פו:
יש
מותרות פרק
תשיעי
יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאי
טעמא דר"ע. לכאורה נראה דר"מ ור"א פליגי בפלוגתא דר"ע
לכהן ולא ללוי. בתמיה הא ודאי קרא לוים קאמר: בני צדוק.
וצדוק
כא א מיי' פ"א מהל'
א) בכורות ד. חולין כד:
[תמיד כז.], ב) ס"א אלא
מעשר הלכה ד:
כהן הוה וקרא לבניו הלוים: ר"א בן עזריה. כהן הוה כדאמר בברכות
ור' אלעזר בן עזריה דר"מ דלעיל כר"ע ותימה דבפ' המוכר
כב ב מיי' פ"ו מהל'
רבי עקיבא מ"ט אהדריה
(דף כז:) דהוא עשירי לעזרא: עקיבא בתרמילו. משום דר"ע ד) רעיא
את הספינה (ב"ב פא: ושם) אמר דיהיב ליה לכהן וכר' אלעזר בן עזריה
לפתחא לבי קברא, ג) פסוק
תרומות הל' ג טור
דכלבא שבוע הוה: תרמילו.
והתם מתרץ לה בין לר"מ בין לרבנן
וצ"ל דאליבא דרבנן מוקי לה
חמת של עור בשטייל"א בלע"ז ורועה
יו"ד סי' שלא:
זה לא נמצא בתנ"ך [ועי'
כג ג מיי' שם הל' יב:
יעב"ץ], ד) [כתובות סב:],
נותן בה פתו ותולה בצוארו: מפני
התם כר"א בן עזריה אבל לר"מ אית
❖
כד ד מיי' שם הל' יז:
ה) [לקמן פז.], ו) [וכן
לכהן לכהן ולא ללוי אימא אף לכהן מאי
מה קנסו לוים במעשר. לאו לעיל
ליה לאוקומי בתר דקנסינהו עזרא
פרש"י בחולין קלא: ד"ה
❖
דלכ"ע לכהן ואפילו למ"ד קנסא
קאי דטעמא דהכא לאו משום קנסא
טעמא דר' עקיבא דכתיב ואל הלוים תדבר
בתר],
1
לעניים יכול ליתן לכהן עני:
אלא משום דכהנים נמי לוים איקרו
מוסף רש"י
ואמרת אליהם בלוים קא משתעי קרא
מי שיכול לאוכלו בכל מקום. וא"ת
כדאמרן אלא דאמר בכמה דוכתין
וזה אחד מהם. זה
ואידך כדר' יהושע ב"ל דאמר ר' יהושע ב"ל
תורה אור השלם
בהש"ס בתר דקנסינהו עזרא (חולין
לר"מ דאוסר לזרים מ"ט
מפורש מכולן לכך נקיט
בעשרים וארבעה מקומות נקראו כהנים לוים
א)
1. וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר
ליה במילתיה (המפרש תמיד
דמעשר ללוי ולא לכהן דלא מצי
דף קלא:) ובמסכת סוטה (דף מז:)
. והכהנים הלוים
וזה אחד מהם 2 והכהנים הלוים בני צדוק ור"ע
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תִקְחוּ
כז.)
דריש כר"ע מי שיכול לאוכלו בכל
תנן יוחנן כ"ג העביר הודיית המעשר
בני צדוק. דע"כ צדוק
מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת
הכא לא מצית אמרת דכתיב ואכלתם אותו
3
כהן הוי וקרי להו לבניו
מקום דמההוא טעמא דאסור לזרים
ואמר מפני שאין מפרישין אותו
הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם
לוים על שם שמשבט לוי
בכל מקום מי שיכול לאוכלו בכל מקום יצא
מֵאִתָּם
בְּנַחֲלַתְכֶם
אסור לאוכלו נמי בטומאת הגוף
כתקנן דרחמנא אמר יהבה ללוים
הם, ואני שמעתי לוים
וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת יְיָ
כהן שאין יכול לאוכלו בבית הקברות ואידך
וא"א לאוכלו בבית הקברות וי"ל
ואנן יהבינן לכהנים והכא נקט לה
שמשים, כמו (במדבר יח)
מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר:
וילוו עליך וגו' (חולין כד:).
במדבר יח כו
דאע"ג דאסור לזרים גזירת הכתוב
משום דקבעי למיפרך עלה מהא
כל היכא דבעי דלא בעי חומה ואי אכיל ליה
מפני מה קנסו לוים
2. וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי
הוא ואכלתם אותו בכל מקום:
דרבי עקיבא דאהדריה לפתחא לבי
בטומאת הגוף לא לקי ההיא גינתא דהוה
במעשר. מקרא מפורש
צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת
מפני מה קנסו לוים במעשר.
קברי: אלא ר' עקיבא מ"ט אהדריה
לא מצאתי שקנסם, אבל
מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת
שקיל רבי אלעזר בן עזריה מעשר ראשון
דוגמא יש לדבר שכתוב
כו'. למ"ד קנסא לכהנים קפריך אם
פי' ר"י ו) דלא מצינו בהדיא
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי הֵמָּה
מינה אזל ר"ע אהדריה לפתחא לבי קברי
בעזרא בסופו (נחמיה י)
יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי
אלא מצינו בעזרא והיה הכהן בן
איתא דתקנתא לכהנים הואי מי הוה
והיה הכהן בן אהרן עם
וְעָמְדוּ לְפָנַי לְהַקְרִיב לִי
אמר א] עקיבא בתרמילו ואנא חיי איתמר
אהרן עם הלוים במעשר הלוים ואיכא
מהדר ר"ע לפתחא לבי קברי נהי
הלוים בעשר הלוים, למדנו
חֵלֶב וָדָם נְאֻם אֲדֹנָי
מפני מה קנסו לוים במעשר פליגי בה רבי
שלא האמינום על תרומת
אֱלֹהִים: יחזקאל מד טו
למימר דהכי קאמר כשיבאו הלוים
נמי דקרא בלוים כתיב מיהו ר"ע
3. וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּכָל
מעשר ולא היו חולקין להן
יונתן וסביא חד אמר שלא עלו בימי עזרא
לבתר דקנסינהו עזרא הוה: ושוטרים
לחלוק בבית הגרנות יבואו עמהם
א
מעשר בגורן אלא בפני
מָקוֹם אַתֶּם וּבֵיתְכֶם כִּי
❖
הרבים בראשיכם. דהיינו ישראל
הכהנים וקשה דלר' אלעזר בן עזריה
וח"א כדי שיסמכו כהנים עליו בימי טומאתן
הכהנים (חולין קלא:).
שָׂכָר הוּא לָכֶם חֵלֶף
שהם רבים מלוים: מתני'
עֲבֹדַתְכֶם בְּאֹהֶל מוֹעֵד:
ניסת
דלא שקלי לוים כלל בתר קנסא אלא
בשלמא למאן דאמר שלא עלו משום הכי
במדבר יח לא
ללוי. אחר שילדה מכהן:
תאכל
כהנים הא לא משתמע מההוא קרא
4. וָאֶקְבְּצֵם אֶל הַנָּהָר
קנסינהו אלא למ"ד כדי שיסמכו עליו כהנים
תוספות ישנים
במעשר. ולא בתרומה דהדר הויא
דהא ליכא למימר שהיו הכהנים עם
הַבָּא אֶל אַהֲוָא וַנַּחֲנֶה
בימי טומאתן משום כהנים קנסינהו ללוים
(נחזור לראשונות) [ואידך]
שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה וָאָבִינָה
זרה: מת ולה הימנו בן
תאכל
הלוים לקבל מהם מעשר משלהם דהא
כריב"ל דאמר (בעשרה)
אלא כולי עלמא קנסא שלא עלו בימי עזרא
בָעָם וּבַכֹּהֲנִים וּמִבְּנֵי לֵוִי
במעשר. בשביל בנה והאי בן פסיל
בשלהם לא קנסום כדמוכח בפ'
[בעשרים
וארבעה]
לֹא מָצָאתִי שָׁם:
והכא בהא קמיפלגי מר סבר קנסא לעניים
מקומות וכו' והקשה הר'
הזרוע (חולין דף קלא:) וי"ל דלר"א בן
לה מתרומה שהרי יש לה זרע מן הזר
עזרא ח טו
5. וְהִנֵּה אֲמַרְיָהוּ כֹהֵן
שמואל מאיוור"א היכי
ומר סבר כהנים בימי טומאתן עניים נינהו
עזריה לא נמנעו הלוים מכל וכל מלילך
וכתיב (ויקרא כב) וזרע אין לה ושבה
מצינן למימר דהאי קרא
הָרֹאשׁ עֲלֵיכֶם לְכֹל דְּבַר
בשלמא למאן דאמר קנסא לעניים משום
לבית הגרנות לחלוק במעשר כדמוכח
והרי יש לה זרע ואע"ג דקרא בבת
מיירי בכהנים והכתיב
ב)
יְיָ וּזְבַדְיָהוּ בֶן יִשְׁמָעֵאל
בההוא ענינא ונתתם ממנו
פ"ב דכתובות (דף כו. ושם) וכ"ש
כהן כתיב מרבינן מיניה בגמרא
הַנָּגִיד לְבֵית יְהוּדָה לְכֹל
הכי אהדריה ר"ע לפתחא לבי קברי אלא
ה)
תרומת ה' לאהרן הכהן
דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְשֹׁטְרִים
בימי עזרא שעדיין לא פשט הקנס
נמי בת ישראל האוכלת בשביל
למאן דאמר לכהנים אמאי אהדריה לפתחא
וא"כ בלוים מיירי שנותנים
הַלְוִיִּם לִפְנֵיכֶם חִזְקוּ
ולכך נאמר שילך הכהן עם הלוים
בנה כהן וניסת לזר ומת שחוזרת
תרומת מעשר לכהן דאי
וַעֲשׂוּ וִיהִי יְיָ עִם הַטּוֹב:
לבי קברי הכי קאמר ליה אי דקא אתית
❖
בכהנים הא לא מחייבי
דברי הימים ב יט יא
ולמ"ד קנסא לעניים נקט כהן עם
ואוכלת בשביל בנה הלכך כי
בתורת קנסא אית לך ואי קא אתית בתורת
להפרישה דשלהם היא. ואין
הלוים משום דשכיחי עניי כהנים טפי
היכי דבת כהן כי אית לה זרע
לומר דמ"מ איירי קרא גם
חלוקה לית לך ומנא לן דלא סליקו בימי
לפי שאין עסוקין במלאכה אלא
מישראל לא הדרה בת ישראל (א)
בלוים דלוים כתיבי אכן גם
הגהות הב"ח
עזרא דכתיב 4 ואקבצם אל הנהר הבא על
בכהנים איירי. זה אי אפשר
בעבודת בית המקדש וגם אין להם
האוכלת בשביל בנה כהן נמי כי
(א) רש"י ד"ה מת ולה
לומר. דא"כ מאי מוכח ר'
אהוא ונחנה שם ימים שלשה ואבינה בעם
קרקעות וה"ה עניי ישראל למ"ד
אית לה זרע בין מלוי או מישראל לא
הימנו וכו' בת ישראל נמי
עקיבא מואכלתם אותו בכל
מעשר מותר לזרים והר' יוסף אומר
הדרה אוכלת בשביל בנה כהן:
ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם אמר רב
מקום דלא איירי קרא
האוכלת בשביל בנה כהן כי
אית לה כצ"ל: (ב) תוס'
בכהנים הא כיון דאיירי
בת
דנפקא לן מדכתיב במלאכי (ג) הביאו
חסדא בתחלה לא היו מעמידים שוטרי' אלא
קרא בלוים וכהנים מצינן
ד"ה מר סבר וכו' מפריש
❖
את כל המעשר אל בית האוצר
עליהן וכן התם בגמרא:
למיקם ואכלתם אותו אלוים
מן הלוים שנאמר 5 ושוטרים הלוים לפניכם עכשיו אין מעמידין שוטרים אלא
ושמא י"ל דשפיר איירי
דבית האוצר הוא לשכה שתקן עזרא
מישראל שנאמר ושוטרים הרבים בראשיכם: מתני' בת ישראל
ג)
ב
בכהני' ור"ל ונתתם אותו
לתת שם תרומת כהנים כדכתיב
לאהרן הכהן כלומ' ונתתם
שניסת לכהן תאכל בתרומה ג מת ולה הימנו בן תאכל
בתרומה ניסת
הגהות מהר"ב
בעזרא (נחמיה י) וכיון שמצוה לתת שם
שצריך שיהא נתון כבר
ללוי תאכל במעשר מת ולה הימנו בן תאכל במעשר ד ניסת לישראל רנשבורג
ממנו תרומת ה' שהפרישה
מעשר אם כן של כהנים הוא וקי"ל
א] גמ' אמר עקיבא
הישראל או הלוי מן
לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר מת ולה הימנו בן
לא תאכל לא
(מגילה דף טו.) מלאכי זה עזרא
המעשר עוד אומר מורי
בתרמילו ואנא חיי. עיין
❖
בתרומה ולא במעשר מת בנה מישראל תאכל במעשר מת בנה מלוי
ולמ"ד קנסא לעניים מצוה לתת
ראש"י דלעולם נאמר
במהרש"א בחדושי אגדות:
דאיירי קרא גם בלוים
לכהנים משום דעניים שכיחי בהו
תאכל בתרומה מת בנה מכהן לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר
כדפרישית: מר סבר קנסא
ובכהנים ומ"מ קרא
בת
דונתתם אלוים קאי ואין
לעזי רש"י
לעניים. דוקא ולא לכהנים עשירים
להקשות א"כ היכי מוכח
רבי עקיבא מואכלתם אותו
בשטייל"א [בוטייל"א].
ואליבא דר"ע פליגי דלר"א בן עזריה
דשקלי כהנים מן התורה אפי' עשירים בתר דקנסינהו נמי דהוי לכהן ולא ללוי כדמוכח בהזרוע (חולין
❖
דלא מיירי קרא בכהנים
חמת קטנה.
קלא:) ובפרק ב' דכתובות (דף כו. ושם) שקלי נמי כהנים עשירים דלדידהו לא קניס עזרא שהרי עלו וקנסא לעניים דקאמר הכא אין לפרש
כיון דאיירי קרא בתרוייהו
דוקא לעניי לוים ולא עניי ישראל וכהנים דא"כ נשתכרו עניי לוים במה שלא עלו ועוד דמשמע הכא דאי הוו כהנים בימי טומאתן עניים
מצינו למיקם ואכלתם בלוים
אבל לעולם איירי קרא אף
הוו שקלי לכ"ע אע"ג דמדאורייתא לר"ע ללוי ולא לכהן אלא ודאי עניים דקאמר אפילו עניי ישראל וכהנים ומיהו למ"ד מעשר ראשון אסור
תוס' חד מקמאי
בכהנים די"ל דזה לא קשה
לזרים אין נראה שינתן לעניי ישראל כדי למוכרו דמילתא דאתי לידי תקלה לא הוו מתקני רבנן דאיכא למיחש דלמא אתי למיכליה וכה"ג
מתני' בת ישראל שנשאת
מידי דהא ודאי כולי קרא
לא איירי אלא בלוים אליבא
אמרינן בפ"ב דכתובות (שם) ונראה דלר"ע לא הפקיע עזרא כח הלוים מכל וכל להשוותן לכהן ולישראל שלא יטלו מעשר אלא עניים ולא
לכהן אוכלת בתרומה מת
דר' עקיבא שהרי ואכלתם
ויש לה ממנו בן תאכל
עשירים אלא לוים בין עניים בין עשירים היו נוטלים לעולם כדמשמע בכמה דוכתין שהיו נוטלין בתורת לויות דתנן בגיטין (דף ל.) המלוה
אותו בכל מקום נתינת
בתרומה. נשאת ללוי
מעות את הכהן ואת הלוי להיות מפריש עליהן (ב) ואיתא בגמרא (שם:) ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר לאביך בידי ובהזרוע (חולין קלא:)
טעם הוא לכל הפסוק דהכי
תאכל במעשר מת ולה
משמע דכתיב ואכלתם אותו
ובפ"ב דכתובות (דף כו.) פריך הש"ס מעשר ראשון דלוי הוא וטעמא כיון דמעיקרא היה המעשר של לוים לבדם לר"ע דיין שיקנסום ליתן גם
ממנו בן תאכל במעשר.
בכל מקום חלף עבודתכם
נשאת לישראל לא תאכל
לאחרים עמהם למר לעניים ולמר לכהנים וסתמא בכל דוכתא כר"ע ולר"א בן עזריה דאמר מדאורייתא אף לכהן בתר קנסא לכהן דוקא
באהל מועד וא"כ הפסוק
לא בתרומה ולא במעשר.
כדאמר בפ' שני דכתובות (שם) ולדידיה דוקא מעשר ראשון חזקה לכהונה ולא לר"ע תדע דלמ"ד לעניים היאך יהיה חזקה לכהונה ולר"א בן
נותן טעם לדבריו שיאכלו
מת ולה ממנו בן לא תאכל
כל אותם הנזכרים למעלה
לא בתרומה ולא במעשר.
עזריה מה שבטל יוחנן את הוידוי (סוטה דף מז:) אף על פי שדינו היה לכהנים כמו ללוים מכל מקום כיון דנצטוו לתתו אף ללוים כי שכר הוא
לכם חלף עבודתכם (במדבר יח) כשמפקיעין אותו מלוים לתת כולו לכהנים אין זה כמצותו: ומבני לוי לא מצאתי שם. והא דתנן בקדושין
חלף העבודה וא"כ כל
מת בנה מישראל תאכל
הפסוק דכתיב לעיל מיניה
במעשר. מת בנה מלוי
(דף סט.) עשרה יוחסין עלו מבבל וקחשיב לוים וקרא נמי כתיב (עזרא א) ויקומו ראשי האבות ליהודה ובנימין והלוים וגו' אלמא עלו פרש"י בעשרה
דואכלתם לא איירי אלא
תאכל בתרומה. מת בנה
במה שהפסוק דואכלתם
מכהן לא תאכל לא
יוחסין (שם) דאותן לוים שעלו עמו היו קצוצי בהונות כשאמר להם נבוכדנצר שירו לנו משיר ציון עמדו וקצצו בהונותיהן ואמרו איך נשיר את
מדבר. וקרא דואכלתם לא
בתרומה ולא במעשר בת
שיר ציון ולפי שלא מצא שם ראויים לשיר עמד וקנסם ואפילו למאן דאמר עיקר שיר בפה מכל מקום הקפיד משום דאיכא נמי מצוה בכלים:
מצי מיירי בכהנים דהא
כהן שנשאת לישראל לא
ואימא תאכל בתרומה מת ולה
כתיב בכל מקום כדמפרש
תלמודא מי שיכול לאכלו וכו' [הרי] דלא איירי כלל בכהנים אליבא דר"ע כ"נ לראש"י: ומר סבר דווקא לענים נראה דפליגי אליב' הימנו בן לא תאכל בתרומה נשאת ללוי תאכל במעשר. מת ולה הימנו בן תאכל במעשר נשאת לכהן תאכל בתרומה מת
דר"ע דאמר דקודם הקנס היה ללוי ולא לכהן אבל לרבי (אליעזר) [אלעזר] דאמר דקודם הקנס היה לכהן וללוי א"כ יחלוקו אליבא ולה הימנו בן תאכל בתרומה מת בנה מכהן לא תאכל בתרומה מת בנה מלוי לא תאכל במעשר מת בנה מישראל חוזרת
דידיה ויאמרו קנסא לעניים פירוש [לכהנים וללוים עניים ולאידך מ"ד] לכהנים בימי טומאתן לבד וא"כ עשירים כהנים נקנסו
לבית אביה ואוכלת בתרומה וע"ז נאמר ושבה אל בית אביה כנעוריה:
והלא מה פשעם ומה חטאתם הלא לא קנס עזרא רק לוים משום טעמא דמפרש אלא נראה דאליבא דר"ע פליגי. ונראה דהלכה
כרבי עקיבא דהא פליגי אליביה ובזה ניחא מההיא דמעשה שהיו באים בספינה (מע"ש פ"ה מ"ט) שנתן רבן גמליאל המעשר ראשון לר' יהושע בן חנניה שהיה לוי ואמאי הלא קנסינהו עזרא ורבי [גמליאל] לאחר קנסא הוה. אלא ודאי לרבי עקיבא ניחא דמתחלה
היה ללוי דווקא ועזרא קנסינהו ונתנו לכהן וללוי עניים ורבי יהושע עני היה ורבי (אליעזר) [אלעזר] סבר שהיה בתחלה לכהן וללוי ולבתר קנסא היה לכהן דווקא. וכמו כן ניחא הא דאמרינן יוחנן כהן גדול ביטל את הוידוי משום דקרא משמע שנותנו ללוי דוקא
ולבתר קנסא היה לכהן וללוי: שנאמר שוטרים בראשיכם. אין זה פסוק בכל המקרא. ושמא היינו דכתיב ואשימם בראשיכם (דברים א) א):
א) ר"ל דברישא דקרא כתיב שם הבו לכם אנשים וגו' וידועים לשבטיכם אלמא דמישראל מיירי.