פה:
יש
מותרות פרק תשיעי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ממזרת
ונתינה איכא בינייהו. שיכול לטהר את בניו ע"י שפחה
קנסו אותו כתובה. כלומר לא קנסוה משאר כל הנשים. והאי דקנסוה
טז א מיי' פכ"ד מהל'
א) [ר"ה יט. תענית יז:],
ב) [קדושין סט.], ג) לעיל
אישות הלכה ד:
ואע"פ שאין יכול לטהר את הנקבות כדאמר בסוף האומר
רבנן לשניה כתובה כדי שלא תתעכב אצלו הוא דכיון דלא תיהוי לה
יז ב מיי' פ"א מהלכות
מט., ד) [לעיל ס. עז:],
כתובה מיניה שבקא ליה ונפקא אבל הכא לא צריך דממילא שבקא
בקידושין (דף סט.) במה תטהר את הנקבות סבורה היא שלא יקפיד
ה) לעיל סח:, ו) [לעיל עד.
מעשר הלכה ב סמג
❖
ליה דכיון דהוא נפסל על ידה יש קטטה ביניהם וכן כשהיא נפסלת
כיון שיכול לטהר את הזכרים ואלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט
כתובות כו.], ז) [לקמן
עשין קלח:
קיג.], ח) [ויקרא כא],
על ידו: זה הוא מרגילה. אלמנה
דמשמע דלא מרגלא ליה משום פסול
ט) [במדבר ה], י) [לקמן
קנסו אותו כתובה ומפני מה אמרו שניות
זרעה שהם חללים אע"פ שבני ישראל
לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט
❖
פו.],
תוספות ישנים
מקוה טהרה לחללות ובנות ישראל
הוא מרגילה ומסיתה לינשא לו וזו
מדברי סופרים אין
להן כתובה מפני שהוא
ממזרת ונתינה איכא
מקוה טהרה לחללים לרבי דוסתאי
שניה דכיון דלא איהי מיפסלא ולאו
כשר והיא כשרה וכל מקום שהוא כשר
בינייהו למ"ד מפני
הגהות הב"ח
זרעה מיפסיל ולא מפסדה מידי
ברבי ינאי (קדושין דף עז.) מכל מקום
והיא כשרה קנסו אותה כתובה רבי אומר
שמרגילה זו היא מרגילתו
(א) גמ' כיון דפסיל לה
בביאתו היא מרגילתו שהאשה רוצה
מקפיד הוא על בניו שאינם כהנים
(וא"ל) [וא"ת] הלא הוי
הללו דברי תורה ודברי תורה אין צריכין
א
א)
מתרומה דרבנן זהו
[בנה] ממזר י"ל דאפשר
להנשא יותר מן האיש : איכא דאמר
ויראה להרגילו:
ז)
מרגילה: (ב) שם מחזיר
לטהרו כדאמרינן (קדושין
חיזוק והללו דברי סופרים ודברי סופרים
ולרבי
עקיבא דאמר יש ממזר
רבי קתני לה. שנתן טעם לדבריו
גרושתו איכא בינייהו
סט.) יכולים ממזרים ליטהר
צריכין חיזוק דבר אחר זהו מרגילה וזו
מחייבי לאוין הא לא
כצ"ל ותיבת משניסת
כיצד ממזר נושא שפחה
מפני שהן של תורה וקשה ליה והא
נמחק: (ג) רש"י ד"ה איכא
והולד עבד שחררו הולד בן
היא מרגילתו דבר אחר מאן קתני לה
מרגלא ליה. הו"מ למימר דר' עקיבא
חלוצה לכהן לאו דאורייתא אלא
דאמר וכו' כדאמר בעשרה.
חורין ותימה מאי קאמר
איכא דאמר ר"ש בן אלעזר קתני לה ומה
כר' טרפון דאמר (שם דף סט.)
דרבנן כדאמר (ג) בי' יוחסין (קדושין
נ"ב ומייתי לה לעיל פ"ב
זו היא מרגילתו הלא אין
❖
דף כד.:
מרווחת בו כלום שהרי אף
ממזר נושא שפחה ואיכא בינייהו
עח.) מואשה גרושה מריבויא דוי"ו
טעם קאמר מה טעם אמרו הוא פסול
ח)
אם תנשא לממזר יכולה
ממזרת ונתינה כדלעיל וא"ת ומאי
ומוקמינן לה מדרבנן וקרא אסמכתא
והיא פסולה קנסו אותו כתובה מפני שהוא
ליטהר בנה כדפרישית וי"ל
קשיא ליה דלר"ע כיון דלא תפסי
בעלמא וקתני מתניתין דאית לה
דמ"מ היא מרגילתו שיקרא
מרגילה ומה טעם הוא כשר והיא כשרה
מוסף רש"י
זרעה על שם ישראל גמור
כתובה: הדר אמר כיון דפסיל לה
בה קידושין א"כ אינה אשתו ואין שייך
קנסו אותה כתובה מפני שהיא מרגילתו
אפילו הלך בעלה
ולמורי ראש"י נראה דאין
מתרומה דרבנן כו'. והיינו דבר
לקונסו שיתן לה כתובה דאפילו גט
להשקותה. הלך בעלה
אנו צריכים לזה אף אם
איכא דאמר רבי קתני לה וחלוצה קא
אחר דקאמר: הא היא מרגלא
לא בעיא מיניה כדאמר בהחולץ (לעיל
אינה מרווחת כלום הכשר
לב"ד הגדול והוליכה
קשיא ליה והא חלוצה דרבנן ואית לה
בדבר מ"מ מרגלא ליה
להשקותה מי המרים
ליה. הואיל ואינה גרועה מחמתו
דף מט. ושם) וי"ל דלאו משום כתובה
כדאמרי' (גיטין מט:) יותר
שקינה לה ונסתרה ואסורה
כתובה הדר אמר כיון דפסיל לה
ומזונות פריך אלא משום פירות
טרחא ומהדרא לינשא לישראל כדי
לו עד שתינשא, ובא עליה
ממה שהאיש רוצה לישא
ובלאות שאין לה להפסיד כיון דלא
להעלות זרעה. ואע"ג דבנה נמי
(א) מדרבנן זהו מרגילה וזו היא מרגילתו מאי
בדרך עשאה זונה.
אשה רוצה להנשא וכן פ"ה
מרגלא ליה: ולרבי מתיא בן חרש
לעיל. וכן מוכח תלמודא
הואיל ונבעלה לפסול לה,
ממזר דקי"ל (לעיל דף עח.) הלך אחר
איכא בין רבי לרבי שמעון בן אלעזר אמר
דבשניה אמרינן לעיל קנסוה
ואם מת אסורה לכהן
כו' הא לא מרגלא ליה. פי' בקונטרס
פסולן אפילו הכי כיון דאיכא תקנתא (לעיל סא:).
בכתובתה אע"פ שאינה
רב חסדא ממזרת ונתינה לישראל איכא
דניחא לה לשתות ברישא דלא ליפסלה
לממזרים כר' טרפון דאמר בקידושין
מוספת שום הכשר אלא
בינייהו מ"ד דאורייתא הא נמי דאורייתא
משום שהיא רוצה להנשא
לכהונה וקשה דכיון דגירשה לאו בת
(דף סט.) יכולין ממזרים ליטהר
יותר מהאיש. וא"ת א"כ
מ"ד מפני שהוא מרגילה הא היא מרגלא
טרחא ומינסבא לישראל: ולרבי
שתיה כדמוכח בסוף האשה רבה
מאי פריך אחרי כן ולר'
ליה ולרבי אליעזר דאמר הרי זה עבד
ב)
אליעזר דאמר ה"ז עבד
אליעזר. דפליג עליה דרבי טרפון
(לקמן צה. ושם) דקאמר מאי איריא בא
וממזר הא לא מרגלא ליה.
וממזר הא לא מרגלא ליה ולא מידי אלא
עליה אפי' נתן לה גט נמי ואפי' אמר
(שם) ואמר ממזר שנשא שפחה
ומאי קא פריך הלא מ"מ
אמר רב יוסף מחזיר גרושה משניסת
איני משקה נמי פי' דשוב אינה שותה
והוליד בן אינו נטהר מן הממזרות
אינה נפסדת כלום בדבר
(ב)
שהרי גם אם תנשא לממזר
ועוד קשיא לפי' הקונט' דמאי איריא
בשביל עבדותו והוה עבד וממזר
איכא בינייהו מאן דאמר דאורייתא הא נמי
כדינה יהיה בנה ממזר.
דפריך לרבי מתיא בן חרש לרבנן
הא כיון דליכא תקנתא לזרעה לא
דאורייתא ומאן דאמר מפני שהוא מרגילה
ואי משום דלא מרווחא
נמי תיקשה דלא מרגלא ליה שרוצה
מהדרא למיפסל זרעיה דגברא
שום הכשר הלא פי' דמ"מ
הא היא מרגלא ליה ולרבי עקיבא דאמר ג) יש
מרגלא ליה משום שרוצה
לפי שהיא מקניטתו תמיד: מחזיר
לשתות תחלה להיות מותרת לכהונה
ממזר מחייבי לאוין הא לא מרגלא ליה ולא
להנשא. וי"ל דשפיר פריך
גרושתו. משניסת: בעולה. פנויה
דאם יבא עליה שוב לא ישקנה דלא
לר' אליעזר דאמר ה"ז עבד
מידי אלא אמר רב פפא בעולה לכ"ג איכא
הוי מנוקה מעון ואין המים בודקין
לכהן גדול עשה איכא בתולה ולא
וממזר א"כ איכא פסול
בינייהו מאן דאמר דאורייתא הא נמי
לבעל שעל ידה א) הוי זרעו
אותה אלא יש לומר דלרבנן ניחא
בעולה ולאו הבא מכלל עשה עשה
נפסל וא"כ לא מרגלא ליה
דאורייתא ומאן דאמר מפני שהוא מרגילה
ליה דהא לאו בת שתיה היא כיון
ולאו דזונה ליכא הכא דאין זונה אלא
כדאמרינן לעיל כל מקום
הנבעלת ביאה אסורה: ולר' אליעזר
שגירשה אבל לרבי מתיא בן חרש
הא היא מרגלא ליה ולר' אליעזר בן יעקב
שהוא פסול והיא פסולה
ד)
קנסו אותו שהוא מרגילה
בן יעקב. בהבא על יבמתו (לעיל ס.):
שנעשית זונה לא מרגלא ליה אע"ג
דאמר יש חלל מחייבי עשה הא לא מרגלא
והיא אינה מרגילתו: סוטה
ספק סוטה. שקינא לה ונסתרה
דבלאו הכי היתה פסולה לכהונה
ודאי איכא בינייהו דלמ"ד
ליה ולא מידי אלא אמר רב אשי מחזיר
מפני שמרגילה זו היא
מונטמאה ועוד דגרושה היא
וקאי עלה באיסורא דאורייתא דכתיב
ט)
ספק סוטתו איכא בינייהו מ"ד דאורייתא
מרגילתו ואי תקשי הדרא
ובתרומה נמי אסירא וקיימא שהיא
ונטמאה שני פעמים אחד לבעל ואחד
קושיא לדוכתין ולר' עקיבא
הא נמי דאורייתא ומ"ד מפני שהוא מרגילה
לבועל: הא לא מרגלא ליה. דניחא
זרה מכל מקום פסול של זנות גנאי
דאמר יש ממזר מחייבי
הא היא מרגלא ליה ולר' מתיא בן חרש
לאוין הא לא מרגלא ליה
הוא לה ולא מרגלא ליה ובפרק
לה לשתות ברישא דלא ליפסלא
שהרי היא סוטה ודאי
דאמר ה) אפי' הלך בעלה להשקותה ובא
מכהונה: סוטה ודאי. אשת איש
עשרה יוחסין (קדושין עז:) נמי חמיר
וחייבי לאוין היא לרבנן
עליה בדרך עשאה זונה הא לא מרגלא
ליה פסול של זנות טפי משאר איסורי
שזינתה דאסירא ליה מדאורייתא
דפליגי עליה דר' יוסי
בן כיפר ואמרי אחרי
כהונה הואיל ושם זנות פוסל
כדכתיב (במדבר ה) והיא לא נתפשה
ליה ולא מידי אלא אמר מר בר רב אשי
אשר הוטמאה לרבות סוטה
סוטה ודאי איכא בינייהו: מתני' בת
בישראל ועוד לא מרגלא ליה משום
דמשמע הואיל ולא נאנסה אסורה.
שנסתרה וי"ל דהא אמרינן
דאיכא השתא תרי לאוי:
ואי קשיא הא נמי חייבי לאוין היא
לעיל (מט:) הכל מודים
ישראל מאורסת לכהן מעוברת מכהן
בבא על הסוטה שאין הולד
תרומה
לרבנן דפליגי עליה דר' יוסי בן כיפר
שומרת יבם לכהן וכן בת כהן לישראל
ממזר ואפי' ר"ע מודה:
בפ"ק (לעיל יא:)
דאמרי אחרי אשר
לא תאכל בתרומה בת ישראל מאורסת ללוי מעוברת מלוי שומרת יבם
הוטמאהט) לרבות סוטה וליפרך ולר"ע
ללוי וכן בת לוי לישראל לא תאכל במעשר בת לוי מאורסת לכהן מעוברת
דאמר יש ממזר כו' לאו פירכא הוא
מכהן שומרת יבם לכהן וכן בת כהן ללוי לא תאכל לא בתרומה ולא
דאיכא לתרוצי דהא אמרינן לעיל
במעשר: גמ' ותהא זרה זרה מי לא אכלה במעשר אמר רב נחמן
בהחולץ (דף מט:) הכל מודים בבא על
ב
הסוטה שאין הולד ממזר: מתני' לא
אמר שמואל הא מני ר"מ היא דאמר ו) מעשר ראשון אסור לזרים דתניא
תאכל בתרומה. כדתנן בפ' אלמנה
תרומה
(לעיל דף סז:) העובר והיבם והאירוסין
פוסלין ולא מאכילין: לא תאכל במעשר. בגמ' פריך זרה גופה מי לא אכלה במעשר: לא בתרומה
ולא במעשר. תרומה כדאמרן דלויה
נמי לענין תרומה זרה היא. מעשר מפרש בגמ'י): גמ' מי לא אכלה במעשר. כל זר לא יאכל קדש כתיב (ויקרא כב) ומעשר ראשון לאו קדש איקרי:
תרומה