הערל פרק שמיני יבמות
פב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
יהודה לטעמיה דאמר מין במינו לא בטיל. דוקא בדבר לח
ר' יהודה לטעמיה.
בכיסוי הדם ובהקומץ: אדתני אבל חתיכה כו'.
קלא א מיי' פ"א מהל'
א) זבחים עט. מנחות כב:
כג: חולין ק. קח., ב) לקמן
יו"ט הלכה כ סמג
דמשמע טעמא משום דהפסד מועט הוא נפלוג בדידה ואע"ג דליכא
ומתערב אית ליה לר' יהודה דלא בטיל דומיא דדם הפר ודם
קיט. [ושם איתא רבא],
עשין עה טור ש"ע י"ד
תקנתא לא בטלה: טהורה בטהורה עדיפא ליה. לאשמועינן דאע"ג
השעיר דיליף מינה ר' יהודה בהקומץ רבה (מנחות דף כב. ושם) אבל
ג) [ביצה ג: לט. ב"מ נג.],
סימן קב סעיף א:
קלב ב ג מיי' פי"ג
דשתיהן טהורות ושייך בהו ביטולא טפי דאשכחן במסכת תרומות
בדבר יבש לא דר' יהודה גופיה אית ליה בפ' נוטל (שבת דף קמא:)
ד) [עמ"ש על הגליון ב"מ
ט.], ה) פסחים ט: מד. נזיר
מהלכות תרומות
(פ"ה מ"ג) דתרומה טהורה בחולין
דמעלין את המדומע בק"א ואפי' מין
רבי יהודה לטעמיה דאמר מין במינו לא
א)
לו: [תוס' תרומות סוף
הלכה יד טוש"ע י"ד סימן
טהורין הכל מודין שעולין ובתרומה
במינו כדמשמע גבי ליטרא קציעות
❖
פ"ו], ו) [פסחים יח.],
קיא סעיף א:
בטיל אבל לא נימוח מאי לא תעלה אדתני
ונבלה בהקומץ רבה (מנחות דף כג.
טמאה בטהורה חלוקים ב"ש וב"ה (שם
ז) [וע"ע אריכות בזה
אבל חתיכה של חטאת טהורה שנתערבה
בתוס' מנחות כב: ד"ה ור"י
מ"ד) ועוד דנימוחה ואפ"ה לא תעלה:
ושם) דאיכא למאן (א) דלא בטל היינו
סבר ותוס' זבחים עג. ד"ה
במאה חתיכות של חולין טהורות לא תעלה
תוספות ישנים
ולר"ל מאי שנא רישא ומ"ש סיפא.
בנימוחה וסברא הוא דדבר המתערב
❖
ר"י אומר],
ניפלוג וניתני בדידה בד"א בשנימוחה אבל
מתפשט טעם האיסור בכל ההיתר
בשלמא לר' יוחנן דמוקי לה בשלימה
רבא אמר רישא איסור לאו.
פי' משו"ה אמרינן ברישא
לא נימוחה לא תעלה טהורות בטהורות
ולא בטל אבל דבר יבש האיסור מונח
סיפא כיון דהפסד מועט הוא לא
תעלה דהא נמי כי תעלה
הגהות הב"ח
במקומו אלא שאין ניכר היכן הוא
מבטלינן חתיכה שלימה הואיל ודרכו
עדיף ליה ולר"ל מאי שנא רישא ומ"ש סיפא
לא תאכל רק לכהנים א)
(א) תוס' ד"ה ר' יהודה
ולוים אלא לאו דטומאה
וההיא דשילהי ביצה (דף לח: ושם)
לימנות ואף על גב דלר' יוחנן עיגול
א"ר שישא בריה דרב אידי רישא בטומאת
וכו' דאיכא למאן דאמר
אבל בסיפא אי אמרינן
דתרומה בטל בחולין דקא מהדר לר"ל
דאמר דחיטין ושעורים בטלים לרבי
❖
משקין דרבנן סיפא דאורייתא אבל טומאת
דלא בטל:
דתעלה בחולין תאכל
והלא אני שונה כו' מכלל דמודה
יהודה ולא חטין בחטין בקמח איירי
לישראל ואוכל אותם
שרץ מאי לא תעלה אדתני סיפא אבל חתיכה
בטומאת הגוף כי אינו נזהר
בעיגול דבטיל משום הפסד מועט
דאל"כ חטין בשעורין אמאי בטל והלא
של חטאת טהורה שנתערבה במאה חתיכות
לאכול חולין בטומאת הגוף
מוסף רש"י
בחתיכה מודה דיהבינן כולהו לכהן
ניכרים הן ועוד נראה דאפילו קמח
ואיכא כרת באכילת קדשים
של חולין טהורות לא תעלה ניפלוג וליתני
הואיל והיא גופה דאורייתא לא חיישי'
כיון שצונן הוא ואין טעם מתפשט בטל
וכל דבר שיש לו
בטומאת הגוף:
בדידה במה דברים אמורים בטומאת משקין
מתירין אפילו באלף
להפסד מועט אלא לר"ל דאמר מידי
דאי לאו הכי אפילו קמח חטין וקמח
לא בטיל. ואע"ג
א) צ"ל וליכא כאן אלא לאו
אבל בטומאת שרץ לא טהורה בטהורות
שעורים מין במינו הוא לרבא דאזיל
דאורייתא לא בטיל והכא משום דנימוח
דמדאורייתא חד בתרי
דטומאת בשר.
בתר שמא בפרק בתרא דע"ז (דף סו.
לא חשיב תו איסור דילה ובטלה סיפא
עדיף ליה רבה אמר רישא איסור לאו סיפא
בטיל, דכתיב אחרי רבים
להטות, אחמור רבנן הואיל
אמאי לא תעלה הא ליתא לאיסורא
ושם) כמו חמירא דחיטי וחמירא
איסור כרת והא רבה הוא דאמר כל
ויש לו מתירין לאחר
בעיניה: אמר רב שישא בריה דרב
דשערי אלא התם ברותח איירי
זמן לא יאכלנו באיסור
ב) בדאורייתא לא שנא איסור לאו ולא שנא
אידי. לעולם בנימוחה ורישא בטומאת
ובהקומץ רבה (מנחות דף כג. ושם)
על ידי ביטול (ביצה
איסור כרת קשיא רב אשי אמר סיפא משום
ג:). שתי קופות. גדולות
משקין דרבנן כגון שנטמאה חתיכה
דאמר דמנחות שנתערבו לא בטילי
ובתוכן דגן דהויא תרומה
דהוי ליה ג)דבר שיש לו מתירין א וכל דבר
על ידי משקין טמאין שנגעו בכלי
לרבי יהודה התם נמי מתוך שומנן
דאורייתא (פסחים מד.).
שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל והא
ולפניהם שני סאין. של
דמדאורייתא אין משקה מטמא כלי
מתרככין ונותנין טעם זה בזה א"נ
ו)
פירות (שם ט:). ונפלו
דרב אשי בדותא היא למאן אי לכהן מישרא
ואע"ג דאיכא למיגזר משום טומאה
כשיאפה אותן יתנו טעם זה בזה ז):
ד)
אלו לתוך אלו. הסאין
טהורות
בטהורות עדיף ליה.
שרי אי לישראל לעולם אסור אלא הא דרב
דאורייתא מודה ריש לקיש דבטיל הואיל
לתוך אלו הקופות, וידוע
לנו שהאחד נפל בזו והאחד
ואין דרכו לימנות: וסיפא. קדשים
דאע"פ שאין איסורה
אשי בדותא היא וסבר ר' יוחנן תרומה בזמן
בזו, ואין ידוע אי זה
לזר איסור דאורייתא הוא ומידי
אלא לזרים אפ"ה חמירא ולא בטלה
הזה דאורייתא והתניא שתי קופות אחת
בזו ואין זה בזו (שם)
.
ה) ב
דאורייתא מין במינו להאי תנא סבירא
וכ"ש טמאה דאיסורה אף לכהנים
הרי אלו מותרים. פירות
של חולין ואחת של תרומה ולפניהם שתי
של קופות החולין מותרין
ליה דלא בטיל ואפילו שאין דרכו
ובקונטרס פירש טעם אחר:
סאין אחת של חולין ואחת של תרומה ונפלו
לזר כבתחילה, אפילו אין
בטומאת
משקין דרבנן. וקסבר
לימנות: ליפלוג וליתני בדידה.
בקופה כדי להעלות הסאה
אלו בתוך אלו הרי אלו מותרים שאני אומר
בטומאה וטהרה כדנקט מילתיה ואתי
רב שישא בריה דרב
באחד ומאה, שאנו אומרים
תרומה לתוך תרומה נפלה וחולין בתוך
חולין לתוך חולין נפלו,
מאי שנא דשבקיה תנא למילתיה
אידי דרבנן לא פליגי אדרבי יהודה
אלמא תלינן לקולא היתר
חולין נפלו ואמר ריש לקיש והוא שרבו
למנקט חולין וקדשים: טהורות
דאמר מין במינו לא בטל אלא בדרבנן
בהיתר ואיסור באיסור
בטהורות עדיפא ליה. וניחא ליה
אבל בדאורייתא מודו דלא בטלה אבל
ואע"ג דאיכא למימר
חולין על התרומה ור' יוחנן אמר אע"פ שלא
ג
איפכא (שם).
לתנא למיתני טהורות בטהורות דשייך
לא נימוחה כיון דכל שדרכו לימנות
רבו חולין על התרומה בשלמא לריש לקיש
מקדש אף בטומאה דרבנן לא בטל
בהו ביטולא טפי כדפרישי' לעיל ואפ"ה
קסבר בדרבנן נמי רבויא הוא דבעינן
אזלינן לחומרא הואיל ואיסור דאוריי':
כמו תרומה בזמן הזה דאי הויא
אלא לרבי יוחנן קשיא הא מני רבנן היא
איסור לאו. טומאת בשר קדשים
דאורייתא לא הוה עיגול בעיגולים
ואנא
לאוכלו בלאו והבשר אשר יגע בכל
עולה אע"ג דתרומת פירות דרבנן:
רישא איסור לאו סיפא וכו'. אמאי דאוקמינן בשנימוחה קאי
טמא (ויקרא ז): סיפא. קדשים בחולין אתי לידי כרת דאכיל להו
בטומאת הגוף וטומאת הגוף בכרת דכתיב [שם] והנפש אשר תאכל בשר
ובקונטרס פירש דאתי לפרושי בשלא נימוחה ועיגול היינו
ולעולם בשנימוחה: ל"א לעולם בשלא נימוחה. ועיגול היינו טעמא
טעמא דר"ל דמדאורייתא לא בטיל כיון דתרומה לזר במיתה ככרת
דר"ל דבדאורייתא לא בטיל דכיון דתרומה לזר במיתה ככרת דמיא:
דמיא וחבילי תלתן של כלאי הכרם אע"ג דאיסור לאו הויא מ"מ לא
והא רבה הוא דאמר. בפרק בתרא (דף קיט.): כל בדאורייתא
בטל משום דהוי את שדרכו ודוקא בכל שדרכו הוא דמפליג רבה בין
(לא בטיל) ל"ש איסור לאו ל"ש איסור כרת. אם חשו רבנן לכרת חשו
איסור לאו לאיסור כרת ואע"ג דעלה קתני שהיה ר"מ אומר כל
נמי ללאו ועבוד תקנתא: רב אשי אמר. בנימוחה וסיפא הוי דבר
שדרכו לימנות מקדש יש לפרש כעין שפי' לעיל דה"ק שהיה ר"מ
שיש לו מתירין דמותרין לכהן: בדותא היא. דהא דקי"ל (ביצה דף ג:)
אומר כל שדרכו לימנות מקדש באיסור כרת או באיסור מיתה והואיל
דבר שיש לו מתירין לא בטיל כגון דמשתרייא למחר למאן דאסירא ליה
וכן דין הוא שיקדש את שדרכו אפילו באיסור לאו ומיהו לא יתכן כלל
השתא כגון ביצה שנולדה ביום טוב: מישרא שרי. אפילו השתא:
לפרש כן דהא חתיכה של חטאת טהורה בחולין עדיפא אפילו מאת
הרי אלו. החולין מותרין לזר: והוא שרבו חולין. שבקופת
שדרכו כדפרישית לעיל מטעם דראויה להתכבד ומשמע דוקא משום
חולין: על התרומה. שבסאה תרומה הלכך תלינן בשאני אומר
דהוי איסור כרת לא בטל אבל איסור לאו בטל:
משום דהוי ליה דבר שיש לו מתירין. למאי דקטעי רב אשי קשה
חולין לתוך חולין נפלו דאי נמי הוי איפכא ונפלה סאה תרומה
בקופת חולין בטלה ברובא: אף על פי שלא רבו. דסמכינן אשאני
עיגול בעיגולים אמאי עולה דאפילו בדרבנן שמעינן ליה
אומר: אלא לר' יוחנן קשיא. דמי תלינן לקולא באיסור דאורייתא:
לרב אשי (ביצה דף ד.) דדבר שיש לו מתירין לא בטל ויש להעמיד
ואנא
ההיא דעיגול בעיגולין בתרומה טמאה דאין לה מתירין ומיהו קשה
למאי דס"ד השתא אמאי תרומה טהורה עולה בק"א: שתי קופות אחת של חולין. הקשה הר"ר שמואל מאכזב אדמקשה מברייתא לותיב
ממתני' דתרומות (ריש) פ"ז (מ"ה) דתנן ב' קופות אחת של חולין ואחת של תרומה שנפלה סאה של תרומה לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזה
מהן נפלה הריני אומר לתוך תרומה נפלה והוו להו לרבי יוחנן ור"ל לאיפלוגי עלה והשיב ר"י דמשום רבותא דר' יוחנן מייתי ברייתא דאפילו
בב' קופות ושתי סאין דליכא למימר כולי האי אוקי חולין אחזקייהו דמה שנפל בקופה של חולין ספק הוא ואין לו חזקת היתר שרי בה רבי יוחנן
בלא רבייה ואפשר דבסאה אחת אפילו ר"ל שרי בלא רבייה דסמכינן אחזקת חולין שבקופה ומוקי לה אחזקתייהו ולהכי לא פליגי אמתניתין
אלא אברייתא: אלא לר' יוחנן מאי איכא למימר. פירוש כיון דתרומה בזמן הזה דאורייתא היכי סמכינן אשאני אומר להתיר בלא רבייה
תימה למאי דסלקא דעתך השתא דתרומה בזמן הזה דאורייתא אפילו הוה מוקי לה רבי יוחנן כשרבו תקשי ליה היכי סמכינן אשאני
אומר כיון דאית ליה לרבי יוחנן בריש אלו עוברין (פסחים דף מד. ושם) כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא דהכי פריך לה התם ומתוך
קושיא זו משני התם הב"ע בתרומה בזמן הזה דרבנן ויש לומר דה"מ למימר וליטעמיך והתם נמי הוה מצי למימר וליטעמיך אפילו כזית
בכדי אכילת פרס
דרבנן תקשי אמאי
אמרינן שאני אומר כיון דרבי
יוחנן מוקי לה הכא בלא רבייה
וכן דרך הש"ס
בכמה מקומות:
ירושה