יש
מותרות פרק
תשיעי יבמות
פה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולותה
ואכלה מאי. אי לותה ואכלה קודם שפסקו לה ב"ד לא
והרי לאו דטומאה
דאין שוה
בכל. דאין
ישראל מוזהרין שלא ליגע
ז
א) קדושין סט., ב) [לעיל
א מיי' פ"ב מהל' אבל
פד: וש"נ], ג) [כתובות
הלכה ו סמג עשין נח
דכתיב (ויקרא כא) אמור אל הכהנים כהנים מוזהרין ולא ישראל:
היה הבעל חייב לשלם אפי' לותה בב"ד כדפירש ר"ת
נג:], ד) [לעיל לח. כתובות
ולאוין רלה טוש"ע יו"ד
לאו משום דרב יהודה. אלמא אפי' לאו שאין שוה בכל נפקא לן
בסוף כתובות (דף קז. ושם) גבי קדמו ב"ד ופסקו מה שפסקו פסקו
פ:], ה) [לעיל לט. כתובות
סי' שעג סעיף ב:
מהתם דנשים חייבות: לא דגמרי מלא יקחו. כלומר מאיש או אשה
ח ב מיי' פי"ט מהלכות
והכא מיבעיא ליה אם יש
לב"ד לפסוק לה מזונות כשהלך בעלה
פב:], ו) לעיל פד. כתובות
ק: [תוספתא פ"ב ע"ש],
איסורי ביאה הל' טו
לא נפקא לן אלא לאו השוה בכל והא
למדינת הים ותלוה ותאכל כשאר נשים
ז) [כתובות נב:], ח) [נב.
או לא: אלמנה לכ"ג יש לה
טוש"ע אה"ע סימן ח
והרי טומאה דלאו שאין שוה בכל וטעמא
דאיצטריך למעוטי ולא בנות אהרן
ד"ה ממזרת], ט) [וע"ע
סעיף א:
ט ג מיי' שם הלכה טז
פירות. לאביי דאמר בפרק נערה
משום דאי לא מעטי' הוה גמרינן
דכתב רחמנא בני אהרן ולא בנות אהרן
תוס' ב"מ סז. ד"ה
א
1
❖
ובלאות],
טוש"ע שם סעי' ב ג:
מלא יקחו דמחייב לנשים אלאו שאין
שנתפתתה (שם נא: ושם)ח) אלמנה לכ"ג
הא לאו הכי ה"א נשים חייבות מאי טעמא
י ד מיי' פרק ט"ו שם
שוה בכל: איכא דאמרי קיחה
נשבית חייב לפדותה דקרינא ובכהנת
לאו משום דרב יהודה אמר רב לא דגמרינן
הלכה לג:
יא ה מיי' פ"ב מהלכות
איצטריך ליה. למיכתב דבלאו שאין
אהדרנתיך למדינתיך הוי פירות כמשמעו
תורה אור השלם
מלא יקחו איכא דאמרי קיחה איצטריכא ליה
2
יבום הלכה יז טוש"ע
שוה בכל נשים מוזהרות ואף ע"ג
דין פירות דהיינו פירקונה דהוי תחת
1. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה
שם סי' קסח סעיף ט:
ס"ד אמינא ליגמר מטומאה קמשמע לן רב
דמדרב יהודה משתמעא סד"א ליגמר
פירות ובשניה דקתני אין לה פירות
יב ו ז ח מיי' פרק כ"ד
אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי
פפא ורב הונא בריה דרב יהושע איקלעו
מהל' אישות הלכה ד
מטומאה דלאו שאין שוה בכל הוא
הוי נמי דין פירות דאם נשבית אינו
אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם
טוש"ע שם סימן קטז
(א) להינצבו לאתריה דרב אידי בר אבין בעו
לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו:
ונשים פטורות: ה"ג כהנים לוים
חייב לפדותה אע"ג דהבעל אוכל
סעיף א:
ויקרא כא א
מינייהו הוזהרו כשרות להנשא לפסולין או
וישראלים מותרין לבא זה בזה לוים
פירות כי ההיא דהאשה רבה (לקמן פט.)
יג ט מיי' פי"ט מהלכות
2. אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא
איסורי ביאה הל' ג
וישראלים חללי גירי חרורי מותרין
דתנא נמי אין לה פירות ומזונות כו'
לא אמר להו רב פפא תניתוה א) עשרה יוחסין
יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה
סמג לאוין קכב טוש"ע שם
מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי קָדֹשׁ
לבא זה בזה. אבל כהני בחללי וחללי
ואמר עלה בירושלמי שאינה יכולה
עלו מבבל כהנים לוים וישראלים חללים
סי' ז סעיף יב:
הוּא לֵאלֹהָיו:
❖
בכהנות לא: אמר ליה רב הונא.
יד י מיי' פכ"ד מהל'
להוציא ממנו הפירות שאכל א"ר חנינא
ויקרא כא ז
גרים וחרורים וממזרים נתינים שתוקי ואסופי
אישות הל' ד טוש"ע
לעולם חללי בכהנות שפיר דמי והא
הא דתימא כשאכל עד שלא בא
כהנים לוים ישראלים מותרין לבא זה בזה
שם סי' קנד סעיף כ:
ב
דלא תננהו משום דכהני
בחללי
הראשון כו' ולרבא דאמר התם אלמנה
טו כ מיי' פי"ח מהל'
לוים ישראלים חללים גרים חרורים מותרין
הגהות הב"ח
ג
אסירי לא פסיקא ליה דכל
היכא
לכ"ג דאינו חייב לפדותה נראה לר"י
איסורי ביאה הל' ד
לבא זה בזה גירי חרורי וממזרי נתיני
(א) גמ' איקלעו לשכנצבו
ופי"ט הלכה ח טוש"ע שם
ד
דהני נסבי מהני והני מהני קתני
לפרש יש לה פירות דאם נשבית משלם
❖
לאתריה דרב אידי:
סימן ז סעיף יט:
שתוקי ואסופי מותרים לבא זה בזה ואילו
וכו': בני בירי. מקום: כיון
דאמר
הבעל הפירות שאכל לפדותה בהם
(ב) רש"י ד"ה ה"ג וכו'
מר (לעיל דף לח.) כתובתה. של יבמה
אבל מה שפרקונה יתר על דמי פירות
כהנות לחלל לא קתני א"ל רב הונא בריה
הנושא נשים בעבירה פסול
לעבודה עד שידור הנאה
על נכסי בעלה הראשון לית לה מיבם
שאכל לא יהיב ובשניות אפילו דמי
תוספות ישנים
דרב יהושע כל היכא דהני נסבי מהני והני
והיא פסולה חללה וכל
ואע"ג דהא מראשון לית לה: או
הפירות שאכל לא יהיב ומתוך פירוש
מקום שהוא פסול על
מתני' ולא מזונות ומיירי
נסבי מהני קתני כהן כיון דאילו בעי למינסב
ידה או היא פסולה על
דלמא כיון דאי לית לה. ליבמה
הקונטרס משמע שאין לבעל פירות
בלותה ואכלה דאל"ה
חללה אסירא ליה לא קתני אתו לקמיה דרב
❖
ידו קנסו וכו':
פשיטא דהא בעמוד והוצא
דעלמא מראשון כגון דלית ליה נכסים
באלמנה כלל ואפילו לא נשבית חייב
קאי מזוני אית לה אלא
אידי בר אבין אמר להו דרדקי הכי ב) אמר
תקינו לה רבנן משני והא נמי לית לה
להחזיר פירות שאכל דפי' יש לה
מיירי שהלך בעלה למדינת
רב יהודה אמר רב לא הוזהרו כשרות לינשא
הים ולותה ואכלה וא"ת
מראשון הילכך אית לה מיבם:
פירות שאף על פי שאכל פירות כיון
מוסף רש"י
אפ"ה מאי אריא משום
לפסולים: שניות מדברי סופרים וכו': בעו
כתובתה על נכסי בעלה הראשון.
דשלא כדין אכלן משלם ואליבא
עשרה יוחסין עלו
שהיא פסולה אפילו כשרה
מיניה בני בירי מרב ששת שניה לבעל ולא
אכל יבמות קאי וקתני אם היתה
דרבא דכתובות פירש כן אך נראה
מבבל. כשעלו בני
נמי אמרינן הניח מעותיו
על קרן הצבי אותו האיש
הגולה ובגמרא מפרש
שניה לבעל אפי' מיבם אין לה ש"מ:
לר"י כמו שפי' דלא משלם בעל
שניה ליבם יש לה כתובה מיבם או לא כיון
ג)
שהלוה לה א) כדאמרי'
לה דאשמועינן שמשפחות
מכלל דאיכא דאית לה מיבם. בתמיה.
אלא לצורך פרקונה כשנשבית וכן
דאמר מר כתובתה על נכסי בעלה הראשון
שבבבל מיוחסות הן
הלך בעלה למד"ה ועמד
ד)
כלומר בעיין איפשיטא מיהא לישנא
פירש הריב"ן:
שהפריש עזרא כל הפסולין
איש אחד ופרנס אותה
לית לה או דלמא כיון ה) דאילו לית לה
בלאות. פי' בקונטרס במשנתינו
משם והוליכן עמו (קדושין
הניח מעותיו על קרן הצבי
דברייתא קשיא דקתני אפילו מיבם
מראשון תקינו לה רבנן משני אית לה אמר
סט.). חללים. כהנים
וי"ל ה"מ היכא דלא מסר
אין לה ומשמע מדקתני אפי' מכלל
גבי שניה דאין לה
חללין שנולדו מפסולי
לה דרך הלואה אלא מסר
להו רב ששת תניתוה כתובתה על נכסי
דאיכא יבמה אחריתי דאית לה
בלאות שאם יש לה עדיין בלאות
כהונה (שם). וחרורים.
בגלל בעלה ואין לו לאיש
בעלה הראשון ואם היתה שניה לבעל אפי'
משוחררים (שם). נתינים.
לתבוע לא לבעל ולא לאשה
כתובה מיבם והא קתני רישא
ושחקים מבגדים שהכניסה לו אינה
שהרי הבעל לא היה שם
גבעונים שמלו בימי
מיבם אין לה מכלל דאיכא דאית לה מיבם
כתובתה על נכסי בעלה הראשון:
נוטלתן כשיוצאה דקנסא קנסו חכמים
כשלוה לה והאשה לא
יהושע ואמרינן (לעיל עח:)
תקינו לה משני. כדי שלא תהא
ואין נראה לר"י דבהדיא משמע בסוף
חסורי מיחסרא והכי קתני כתובתה על
שאלה מאתו. אבל הכא
דוד גזר עליהם (קדושין
ה)
שם). לוים ישראלים
שלותה ממנו לא הניח
קלה בעיניו להוציאה: מזוני תנאי
אלמנה ניזונית (כתובות קא. ושם) דדוקא
נכסי בעלה הראשון ואי לית לה מראשון
חללים גרים חרורים
מעותיו על קרן הצבי אלא
כתובה נינהו. שכך כתב לה
מה שבלה ואין בעין אין לה אבל מה
מותרין לבא זה בזה.
המלוה תובע את האשה
תקינו לה משני ה ואם היתה שניה לבעל
והאשה תובעת את בעלה
אבל כהנים בחללי גירי
בכתובה את תהא יתבא בביתי
שבעין שקלה והיכא דאיירי באותן
ז)
אפי' מיבם אין לה: בעא מיניה רבי אלעזר
וגם אם נתגרשה האשה
וחרורי לא, שחללה בלאו
ומתזנא מנכסי כל ימי מיגר
שהן עדיין בעין רגיל לפרש בלאותיה
משלמת המזונות לאיש
וגיורת ומשוחררת בחזקת
מרבי יוחנן אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה
ארמלותיך: לאחר מיתה. אם מת
קיימין כדאמר התם זינתה הפסידה
זונה (שם). גירי חרורי
שהלוה לה והכא בשניה
לכהן הדיוט יש להן מזונות או אין להן
וממזירי נתיני שתוקי
לא ישלם הבעל מזונות
ולא גירשה יש לה מזונות כל ימי
בלאותיה קיימין וכן בסוף אף על פי
ואסופי מותרים לבא
שלותה ואכלה ולא נהירא
מזונות
היכי דמי אילימא דיתבה תותיה
אלמנותה כשאר אלמנה דמזוני תנאי
(שם סג:) גבי מורדת אבל ק"ק כיון
זה בזה. דקסבר קהל
דדומיא דאמרינן בשניה אין
בעמוד
והוצא קאי מזונות אית לה לא
כתובה והכא ליכא למיגזר דלמא
דקתני באלמנה שיש לה פירות היינו
לה מזונות קאמר באלמנה
גרים לא איקרי קהל ולא
לכה"ג יש לה מזונות
הוזהרו ממזרים לבא בקהל
תתעכב גביה: ויש לה פירות.
בלאות כיון דאיירי בבלאות שאין
צריכא שהלך הוא למדינת הים ולותה
ובגמרא משמע דאלמנה
גרים, אבל לויים ישראלים
שאף על פי שאכל את הפירות
קיימין כדאמר התם (כתובות עט: קא.)
ואכלה
מאי מזוני תנאי כתובה נינהו
לכה"ג אין לה מזונות
בממזרי לא ושתוקי ואסופי
כיון דשלא כדין אכלן שהרי לא
עיילא ליה גלימא פירא הוי ומכסי
בלותה ואכלה אלא נראה
ספק ממזרים הם ומותרים
מדאית לה כתובה אית לה מזוני או דלמא
דבשניה לית לה מזונות אף
להתערב בממזרים כדאמר
היה לו בה נישואין מעולם. ואף
בה ואזיל עד דבלי ט):
כתובה דלמשקל ומיפק אית לה מזוני דלמא
לאחר מיתת הבעל דקנסינן
בגמרא (שם עג.) בקהל
וכל
מקום שהוא פסול והיא
על גב דאמרינן (כתובות עט:)
גבי
לה. אבל באלמנה לכה"ג
ודאי הוא דלא יבא, בקהל
תיעכב גביה לית לה א"ל לית לה והתניא
ו
פסולה. פי' בקונטרס שהוא
כשרה מה שאכל אכל ומה שהוציא
יש לה מזונות בלאחר מיתה
ספק יבא
.
(שם סט.)
כדמשמע בגמרא: א) ואין
יש לה כי תניא ההיא לאחר מיתה אית
ז
פסול שנושא אותה בעבירה כדתנן
הוציא הכא קנסינן ליה דמשלם
להקשות ממה דמשמע
דאמר אמר ליה תניא יש לה הא בעמוד
בבכורות (דף מה:) ולא תרוייהו בעי
אפי' מה שאכל מפני שהוא מרגילה
מההיא דהיכא דפסל זרע
לא מרגלא ליה והכא פ"ה
אלא אם הוא פסול או היא פסולה
לעבירה: ה"ג וכ"ן מצאת"י בתשוב"ת
והוצא קאי ואלא התניא יש לה כי תניא
שהוא פסול הבעל. דאיכא
הגאוני"ם מפני שהוא פסול והיא
קנסו אותו דלא מרגלא ליה כיון
ההיא לאחר מיתה
ת"ר ו) ח אלמנה לכהן
למימר דמודה רש"י דפסול
פסולה וכל מקום שהוא פסול והיא
דמיפסל בהכי חד מינייהו כדאמר
זרע הוי שפיר פיסול בעל
גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט יש לה
ולא מרגלא ליה:
פסולה קנסו אותו רבנן כתובה. והכי
בסמוך ממזרת ונתינה איכא בינייהו
כתובה פירות מזונות
בלאות ט והיא פסולה
ופריך ולר"א דאמר הרי זה עבד
פירוש' מפני שהוא פסול כדתנן בבכורו'
א) צ"ל כדתנן בכתובות בפרק
וולדה פסול י וכופין אותו להוציא שניות
(מה:) הנושא נשים בעבירה פסול (ב)
וממזר הא לא מרגלא ליה והתם
שני דייני גזירות (דף ק"ז
מדברי סופרים אין לה כתובה לא פירות
ע"ב) מי שהלך בעלה וכו'.
בעל לא מיפסיל דהא בישראל לא
עד שידור הנאה והיא פסולה על ידו:
קנסו לא מזונות ולא בלאות כ והיא כשירה וולדה
שייך למימר שיפסל על ידה ואיהי
כשר וכופין אותו להוציא אמר ר"ש בן אלעזר מפני מה אמרו אלמנה לכ"ג
נמי לא מיפסלא בהכי דהא מעיקרא
מיפסלא וקיימא אלא משום זרע
יש לה כתובה מפני שהוא פסול והיא פסולה וכ"מ שהוא פסול והיא פסולה
לחוד מנעה ולא מרגלא ליה שיראה
קנסו
להרגילו כיון שזרעו נפסל על ידה
א) ומיהו קשה דקאמר בעולה לכ"ג איכא בינייהו כו' ואמאי מרגלא ליה והא הוא נפסל על ידה שנושא נשים בעבירה ויראה להרגילו ור"ת
מפרש דהוא פסול דקאמר אולד קאי ובפסלות דידה לחוד אפילו במקום שהולד כשר לא מרגלא ליה כדאמרינן ולרבי מתיא בן חרש דקאמר
אפילו הלך כו' עשאה
זונה הא לא מרגלא
ליה ויש ספרים
דגרסי
הוא כשר והיא פסולה וכן בתוספתא דמכילתין בפ"ב:
ממזרת