יש
מותרות פרק
תשיעי
יבמות
פז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואימא
פרט
להפרת נדרים.
בת כהן שניסת לישראל לא תאכל בתרומה. דפסיל לה (ב) מדקאמר
פי' בקונט'
דלא תימא כי היכי
כה א מיי' פ"ו מהל'
א) [לעיל סח: סט.],
ב) לעיל סח:, ג) ג"ז שם
תרומות הלכה ה
רחמנא וזרע אין לה ושבה מכלל דבחיי בעלה לא אכלה: מת בנה
דלענין תרומה הדרא למילתא קמייתא הדרא נמי לענין
כתובות כה. קדושין סט:,
טוי"ד סי' שלא:
מכהן לא תאכל בתרומה. דפסיל לה לוי: גמ' דהדרא אכלה משום
נדרים ולפי טעם זה היה נראה דפריך אכל נשואה אפילו נכנסה
כו ב מיי' שם הלכה יג
ד) כתובות מט., ה) נדה
❖
בנה. דקתני מתניתין גבי בת ישראל
לחופה ונבעלה דאי נתארמלה תיהדר למילתא קמייתא ועל זה צ"ל
מת בנה מלוי תאכל בתרומה
מד., ו) ס"א כשאר,
והלכה ח:
כז ג מיי' שם הל' יח:
בשביל בנה: מנלן. דזרה האוכלת
הא כבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל
כח ד ה מיי' שם הל"ז:
בת כהן שניסת לישראל לא תאכל בתרומה
דמשמע דפשיטא לי' בלא שום דרשה
בשביל בנה וניסת לזר ומת שחוזרת
א
כט ו טוש"ע י"ד סימן
תורה אור השלם
ואוכלת: בת ובת. ובת כהן כי תהיה
שמוצאה מכלל אב ומכלל בעל ולא
מת ולה הימנו בן לא תאכל בתרומה ניסת
רלד סעיף יב:
ב
ל ז מיי' פ"ו מהל'
1. וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה
אלמנה וגרושה (ויקרא כב): כרבי
הדרא ולא איצטריך ליה קרא אלא
ללוי תאכל במעשר מת ולה הימנו בן תאכל
תרומות הלכה יח ועי'
אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין
עקיבא דדריש ווי. בפרק ד' מיתות
למסר האב לשלוחי הבעל דסלקא
במעשר ניסת לכהן תאכל בתרומה מת ולה
בכ"מ:
לָהּ וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ
ג
לא ח מיי' שם פ"ח הלכה
דעתך דתיהדר משום דאכתי לא
(סנהדרין נא:) א"ל ר"ע ישמעאל אחי
כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ
הימנו בן תאכל בתרומה מת בנה מכהן לא
נשאת: אלמנה וגרושה מה
ה:
תֹּאכֵל וְכָל זָר לֹא יֹאכַל
בת ובת אני דורש: כוליה קרא ובת
❖
לב ט מיי' שם הל"ב:
תאכל בתרומה מת בנה מלוי לא תאכל
ויקרא כב יג
בּוֹ:
תלמוד לומר. תימה דאיצטריך
יתירא הוא. דכתיב לעיל מיניה ובת
2. וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה
במעשר מת בנה מישראל חוזרת לבית אביה
כהן כי תהיה לאיש זר וסמיך ליה
לכדדרשינן בפרק בתרא דנדרים
לְאִישׁ זָר הִוא בִּתְרוּמַת
(דף פח:): היאך אני קורא.
ועל זו נאמר 1 ושבה אל בית אביה כנעוריה
הַקּ¢ דָשִׁים לֹא תֹאכֵל:
תוספות ישנים
ובת כהן כי תהיה אלמנה ומצי
ויקרא כב יב
מלחם אביה תאכל: גמ' מת בנה מלוי
למיכתב וכי תהיה אלמנה וגרושה
היכא דנתארמלה או נתגרשה הוא
3. וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה
במורם מן הקדשים לא
תאכל מדלא כתיב בקדשים
ואנא ידענא דבבת כהן משתעי דהא
דאיצטריך קרא שאין האב יכול
תאכל בתרומה דהדרא אכלה משום בנה
כֹּל אֲשֶׁר אָסְרָה עַל
וכתיב בתרומת הקדשים
נַפְשָׁהּ יָקוּם עָלֶיהָ:
מינה סליק: כשהיא חוזרת כו'.
להפר דה"א שתועיל כאן חזרה
מנלן אמר ר' אבא אמר רב בת ובת כמאן
משמע במורם מן הקדשי'
א)
במדבר ל י
אקרא קאי ובת כהן כי תהיה אלמנה
הואיל ולא היתה כאן יציאה גמורה
4. וְאֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה
ואין לומר דהיינו דוקא
כר"ע דדריש ווי אפילו תימא רבנן כולא
בעודה לאיש זר לא תאכל
וגרושה וזרע אין לה כשהיא חוזרת
אבל כל זמן שלא נתארמלה פשיטא
וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה
ובת קרא יתירא הוא תנו רבנן כשהיא
דהכי כתיב בקרא ובת כהן
ד
תֹּאכְלוּ בְּמָקוֹם טָהוֹר
לבית אביה חוזרת לתרומה כו' אבל
דאין יכול להפר מכיון שמסר האב
כי תהיה לאיש זר וגו' אבל
אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אִתָּךְ
חוזרת ב) חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה
אוכלת בשביל בנה דמתניתין חוזרת
לשלוחי הבעל בלאו האי קרא דמלזנות
כי גרשה או מת תאכל דהא
כִּי חָקְךָ וְחָק בָּנֶיךָ נִתְּנוּ
ושוק אמר רב חסדא אמר רבינא בר שילא
מלאיש זר דהכא שמעינן כי
אף לחזה ושוק כדאמר לקמן: במורם
מִזִּבְחֵי
שַׁלְמֵי בְּנֵי
בית אביה נפקא בכתובות בפ' נערה
❖
נבעלה לנתין ולממזר פסלה
ויקרא י יד
יִשְׂרָאֵל:
מאי קרא היא בתרומת הקדשים לא תאכל
מן הקדשים. חזה ושוק מדהוה מצי
(דף מח:) כדדרשי' התם פרט לשמסר
2
לעולם והא דלא אכלה אף
למכתב בקדשים וכתב בתרומת
האב לשלוחי הבעל ונדרים נמי גמרי'
במורם מן הקדשים לא תאכל רב נחמן
בתרומה דבית אביה
ג)
מהתם: התם כתיבי מיעוטי
ביושבת תחת בעלה נפקא
למורם הוא דאתא והאי לא תאכל
הגהות הב"ח
אמר רבה בר אבוה ה מלחם ולא כל לחם
לן מדכתיב ושבה אל בית
הכא לא כתיבי מיעוטי. תימה לר"י
לעולם הוא ולא תימא ביושבת
(א) גמ' למכתב כנעוריה
אביה מכלל דמעיקרא לא
פרט לחזה ושוק מתקיף לה רמי בר חמא
למעוטי
תחת בעלה ישראל כדמשמע קרא
בשלמא לכל הנך אמוראי דדרשי
אכלה וא"כ לא שמעינן ליה
מעוברת
אימא פרט להפרת נדרים אמר רבא כבר
מהכא דלא תאכל בחזה
ואיצטריך וכו' אין לה
ובת כהן כי תהיה לאיש זר כו' דהא
משאר קראי דכתיב בהו אביה אתי
למעוטי ולד דאי כתב
ושוק בעודה לאיש זר דהא
פסקה תנא דבי רבי ישמעאל ד) דתנא דבי ר'
אוקימנא להאי קרא בפרק אלמנה
שפיר דמיעוטי כתיב גבי אביה דוקא
רחמנא כו' לה דמעיקרא:
אף בתרומה דעלמא לא
ישמעאל ונדר אלמנה וגרושה יקום עליה
(ב) רש"י ד"ה בת כהן וכו'
3
אכלה מקרא דושבה אל בית
(לעיל סח.) בנבעלה לפסול לה כגון
אבל לרבינא בר שילא דדריש מהיא
❖
לה ישראל מדקאמר:
אביה כנעוריה וא"כ קרא
מה ת"ל והלא מוצאה מכלל אב ומוצאה
נתין וממזר וחלל שפסול עולמית
בתרומת הקדשים מאי משמע דההיא
דבתרומת קדשים לא תאכל
מכלל בעל אלא הרי שמסר האב לשלוחי
וכהנת דמנסבא לזר דלא אכלה
בחוזרת לבית אביה מיירי וי"ל כיון
לא איירי אלא בחוזרת:
ו
[שייך לע"ב] ת"ל וזרע אין
מושבה אל בית אביה ילפינן מכלל
דכתב רישיה דקרא ובת איש כהן
הבעל או שמסרו שלוחי האב לשלוחי
מוסף רש"י
לה והא אין לה. הקשה
דמעיקרא לא אכלה ומילתיה דרב
נראה דבחוזרת לרשות אביה מיירי
הבעל ונתארמלה או נתגרשה בדרך היאך
כשהיא חוזרת. לבית
הר"ם כי היכי דאמרינן גבי
חסדא מבתרומת נפקא דא"כ דכולה
ומיהו קשה למאן דדריש מלחם ולא
יבום פי' דנעשה מתים
אביה במיתת הבעל וזרע
אני קורא בה בית אביה של זו או בית
אין לה, חוזרת לתרומה
כחיים משום דרכיה דרכי
קרא לנבעלה לפסול לה אתא ליכתוב
מבשר דלגבי בנה נמי כתיב ילידי ביתו
בעלה של זו אלא לומר לך כיון שיצאה
ואינה חוזרת לחזה
נועם ומפרשי' הא דכתיב
בקדשים לא תאכל מאי בתרומת שמע
הם
יאכלו בלחמו ודרשינן (לעיל דף
ושוק. של שלמים לאכול
ובן אין לו בשעת מיתה אבל
שעה אחת מרשות האב שוב אינו יכול להפר
מינה הכי קאמר יש לך אחרת
ילוד מאכיל והוה לן למימר
אם יש לו בן בשעת מיתה
כשאר אחיות האוכלות,
סז.)
רב ספרא אמר מלחם אביה תאכל לחם
ומת מהני כחיים לפוטרה
כדכתיב (ויקרא י) אתה
שאוכלת בקדשים כגון תרומה ואינה
בלחמו ולא בבשרו:
מן היבום כמו כן נימא לגבי
ובניך ובנותיך (לעיל סח:).
ולא בשר רב פפא אמר מלחם אביה תאכל
אוכלת במורם ואי זו זו חוזרת דסמיך
ונדר אלמנה וגרושה
תרומה מק"ו ונפרש וזרע
הדרן עלך יש מותרות
לה ובת כהן כי תהיה אלמנה והכי
יקום עליה מה ת"ל.
לחם הקנוי לאביה פרט לחזה ושוק דמשלחן
אין לה בשעת מיתה אבל כי
יש לה זרע בשעת מיתה מן
למה הוצרך לכתוב יקום
תריצנא להא מילתא בפרק אלמנה (לעיל
גבוה קא זכו ורבא אמר ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו
4
הזר אע"ג דמית אח"כ לא
עליה, וכי מי יפר לה, והלא
דף סח:): מלחם ולא כל לחם פרט
תשוב לתרומת בית אביה.
לא נאמרו מפירים אלא
אתה ובניך ובנותיך אתך בזמן שאתך אמר רב אדא בר אהבה תנא
וי"ל שאני התם גבי יבום
לחזה ושוק. והאי לחם כל מאכל
אביה בבתו עד שלא ניסת,
כשהיא חוזרת לבית אביה חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק בשביל
ז
דגלי קרא דכתיב דרכיה
ובעלה משניסת, וזו
משמע כדכתיב (דניאל ה) בלשצר
דרכי נועם ומפיק לקרא
שנתארמלה משניסת מוצא
בנה חוזרת אף לחזה ושוק אזל רב מרדכי אמרה לשמעתא קמיה דרב אשי
מלכא עבד לחם רב הילכך איצטריך
מפשטיה אבל גבי תרומה
מכלל אב ומכלל בעל
אמר מהיכא קא מתרביא מובת מי עדיפא לה מינה התם כתיבי מיעוטי
(כתובות מט.). אלא הרי
אין לנו מק"ו להוציא קרא
מיעוטא: ואימא פרט להפרת נדרים.
שמסר האב כו'. כלומר
מפשטיה דפשטיה משמע
הכא לא כתיבי מיעוטי: בת כהן שניסת לישראל וכו': ת"ר ושבה אל
ולא תימא כי היכי דלענין תרומה
וזרע אין לה כל זמן שאין
לא בא הכתוב לאלמנה
בית אביה פרט לשומרת יבם כנעוריה פרט למעוברת והלא דין הוא
הדרא למילתא קמייתא תיהדר נמי
לה זרע תחזור. עוד נראה
וגרושה מן נשואין, דהא
ח
ט
לראש"י דדוקא גבי יבום
כתיב בה אם בית אישה
לענין נדרים: מוצאה מכלל אב כו'.
ומה במקום שלא עשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוטרה מן הייבום
משמע שפיר קרא ובן אין
נדרה אישה יפירנו והרי
ומי יפר לה: בית אביה של זו. הואיל
עשה עובר כילוד מקום שעשה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוסלה
לו בשעת מיתה דהא כתיב
אין אישה קיים, אלא
ולא יצתה לגמרי ויכול האב להפר:
כי ישבו אחים יחדו ומת
לאלמנה ע"י מסירת שלוחין
מן התרומה אינו דין שנעשה עובר כילוד לא מה לי עשה עובר כילוד לענין
אחד מהם ובן אין לו בשעת
שעד עכשיו לא פירשו לך
או בית בעלה של זו. והרי היא
ייבום שהרי עשה מתים כחיים נעשה עובר כילוד לענין תרומה שלא עשה
מיתה ואם יש לו בשעת
הכתובים אלא משפט
ו)נשארה אלמנה ואין האב מפר לכך
מיתה אין זה בן אין לו כי
נודרת בבית אביה ומשפט
מתים כחיים ת"ל כנעוריה פרט למעוברת ואיצטריך למכתב (א) מעוברת
יצא מקרא הזה לומר לך כיון שיצתה
מת. אבל גבי תרומה בדידה
נודרת בבית אשה, וזו
ואיצטריך למכתב וזרע אין לה דאי כתב רחמנא וזרע אין לה מעיקרא חד
תלה הכתוב וא"כ משמע
שנדרה בדרך משמסרוה
ה)
כו': תרומה היא קנויה לכהנים
בכל עת שלא יהיה לה זרע
לשלוחין אין אני יודע היאך
גופא והשתא תרי גופי אבל מעוברת דמעיקרא חד גופא והשתא חד גופא
שאינה שירי שלחן מלך אבל שירי
תשוב לתרומת בית אביה
אני קורא בה אם בית אביה
דהא בכל עת שמת זרעה
אם בית אישה, לפיכך בא
קדשים הרי הן כמשאת מאת פני
אימא תיכול צריכא ואי כתב רחמנא מעוברת דמעיקרא גופא
נשארה אלמנה וגרושה
כתוב זה ולמדך שלא תקרא
אלהים שהן שירי שלחנו: כשהיא
סריקא וזרע אין לה ובהכי אמר
לה בית אביה אלא בית
חוזרת. בת כהן. אבל בת ישראל החוזרת לאכול בתרומה בשביל בנה כגון ילדה מכהן וניסת לישראל ומת חוזרת אף לחזה ושוק דגבי בת
קרא דתיכול בתרומה דבי
אישה ולא נתרוקנה רשות
נשא כ"נ לראש"י:
לאב במיתתו של בעל ושוב
כהן כתיבי מיעוטי: פרט לשומרת יבם. שאינה חוזרת לבית אביה דהא אגידא ביה: כנעוריה. בזמן שהיא ריקנית כעין נעוריה פרט למעוברת:
אינו יכול להפר (שם).
האשה וכו' ממזר מזה
והלא דין הוא. ולמה לי קרא ומה במקום שלא עשה ולד מן הראשון כולד מן שני ניסת לאחד וילדה לו ומת וניסת לאחר ומת בלא בנים צריכה
הדרן עלך יש מותרות
ומזה. הרב ר' אליהו הזקן
ייבום ולא פטרה ולד שיש לה מן הראשון: עשה עובר כולד. שאם היתה מעוברת פטורה דכתיב (דברים כה) בן אין לו עיין עליו בכל
היה רוצה לפרש הא
דקאמר במתני' הולד משני
עניינים: מקום שעשה ולד כו'. בת כהן שניסת לישראל וילדה לו ומת וניסת לאחר ומת בלא בנים עדיין היא אסורה בתרומה משום ולד מן
הוי ממזר היינו דוקא כשבא
הראשון דהא כתיב וזרע אין לה והרי יש לה: לענין ייבום שהרי עשה מתים כחיים. מת בעלה ואח"כ מת בנה הרי הוא כחי ואינה חוזרת
עליה קודם שנתגרשה מן
להתייבם כדאמרן בשמעתין [ע"ב] דרכיה דרכי נועם: לענין תרומה שלא עשה מתים כחיים. בת כהן שילדה מישראל ומת בעלה ואח"כ בנה חוזרת
הראשון אבל אם נתגרשה
ובא עליה השני אחרי כן לא
לבית אביה. וכולהו נפקי מקראי בשמעתין [ע"ב]: ואיצטריך למכתב כנעוריה. למעוטי מעוברת ואיצטריך למיכתב וזרע אין לה למעוטי יש לה ולד ילוד:
הוי הולד ממזר. ול"נ א)
סריקא להר"י כיון דאין לחלק מן
הראשון בין בא עליה קודם שנתגרשה מן השני בין לאחר שנתגרשה דהא גירושי השני לא מעלין ולא מורידין שהרי קנסא הוא. כמו כן אין לחלק בשני דבכל ענין הוי הולד ממזר מטעם קנס: ודלמא משום דאשתיק ושתיקה כהודאה
דמיא. וא"ת ומעיקרא מאי ס"ד דבעי להוכיח דעד א' מהימן מאי קאמ' הא אשתיק מהימן אפי' אמ' איני יודע מהימן. וי"ל דאה"נ דאישתיק לאו דוקא אלא ה"ה אמ' איני יודע מדנקט והלה אומר לא אכלתי. משמע דוקא משום
דלא (אמר) אכלתי דקאמ' דידע שפיר דלא אכל והשתא קא דחי דקאמ' ודילמא משום דאשתיק והא דנקט והלה אומ' לא אכלתי לא ידעתי שאכלתי: רבי מאיר מחייב. וא"ת מאי חיובא שייך הכא הלא אמרי' (ערכין כא.) חייבי חטאות
ואשמות אין ממשכנין אותן. וי"ל ה"מ היכא שהוא מודה שהוא חייב דודאי כיון שהוא מודה שהוא חייב ישלם דהא לכפרה אתו. אבל הכא שאומר דאינו חייב ודאי לא יפרע אם לא נמשכננו: אם ירצה לומ' מזיד הייתי. והתם פריך
מאי מגו הוא הלא אין אדם משים עצמו רשע. ומשני דר"ל דמתרצינן דבוריה דאמרי' דר"ל לא אכלתי שוגג אלא מזיד. וא"ת ונושלינן ליה. וי"ל דעביד איניש דמכסי חטאיה כדכתיב (תהלים לב) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה:
א) עי' לקמן ע"ב בתוס' חד מקמאי שהאריך ג"כ בזה.