פב:
הערל פרק
שמיני יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ירושה
ראשונה ושניה יש להן כו'. פר"ח ראשונה ירושת אברהם
ואנא אמינא לרבי יוסי. דהא
מתני' ר' יוסי קאמר לה אנדרוגינוס
קלג א מיי' פ"ד מהל'
א) נדה מו:, ב) זבחים כב.
מקוואות פ"ז מ"ב, ג) לעיל
מקואות הלכה ז
יצחק ויעקב שניה ירושת יהושע ומשם ואילך קדשה לעולם
כהן וכו' ולדידיה אמינא אף מאכילה בחזה ושוק דהא תרומה נמי לר'
ג)
פא., ד) צ"ל נראה דהכי.
סמג עשין רמח טוש"ע י"ד
יוסי דאורייתא היא אף בזמן הזה: ירושה ראשונה. בימי יהושע
ולא יתכן לפרש כן דבסוף פרק יוצא דופן (נדה דף מז. ושם) מפליג רבי
יעב"ץ, ה) [אלא כצ"ל ועי'
סימן רא סעיף כד:
קלד ב מיי' פ"א מהל'
יוסי בין תרומה לחלה וא"כ קדושה שניה היא קדושת עזרא דבקדושת
הויא ירושה וכן שניה דבימי עזרא דכשגלו גלות ראשונה בטלה קדושת
בתוס' ע"ז עג. ד"ה ודוקא
❖
איסורי ביאה הלכה
וק"ל],
הארץ: שלישית אין להם. כלומר לא
עזרא שייך לחלק בין תרומה לחלה
❖
טו:
משום דגבי חלה כתיב בבואכם וכי
בעי למהדר ומירתא דירושה עומדת
ואנא דאמרי כרבי יוסי דתניא בסדר עולם
א)
אסקינהו עזרא לאו כולהו סלוק עוד
היא ואשמעינן האי קרא דלא בטלה
א)
אשר ירשו אבותיך וירשתה ירושה ראשונה
תורה אור השלם
1
קדושת הארץ בגלות טיטוס: וסבר
שאל ה"ר שמואל מאניוב את ר"י
תוספות ישנים
ושניה יש להן ושלישית אין להן וא"ר יוחנן
1. וֶהֱבִיאֲךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶל
ר' יוחנן כו'. קס"ד האי דמותיב
דהכא קאי ר' יוחנן כר' יוסי דירושה
א) עוי"מ דהא דקאמר
הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ
מאן תנא סדר עולם רבי יוסי וסבר רבי יוחנן
ראשונה ושניה יש להם דקדושה
דטעמא דר' יוחנן לאו משום דסמיך
התם קדושה ראשונה
וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ
❖
בדרבנן לא בעינן רבויא והא תנן מקוה
קדשה לעתיד לבא לאו
מֵאֲבֹתֶיךָ: דברים ל ה
ב) א
ראשונה לא קדשה לעתיד לבא ובפרק
אשאני אומר אלא משום דאי הוי נמי
דוקא אלא ר"ל קדושה
שיש בו ארבעים סאה מכוונות נתן סאה
השוחט והמעלה (זבחים דף קז:) קאמר
איפכא לא איכפת לן דלא בעינן
שניה וכר' יוסי דהכא דתני
ונטל סאה כשר וא"ר יהודה בר שילא אמר
סדר עולם וסבר תרומה
הש"ס לר' יוחנן דקדשה לעתיד והשיב
רבויא בדרבנן אלא מכי איערב
גליון הש"ס
בזמן הזה מן התורה ומ"מ
בטיל ליה: נתן סאה ונטל סאה כשר.
ר' אסי א"ר יוחנן עד רובו מאי לאו דנשתייר
ר"י דלמעשרות ודאי לא קדשה הארץ
רש"י ד"ה נתן סאה וכו'
קרי לה ראשונה אע"פ
לעתיד אבל קדושת ירושלים והבית
גבי שאר משקין $ ומי פירות ותמד
רובו לא דלא נשקול רובו ואיבעית אימא
ומי פירות וכו'. עי' זבחים
דמיירי בקדושה שקידש
עזרא לפי שהיא ראשונה
דף עח ע"ב תוד"ה דלי
קדשה שקדושת מחיצות קיימא כל
שהחמיץ קאי במס' מקואות ואשמועי'
שאני הכא דאיכא למימר שאני אומר תנן
❖
ג)
לנו: ב) ותימה דהא לא
שיש בו יין וכו':
שעה מאשר לו חומה דדרשי' במגילה
דאע"ג דחזר ונטל ואיכא למימר הא
אנדרוגינוס נושא תני אם נשא והא נושא
אמרינן קמא קמא בטיל
(דף י: ושם) אע"פ שאין לו עכשיו
חסר ליה מקוה שהסאה הזאת אין
רק עד ששים תדע דאל"כ
קתני וליטעמיך מאי אבל לא נישא אלא
אם יערה אדם כל היום
והיה לו קודם לכן אי נמי קדושת
משלימתו שאין ראויה למקוה אפ"ה
הגהות הב"ח
חלב בקדרה לא יאסור וצ"ל
מאי נישא דיעבד נושא נמי דיעבד אמרי לא
ירושלים משום דאיקרי נחלה אין לה
כשר דמכי יהבו לגביה בטל ליה והוו
(א) רש"י ד"ה מאי אבל
דהכא לא הוי רק מדרבנן
נושא לכתחלה משמע אבל לא נישא דיעבד
הפסק א"נ משום דכתיב (תהלים קלב)
להו ארבעים וחד כולן ראוין וכי שקל
וכו' דמשמע: (ב) תוס'
שהרי אין כאן שיעור לאסור
שאפילו כי נתן סאה ונטל
ד"ה ירושה וכו' דמדרש
נמי לא והא מדקתני סיפא רבי אליעזר אומר
זאת מנוחתי עדי עד ואתי שפיר
חד סאה פשו ארבעים אבל איפכא
❖
רות איכא לאוקמי:
סאה עד רובו א"א שכל
דבפ"ק דמגילה (דף י.) בעי למימר
לא דכי נטל סאה ברישא חסר ליה
אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כזכר מכלל
הפעמים שנוטל הסאה מן
דקסבר רבי אליעזר קדושה ראשונה
וכי הדר מלייה הוה ליה מקוה חסר
המקוה שלא יתערב בהם
דת"ק ספוקי מספקא ליה בין למר בין למר
מעט ממי פירות אשר נתן
קדשה לשעתה וקדשה לעתיד ורבי
דמשקין הללו אין משלימין את המקוה:
מוסף רש"י
מפשט פשיטא ליה איכא בינייהו סקילה
בתוך המקוה וא"כ אפילו
מאי לאו דנשתייר רובו. עד י"ט סאה
יהושע אית ליה התם בהדיא הכי
ירושה ראשונה. של
יתר ממנו היה לנו להכשיר
משני מקומות דמר סבר חייבין עליו סקילה
יהושע, ושניה. בימי
ובריש ביצה (דף ד.)
אית להו דליטרא
יכול לעשות כן אבל טפי לא דבעינן
שאף עד יתר מרובו יש
סבר כזכר אמר רב
משני מקומות ומר
עזרא, יש להן.
בתוך המקוה יתר מרובו
ב
קציעות בטלה ואם כן סברי דתרומה
דניהוי רובא מי גשמים. אלמא אע"ג
ממים גמורים ואפ"ה (לא)
כלומר בגלות נבוכדנצר
ליתא
בזמן הזה דרבנן ובטלה קדושת הארץ
דפסול שאיבה דרבנן בעיא רובא
גזור רבנן לפי שהוא נראה
בטלה קדושת הארץ
כרובו ומש"ה א) לא שרינן
ונצטרכו ליורשה ולקדשה
בכשרות: דלא נשקול רובא. אבל עד פלגא שפיר דמי: ואיבעית
וכן לר"ל ר' יוסי סבר דתרומה בזמן הזה דרבנן ובפ' קדשי קדשים
יותר מרובו אלמא מדרבנן
בשניה (נדה מו:) שבטלה
אימא. לעולם בעינן רבויא בדרבנן והאי דקאמר אע"פ שלא רבו
(זבחים דף ס: ושם) גרס בכל הספרים א"ר יוסי משום ר' ישמעאל כו'
בעי רבייה: אלא מאי
ירושה ראשונה ונקראת
לעולם קסבר קדשה לעתיד אלא יש לחלק בין קדושת הארץ למחיצות
חולין משום דתלינן אשאני אומר חולין לתוך חולין נפלו ואין כאן
נישא דיעבד. ותימה אמאי
שניה ירושה (חולין ז.).
ושלישית. לעתיד לבא,
לא אמרינן שיועילו נשואין
עוד שאלו דהכא משמע דסבר רבי יוחנן דקדושת הארץ דאורייתא
איסור אבל הכא ליכא למימר שאני אומר כה"ג דהא מיא מיד
אין להן. כלומר אינה
להאכילו בתרומה דרבנן
מבלבלי וליכא למימר חזר ונטלה: תנן אנדרוגינוס נושא. לכתחלה.
ובמדרש רות משמע דהוי דרבנן דקאמר ר' יוחנן מעשרות כיון שגלו
אם כהן נשאו כמו שאנו
ירושה דלא יצטרכו לרשתה
נפטרו והם חייבו עצמן מאליהן והשיב ר"י דאיכא למימר דהא
אלמא זכר מעליא הוא וקשיא לריש לקיש דאמר אין מאכיל בחזה
אומרים שאוכלת אשתו
ולקדשה, דלא בטלה
בשביל קדושין בתרומה
קדושתה מגזרת הכתוב
ושוק: תני אם נשא נשוי. דבעיא גיטא מיניה משום ספק זכר ולעולם
דקאמר הכא ואנא דאמר כר' יוסי לאו משום דסבר ר' יוחנן כוותיה
דרבנן והלא כיון דספיקא
(נדה מו:) שהשניה לא
ספיקא הוא: מאי אבל לא נישא. (א) משמע דיעבד: ה"ג נושא נמי
אלא משום דאליבא דר' יוסי דאנדרוגינוס דמתני' קיימי ועוד אר"י
. מאן
הוא היה לנו לומר זה
פסקה (חולין ז.)
דיעבד אמרי לא נושא לכתחלה אבל לא נישא דיעבד נמי לא. ולעולם
דאין נראה ששום חכם יאמר שקדושת הארץ בזמן בית שני למעשרות
תנא סדר עולם רבי
כזה וי"ל דלא דמי דהא
יוסי. דהוא סתמה כי
אם נחשיבו כזכר אין תקלה
קשה ליה לר"ל ודייקא כר' יוחנן: ומותבי' לר' יוחנן והא מדקתני סיפא
ולכל מצות התלויות בארץ היתה מדרבנן וההיא דמדרש (ב) איכא
בדבר דחומרא הוי דחייבין
היכי דסתם מתניתין ר"מ
כו': משני מקומות. אפי' בנקבותו. וטעמא מפרש לקמן [פג:] מקרא
לאוקמי במעשר פירות וה"ק כיון שגלו נפטרו ממעשר דאורייתא והם
(נדה מו:). נתן סאה
עליו סקילה אבל אם אנו
בשמעתין: ור"א סבר כזכר. במקום זכרות אין במקום נקבות לא:
חייבו עצמן מאליהם כשחזרו יותר ממה שהיו חייבים בתחלה שהוסיפו
ונטל סאה. מי פירות
אומרים שהוא נישא לאכול
בתרומה דרבנן ונחשוב
וכל משקה שאינו מים
ליתא
מעשר פירות ועוד אר"י מתוך הירושלמי דשביעית ד)פ"י דהכי פירושו
אותו כנקבה יש חשש איסור
ותמד משהחמיץ, פעמים
כיון שגלו נפטרו שקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד ולא היה חובה להם לקדש את כל א"י כדאמר (חולין דף ז.) הרבה כרכים כו' וכמו
בדבר דא"כ לא יתחייב
מעלין פעמים אין מעלין,
סקילה כזכר:
כיצד מקוה שיש בו ל"ט
שהניחו במקצת היו רשאין להניח הרבה יותר או שמא הכל אם היו רוצים ואעפ"כ חייבו עצמן מאליהן וקדשו וכיון שקדשו קדשה מן התורה:
נתן סאה ונטל סאה כשר. קשה דנהי דשאיבה דרבנן כדאמר בפרק המוכר את הבית (ב"ב דף סו: ושם) מי פירות מיהא פסולין מדאוריי'
סאין ונפלה סאה מהן
לתוכה לא העלתהו, פירוש
א) נראה דצ"ל ומשו"ה לא
לטבול בהן כדמוכח פ"ק דפסחים (דף יז: ושם) דאמר משקי בי מטבחיא בקרקע טהורים אמר רב פפא לא אמרן אלא מים אבל דם לא
לא השלימתהו ואף לא
שרינן רק עד רובו אלמא דגם
פסלתו, פעמים דמעלין,
בדרבנן בעי רבייה.
ומים נמי לא אמרן אלא דהוו רביעית דחזיא להטביל מחטין וצנורות כו' משמע דדם לא חזי להטביל בו ועוד אמרי' בכסוי הדם (חולין דף פד.
כיצד היו בתוכו ארבעים
ושם) דג' מים כתיבי וממעטינן מי פירות והיכי פריך מהכא דמדרבנן בעיא ריבוייא ואמי פירות בהדיא קתני לה כדפי' בקונטרס וי"ל דפריך
סאה מכוונות, נתן סאה
משום דקא פסיק ותני עד רובו אפילו למחטין וצנורות דמדאורייתא לא בעי מ' סאה ונהי דכשמי פירות רוב מתבטלים המים במי פירות
מאלו המינים ונטל סאה
אחר הנתינה כשר, דבטלו
ופסול מדאורייתא אף למחטין מ"מ במחצה על מחצה מיהא מדאורייתא כשר למחטין ומדרבנן הוא דבעינן רבייה ועוד י"ל דמדאורייתא קמא קמא
להנך קמאי במקוה השלם,
בטיל ואפ"ה בעינן רובא לכך פריך שפיר ב) א"נ קאי נמי אתמד שיש בו מים דקחשיב במס' מקוואות (פ"ז מ"ב) ואכולהו קא"ר יוחנן עד רובו:
הילכך כי חזר ונטל לא
אמר
רבי יוחנן עד רובו. משמע דברובו לא אמרינן ראשון ראשון בטל וכן בפרק במה אשה (שבת דף סה: ושם) גבי אבוה דשמואל דעבד
מיפסיל, נמצא שהמקוה
הזה נשלם על ידיהם
להו לבנתיה מקוואות ביומי ניסן שלא ירבו נוטפים על הזוחלים ובפ' הנודר מן הירק (נדרים נז:) בצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית
לכשנטל סאה (זבחים כב.).
ורבו גידוליו על עיקרו מותר ותימה דבפרק בתרא דמסכת ע"ז (דף עג.) א"ר יוחנן המערה יין נסך מחבית לבור אפילו כל היום כולו ראשון
אבל לא נישא. שהוא
ראשון בטל ונראה לר"י דההיא דמס' ע"ז דאמרינן ראשון ראשון בטל היינו דוקא עד ס' אבל אם אין ס' מן ההיתר לא דא"א להתבטל כיון
כזכר והשוכב עמו הרי הוא
כבא על הזכר (לעיל פא.).
שיש נ"ט לבסוף דהא טעם כעיקר מן התורה הוא כדאמר באלו עוברין (פסחים דף מד: ושם) ובפרק ג' מינים (נזיר דף לז: ושם) ומ"מ אע"ג
דאיכא ס' מן ההיתר אי לאו דנפול קמא קמא היה נאסר כגון אם היה נופל בבת אחת או אם היה מערה בדבר דנפיש עמודיה טפי מפי חבית
דלא נפיש עמודיה טפי ה)מצירצור קטן דביין נסך החמירו יותר מבשאר איסורים כדתנן התם (ע"ז דף עד.) שהוא בכל שהוא וקסבר רבי יוחנן
דכי איכא למימר ראשון בטל באיסורא לגו היתירא ולא נפיש עמודיה שבטל והולך עד ס' ולא אמרינן שיאסור בכל שהוא דאמתניתין דהתם
קאי וכי פריך התם ממתני' דיין נסך אוסר בכל שהוא מאי לאו דנפול איסורא לגו היתירא לא הוה מצי לשנויי דאיירי בנפיש עמודיה מפי
חבית דהא כל שהוא קתני דלא נפיש והא דפריך עלה מיין במים בנ"ט מאי לאו דנפול חמרא דאיסורא לגו מיא דהיתירא אע"ג דרבי יוחנן נמי
לא קאמר דבטל אלא עד ס' לא פריך אלא מכח רישא מדסיפא איסורא לגו היתירא רישא נמי איסורא לגו היתירא וקתני בכל שהוא ומסיק
דכולה מתניתין היתירא לגו איסורא ומ"מ אמת הוא דבנ"ט אסור בכל ענין בין איסורא לגו היתירא בין איפכא: דלא נשקול רובא. תימה
היכי מצי למימר הכי הא תנן במס' מקוואות (פ"ד מ"ד) מים שאובין ומי גשמים שהן מתערבות בחצר ובמערה עד מעלות המערה אם רוב כשר
כשר אם רוב פסול פסול מחצה על מחצה פסול אימתי בזמן שהן מתערבין עד שלא הגיעו למקוה כו' משמע בהדיא דשאובין דרבנן בעי רבייה:
תנן אנדרוגינוס נושא. פירוש דמשמע נשואין גמורים והרי הוא כזכר ומאכיל בתרומה דאורייתא דאי לא הוו נשואין ודאין ה"ל למימר
אנדרוגינוס שקדש קידושיו קידושין ומשני תני אם נשא דיעבד ולישנא דלכתחלה דהך סוגיא היינו פי' נישואין ודאין אבל אין לפרש
דמדקדק מדשרי לכתחלה לישא ולא אסרינן ליה לכתחלה מספק נשים המסוללות זו בזו דמאחר דמאכיל לר"ל בתרומה בזמן הזה דרבנן לא
מסתבר לאוסרו בתחלה מטעם זה ועוד יש לפרש דאנדרוגינוס נושא משמע דחייב לישא דמיפקד אפריה ורביה וא"ת והיכי פריך מאנדרוגינוס
נושא אמילתיה דרבי יוסי
וצריך לדחוק שהוא סיום
מילתיה דרבי יוסי אף על פי שרבי
יהודה מפסיק בינתים:
בריה