פג:
הערל פרק
שמיני יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין
אדם אוסר דבר שאין שלו. וא"ת ומ"ש מנותן נבלה או חלב
אמרי בי רב. דאמור לעיל הלכה כר' יוסי באנדרוגינוס
ובהרכבה
קלח א מיי' פ"ה מהל'
א) [סנהדרין יז:], ב) [תוס'
כלאים הלכה ח
פי"א] בכורות מב:,
דקמיבעיא לו אליבייהו קידוש מאי: מנו רב הונא. בפ"ק דסנהדרין
בתבשיל של חברו שנאסר ואר"י דבדבר התלוי במחשבה הוא
ג) [תוספתא פ"י], ד) ס"א
טוש"ע י"ד סימן רצו סעיף
(דף יז:): ורב הונא הא קאמר אין הלכה. אע"ג דמשנינן התם
דאמר הכי כגון משתחוה לבהמת חברו דספ"ב דחולין (דף מ. ושם) דאפי'
מואת, ה) [בכורות מב.
ד:
קלט ב מיי' פ"א מהל'
עשה בה מעשה כגון ששחטה איכא למ"ד דלא אסרה ואיסור כלאים
אמרי בי רב רב המנונא היינו היכא דאמר רב הונא דאמרי בי רב
ע"ש זבחים פה:],
ו) בכורות מב. תמורה יא.,
איסורי ביאה הלכה
דמוכחא מילתא דאאיניש אחרינא
נמי תלוי במחשבה כדאמר במס' כלאים
ז) [ובזבחים פז. כתבו ישוב
טו:
אין אדם אוסר דבר שאינו שלו איבעיא להו
(פ"ה מ"ו) גבי הרואה ירק כשאגיע
קאמר אבל היכא דאיתמר סתמא ודאי
❖
א
קמ ג מיי' פ"ג מהל'
נכון],
הוי רב הונא: טומטום דבירי. שהיה
אלקטנו אפילו הוסיף מאתים מותר
באנדרוגינוס מה לי אמר שמואל ת"ש דאמר
איסורי מזבח הל' ו
והלכה יא ופ"ז מהל' פסולי
לכשאחזור אלקטנו אסור ומטעם
באותו מקום ואוליד ז' בנים אלמא לאו
שמואל לרב ענן ליתא לברייתא מקמי מתני'
המוקדשין הלכה ד:
גליון הש"ס
סריס הוא: מאין הם. אשתו זינתה:
זה מפרש ר"ת דנקט בהגוזל (ב"ק דף
קמא ד מיי' פ"ג מהל'
הרכבה מה לי אמר שמואל תא שמע דא"ל
גמ' אמר רב יהודה אמר
אטו כל דמקרע זכר משתכח. דלא
ק: ושם) נתייאש הימנה ולא גדרה דוקא
איסורי מזבח הלכה
שמואל לרב ענן תני כמאן דאמר שלשה
❖
ג:
רב אנדרוגינוס חייבין
נתייאש אבל לא נתייאש שהיה עוסק
מספקא ליה לרבי יוסי ברבי יהודה
עליו סקילה. בתוספות
ושלשים קושי מה לי אמר רב תיקו קידוש
בגדר ולא הספיק לגדור עד שהוסיף
בנקבה אלא לסריס הוא דחייש ודינו
בדף זה ע"א ד"ה הלכה
מאתים לא קידש : אמרי בי רב
מה לי אמר רב אמר רב יוסף ת"ש דאמר
כר"י וכן בראשונים הגי'
כסריס דלא חולץ ולא מייבם: ה"ק
א)
תורה אור השלם
כאן אמר רב הונא אמר
רב הונא אמר רב אין הלכה כרבי יוסי אמר
מנו רב הונא. פירש בקונטרס אע"ג
שמא יקרע וימצא נקבה ואפילו
רב: שם לא לכל אמר ר'
1. וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב
ליה אביי מאי חזית דסמכת אהא סמוך אהא
נמצא זכר שמא ימצא סריס חמה:
דמשנינן בספ"ק דסנהדרין (דף יז: ושם)
אליעזר אנדרוגינוס. עי'
מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה
❖
נדה כח ע"ב תד"ה אמר
מאי בינייהו. מאי איכא בין ר' יוסי
ויקרא יח כב
אמרי בי רב רב המנונא היינו היכא
דאמר רב אדא אמר רב הלכה כרבי יוסי
הִוא:
❖
עולא:
ברבי יהודה לאבוה: לפסול במקום
דאמר רב הונא אמרי בי רב דמוכחא
אמרי בי רב מנו רב הונא ורב הונא אמר
א)
אחין. אם יש אחין שלימים עמו וחלץ
מילתא דלאו רב הונא הוא אבל סתמא
אין הלכה: רבי יהודה אומר טומטום וכו':
תוספות ישנים
הוא רב הונא אע"ג דרב המנונא
לה טומטום לרבי יהודה דאמר שהוא
הגהות הב"ח
א"ר אמי מאי עביד ליה רבי יהודה לטומטום
א) עוי"ל דשאני כלאים
תלמיד חבר דרב חסדא הוה ורב
כסריס מחזיק ליה בסריס ודאי ולא
(א) גמ' ונמצא נקבה ואם:
דכתיב בהו שדך לא
דבירי דאותבוה אבי כורסיה ואיקרע ואוליד
חסדא תלמיד חבר דרב הונא כדמוכח
פסלה על האחין ומתייבמת ולר' יוסי
(ב) שם ורבנן זכר גרידא
תזרע כלאים א) דמשמע
שבע בנין ור' יהודה א"ל חזר על בניו מאין
מנ"ל מואת אשה שלא
דבעינן שיהא שלו: הנרבע.
בריש הדר (עירובין דף סב: ושם) ולא
שמא קתני ספיקא הוא ופסלה על
כדרכה מנ"ל מאשה:
ולא גרסינן הרובע דבעוף
הם תניא ר' יוסי בר' יהודה אומר טומטום
יתכן שיאמר רב הונא משמיה דרב
האחין דלמא לאו סריס הוה וחליצה
ב)
(ג) תד"ה אמרי בי רב וכו'
איירינן שמטמא בגדים
היא: ולחלוץ שלא במקום אחין. אם
המנונא שהיה תלמידו ע"כ תרי רב
לא יחלוץ שמא יקרע ונמצא סריס חמה אטו
אמר רב הונא אמרי כו':
אבית הבליעה ובעוף לא
(ד) ד"ה לא כו' ומייתי
שייך רובע: שהיה ר'
המנונא הוו דאשכחן רב המנונא
אין שם אח אלא הוא לרבי יהודה לא
כל דמקרע זכר הוי הכי קאמר שמא יקרע
ראייה דבריה בפני עצמה
אליעזר אומר כל מקום
❖
שהיה תלמיד של רב כדאמר בהגוזל
בעיא חליצה מיניה לרבי יוסי ברבי
היא דאי כו':
שנאמר זכר ונקבה אתה
ונמצא נקבה (א) ואפילו נמצא זכר שמא
יהודה בעיא חליצה מספק: זה
קמא (ב"ק דף קו.) מכדי רב המנונא
מוציא טומטום ואנדרוגינוס
ימצא סריס חמה מאי בינייהו אמר רבא
מביניהם. פירוש כל מקום
אנדרוגינוס. ועל שני משכבות הזהיר
תלמידיה דרב הוה ובפ' חלון (עירובין
דאיכא תרי זכר ממעטינן
לפסול במקום אחין ולחלוץ שלא במקום אחין
מוסף רש"י
הכתוב: ואת זכר כתיב. וה"ק את
עז:) גבי סולם המצרי לא שמיע לך
אנדרוגינוס מיתור דזכר
איכא בינייהו אמר רב שמואל בר יהודה
טומטום לא יחלוץ
וזהו אתה מוציא פירוש
הא דאמר רב אחא בר אדא אמר רב
זכרותו של מי שיש בו שני משכבות לא
שמא יקרע ונמצא
אתה ממעט ועוף הואיל
א"ר אבא אחוה דר' יהודה בר זבדי $אמר רב
תשכב: ורבנן זכר גרידא מנא להו.
המנונא אמר רב ובכיצד מעברין
סריס חמה. ובמקום אחין
ולא נאמר בו זכר ונקבה
יהודה אמר רב אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה
(שם דף נד.) א"ל רב לרב המנונא
בשלמא לר' סימאי ואת זכר כל זכרים
אי אתה מוציא טומטום
קאמר דלא יחלוץ ולחומרא,
ואנדרוגינוס מביניהם וה"ה
שמא סריס חמה הוא, אבל
ברי מדאית לך אוטיב לך וקשה לר"ת
במשמע משכבי לרבות משכב שני של
משתי מקומות מיתיבי ג) רבי אליעזר אמר
נמי אם נאמר בו זכר ולא
אין שם אחר יחלוץ ולא
על פירוש הקונטרס דאם כן כי פריך
אנדרוגינוס אלא לרבנן דמיבעי להו
אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כבזכר בד"א
יהא מיותר. ורבנן דפליגי
מיפטרא יבמתו בולא כלום
ב
התם אמאי דאמר שלחו מתם רבי
זכר למעוטי נקבות דאנדרוגינוס זכר
עליה וממעטי עוף טומטום
דשמא לאו סריס הוא,
בזכרות שלו אבל בנקבות שלו פטור הוא
ואנדרוגינוס אע"ג דלא
הילכך אשתו נמי בעיא
גרידא מנא להו: שלא כדרכה מנא
יוסי בר חנינא מחכו עלה במערבא
דאמר כי האי תנא דתניא רבי סימאי אומר
כתיב גבי קרבן דעוף לא
חליצה שמא לאו סריס
להו. בין למר בין למר דהויא ביאה
ר' אלעזר והא שלחו מתם לדברי רבי
זכר ולא נקבה אלמא סבירא
הוא, ולא מתייבמת דשמא
אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה משתי מקומות
יוסי בר חנינא ומשני אלא איפוך
לענין עונשין של עריות הואיל ומפקי
להו דטומטום ואנדרוגינוס
סריס הוא (בכורות מב:).
מ"ט דרבי סימאי אמר רבא בר המדורי
אטו כל דמקרע זכר
בריות נינהו דאי ספיקא
להאי משכבי לאנדרוגינוס: במוקדשים
מאי דוחקיה לאפוכי תרוייהו לימא
הוי. דלא מספקא ליה
נינהו ליקרוב שלא הקפיד
אסברא לי ואת זכר לא תשכב משכבי אשה
יקדש. ליקרב: הרובע ל"ג שאין לך
היכא דמוכח הוי רבי אלעזר אבל
1
הכתוב בין זכר ונקבה:
אלא בסריס חמה, ובנקבה
ב) ועוד נראה לפרש
עוף רובע אשה: הנרבע והמוקצה
סתמא הוי רבי יוסי בר חנינא
אי זהו זכר שיש בו שני משכבות הוי אומר
לא מספקא ליה (שם).
מאי בינייהו. בין ר'
התם פירוש אחר דלעולם
כו'. במלוקין דקדשים קמיירי:
ולעולם מחכו עלה רבי אלעזר ועוד
זה אנדרוגינוס ורבנן אע"ג דאית ביה שני
לא נפרש כרשב"ם דפי'
יהודה לר' יוסי בטומטום
מטמאין בגדים כו'. כדין נבלת עוף
דכיון דקאמר התם אלא רב המנונא
דס"ל לרשב"ג שהוא בריה
שמת אחיו, הא תרוייהו
משכבות את זכר כתיב ורבנן זכר גרידא מנא
אלא ה"ק וסיפא דקאמר
לא יחלוץ קאמרי (שם).
משמע דהדר ביה לגמרי דה"ל למימר
טהור דכיון דאין ראויין להקרבה
להו מאשה באשה שלא כדרכה מנא
(ב)
לפסול במקום אחין.
טומטום אינו נוטל כלום
היכא דמוכחא שאני ורבינו תם מפרש
כדתניא מן הבהמה להוציא רובע
כרשב"ג דאמר אין קדושה
אם יש עמו אחים הגונים
להו ד) מואשה אמר רב שזבי אמר רב חסדא
אלא רב המנונא פי' בכל מקום
ונרבע כו' בתמורה בפ' בתרא (דף כח.)
חלה עליו ואע"ג דהוי או
והלך הוא וחלץ לה, לר'
$לא לכל א"ר אליעזר אנדרוגינוס זכר מעליא
זכר או נקבה ואפ"ה לא
יהודה לאו כלום עבד
ומליקתו נבלה: מוקצה. שהקצהו
שתמצא רב הונא אמרי בי רב לא
(ג)
קדשי אלמא אמרינן דדעת
ולא פסלה מן האחין,
הוא שאם אתה אומר כן במוקדשין יקדש
ויחדו לתקרובת עבודת כוכבים: נעבד.
תימא רב הונא אלא אימא אמר רב
המקדיש כן הוא דאמר
ואם רצה אחד מן האחין
ומנלן דלא קדש דת"ר הנרבע והמוקצה
המנונא אמרי בי רב והא דאשכחן
שהשתחוה לו ועשאו עבודת כוכבים:
אם ילדה הבהמה זכר
לייבם מייבם, ולר' יוסי
ה) ג
רוצה לומר זכר ודאי אם
דמחזיק ליה בספק פסלה
בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף נז.)
נבלת עוף טהור אין לה טומאה אלא
והנעבד והאתנן ומחיר וטומטום ואנדרוגינוס
ילדה נקבה נקבה ודאית
מן האחין, דשמא חליצתו
דפליגי אמרי בי רב ארב הונא ורב
בבית הבליעה כדכתיב (ויקרא כב) לא
מטמאין בגדים אבית הבליעה רבי אליעזר
ה"נ אם ילדה זכר יטול
חליצה ואין אחד מן האחין
יאכל לטמאה בה: אתה מוציא טומטום
יהודה וכולהו תלמידי דרב דלמא הא
מנה זכר מבורר קאמר
יכול לייבמה, דכיון דלא
אומר טומטום ואנדרוגינוס אין מטמאין בגדים
ונקבה מבוררת קאמר אבל
בנה שוב לא יבנה, אלא
ואנדרוגינוס מביניהן. כדדרשינן
דידיה והא דרביה וק"ק דבפ' המזבח
אבית הבליעה שהיה ר"א אומר כל מקום
לעולם סבר שפיר רשב"ג
חוזרין וחולצין לה (שם מג.).
מקדש (זבחים פז.) אמר אמרי בי רב
זכר ודאי נקבה
(נדה דף כח:)
ולחלוץ שלא במקום
דספיקא הוא אבל ודאי
שנאמר זכר ונקבה אתה מוציא טומטום
ד
מ"ט דרב חסדא ורב הונא רבו של
ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס.
אחין. אם אין אחין
זכר לא הוי מדקאמר דאין
ואנדרוגינוס מביניהם ועוף הואיל ולא נאמר
קדושה חלה עליו משמע
אלא טומטום, לר' יהודה
רב חסדא היה ותימה הוא שבא לפרש
אלמא לרבי אליעזר לא קדשי:
שום קדושה (אלא קדושין)
מיפטרא בולא כלום, דהא
שמא
בו זכר ונקבה אי אתה מוציא טומטום
יקרע ונמצא
את דבריו ז):
כלאים ודאי סריס הוא וכליתיה
[אין בו] דאע"ג דשאר
נקבה. פי' ר"ח וכן גרס בבכורות
בעלי מומין קדושין לאסור
דמי, ולר' יוסי בעיא חליצה
ואנדרוגינוס מביניהם: אר"נ בר יצחק אף אנן
נמי תנינא רבי אליעזר אומר
ו)
בגיזה ועבודה אף לאחר
שמא לאו סריס הוא, והאי
בפרק על אלו מומין (דף מב:) שמא
שנפדו כדאמרינן (בכורות
דקאמר לא יחלוץ במקום
יקרע וימצא נקבה ואם ימצא זכר שמא ימצא סריס ותימה לר"י מנא ליה הא דלמא ה"ק שמא ימצא נקבה ואם ימצא זכר ודאי ימצא סריס
אחין קאמר (שם). הנרבע
טו.) תזבח ולא גיזה וכו'
והמוקצה והנעבד כו'.
מ"מ הני כדיקלא בעלמא
כרבי יהודה דמתני' וי"ל דהא לא מצינא למימר דא"כ מאי נפקא מינה במאי דקאמר בין כך ובין כך אין ראוי כלל ליבם וה"ל למימר טומטום
קדושה כלל: הרי הוא כסריס: לא לכל אמר רבי אליעזר אנדרוגינוס זכר הוא שאם אתה אומר כן במוקדשים יקדש. שאל הר' שמואל בחור מר"י
נינהו ולא חלה עלייהו
כולהו בקרבנות דעופות
קמיירי (בכורות מב.)
.
דבפרק מי שמת (ב"ב דף קמ:) קאמר רבא לעולם דוחין אותו ויש לו וסיפא רשב"ג היא דתניא ילדה טומטום ואנדרוגינוס רשב"ג אומר אין
וטומטום ואנדרוגינוס.
ואע"פ שלא נאמר תמות
א) ואף דהך קרא גבי כלאי
קדושה חלה עליהן היכי מדמי קדשים לשאר דוכתי דלמא בעלמא סבר דספיקא הוא אבל קדשים בעינן שלא יהא בו ספיקא כדקאמר רבי
וזכרות בעופות, קסבר
זרעים כתיב מ"מ לר' יאשיה
אליעזר הכא וזכר מפורסם ונקבה מפורסמת למעוטי טומטום והשיב ר"י דגרס התם דתנן כדגריס רבינו שמואל ומייתי ראיה
בריה בפני עצמה היא
גם בכלאי הכרם אינו חייב
דבריה (ד) הוי דאי ספיקא הוי ליקדוש קדושת פה אע"פ שנתמעט מהקרבה דלא יהא אלא דיקלא בעלמא אלא ודאי לא הוי לא זכר
ואינו ספק זכר ספק
רק עד שיהי' בו כלאי זרעים
נקבה, ור' אליעזר פליג
ועי' בירושלמי פ"ז דכלאים
ולא נקבה ולכך לא חלה עליו קדושת פה שאמר אם זכר עולה אם נקבה של זבחי שלמים ול"ג דתניא כמו שגורס הר"א בן מאגש
עליה בבכורות (מב.) דקתני
ה"ג וצ"ע.
ואומר דתניא גבי בכור דלא היה לו לרבא להניח המשנה ולהביא הברייתא שאין להוכיח ממנה ואין להאריך ב):
סיפא רבי אליעזר אומר
מטמאין
בגדים אבית הבליעה. טריפה לא חשיב הכא דפליגי בה ר"מ ורבי יהודה ורבי יוסי בזבחים בפרק חטאת העוף
כל מקום שנאמר זכר
ונקבה אתה מוציא טומטום
(דף סט:) במולק ונמצא טרפה אם היא מטמאה בגדים והתם נמי מפרש דכל שפסולו בקדש אין מטמא בגדים:
ואנדרוגינוס מביניהם, ועוף
רבי אליעזר אומר טומטום ואנדרוגינוס אין מטמאין בגדים. מצי למימר דה"ה דכשרים להקרבה כדקאמר דאין אתה יכול להוציא
הואיל ולא נאמר בו זכר
טומטום ואנדרוגינוס מביניהם
אלא איידי דנקט ת"ק מטמאין
נקט נמי איהו אין מטמאין או שמא מדרבנן אסורים להקרבה:
ונקבה אי אתה יכול
להוציא מביניהן טומטום
לא
ואנדרוגינוס (זבחים פה:).
מטמאין בגדים אבית הבליעה. כשאר נבלת עוף טהור דמליקתו אינה מליקה והוי נבלה (בכורות מב.).