מ שלא
כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו דקאמר
א] גמ' באחותא דהיתירא
בנים (שם).
ויהודה בניה משכחת לה: האסורה
תנשאי
ולא תבעלי נמי אי חשיב שיור
קמיירי באחותא דאיסורא
ליה ה"ק ליה מ"ט לא דייקת מתני' דמתני'
לזה מותרת לזה לא משכחת לה. לפי
כמו בחוץ מפלוני א"כ שריא ליה כי
לא קמיירי כצ"ל:
ר' יהודה היא [דאסר באנוסת אביו] דקתני
נשאת לאחיו קודם ואפי' אי לא חשיב
ששתיהן אסורות על שניהם אמו של לוי
שש עריות חמורות מאלו מפני שהן נשואות
שיור מ"מ לא דמי לאחות אשה דהתם
אסורה לו משום אמו ואחותה משום
א)
בשעת נפילה הוי אחות אשתו אבל
לאחרים צרותיהן מותרות אמו ואשת אביו
אחות האם וכן ליהודה ושתיהן פטורות
מן החליצה ומן הייבום: ואי שתי
הכא בשעת נפילה אינה אשת איש עד
ואחות אביו מאי אמו אילימא נשואת אביו
נכריות אנס. וילדו לו ב' בנים
שתבעל לו ואפי' תחשבנה אשת איש
היינו אשת אביו אלא לאו אנוסת אביו וקתני
כיון שמטעם אשת איש אסורה ליבעל
ונשאום ב' בנים מאשה אחרת ונפלו
מפני שהן נשואות לאחרים לאחרים אין לאחין
לו מ"מ לא דמי כיון שאם תבעל ליבם
לפני בניהם האסורה לזה מותרת לזה
לא מאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא ר'
שנאסרה עליו הויא אשת איש ולא
משכחת לה אבל לאו אחיות נינהו
יהודה דאסר באנוסת אביו משום הכי לא
היתה אשת אחיו מעולם הלכך לא
ועיקר מילתיה דרבי חייא משום ייבום
תני ליה א"ל רבינא לרב אשי לר' יהודה נמי
שתי אחיות נקט: ה"ג רב אשי אמר
פטרה צרתה ומיהו למאן דנפקא ליה
משכחת לה דאי עבר ונסיב דאי לא קתני
לעולם לית ליה לר' הני כללי ובפלוגתא
מולקחה כל היכא דאיכא תרי ליקוחין
ב)
ג)
קא מיירי. כלומר לא תימא דהא דלא
קשה וי"ל אע"ג דלוי תני דאי ובפלוגתא
א"ל רב אשי לרב כהנא בלא דאי נמי
תני אמו אנוסת אביו משום דלא
קמיירי לא קמיירי אלא בפלוגתא
משכחת לה יעקב אנס כלתו והוליד ממנה
משכחת [בה] הני כללי דלרבי ל"ל
דס"ל לתנא דמתני' כוותיה תדע דלא
בן ומת [ראובן] בלא בנים ונפלה לה קמי
הני כללי ולא תימא להכי שבקיה דלא
תני לוי חייבי לאוין אע"ג דלר"ע לאו
ברה ומיגו דאיהי אסירה צרתה נמי אסירה
מיירי בפלוגתא דבפלוגתא ודאי
בני חליצה וייבום נינהו ומאן דמוסיף
א"ל א] באחותה דהתירא קמיירי באחותה
קמיירי ומאי אין לו מוח דקאמר ליה
לעיל אשת אחיו שלא היה בעולמו
ה)
דאיסורא לא קמיירי ואף על פי כן ד) בדקה
ה"ק ליה כו': דאסר באנוסת אביו.
ומשכחת לה כר"ש אע"ג דשמא תנא
לוי במתני' דתני לוי אמו פעמים פוטרת
ולא משכחת לה שתפול אם לפני בנה
דמתני' לא סבר לה כר"ש היינו משום
לייבום מאחיו ומאביו ו): דאי עבר
דבכולן אני קורא בהן משמע ליה
צרתה
ופעמים אינה פוטרת צרתה כיצד
ונסיב. את אנוסת אביו ונפלה לייבום
דקאי אכולהו אבל אי מודו רבנן
היתה
אמו נשואת אביו ונשאת לאחיו
לפני בנה וליתני: בלא דאי נמי
לר"א בקידושין דמספקא ליה לאביי
מאביו
ומת זו היא אמו שאין פוטרת צרתה
משכחת. שלא עבר זה המת בנישואיה:
מדקאמר בריש המגרש (שם דף פב:
היתה
אנס כלתו. ועבר על דת: ואע"פ.
ושם) דאם איתא לר' אבא קשיא
דמהדר ליה רבי ללוי כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו: בדקה
ליתני אשת איש דמשכחת לה אפילו לרבנן כגון שבא ראובן וקדשה
לוי במתני'. הגיהה והוסיפה לאמו אנוסת אביו במשנתו: היתה
חוץ משמעון ובא שמעון וקדשה סתם ומת שמעון [ונפלה לפני לוי
אמו נשואת אביו ונשאת לאחיו מאביו ומת. לא תפסי קדושין
אחיו] וצרת צרה נמי משכחת לה כגון שקדשה ראובן חוץ משני אחין
בה שהרי אשת אב בכרת ואמרינן לקמן [כ:] אין קדושין תופסין
וי"ל דלא קרינא לגביה אשת המת דכבר נאסרה [עליו לפני קדושי
בחייבי כריתות דברי הכל הלכך כשמת רשע זה לא נפלה זו
אחים] משום אשת [אח] ולא חשיב ערוה במקום מצוה ומיהו אי
לייבום לפני בנה דלאו אשת אח הואי ואינה פוטרת צרתה:
אשת שני מתים דאורייתא כדמשמע בהמגרש (שם דף פב: ושם) ליתני
היתה
הכא אשת ב' מתים כגון שבא ראובן וקדשה חוץ משמעון ולוי אחיו
ובא שמעון וקדשה סתם ומת כו' או בענין שאמר ר' יוחנן בפ' האומר (קדושין דף ס.) דאפילו הן ק' תופסין ומשכחת בהן נמי צרת צרה ומיהו
בפ"ג (לקמן לא: ושם ד"ה מדרבנן) ובפ"ב (לקמן יח. ושם) משמע דאשת שני מתים גזירה דרבנן ושם אפרש ובירושלמי בריש המגרש פריך לה
מתיב ר' חנינא בשם רבי פנחס ליתני ט"ז נשים כר"א ומשני תמן התורה אסרה עליו (ג) הכא הוא אסרה עליו ופי' רבינו יצחק תמן
התורה אסרה עליו ומשנשאה המת אין לה היתר להתייבם כשימות מפני שאין איסור שבה תלוי בשום אדם אלא בתורה שאסרה עליו
אבל אשת איש האיסור תלוי במגרש שאם ירצה יתירנה ליבם קודם שימות אחיו שנשאה ולהכי לא תני להו דלא דמו להו לפי שביד המגרש
דקתני
שש עריות חמורות מאלו כו'. ותימה דמאי ס"ד דהנהו דלעיל דלא דייקי מסיפא וממ"נ כיון דתני לה גבי שש
להתירה ז):
עריות לא אפשר למיתנייה ברישא וי"ל דקשיא ליה ללוי דה"ל למיתני ברישא ט"ז ובסיפא לא הוה ליה למיתני אלא ה' ואע"ג דאתי
כרבי יהודה ה"ל למיתני ששה עשר דאי עבר ונסיב ושני ליה רבי בפלוגתא לא קא מיירי ודאי לא קא מיירי: לרבי יהודה נמי
משכחת לה דאי עבר ונסיב. תימה דבלא דאי עבר ונסיב נמי משכחת לה (ד) שקידש ולא בעל דאפילו אביי דאמר בפרק בתרא
דקידושין (דף עח.) גבי אלמנה לכ"ג קידש לוקה היינו משום דכתיב לא יקח אבל הכא לא יגלה כתיב וי"ל דשמא אסור לקדש מדרבנן
שמא יבעול ואפילו יהא מותר לקדשה חשיב דאי מטעם שאסור לבוא עליה וא"ת אפילו ע"י דאי היכי משכחת לה הא ר' יהודה סבר
כר"ע בפרק ד' מיתות (סנהדרין דף נג.) דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין וי"ל דלא סבר לה הש"ס כברייתא דהתם אלא כמתני'
דפליג עלה ועוד דעל כרחך מתני' דהכא לא סברה בהא כרבי יהודה דהא קתני בפ"ב (לקמן דף כ.) איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת
ולא מתייבמת ואי אין קדושין תופסין בחייבי לאוין חליצה נמי לא תיבעי וא"ת בחייבי לאוין
דשאר מנלן דלא סבר מתני' כרבי
יהודה דאיסור
מצוה ואיסור קדושה
מפרש לקמן כגון אלמנה לכ"ג
גרושה וחלוצה לכהן הדיוט
ממזרת
ונתינה לישראל ואר"י דע"כ
מתני'