הערל פרק
שמיני יבמות
פד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
קדושין כו'. והא דלא חשיב נרבע ומוקצה ואתנן ומחיר משום
כלאים. פסול להקרבה דכתיב (ויקרא כב) שור או כשב פרט לכלאים
קמב א מיי' פ"א מהל'
א) [נדרים ב:], ב) כתובות
ק: לקמן פה., ג) [דף יז.],
תמורה הלכה יז:
כי יולד פרט ליוצא דופן. והני חמשה יליף ר' אליעזר מקראי בתמורה
דהנהו קדושין ומקדישין כדמוכח בתוספתא (דתמורה פ"ד):
א ב מיי' פ"ו מהלכות
ד) [ויקרא כב], ה) [לקמן
רבי
אליעזר גר' ז)במשנתינו. וכן בההיא דאין מטמא בגדים
בפ' יש בקרבנותג) דלא חייל קדושה עליהן ואע"ג דשאר פסולי הקרבה
פה.], ו) [דברים כה], ז) ע'
יבום הלכה יג סמג
כגון רובע ונרבע מוקצה ונעבד ואתנן
ומחיר חיילא עלייהו קדושת
(ב) וההיא דלא קדושין ולא מקדישין בבכורות (דף מב.) ובתמורה (דף יא.):
תוי"ט, ח) ס"א רמיין קמי
עשין נא נב טוש"ע אה"ע
❖
יבם,
סימן קעד סעיף ב:
הגוף וצריכין מום קבוע ליפדות עליו
הדרן עלך הערל
ב ג מיי' פכ"ד מהלכות
הכלאים וטרפה ויוצא דופן טומטום
ולאחר פדיון אסורין בגיזה ועבודה
אישות הלכה ב סמג
יש
מותרות. פי' הר"ר יהודה בר'
הני לא חיילי עלייהו אלא קדושת
ואנדרוגינוס לא קדושין ולא מקדשין ואמר
עשין מח טוש"ע שם סי'
הגהות הב"ח
קטז סעיף ד:
דמים כדיקלא בעלמא ונפדין בלא
י"ט דכן דרך התנא לאחר שפי'
שמואל לא קדושין בתמורה ולא מקדשין
א
ג ד מיי' שם סמג עשין
(א) רש"י ד"ה מאי איריא
מום ומותרין בגיזה ועבודה לאחר
הלכות המסכתא חוזר ושונה אותם
כו'. אנשא דרישא קאי
בעושה תמורה ש"מ: ר' אליעזר אומר
שם טוש"ע שם סי' קנד
פדיונן: לא קדושין בתמורה. לא
בלשון קצר כדי שיהיו מסודרים בידך
ותיבת אלמנה נמחק:
סעיף כ:
חייבין עליו סקילה כזכר: תניא א"ר
ד ה מיי' שם הלכה ד סמג
(ב) תוס' ד"ה ר"א וכו'
ושמורים בפה ובלב ועוד אמר ר"י
מיבעיא תחלת הקדש דלא קדשי
דאין מטמא בגדים וכן
שם טוש"ע שם סי' קטז
כשהלכתי ללמוד תורה אצל ר' אלעזר בן
❖
דנקטינהו לכולהו משום בבא דאסורות
דאפי' בעל מום שקדם מומו להקדשו
בההיא לא קדושין:
סעי' א ועי' בכ"מ:
שמוע חברו עלי תלמידיו כתרנגולים של בית
(ג) ד"ה והא כוליה וכו'
לבעליהן ומותרות ליבמיהן דאע"ג
לא נחתא ליה קדושת הגוף כדאמר
עשה דקדושים. נ"ב תימה
בוקיא ולא הניחוני ללמוד אלא דבר אחד
בבכורות בפ"ב (דף יד.) אלא אפילו
דמכח בעל ח)(דמית קמייבם) לא אסרי
לי דהרי גם בכ"ג איכא
תוספות ישנים
במשנתינו רבי אליעזר אומר אנדרוגינוס
אם המיר קודש בהן הני לא מקדשי
לה איבם אע"ג דאסורות לבעליהן:
עשה זו דקדושים כדלעיל
מאי איריא דתני נשא כו'. בשאר
דף כ' וא"כ שפיר מקשה
לא קדושין בתמורה. לא
דאילו בעל מום חיילא עליה קדושת
חייבין עליו סקילה כזכר:
מחללה דאם היה זה עשה
מיבעיא תחלת הקדש דלא
הגוף ליאסר בגיזה ועבודה אף
מקומות אין דרך הש"ס
א"כ גם בקידש הוה ל"ת
קדשה אלא אפי' סוף
הדרן עלך הערל
משיפדה דכתיב (ויקרא כז) טוב ברע
לדקדק בזה דבפרק ד' אחין (לעיל כו.)
ועשה ופריך זה בדרך
הקדש כגון תמורה לא
ממ"נ אלא בודאי דזה נקרא
מתפסא בקדושת תמורה
אם המר ימירנו אפילו הכי אהני לא
שונה בכמה מקומות נשואין שתי
יש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן
איסור מצוה כדלעיל דף כ'
ואע"ג דבעלי מומין
א)
חיילא. ואין מקדיש לעשות תמורה אם
אחיות והכא דייק משום דבמציעתא
דחזר ממה שאמר דהוה
נתפסין בתמורה כדכתיב
מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן
והא
קידש קתני: כוליה פירקין לא
הם קדושים והמיר חולין בהם אינן
איסור קדושה ולכאורה יש
(ויקרא כז י) טוב ברע או
מותרות לאלו ולאלו ואסורות לאלו ולאלו
לישב דדוקא גבי אלמנה
רע בטוב דר"ל בעלי מומין
תעשה הוא. פי' בקונטרס כגון
עושין תמורה. והתם מותבינן במסכת
לכ"ג חזר הגמ' דאינו גבה
בתמימין (תמורה ט.) מ"מ
ואלו מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן
תמורהג) וכי מאחר שאין קדושין היאך
ממזרת לישראל וחללה לכהן ואין נראה
עשה דקדושים אבל גבי
א) איכא התם קרא בהני
מקדישין אי אתה מוצא אלא במקדיש
דבחללה נמי איכא (ג) עשה דקדושים
כהן הדיוט שנשא את האלמנה ויש לו אח
חללה לכהן הדיוט דזה
דלא חלה עלייהו קדושה
הפסוק קדושים יהיו
כלל: ולא מקדישין והתם
בהמה ואח"כ נטרפה במקדיש ולד
יהיו אלא אאיסור ממזרות קאי שנזכר
כ"ג חלל שנשא כשרה ויש לו אח כשר
לאלהיהם כתיב שם אין
קאמר (תמורה יז.) וכי
ולא
אתי עשה
ויצא דרך דופן אבל כלאים וטומטום
בכמה בבות:
ספק דהוה עשה ואחר
מאחר שאין קדושין היאך
ישראל שנשא בת ישראל ויש לו אח ממזר
ודחי לא תעשה. אף על גב דלאו
ואנדרוגינוס שנפסלו משעת יצירתם
העיון יראה דזה אינו דהא
מקדישין ומשני טריפה
ממזר שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל
להדיא אי' בקדושין דף
דמקדיש בהמה ואח"כ
אי אתה מוצא שיקדיש אלא בולדות
דאלמנה אינו שוה בכל וגרע טפי
ע"ח כשלא גמר ביאתו
נטרפה הקדיש ולד ויצא
מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן ואלו
קדשים שהיתה אמן קדושה ומה
מ"מ מייתי ראיה כיון דגזרינן ביאה
נעשית לכ"ג מיד חללה
דרך דופן וטומטום
מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן כ"ג
בהעראה ע"ש דהיא משנה
ואנדרוגינוס משכחת לה
תקנתם ירעו ויסתאבו ויפדם ויאכלם
ראשונה אטו ביאה שנייה בלאו השוה
מפורשת בהבא על יבמתו
בולדות קדשים וכמ"ד
שקידש את האלמנה ויש לו אח כהן הדיוט
והטרפה תקבר: של בית בוקיא.
בכל ה"ה דגזרינן אפי' שאינו שוה בכל:
דאלמנה לכ"ג נעשי' חללה
ולדות קדשים במעי אמן הן
וכי קדושים ומכולהו נמי נוכל
כשר שנשא חללה ויש לו אח חלל ישראל
בקיאים וחריפים ואין מניחין תרנגול
מיד ממילא בגמר ביאה
איכא עשה דקדושים יהיו
ליישב כן דמיירי שהם ולדות
נכרי ביניהם:
שנשא ממזרת ויש לו אח ממזר ממזר שנשא
בת ישראל ויש לו אח ישראל
שכתוב גבי חללה ואיך
קדושים ואח"כ נולד בהם
מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן ואלו אסורות לאלו ולאלו כהן גדול
הדרן עלך הערל
אפשר לייבם אלמנה הא
הפסול וקדושים כדפרישית
א"א לגמור ביאתו הא עובר
דולדות קדשים במעי אמן
שנשא את האלמנה ויש לו אח כהן גדול או כהן הדיוט כשר שנשא חללה
❖
יש מותרות. כהן הדיוט שנשא את
בעשה דקדושים:
הם קדושים כנ"ל:
ויש לו אח כשר ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל ממזר שנשא
האלמנה. ה"ה לבתולה דכשמת
א) אולי צ"ל מ"מ התם איכא
בת ישראל ויש לו אח ממזר אסורות לאלו ולאלו ושאר כל הנשים מותרות
❖
נעשית אלמנה ואסורה לכ"ג אחיו.
קרא אבל בהני לא חלה וכו'.
מוסף רש"י
לבעליהן וליבמיהן שניות מד"ס שנייה לבעל ולא שנייה ליבם ב אסורה
ובגמרא פריך ליתני בתולה: אח
לא קדושין בתמורה.
לבעל ומותרת ליבם שנייה ליבם ולא שנייה לבעל אסורה ליבם ומותרת לבעל
כשר. כהן אסור לייבמה שנתחללה
שאם הן חולין והמירן
תוס' חד מקמאי
בביאת חלל כדילפינן מובת כהן כי
שנייה לזה ולזה אסורה לזה ולזה אין לה לא כתובה ולא פירות ולא מזונות
בבהמת קדשים אינם
ג
כתב הרב אלפס דאלמנה
נתפסין, ואפילו תמורה
תהיה לאיש זרד) בפ' אלמנה (לעיל סח.)
ולא בלאות והולד כשר וכופין אותו להוציא אלמנה לכ"ג גרושה
ד
ב) ה
שחלה על בעלי מומין
לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן
וחלל מותר בכשרה: שקידש. אבל
קבועין אינה חלה עליהן,
וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר יש
הדיוט כשלא הכיר בה אין
וכל שכן אם הקדישן
נשא נתחללה בביאתו ואסורה ליבמה
לה כתובה אבל תוספת יש
להן כתובה: גמ' מאי איריא דתני נשא ליתני קידש וכ"ת טעמא דנשא
ממש אינן קדושין (תמורה
לה ומסיק דתוס' נמי אין
הדיוט: שנייה לבעל ולא שנייה ליבם.
אע"פ שהתמורה חלה
לה דכי אקני לה אדעתא
דהוה ליה עשה ולא תעשה אבל קידש אתי עשה ודוחה לא תעשה והא כולה
יא.)
אם אמו של בעל ולא של יבם כגון
קדושת הגוף על בעל
למיקם קמיה אדעתא
פירקין עשה ולא תעשה הוא ולא אתי עשה ודחי לא תעשה משום דקבעי
מום קבוע, אינה חלה על
דלמשקל ולמפק לא אקני
שהיה אחיו מן האב ולא מן האם:
אלו, וכל שכן שאין קדושת
לה. ויש לתת טעם לדברי
למיתני סיפא כ"ג שנשא את האלמנה דוקא נשא דשוייה חללה אבל קידש
ולא פירות. אין משלם לה פירות
הגוף חלה עליהן בהקדש
הרב מהא דאמרינן בפרק
שריא ליה תנא נמי רישא נשא ואדתני משום סיפא ליתני משום מציעתא
נכסי מלוג שאכל משלה. ואף על גב
הפה אלא קדושת דמים
אע"פ הל' כר' אליעזר בן
כעצים ואבנים ואינן צריכין
עזריה שלא כתב לה [אלא]
דקי"ל בכתובות (דף מז:) תקנו
כ"ג שקידש את האלמנה ויש לו אח כהן הדיוט אלא משום בת בוקתא
מום לפדות (שם יז.).
על מנת לכונסה ומבעיא
פרקונה תחת פירות נכסי מלוג
דקבעי למיתני חלל שנשא כשרה טעמא דנשא דשוייה חללה אבל קידש
ולא מקדשין בעושה
לן התם חיבת חופה קונה
שהוא אוכל כדתנן (שם דף נא.) לא
תמורה. אין מקדישין אחר
או חיבת ביאה קונה.
שריא ליה משום הכי קתני נשא ומאי איריא דקתני אלמנה ליתני בתולה
לעשות תמורה, אם הן
אלמא תוס' משום חיבת
כתב לה דאם תשתבאי אפרקינך חייב
וכי
קדושין והמיר בהמת חולין
ביאה או משום חיבת
לפדותה שהוא תנאי ב"ד וזו אין חייב
בהן (תמורה יא.) שאם הם
חופה הראויה לביאה כתב
לפדותה דלא קרינן ביה ואותבינך לאנתו אפי' הכי לא ישלם לה פירות שאכל משלה כדמפרש בגמ' (לקמן דף פט.) תנאי כתובה ככתובה דמי
קדושין אין עושין תמורה,
לה הלכך אפי' בשלא הכיר
והיכי דמי שהן עצמן
בה משום חיבת ביאה
וכי היכי דקנסוה רבנן דלא גביא מיניה כתובת נכסי צאן ברזל שהכניסה לו משלה בתורת כתובה קנסוה נמי דלא תגבה מיניה פירות שאכל
קדושין, הא אין נתפסין
אקני לה אבל כתובה
בתנאי כתובה של פירקונה שהוא תנאי ב"ד שאין כתוב בשטר כתובה: ולא מזונות. לא מיבעיא היכא דיתבה תותיה דלא כייפינן ליה לזונה דהא
בקדושה, כגון שהיו ולדות
משום תקנה היא באלמנה
קדשים דקדשי אגב אמן
בעמוד והוצא קאי אלא אפילו אם הלך למדינת הים ולותה ואכלה לא משלם. וא"ת ה"ה לכשרה דהא קי"ל (בכתובות דף קט.) כמ"ד הניח מעותיו
לכ"ג לא תקינו ואיהו נמי
(בכורות מב.).
לא כתב לה כתובה אלא
על קרן הצבי לאו מילתא היא ולא דמי התם קתני (שם דף קז:) מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופרנס אשתו שלא הלוה לה כלום אלא
הדרן עלך הערל
אדעתא דתקנתא דתקינו
בשביל בעלה פרנסה דהתם ממאן תבע היא לא לותה הוא לא בקש הימנו הלכך מצוה הוא דעבד אבל היכא דהלוה לה בתורת הלואה הוא
אלמנה לכ"ג. יש לה
רבנן כתובה אדעתא
כתובה מפני שהיא פסולה
דנשואי היתר ולאו אדעתא
תובעה והיא תובעת את בעלה ומשלם כדאמר לקמן בגמרא ושמא תתאלמן או תתגרש ותשלם משלה דתנן (ב"ק דף פז.) נתגרשה האשה נשתחרר
וולדה פסול על ידי נשואין
דנשואי איסור כיון דקי"ל
העבד חייבין לשלם: ולא בלאות. אם עדיין יש לה בלאות ושחקים מן בגדים שהכניסה לו אינה נוטלתן כשיוצאה דקנסוה רבנן: אלמנה
לפיכך אינה מרגילתו אלא
(לקמן פ"ה ע"ב) הלכה
גמ'
לכ"ג כו'. מפרש בגמרא ה) טעמא: מאי איריא דתני נשא. אנשא (א) אלמנה קאי: ליתני קידש. דהא נמי מותרת לבעלה ואסורה
הוא מרגילה ומשדלה
כר' מחבירו הלכך טעמא
לינשא לו לפיכך קנסו אותו
דאלמנה לכ"ג [יש לה
ליבמה: דהוה ליה עשה. בתולה מעמיו יקח (ויקרא כא) ולא בעולה ולא תעשה אלמנה לא יקח (שם) ואין עשה דיבום דוחה את
ליתן כתובה (כתובות ק:).
כתובה] משום דדברי
לא תעשה ועשה אבל קידש הדיוט בתולה אלמנה מן האירוסין ומת גם הוא באירוסין מייבם לה כ"ג דאתי עשה ודחי לא תעשה
תורה אינם צריכים חזוק.
דאלמנה: והא כוליה פירקין. עשה דיבום ולא תעשה דאיסור הוא דרמו אהדדי ולא אתי עשה דיבום ודחי ללאו דאיסור כגון ממזרת
ש"מ דה"ה לממזרת
ונתינה לישראל ומחזיר
לישראל או ממזר לישראלית וכן חללה לכהן ומ"ט דהא נפקא לן בפ"ב (לעיל כ.) מועלתה יבמתו השערהו): אבל קידש שריא ליה. ליבם הדיוט:
גרושתו משנשאת וספק
ואדתני. נשא משום סיפא דמתני' ניתני קידש משום מציעתא דקתני כ"ג שקידש דלא מצי למיתני נשא: ה"ג אלא משום בת בוקתא.
סוטה וסוטה ודאית כולן
הא דתני נשא ברישא דפרקין משום בת בוקתא כלומר השנויה בצדה חלל שנשא כשרה כו': ליתני בתולה. וכשמת נעשית אלמנה:
יש להן כתובה כשהכיר
בה ואע"ג דקי"ל דאשה
נישואין
שזנתה תחת בעלה אין לה
כתובה ה"מ כשאין רוצה לקיימה אחרי שידע שזנתה אבל זה שידע שזנתה וקיימה א"נ כשהחזירה אחר שגירשה יש לה כתובה אליבא דר' ואליבא דרשב"א לית לה כתובה מפני שהיא מרגילתו דהא לא פסיל לה דהא
לתרומה ולכהונה הא אפסלה לה בזנות והלכה כר':