פד:
יש
מותרות פרק תשיעי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וכי
תימא קסבר האי תנא דנישואין הראשונים מפילין. תימה
נישואין הראשונים. שנשאה אח שמת מפילין
אותה לייבום ובתר
ה א מיי' פי"ט מהלכות
א) לעיל עח., ב) סוכה נד.
ושם נסמן, ג) [לקמן פה.]
איסורי ביאה הל' יא
דבכה"ג לא אמרינן בשום דוכתא נישואין מפילין דלהחמיר הוא ההיא שעתא אזלינן ואי לאו אלמנה מאחר הואי שרינן לה לכ"ג יבמה:
קדושין עג. עו., ד) רש"ל
סמג לאוין קכא קכב טור
והא תנא חלל שנשא כשרה. ואסר לה לייבומי לאח כשר: דוקא
דאמר הכי לאסור כנס ואח"כ גירש בפ"ד אחין (לעיל ל:) אבל להקל
מ"ז, ה) ב"ק טו. תמורה ב:
ש"ע אה"ע סי' ז סעיף כב
אלמנה. שנתחללה בביאתו ונאסרה לאחיו ההדיוט אבל בתולה חזיא
לא אשכחן ועוד דאפי' לאחר מיתה אמרי' בהערל (לעיל עט:) כשנפלה
קדושין לה. פסחים מג. נדה
וסימן ב סעיף ג:
❖
ו ב מיי' פי"ז שם הל' ה:
מח: סוכה כח:, ו) [דברים
לה להתייבם: אם איתא להא דרב דימי.
לו ואח"כ נפצע דחייל איסור פציעה
כג], ז) [דברים כה],
וכי תימא קסבר האי תנא נישואין הראשונים
אם הלכה כמותו: מראשונה ומשנייה.
וי"ל דבלאו הכי פריך לה מגופה:
ח) [לעיל כד.], ט) [ע' היטב
אי נסוב כי אורחייהו מותרות
מפילין הרי חלל שנשא כשרה
ולא אמרינן
דהוה להו דור שלישי ודור שני: נסיב
תוס' סוטה ו. ד"ה אשת
תוספות ישנים
כהן], י) [וע"ע תוס'
נישואין הראשונים מפילין הא ודאי משום
לבעליהן ואסורות ליבמיהן.
כי אורחייהו. שלישי נשא ישראלית
א) וי"ל דהא לא קשה מידי
כתובות כט. בסוף ד"ה ועל
סיפא משום דקבעי למיתנא סיפא כ"ג
ושני מצרית שנייה אסורות ליבמיהן
לא שנשא שני שניה ושלישי שלישית
דאי ליתא לדרב דימי אין
הכותית ותוס' זבחים פד.
דשלישי ישראל הוא ואסור בשנייה
דא"כ שתיהן מותרות לבעליהן
למפרך ליתני כדפרישית
ד"ה הלן ותוס' שבועות לט.
שנשא את האלמנה ויש לו אח
כ"ג או כהן
דהא לא הוה קמ"ל רבותא
ד"ה ואלו נאמרין ועוד שם
דמצרי ואדומי אחד זכרים ואחד
וליבמיהן דהא קסבר דקהל גרים לא
הדיוט דוקא אלמנה אבל בתולה חזיא ליה
[בזה] דפשיטא דהיכא
בשבועות מד: ד"ה כל
נקבות אסורין עד דור שלישי ושני
אקרי קהל כדקאמר מותרות לאלו
דהאחד ישראל והאחד מצרי
הנשבעין ועי' היטב תוס'
משום הכי קתני אלמנה מתקיף לה רב פפא
❖
הלך אחר פסולן אבל פריך
שבת עה: ד"ה חסר אחת],
אסור בישראלית: אי אפוך ונסוב.
ולאלו גיורות אלא בן השנייה שהוא
אם איתא להא דכי אתא רב דימי אמר ר'
שפיר תלמודא דאם איתא
שלישי נשא ישראלית והיינו כי
שנשא שלישי שנייה ושני נשא ישראלית:
לדרב דימי הו"ל למיתני
יוחנן א) מצרי שני שנשא מצרית ראשונה
אורחייהו שהוא מותר בה ואר"י
גיורת מותרת לשלישי דישראל הוא
מצרי שני שנשא שתי
תורה אור השלם
בנה שני הוי לתני נמי מצרי שני שנשא
מצריות וכו' ולאשמעינן
דאסורות ליבמיהן לא קאי אתרוייהו
ולשני דקהל גרים לא איקרי קהל
1. אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא
רבותא דהיכא נמי שהאיש
שתי מצריות אחת ראשונה ואחת שנייה
דאשת שני שהיא שנייה מותרת ליבמה
ולא קרינן שלישי יבא בקהלו) ולא שני
והאשה פסולים הלך אחר
יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה
דקהל גרים לא איקרי קהל ומשום
דזו לאו קהל הואי ואם נשא האחר
והיו לו בנים מראשונה ושנייה אי נסוב כי
הפסול יותר דזה לא
מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי קָדֹשׁ
(א)
שמעינן: ומאי כשרה כשרה
אשת שלישי שהיא ישראלית נקט
גיורת ומת מותרת ליבמה (ב) כבעלה:
הוּא לֵאלֹהָיו:
אורחייהו מותרות לבעליהן ואסורות
לכהונה. פי' כהנת וקרי לה
ויקרא כא ז
אסורות לאלו ואלו איילונית. ישראלית
אסורות ליבמיהן וכן הא דקאמר אי
ליבמיהן ואי איפוך ונסוב מותרות ליבמיהן
2. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
כשרה משום דמצוה לכהן
אפוך מותרות ליבמיהן ואסורות
אם שני נשא ישראלית והיא איילונית
לישא כהנת כדאמרי' בפרק
אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ
ואסורות לבעליהן מותרות לאלו ולאלו
ואלו עוברין (פסחים מט.):
מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם
לבעליהן נמי לא קאי אלא אאשת
אסורה לו משום דישראלית היא
לכל עונשין בלאוין קאמר
גיורות אסורות לאלו ולאלו אילוניות ב) תנא
לִמְעֹל מַעַל בַּיְיָ וְאָשְׁמָה
מצרי שני שנשא ישראלית ומשום הכי
וכשמת אסורה ליבמה משום אשר
דבמצות עשה אינן שוין
הַנֶּפֶשׁ הַהִוא:
ושייר מאי שייר דהאי שייר שייר פצוע דכא
❖
נקט כה"ג אי נסוב כי אורחייהו אי
תלד פרט לאיילונית שאינה יולדת :
שהרי מצות עשה שהזמן
ז)
ח)
במדבר ה ו
גרמא נשים פטורות:
אי משום פצוע דכא לאו שיורא דהא תנא
שייר פצוע דכא. דהוה מצי למיתני
אפוך ונסוב דלא מצי למינקט כולה
ליה חייבי לאוין אטו חייבי לאוין מי לא
מילתא בחד גברא וקאי מעיקרא
ביה כולהו (ג). פצוע דכא שנשא
גליון הש"ס
אאשת שלישי ובתר הכי קאי אאשת
ישראלית אסורה לבעלה ומותרת
קתני והדר תני והא קתני כהן הדיוט שנשא
גמ' כל היכא דהוא
שני וא"ת ואמאי לא נקט דליהוי קאי
ליבמה כשר. והכשר שנשא כשרה ויש
אלמנה וחלל שנשא כשרה ההוא איצטריכא
מוזהר. עי' חגיגה דף יד
אתרוייהו כגון מצרי שני שנשא
לו אח פצוע דכא אסורה ליבמה
ע"ב תוד"ה בסולה ובנדרים
ליה לאשמועינן כדרב יהודה אמר רב
בת"י דף צ ע"ב ד"ה חזרו
ישראלית ומצרית ראשונה דהשתא
ומותרת לבעלה. פצוע דכא שנשא
❖
דאמר רב יהודה אמר רב לא הוזהרו
לומר:
ג)
א
אחד מהם ישראל גמור ואחד מצרי
ישראלית ויש לו אח פצוע דכא אסורה
כשרות להנשא לפסולין והא קתני חלל
שני נסוב כי אורחייהו שתיהן אסורות
לבעלה וליבם. גיורת מותרת לזה
שנשא כשרה וישראל שנשא בת ישראל
ולזה: ההוא. דחלל שנשא כשרה
ליבמיהן אפוך ונסוב אסורות
הגהות הב"ח
ויש לו אח ממזר הא נמי לא מהדר מיתנא
לבעליהן וי"ל דבן הישראלית ממצרי
איצטריך ליה ובכהנת עסקינן ולאו
(א) גמ' מראשונה
שני אין חשוב ישראל לענין קהל
משום אסורה ליבמה אלא משום
ומשניה: (ב) רש"י ד"ה
היא דאשמועינן לאו שאין שוה בכל
גיורת וכו' ליבמה
אלא חשיב קהל גרים וא"ת אפי' ליתא
מותרת לבעלה וקמשמע לן דלא
וקמשמע לן לאו השוה בכל הא קתני
כלבעלה: (ג) ד"ה שייר
לדרב דימי ליתני ישראל שנשא שתי
הוזהרו כשרות וכהנות מלינשא
וכו' כולהו כמו כן פצוע
ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל
נשים מצרית ראשונה וישראלית והיו
לפסולין לחללין שמותרין בישראל
דכא: (ד) ד"ה אמר רבא
(וממזר שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל)
❖
ד)
וכו' אלא להזהיר פסולות:
לו בנים משתיהן דבן מצרית מצרי
ואע"פ שהכהן הוזהר בחללה כהנות
אלא לאו שמע מינה תנא ושייר ש"מ: גופא
לא הוזהרו בחללים: מאי כשרה
שני ובן ישראלית ישראל נסוב כי
אמר רב יהודה אמר רב לא הוזהרו כשרות
כשרה לכהונה. דקיימא לן כהן כל זמן
אורחייהו אסורות ליבמיהן אפוך
מוסף רש"י
להנשא לפסולין לימא מסייע ליה חלל
ונסוב אסורות לבעליהן וכ"ת דלא
שמוצא לישא בת כהן לא ישא בת
לא הוזהרו כשרות.
שנשא כשרה מאי לאו כהנת [הראויה לו]
תני הכי לפי שנישואי מצרית הוי
ישראל דאמר בפסחים סעודת הרשות
להנשא
כהנות,
לפסולין. לפסולי כהונה,
באיסור והא קתני ממזר וחלל
בת ישראל לכהן באלו עוברין (דף
ומאי כשרה כשרה לכהונה לא ישראלית ומאי
גר חלל משוחרר, שהכהנים
מט.): לא יקחו. למה לי למכתב
שנשאו באיסור א) ואומר ר"י דלא
כשרה כשרה לקהל אי הכי יש לו אח כשר נמי
הוזהרו על בנותיהם והם
פריך אלא ממה ששייר דברים של
לא יקחו תרי זימני להזהיר האשה
לא הוזהרו עליהם מלישא
כשר לקהל מכלל דהוא פסול לקהל אלא לאו
אותן, אבל לפסולין
חידוש דאם איתא לדרב דימי היה
על ידי האיש קס"ד להזהיר כשרות
כהן ומדהוא כהן היא כהנת מידי איריא הא
שהאנשים הפסולים הוזהרו
שלא ינשאו לחללים: אמר רבא כל
לו לכוללה במשנתנו ולהכי כי משני
עליהן מלישא אותן, כגון
כדאיתא והא כדאיתא מתיב רבין בר נחמן 1לא
היכא כו'. והאי קרא לאו להזהיר
שייר פצוע דכא פריך הא תנא ליה
ממזרים או נתינים, אף
יקחו לא יקחו מלמד שהאשה מוזהרת על ידי
הנשים הוזהרו עליהם,
חייבי לאוין ואין זה חידוש ולבסוף
כשרות אתי אלא (ד) פסולות
דהשוה הכתוב אשה לאיש
האיש אמר רבא $כל היכא דהוא מוזהר היא
מסיק דמ"מ שיורא הוא והא דלא
שלא לינשא לכשרים שכשם שהכהן
לכל עונשים שבתורה
קאמר שייר גרושה זונה ונתינה
מוזהר שלא ליקח זונה וחללה כך
מוזהרת וכל היכא דהוא לא מוזהר היא לא
(קדושין עג.). השוה
הכתוב אשה לאיש
היא מוזהרת שלא תשאנו: וכל
משום דלא חשיב להו שיורא דכיון
מזדהרא והא מהכא נפקא מדרב יהודה אמר
לכל עונשין שבתורה.
היכא דהוא לא מוזהר. כגון חלל
דתנא חללה הוא הדין גרושה וזונה
מכאן שהנשים חייבות על
רב נפקא דאמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי
בכשרה: עונשים. לאו וכרת אבל
ונתינה הויא בכלל ממזרת דהכל
כל לא תעשה שבתורה
רבי ישמעאל איש או אשה כי יעשו מכל
2
שהרי עונשן מלקות
עשה לא הוי עונש הלכך מצות
ענין אחד וא"ת ומאי מקשה לרב
(פסחים מג.).
חטאות האדם ה)ב השוה הכתוב אשה לאיש לכל
עשה שהזמן גרמא נשים פטורות
דימי לימא דלא תני הכי משום
עונשין שבתורה אי מההיא הוה אמינא לאו
אבל לא תעשה בין שהזמן גרמא בין
דבפלוגתא לא קמיירי דאיכא למ"ד
השוה בכל אבל לאו
שאינו שוה בכל לא
שלא הזמן גרמא נשים חייבות: לאו.
קהל גרים מיקרי קהל ועוד דר'
והרי
דכהונה אינו שוה בכל שאין נוהגין
שמעון מתיר הנקבות מיד ויש לומר
דעדיפא משני ועוד דמתני' איירי בפלוגתא דקסבר קידושין תופסין בישראל הילכך אי לא אשמעי' לא יקחו הוה אזלי' לקולא ומיפטרו נשים:
והרי
בחייבי לאוין דקתני בחייבי לאוין אסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן
משמע דשייך בהו ייבום אלמא תפסי בהו קידושין: שייר פצוע דכא. אפי' נפצע לאחר שנשאה לא מיתסרא בהכי ליבם שאין פצוע דכא
ולא אמרינן במותר לה נאסרה כו' דלא שייך אלא כשנעשה באשה שום מעשה דנאסרה בכך לבעל כגון סוטה ומחזיר גרושתו דפ"ק (דף
וקמשמע
לן לאו השוה בכל. משום מותרות ליבמיהן איצטריך לאשמועינן בלאו השוה בכל דאי משום אסורות ליבמיהן כיון
יא:) ט):
דאשמועינן בלאו שאין שוה בכל כל שכן בלאו השוה בכל:
אלא לאו ש"מ תנא ושייר. וא"ת והא אלו קתני דהכי פריך בפ"ק דקידושין (דף טז: ושם) גבי ואלו שמעניקין להן וגבי אלו דברים שאין
להם שיעור בשלהי פרקא (שם דף מ.) ואר"י דהכא לא נקט אלו אלא לפרושי הא דקתני עניינים הרבה ברישא יש מותרות יש
אסורות ולהכי לא שייך למפרך ועוד דבכל מקום ששונה שני עניינים אלו ואלו שיש ואלו שאין משייר אע"ג דתני אלו כי ההיא דאלו נערות
שיש להן קנס (כתובות דף כט.) דשייר מצרי ואדומי ופסול כהונה ובמזבח מקדש (זבחים דף פד.) דתנן אלו שפסולן בקדש ולא חשיב
ניתנים למעלה שנתן למטה
כו' בחוץ בפנים בפנים בחוץ
ופסח וחטאת
ששחטן שלא לשמן דחשיב להו ברייתא (שם) י):
ולותה