הערל פרק
שמיני יבמות
פג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בריה
בפני עצמה כו'. אר"י דהאי בריה לא הוי פירושו כגון בריה
ליתא למתני'. דקתני לר' יוסיט) אנדרוגינוס מאכיל את אשתו בתרומה:
קלה א מיי' פ"ב מהל'
א) [תוספתא דבכורים
פ"ב], ב) [לעיל ס:],
אישות הלכה כד
מקמי ברייתא. דקתני לר' יוסי ספיקא הוא: מדשבקיה רבי יוסי
שבמקומות אחרים שאינו ספק אלא בריה דקאמר הכא
ג) [מגילה יח:], ד) שביעית
ופ"ב מהלכות נזירות הלכה
לר' שמעון בן זוגיה. דאיירי בהדיה במתני' ואיירי בברייתא לחודיה
היינו שהוא ספק כדקאמר ולא הכריעו בו כו' וכן משמע בהמפלת
פ"ב מ"ו ר"ה י:,
י:
קלו ב ג ד מיי' פ"ג
ש"מ הדר ביה ולאו תנאי היא דתימא סמי תנא דברייתא מקמי תנא
(נדה דף כח.) דאמר רב טומטום ואנדרוגינוס שראו לובן או אודם
ה) [פסחים נה.], ו) נדה
לו:, ז) ב"ק ק. כלאים פ"ז
מהלכות שמיטה
דמתני' דאי תנאי היא תרוייהו הוה
אין שורפין עליו את התרומה ראו לובן
ליתא למתניתין מקמי ברייתא דתניא רבי
מ"ד, ח) [במשנה דכלאים
ויובל הלכה יא סמג לאוין
א)
תני להו נמי בברייתא ומפיך לדרבי
ואודם כאחת שורפין עליו את התרומה
וכן בירושלמי ליתא דברי
רסז:
יוסי אומר אנדרוגינוס בריה בפני עצמה
א
קלז ה מיי' פ"ז מהל'
שמעון כדאפכא לדרבי יוסי: דחייש
אלמא בהדיא משוי ליה רב ספיקא
ר"מ וכן מוכח מתוס' דב"ק
הוא ולא הכריעו בו חכמים אם זכר אם נקבה
איסורי ביאה הלכה
ק. ד"ה מחיצת וכו' דסתם
ליחידאה. דאמר שמואל בהחולץ
והיינו ע"כ כר' יוסי דברייתא דלר' יוסי
❖
א סמג לאוין קיא:
משנה ר"מ וכו' וכן
אדרבה ליתא לברייתא מקמי מתניתין
(לעיל דף מא.) הלכה כרבי יהודה
דמתני' זכר הוא וקשה דבתוספתא
בהרא"ש ליתא], ט) [לעיל
פא.], י) [ע"ב], כ) [שמות
בשומרת יבם שקדש אחיו את אחותה
דבכורים (פ"ב) מסיים בהך ברייתא
מדשבקיה רבי יוסי לבר זוגיה ש"מ הדר
ב)
לד], ל) [ויקרא טו], מ) ס"א
ומהכא אמרינן לה במס' מגילה בפ'
דשמעתין אבל טומטום אינו כן אלא
תוספות ישנים
ביה ושמואל אמר ליתא לברייתא מקמי
❖
אין זה,
הקורא (דף יח:): הלכה כרבי יוסי.
או ספק איש או ספק אשה מכלל
מדשבקיה ר' יוסי לבר
מתניתין אדרבה ליתא למתניתין מקמי
זוגיה. וא"ת ומנלן דברייתא
דמתני' ואמרי בי רב היינו רב הונא
דאנדרוגינוס לא הוי ספק אלא אינו לא
ברייתא דהא שמעינן ליה לשמואל דחייש
ג)
עיקר דלמא ר' יוסי אמר
הגהות הב"ח
כדלקמןי) ופליג אדאמרן לעיל אליבא
איש ולא אשה ועוד מדלת"ק דר' יוסי
הברייתא ברישא ושמע לר'
ליחידאה הני מילי כי לא מתעקרא מתניתין
דרב ליתא למתניתין ובהרכבה לקמן
דתוספתא דבכורים הוי אנדרוגינוס
(א) רש"י ד"ה דייה חדשה
שמעון הא דמתני' וסברה
אבל כי מתעקרא מתניתין לא חייש אמרי
ואמר נמי כוותיה והדר ביה
כו' שב"ד תוקעין לקידוש
מפרש לה וכן קושי וקידוש ובכולהו
ספק ומטמא באודם כנשים ובלובן
החדש: (ב) תד"ה ר"י
מברייתא ומתני' עיקר אין
בי רב משמיה דרב הלכה כרבי יוסי
איירי רבי שמעון בהדיה הלכך
כאנשים מכלל דלר' יוסי לא הוי ספק
זה קושיא דהא סברא הוא
כו' והתירו הגפנים ומשמע
באנדרוגינוס ובהרכבה ושמואל אמר בקושי
מסתברא דאדר' יוסי דבמתני' קאי
ואר"י דהתם ה"פ אבל טומטום אינו
התם וכו': (ג) בא"ד אין
דמתני' קדמה לברייתא
כנ"ל עוד אומר רבינו
אדם אוסר דבר שאינו שלו
דאיירי רבי שמעון בהדיה: יעקור.
כן כמו אנדרוגינוס שהוא ספק
ובקידוש אנדרוגינוס הא דאמרן הרכבה
❖
נתנאל מדקאמר ולא
כצ"ל ותיבת בכלאים נמחק:
מחמת שהוא בריה משונה משום שיש
דקא קלטה בשביעית דאין הרכבה
דתנן אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין
הכריעו בו חכמים משמע
ד)ב
קולטת בפחות משלשים יום: צריך
לו זכרות ונקבות והוא ספק לעולם
דשמעיה לחכמים שהכריעו
ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ראש
בו לעשותו כזכר והוא לא
שלשים ושלשים. כדי שתקלוט שלשים
אבל טומטום אינו כן אלא ספק שהוא
מוסף רש"י
השנה ואם נטע והבריך והרכיב יעקור רבי
חשיב ליה הכרעה ברורה
ה)
איש ודאי או אשה ודאית אלא שהוא
לפני שביעית דכל שלשים לפני שביעית
דחייש ליחידאה.
דמשמע ולא הכריעו לא
יהודה אומר כל הרכבה שאינה קולטת
מכוסה ואין ניכר ואם קדש ונקרע
כשביעית דמו דנפקא לן מבחריש
הכריעו היטב והיינו מר'
במקום שהיחיד מחמיר
בשלשה ימים שוב אינה קולטת רבי יוסי ור'
שמעון שהכריע בו לחשבו
ורבים מקילין (מגילה
ונמצא זכר אגלאי מילתא דמתחלה
ובקציר תשבותכ) במשקין בית השלחין
יח:). יעקור. לפי
כזכר והוא לא סבר כן:
שמעון אומרים שתי שבתות ואמר ר"נ אמר
(מ"ק ג:): ג' ול'. ג' לקליטה שתקלוט
היה זכר ודאי וכן אם נתקדשה
ג
א) וראיה לדבר דכרבי
שקלטה בשביעית (ר"ה
קודם זמן האיסור: כמה יהא קישויה.
י:). לדברי האומר
ונמצאת נקבה ור' יוסי לא פליג אתנא
יוסי דמתני' פסיק דאי
רבה בר אבוה לדברי האומר שלשים צריך
שלשים. יום לקליטה,
כרבי יוסי דברייתא תרתי
קמא אלא לפרושי טעמא דתנא קמא
דקיי"ל (נדה דף לו:) בנדה דאורייתא
שלשים ושלשים לדברי האומר שלשה צריך
צריך שלשים. לקליטה
דרב למה לי לומר דהלכה
קאתי אע"ג דקתני ר' יוסי אומר אי
המקשה בתוך י"א שבין נדה לנדה
כר' יוסי: ב) אבל י"ל
ושלשים. לתוספת (שם).
שלשה ושלשים לדברי האומר שתי שבתות
כמה יהא קישויה. דלא
מההיא דלקמן דהא דסבר
נמי כולה ר' יוסי היא ותני שרבי יוסי
ורואה דם ג' ימים רצופים מחמת
צריך שתי שבתות ושלשים ושמואל אמר
ד
אתיא לידי זיבה בכל דמים
דחייב עליו מב' מקומות
אומר ועי"ל דפליג אמאי דקאמר תנא
צער וולדה אינה באה לידי זיבה להיות
שתראה, אפילו ארבעים
היינו משום יתורא דואת
בקושי וקידוש קושי דתנן ו) כמה יהא קישויה
צריכה ספירת ז' נקיים כיולדת בזוב
קמא (שם) הריני נזיר שזה איש ואשה
או חמשים יום. אם
זכר (ויקרא יח) דמרבינן
ר"מ אומר או ארבעים או חמשים יום רבי
לא שפתה יום אחד סמוך
ליה ומ"מ קשיא דהא ודאי
אלא ימי טומאת לידה כיולדת גרידתא
פירוש שניהם בין איש בין אשה הרי
ללידה לא אתיא לידי זיבה
אי לאו זכר לא רבייה קרא
יהודה אומר דייה חדשה רבי יוסי ור' שמעון
דתניא (שם) כי יזוב זוב דמה ל) דמה
זה נזיר ועלה פליג ר' יוסי שאין חשוב
ולא הויא יולדת בזוב
אכן יש לדחות דודאי גבי
(נדה
אומרים אין קישוי יותר משתי שבתות קידוש
מחמת עצמה ולא מחמת ולד וכמה
איש ואשה אלא או זה או זה ות"ק סבר
לו:). דייה חדשה. דיה
סקילה שאני משום דגלי
ה
קרא דהכי נמי אשכחנא דר'
אם נטהר את הקושי חדש
יהא קישויה דאמרי' מחמת ולד הוא
שחשוב שניהם במקצת כאיש ובמקצת
דתנן ז) המסכך גפנו על גבי תבואתו של
יהודה אמר לעיל (עב:)
אחד, היינו תשיעי, אבל
אפילו מ' או חמשים יום קודם לידה:
הוא כאשה וקאמר נמי ת"ק הריני נזיר
חברו הרי זה קדש וחייב באחריותו דברי
אנדרוגינוס שקידש קידושו
קשתה שלשה בתוך י"א ימי
ח)
דייה חדשה. חדש תשיעי שהיא יולדת
שאין זה לא איש ולא אשה הרי זה נזיר
פסול מפני שהוא ספק איש
זיבה בחדש השמיני, ואפילו
רבי מאיר רבי יוסי
ורבי שמעון אומרים
ספק אשה ובפ' ר' אליעזר
מקשה והולכת כל תשיעי
בו ופעמים שאין יותר מיום או יומים
לפי שאין זה לא איש גמור ולא אשה
דמילה משמע (שבת קלד:)
הרי זו יולדת בזוב מחמת
גמורה: רבי יוסי לבר זוגיה כו'. תימה דלמא הדר ביה מברייתא
כגון שילדה בב' בחדש אין הולד מטהר אלא דמים שראתה מר"ח
דשרי ר' יהודה למול
שלשה ימים של שמיני
לגבי ר' שמעון דמתניתין: כי מתעקרא מתני' לא חייש. ואע"ג
ואילך שאין באה על ידו לזיבה אם לא ראתה ג' ימים רצופים קודם ר"ח
(שם). הרי זה קדש. אסר
אנדרוגינוס בשבת וא"כ
ודאי טעמא משום דגלי
את התבואה (ב"ק ק.).
דקסבר ר' יהודה שיפורא גרים מ)(שופר שבית דין תוקעים לקידוש (א)
דכמה משניות סוברות דאנדרוגינוס ספק בפ' אם לא הביא (שבת
קרא יתורא ד(המול) ימול
גורם הקשוי) ופעמים שהוא מטהר את כל החדש כגון אם ילדה בסופו
דף קלד:) ובהמפלת (נדה דף כח. ושם) ובפרק על אלו מומין (בכורות
כל זכר (בראשית יז יב)
דמרבי ליה והכא נמי גבי
ואין הטהרה אלא מזיבה אבל מנדה אינו מטהרה בימי נדה ואם שפתה
דף מא. ושם) מ"מ לר' יוסי אנדרוגינוס הוא זכר שהמשנה היא עיקר
סקילה שאני דגלי קרא:
מן הצער סמוך ללידה יום אחד אף מזיבה לא טהרה והרי היא יולדת
מן הברייתא ומ"מ דייק שפיר לקמן דאנדרוגינוס לשמואל זכר הוא
ג) דאמרינן פ"ק דר"ה
בזוב וצריכה ז' נקיים דאגלאי מלתא דצער קמא לאו מחמת ולד הוה:
אע"ג דכמה משניות סברי דספיקא הוי דאם איתא דסבר כהנהו
(יג:) האורז והדוחן
והשומשמין שהשרישו יום
קידש. לשון פן תקדש (דברים כב). אסר תבואת חברו וחייב לשלם:
משניות לא היה אומר דליתא לברייתא דכיון שתופס אותה סברא
אחד לפני ר"ה מתעשרין
אמרי
עיקר היה לו לומר דברייתא היא עיקר שאומרת כן לרבי יוסי:
לשעבר ומותרין מיד
הלכה
כר' יוסי באנדרוגינוס. פירש בקונטרס דכרבי יוסי דמתניתין פסק דבכל הנך מילי דחשיב הכא אנדרוגינוס הרכבה וקושי וקידוש
בשביעית אלמא לא בעינן
[תוספת כלל] רק בחרישה
כולם משניות הם ואיירי ר' שמעון בהדי רבי יוסי ש"מ דאאנדרוגינוס דמתני' קאי א) ועוד דאמרי בי רב היינו רב הונא ושמעי' ליה
וקצירה דכתיב (שמות לד)
לרב הונא דאמר לקמן משמיה דרב אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה משני מקומות ב) ופליגי אדאמרן לעיל אליבא דרב דליתא למתני' מדקאמר
בחריש ובקציר תשבות.
דליתא משמע דסבר כברייתא כדמדקדק לקמן אדשמואל דסבר כר' יוסי דמתני' מדקאמר ליתא לברייתא וההיא דהמפלת סבר רב נמי כר'
אפילו ארבעים ונ' יום.
יוסי דברייתא גבי טומטום ואנדרוגינוס שראו לובן או אודם והשתא אמוראי נינהו ואליבא דרב: לדברי האומר שלשים צריך ל'
פירשתי בנדה: המסכך
גפנו פירשתי פ"ק דב"ב:
ושלשים. פר"ת דלאו אשביעית קאי דלענין נטיעה ליכא תוספת שביעית לאסור נטיעה הנקלטת בתוספת שביעית ג) אלא לענין ערלה קאמר
וה"ק לדברי האומר שלשים לקליטה צריך לגבי ערלה שלשים ושלשים ואר"י דסוגיא דפ"ק דר"ה (דף י: ושם) מוכחת כן גבי הא דתניא אחד
הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב ערב שביעית שלשים יום לפני ר"ה עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית כו' ודייק התם דלא
מיתוקמא כרבי אליעזר דאמר שלשים יום בשנה חשובים שנה משום דלדידיה שלשים ושלשים בעי ומוקי לה כרבי מאיר דאמר יום אחד
בשנה חשוב שנה דיום שלשים עולה לכאן ולכאן ואם איתא דרב נחמן אמר רבה בר אבוה אשביעית קאי שפיר מיתוקמא ההיא דאחד
הנוטע כר' אליעזר ולא הזכיר התנא אלא שלשים שנחשבים שנה ואותן שלשים של קליטה לא הזכיר כמו שבמתני' דאין נוטעים דמייתי
הזכיר ל' של קליטה ושייר שלשים של התוספת הנחשבין שנה: קידוש דתנן כו'. אע"ג דפסקי' בהגוזל (ב"ק דף ק. ושם) כי הך דר'
מאיר דדאין דינא דגרמי מ"מ אפשר דהלכה כר' יוסי בהא דקאמר לא קידש ואפשר דר' יוסי מודה לר' מאיר דאם קידש דחייב באחריותו
והתם לא מייתי אלא דמהכא שמעינן דדאין דינא דגרמי ולענין דינא דגרמי הוא דפסקינן כותיה בעלמא אבל הכא הלכה כר' יוסי דלא קידש:
המסכך. הוא הדין הזורע כההוא עובדא דמייתי רבי יוסי בסיפא אלא נקט המסכך משום רבותא דרבי מאיר דאף במסכך אסור:
רבי יוסי אומר כו'. בסיפא מייתי רבי יוסי מעשה באחד שזרע כרמו של חברו והתיר רבי עקיבא אם בזריעת תבואה
דהוי כלאים דאורייתא התיר אם כן הא דאמר בהקומץ זוטא (מנחות דף טו. ושם) מעשה באחד שזרע כרמו של חברו סמדר ואסרו
חכמים את הזרעים והתירו הגפנים ומשמע (ב) דבשאר זרעים דהוו דרבנן איירי אבל בקנבוס ולוף או ה' המינים שהם כלאים דאורייתא
היו אוסרים גם הגפנים שאינן של זרוע אם כן לא אתיא ההיא דמנחות כרבי יוסי אף על גב דפסיק שמואל כותיה אלא כרבנן ורב הונא
אמר רב אמר נמי בסמוך דאין הלכה כרבי יוסי והא דלא מוקי התם כרבי יוסי ונימא דהתירו הגפנים אפילו בכלאים דאורייתא היינו
משום דקסבר דלרבי יוסי אפילו זרעים מותרים דכיון דמן התורה אין
אדם אוסר (ג) בכלאים דבר
שאינו שלו אין כאן כלאים והכל מותר:
אין