י:
חמש
עשרה נשים
פרק ראשון יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
היתה אמו אנוסת אביו ונשאת לאחיו מאביו. קידושין תופסין בה
מתני' סבר דאפי' בחייבי לאוין דשאר קידושין תופסין מדקתני שש
לו א מיי' פ"א מהל' יבום
א) [לקמן נג.], ב) [לקמן מ:
נג.], ג) [לקמן נג.],
הלכה יב טוש"ע אה"ע
עריות ולא קתני ח' עריות גרושתו וחלוצתו דאם היו יכולות לינשא
ואפילו לר' יהודה הקידושין תופסין בחייבי לאוין וכשמת נמצאת צרתה
❖
ד) [לקמן נב: סט. צב:
סי' קסב סעיף ב:
צרת ערוה ופטורה: ללוי דאמר דאי נמי קתני. דהא מתני' רבי
לאחיו היו פוטרות צרותיהן כחייבי כריתות כיון דאין קידושין תופסין
כתובות כט: קידושין סד.
אנוסת אביו: וחזר וקדשה. וקידושין
אלא ודאי קידושין תופסין בהו ולהכי לא שייך למיתנינהו דאפי' היו
יהודה (ג) ובדיק לה לוי אמו
סח. סוטה יח: סנהדרין נג.
תמורה כט:], ה) [דברים
יכולות לינשא לאחיו לא היו פוטרות
תופסין לו בה דאינה עליו אלא בלאו
תורה אור השלם
❖
כה], ו) ס"א חלוצתו,
היתה אמו אנוסת אביו ונשאת לאחיו מאביו
צרותיהן ועוד יש לדקדק מדנקט
דכתיב ה) אשר לא יבנה את בית אחיו
1. וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו
כיון שלא בנה שוב לא יבנה: ומת
אנוסת אביו שהיא אמו ולא נקט
ומת זו היא אמו שפוטרת צרתה ואע"פ ששנו
לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה
נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה
בלא בנים. ולו אשה אחרת: דמיגו
אנוסת אביו סתם וא"ת כיון דמתני'
גליון הש"ס
חכמים במשנתנו חמש עשרה יש לנו
בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה
דהיא אסורה. לאחים דקיימא עלייהו
סבר כרבי יהודה דאסר באנוסת
גמ' לפי שאינה בצרת
להוסיף שש עשרה כגון זו א"ל ר"ל לרבי
כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר
❖
אביו א"כ ע"כ סבר נמי דאין קידושין
בכרת לר"ל דאמר לקמן בשמעתין
צרה. לעיל דף ג ע"ב:
לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו:
❖
יוחנן ללוי דאמר דאי נמי קתני לתני החולץ
דברים כה ט
תופסין בחייבי לאוין דהא בהא תליא
האחין של חולץ חייבין על החלוצה
ליבמתו וחזר וקדשה ומת בלא בנים דמגו
כרת צרתה נמי אסורה: לפי שאינה
כדמוכח בסוף החולץ (לקמן דף מט.
הגהות הב"ח
דאיהי אסורה צרתה נמי אסירא א"ל $ לפי
בצרת צרה. דליכא למיתני בה הלכה
ושם) דמפרש טעמא דר"ע דאמר יש
תוספות ישנים
(א) גמ' ואי בעי לההיא
שאינה בצרת צרה ולימא ליה חייבי לאוין
ממזר מחייבי לאוין משום דסבר לה
צרתה ונשאת לאחד מן האחין דהא
חליץ ואי בעי לההיא חליץ
החולץ ליבמתו וחזר
כרבי יהודה דמוקי לא יגלה באנוסת
לכולהו אסירא דכל עריות דמתני' על
היא וחייבי לאוין בני חליצה ויבום נינהו
והשתא קאי: (ב) שם לדברי
וקדשה למאי נקט וחזר
ר"ע אין לה עליו:
וקדשה. ונראה דלרבותא
אביו וסמיך ליה לא יבא ממזר וא"כ
האחד מהם ערוה ועל שאר אחין
לדבריו קאמר ליה לדידי חייבי לאוין הם
(ג) רש"י ד"ה ללוי וכו' ר'
נקטיה דאע"ג דקדשה והוו
למתני' נמי הוי ממזר וכל היכא דהוי
מותרות ומצי למיתני בה הלכה צרתה
וחייבי לאוין בני חליצה ויבום נינהו אלא
יהודה היא ובדיק:
האחין באין מכחו ובדידיה
ממזר אין קידושין תופסין כדמוכח
ונשאת לאחיו השני אבל הכא כולהו
(ד) ד"ה על הצרה וכו'
ליכא אלא לאו בעלמא מ"מ
לדידך חייבי כריתות נינהו לפי שאינן בצרת
אותה צרה חמורה הימנה
אמר ריש לקיש דאיכא
אחין אסירי בתרוייהו: ולימא ליה.
בכמה דוכתי וי"ל דאע"ג דמתני'
לעמוד וכו' משנפטרה
בדידהו כרת: סיפא אתאן
צרה איתמר החולץ ליבמתו וחזר וקדשה
מוקמה לקרא באנוסת אביו מ"מ לא
רבי יוחנן לר"ל חייבי לאוין נינהו
מהן: (ה) ד"ה ור' יוחנן
לר' עקיבא דאמר אין
אמר ר"ל הוא אין חייב על החלוצה כרת
הוי ממזר כמו לרבי יהושע דמוקי לא
האחין על חלוצה זו שחזרה ונפלה
א)
וכו' דמעיקרא אי בעי
קדושין תופסין בחייבי
לההיא חליץ ואי בעי
לאוין. ותימה דנקט א' מן
והאחין חייבין על החלוצה כרת על הצרה
יגלה בשומרת יבם של אביו אפ"ה
לפניהם ולא קיימא עלייהו בכרת דהא
לההיא חליץ: (ו) תוס'
האחים ה"ה דה"מ למימר
סבר דלא הוי ממזר אלא מחייבי
איהו פליג עליה דר"ש בן לקיש
בין הוא ובין האחים חייבין על הצרה כרת
ד"ה לפי שאינה בצרת
הוא עצמו דהא בדידיה נמי
מיתות ב"ד ודרשינן מלא יקח דהוי
לקמן ואמר בין שאר האחים בין
וכו' כגון שנולדו לו אחין
איכא לאו ושמא דאה"נ
ב) ורבי יוחנן אמר א בין הוא ובין האחין אינן
❖
אחר:
דקאמר כן דמן האחים ר"ל
חייבי מיתות ב"ד עד לא יגלה דהוי
החולץ אין חייבין על החלוצה כרת
❖
חייבין לא על החלוצה כרת ולא על הצרה
אחי המת:
ולא על הצרה כרת: וחייבי לאוין בני
חייבי כריתות הוי ממזר ולא חייבי
כרת מ"ט דר"ל אמר קרא 1 אשר לא יבנה
חליצה ויבום נינהו. כלומר זקוקה
כריתות וה"נ לתנא דמתני' מלא יקח
מוסף רש"י
ג) כיון שלא בנה שוב לא יבנה איהו הוא דקאי
עד לא יגלה שהוא חייבי לאוין הוי
היא להתייבם ואין איסור לאו פוטרה
תוס' חד מקמאי
לר"ע דאמר אין
ממזר ולא חייבי לאוין בכלל: בלא יבנה אבל אחיו כדקיימי קיימי ועלה
מן החליצה דהא מאחות אשה ילפינן
איתמר החולץ ליבמתו
קידושין תופסין בחייבי
לפי שאינן בצרת צרה. הקשה
לאוין. אין קידושין
שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת
דידה הוא דקאי בלא יבנה הא צרה כדקיימי
וחזר וקדשה אר"ל הוא
(ו)
תופסין לאשה האסורה
אינו חייב כרת על החלוצ'
הר"ר משה כהן לר"ש איתא
והלכך לא מצי למיתנייה במתני':
קיימי ורבי יוחנן מי איכא מידי דמעיקרא אי
על המקדשה בלאו, ורבנן
והאחין חייבין עליה כרת
על הצרה. אם היתה לה צרה ונפטרה
בצרת צרה כגון שנולדו אחים להן
פליגי עליה ואמרי בחייבי
ובין הוא ובין אחיו חייבין
בעי האי חליץ ואי בעי האי חליץ ואי בעי
כריתות הוא דלא תפסי
על צרתה כרת ור"י אמר
אחר שחלץ ליבמתו וקדשה דלא
בחליצתה של זו דכתיב בית חלוץ הנעלה)
להאי חליץ ואי בעי להאי חליץ והשתא
אבל בחייבי לאוין תפסי
(א)
בין הוא ובין אחיו אין
קיימין עלה בלא יבנה כדאמרינן
בית אחד הוא חולץ ואין חולץ שני
(סוטה יח:) בהחולץ (לקמן
חייבין על חלוצה ולא
קאי עלה בכרת אלא איהו שליחותא דאחים
לקמן בסמוך ולוי מיירי בפלוגתא כיון
בתים (ד) ואותה צרה חמורה לעמוד
מד:) בברייתא המחזיר
על הצרה כרת והלכתא
קעביד איהי שליחותא דצרה קעבדה
גרושתו ר"ע אומר אין
כר"י דאיתמר הבא על
דקתני אנוסת אביו גבי שש עריות
על כולן באיסור אשת אח בכרת
לה בה קדושין (כתובות
יבמתו וחזר ובא הוא או
איתיביה ר' יוחנן לר"ל החולץ ליבמתו וחזר
בסיפא דהיינו כרבי יהודה וי"ל
שנפטרה מהן כדמפרש טעמא:
כט:) או: דקתני (לקמן נ:)
אחד מאחיו [על צרתה]
כדקיימי קיימי. באיסור אשת אח:
דבפלוגתא דלא סבר לה לא קמיירי
וקדשה ומת צריכה חליצה מן האחין
חלץ ועשה בה מאמר אין
רב אחא ורבינא חד אמר
לאחר חליצה כלום, כלומר
בעשה וחד אמר בכרת
ור' יוחנן. אמר לך מי איכא מידי
כדפי' לעיל ולוי לא סבר כר"ש באשת
בשלמא לדידי דאמינא חייבי לאוין נינהו
אין המאמר תופס בה
מ"ד בעשה כר"י מ"ד
אחיו שלא היה בעולמו:
דמעיקרא אי בעי האי אח חליץ ואי
דקם ליה השתא בלא יבנה
היינו דצריכה חליצה מן האחין אלא
בכרת כר"ל וקיימא לן
החולץ ליבמתו וחזר וקדשה.
בעי האי אח חליץ שהרשות ביד כולן
ואמר בגמ' (נב:) תניא רבי
דכל היכא דפליגי רב אחא
לדידך אמאי צריכה חליצה ולטעמיך אימא
אומר אין הדברים הללו
ורבינא רב אחא לחומרא
וליכא למימר דנקט וחזר
ולענין צרתה נמי (ה) מעיקרא אי בעי
אמורים אלא לדברי ר"ע
ורבינא לקולא והלכתא
סיפא עמד אחד מן האחין וקדשה אין לה
וקדשה לאשמועינן דהוא אינו חייב על
להאי חליץ ואי בעי להאי חליץ
שהיה עושה חלוצה כערוה
כרבינא לקולא וק"ל דר"י
עליו כלום ואי חייבי לאוין נינהו אמאי אין
(קדושין סח.).
החלוצה כרת אבל לאו איכא לפי
והשתא משום דחליץ חד לחדא קאי
ור"ל הלכה כר"י הלכך
הלכתא כותיה דר"י ואע"ג
לה עליו כלום אמר רב ששת סיפא אתאן
שקדשה דאמרינן בקידושין (דף עח.)
על צרה בכרת וכן אחיו על כולהו
דרב אשי סבר כר"ל וכן
בכרת: האי שליחותא דידהו עבד.
מודים במחזיר ו) גרושתו שאם קידש
לר"ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי
פסק הרב בפרק החולץ:
ד)
ולא בעל שאין לוקה דרך בנין בית
דמעיקרא היה הרשות ביד כולן וכן
לאוין וליתני לדברי ר"ע אין לו עליו כלום
(ב)
אסרה תורה אלא נקט קדשה משום
היא שליחותא דצרה עבדה וכי היכי
קשיא
דאם מת פליגי רבי יוחנן ור"ל אם
דהוא עלה בלא יבנה כן על צרתה
בלא יבנה וכן האחים על שתיהם: אמאי צריכה חליצה. נהי נמי
זקוקה ליבם לאחיו אי לאו ולא נקט וחזר ובא עליה דבהא לא
פליגי רבי יוחנן ור"ל דלכולי עלמא אינו חייב על החלוצה כרת
דקידושין תפסי בה דאיהו לא קאי עלה בכרת מיהו כשמת תיפטר
וה"ה דהוה מצי למנקט וחזר ובא עליה אחד מן האחין: איהו הוא
ותצא מן האחים משום ערוה הואיל ובכרת היא עלייהו: עמד
דקאי בלא יבנה. אי לא הוה כתיב לא יבנה הוה אמינא דאפילו
אחד מן האחין וקדשה. שלא קדשה החולץ אלא אחד מן האחין:
אין לה עליו כלום. דאין קידושין תופסין לו בה ואינה צריכה
הוא על החלוצה בכרת והשתא אייתר לא יבנה לנתקה מכרת ללאו
הימנו גט דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות: סיפא אתאן
אבל אחין וצרה כדקיימי קיימי ולא קאי לא יבנה עלייהו ותימה
לרבי עקיבא. ורישא רבנן ומיהו חייבי לאוין הוא דברי הכל:
דבהחולץ (לקמן דף מד. ושם) משמע דלא אייתר קרא דלא יבנה
קשיא
אלא איצטריך דלא לחלוץ לחדא ולייבם לחדא דהתם פריך אמתני'
דמי שהיה נשוי ב' נשים כו' ולייבם לתרוייהו אמר קרא בית אחיו בית אחד הוא בונה ואינו בונה שתי בתים וליחלוץ לתרוייהו אמר
קרא בית חלוץ בית אחד הוא חולץ כו' וליחלוץ לחדא ולייבם לחדא אמר קרא אשר לא יבנה וכו' ולייבם לחדא ולחלוץ לחדא אמר קרא
אם לא יחפוץ הא אם חפץ מייבם וכל שאינו עולה לייבום אינו עולה לחליצה ומיהו אית ספרים דלא גרסינן להו ואף לספרים
דגרסינן איכא למימר דכי משני בתר הכי הא חפץ מייבם וכל שאין עולה לייבום כו' תו לא איצטריך לא יבנה דלא ליחלוץ לחדא
ולייבם לחדא דכיון דאין עולה לחליצה דאין חולץ שתי בתים אינו עולה נמי לייבום והשתא אייתר לא יבנה לנתק מכרת ללאו ובפ'
ד' אחין (לקמן דף לב.) דקאמר אי דמייבם והדר חליץ ה"נ אלא דלמא חליץ ברישא והדר מייבם וקם ליה בלא יבנה התם היינו אליבא
דרבי יוחנן דמוקי לא יבנה נמי אצרה אבל לר"ל קם ליה בכרת: וליתני לר"ע אין לו עליו כלום. תימה דבפרק המדיר (כתובות
דף עה:) איכא כי האי גוונא דתנן היו בה מומים ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראיה נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראיה
ומסיק בגמרא דרישא ר' יהושע וסיפא ר"ג ולא פריך ולימא לדברי ר"ג נאמנת ועל הבעל להביא ראיה ולא הוה צריך למיתני תרי בבי:
מאן