פז:
יש
מותרות פרק תשיעי
יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
האשה.
סריקא. ריקא כמו
אילן סרק (ב"ב דף כז:): ולא
נעשה מתים כחיים.
איידי דאיירי
לעיל ביש מותרות בפסול תרומה ומעשר
א
א) [ע' תוספות זבחים טז:
א מיי' פ"י מהל'
גרושין הלכה ה סמג
ד"ה כל חדא ותוס' חולין
ותחזור לזיקה אם ימות בנה לאחר זמן: דרכיה דרכי נועם. וזו שהיה
קתני נמי הא פירקא בתריה דאיירי נמי בהכי דקתני
כג: ד"ה ותהא], ב) כריתות
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
היתה בת לוי נפסלה מן המעשר בת כהן מן התרומה:
לה בן ולא נזקקה ליבם וניסת לשוק ומת בנה אם תאמר תחלוץ הרי
יא:, ג) לעיל יא., ד) הוריות
יז סעיף נו:
הולד
ממזר מזה ומזה. אר"י דאפילו לאחר שנתן הראשון גט הוי
ב ב מיי' פ"ב מהלכות
היא מתגנה על בעלה הילכך על כרחך בן אין לו בשעת מיתה קאמר
ב., ה) שבת קמה. לקמן
אבל הלכה ט סמג
קכב. בכורות מו:,
והרי
יש לו:
ממזר מן השני מידי
ו) קדושין סה: [כריתות
לאוין רלה טוש"ע שם:
סריקא והשתא גופא מליא אבל זרע אין לה
דהוה אראשון $ שהולד ממזר ממנו:
ג ג מיי' פ"י מהל' גירושין
יא:], ז) [כריתות שם],
הדרן עלך יש מותרות
מכלל
דרישא ברשות ב"ד ובעד
ח) [לקמן פח. ב"ק כ: ב"מ
דמעיקרא גופא סריקא והשתא גופא סריקא
הלכה ז סמג עשין נ
לז:], ט) ב"מ ג: כריתות
טוש"ע שם:
האשה. באו
אחד אלמא עד אחד
ואמרו לה כו'.
אימא לא צריכא: סימ"ן אמר ליה לא נעש"ה
ד
יא:, י) [לקמן פח:],
ד מיי' פי"ח מהל'
מהימן מנלן. למאי דס"ד השתא דעד
בעד אחד כדדייקינן
כ) ס"א אכל, ל) [עיין היטיב
מעשי"ה במית"ה נעש"ה ולא נעשה בולד
איסורי ביאה הלכה ב
תצא מזה ומזה.
אחד מהימן מדאורייתא הא דקרי
בגמרא מסיפא:
טוש"ע שם:
תוס' כריתות יב. שילהי ד"ה
יבם ותרומה יבום ותרומה סימ"ן: אמר ליה
ה
ה מיי' פ"א מהלכות
או דילמא וכו' וקצ"ע וע"ע
ליה ברשות ב"ד לפי שיש דברים
כשאר אשת איש שזינתה דהך לאו
❖
מעשר הלכה ב טוש"ע
תוס' ר"ה ו. ד"ה יקריב],
רב יהודה מדאסקרתא לרבא לא נעשה מתים
שאין נאמן להם וצריכה לישאל לב"ד
אנוסה היא. ואע"ג דהימנוהו רבנן
שם:
כחיים לענין יבום מקל וחומר ומה במקום
ו ו מיי' פ"ו מהל' תרומות
להתירה לינשא על פיו אבל בשנים
לעד אחד באשה משום עיגונא טעמא
הלכה ז טוש"ע שם:
שעשה ולד מן הראשון כולד מן השני
גליון הש"ס
הדבר ידוע שהיא מותרת ואע"ג
מאי משום דהיא גופא דייקא עד
ז ז מיי' פ"ח מהלכות יבום
לפוסלה מן התרומה לא עשה מתים כחיים
דסבור עכשיו דנאמן מן התורה כמו
דידעה בקושטא ומינסבא והא דלא
תוס' ד"ה הולד ממזר
הלכה ט סמג עשין כב
טוש"ע שם וסימן קעו
וכו' שהולד ממזר ממנו.
דייקא קנסי לה: וצריכה גט מזה
שנים מ"מ אסורה לחזור דבעד
מקום שלא עשה ולד מן הראשון כולד מן
(ב)
סעיף ד:
עי' לעיל דף מט ע"ב
ומזה. אם תרצה להנשא לאחר. וטעמא
אחד הוה לה למידק אע"פ שהאמינתו
❖
השני לפוטרה מן הייבום אינו דין שלא
ח ח מיי' פי"ב מהל'
תוד"ה סוטה נמי:
רבי
מאיר מחייב.
תורה:
דבעיא גט משני מפרש בגמרא י):
גירושין הלכה טו סמג
נעשה מתים כחיים ת"ל דרכיה דרכי נועם
1
עשין נ טוש"ע שם סימן יז
מזונות. ואפילו מה שלותה ואכלה
וממשכנים אותו אם אומר שלא
וכל נתיבותיה שלום ונעשה מתים כחיים
סעיף ג:
א)
הגהות הב"ח
תחתיו: בלאות. ואפילו שחיקת בגדים
כ)להבי' ולא דמי לשאר (ג) חייבי חטאות
ט ט מיי' פ"ג מהלכות
לענין תרומה מק"ו ומה במקום שלא עשה
שהיו לה לא תוציא משם: והולד
דניחא להו בכפרה ולא בעי משכוניל):
(א) גמ' ק"ו ומה אם:
שגגות הלכה א:
י י מיי' שם הלכה ב:
ומה ולד מן הראשון כולד מן השני לפוטרה מן
(ב) תוס' ד"ה מכלל וכו'
ממזר מזה ומזה. אם ילדה משני
❖
יא כ ל מיי' שם הלכה א:
לחזור לו דבעד אחד:
הייבום עשה מתים כחיים מקום שעשה ולד מן הראשון כולד מן השני
ממזר גמור ואם שוב החזירה ראשון
(ג) ד"ה ר' מאיר וכו' חייבי
וילדה לו הוי ממזר מדבריהם:
לפוסלה מן התרומה אינו דין שנעשה מתים כחיים ת"ל וזרע אין לה והא
חטאות. נ"ב עי' בערכין דף
2
כא ופ' אמרו לו דף יב
נפסלה מן הכהונה. משום זונה:
תורה אור השלם
אין לה ונעשה ולד מן הראשון כולד מן השני לענין יבום מק"ו ומה במקום
במ"ש התוס' בד"ה או
❖
מן המעשר. קנסא וכן תרומה
1. דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל
דלמא:
שלא עשה מתים כחיים לענין תרומה עשה ולד מן הראשון כולד מן השני
דרבנן: יורשין כתובתה. בגמרא [צא.]
נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם:
מקום שעשה מתים כחיים לענין יבום אינו דין שנעשה ולד מן הראשון
משלי ג יז
פריך כתובה מאי היא: חולצין.
2. וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה
כולד מן השני ת"ל 3 ובן אין לו והא אין לו ולא נעשה ולד מן הראשון כולד
מוסף רש"י
אחיו של ראשון מדאורייתא חולץ
אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין
מן השני לתרומה מק"ו מה במקום שעשה מתים כחיים לפוטרה מן הייבום
ואין יורשין של זה
ורבנן גזור דלא לייבם ואחיו של שני
לָהּ וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ
ויורשין של זה. בנים
לא עשה ולד מן הראשון כולד מן השני מקום שלא עשה מתים כחיים
כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ
חולץ מדרבנן משום גזירה שמא
שיש לה מזה ומזה
תֹּאכֵל וְכָל זָר לֹא יֹאכַל
לענין תרומה
אינו
דין שלא נעשה ולד מן הראשון
כולד מן השני
תלמוד
יאמרו גירש זה ונשא זה כו' כדמפרש
(כתובות נג.). ביאתה או
ויקרא כב יג
בּוֹ:
3. כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו
חליצתה מאחיו של
בגמ' (לקמן פח:) גבי גט: ביאתה או
לומר אין לה והא יש לה:
ראשון פוטרת צרתה.
וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין
חליצתה. ארישא פליג דקתני לא
פוטרת היא לכתחילה
הדרן עלך יש מותרות
לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת
מייבמין: ואין הולד ממזר. אם
את צרתה, שהרי היא
הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ
כשאר נשים לגבי יבם,
החזירה הראשון: ניסת שלא ברשות.
יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ
האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך וניסת
דלא קנסוה רבנן מיבם,
ב)א
לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ:
ב"ד שבאו שני עדים ואמרו מת
דודאי שריא ליה שאנוסה
דברים כה ה
ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה ואין לה
בעליך וניסת מעצמה שהרי לא היתה
4. אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ
היתה שסבורה שמת (לעיל
כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות לא על זה ולא על זה ואם נטלה
יא.). ואם ניסת שלא
אֲשֶׁר חָטָא וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ
צריכה להיתר ב"ד: מותרת לחזור
ברשות מותרת לחזור
שְׂעִירַת עִזִּים תְּמִימָה
מזה ומזה תחזיר והולד ממזר מזה ומזה ב ולא זה וזה מטמא לה גולא זה וזה
לו. דאנוסה היא: ופטורה מן הקרבן.
לו. לראשון ועל פי עדים
נְקֵבָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר
❖
דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור:
זכאים לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה היתה בת
שאמרו לה שנים מת בעלך,
ויקרא ד כח
חָטָא:
ד
ולפיכך מותרת לראשון
שלא על פי ב"ד. אלא בעדים חייבת
ישראל נפסלה מן הכהונה ובת לוי מן המעשר ובת כהן מן התרומה ואין
ה
ו
שהרי אנוסה היא ששנים
קרבן דשוגגת היא ואין זה אונס
אמרו לה דאונס בישראל
יורשין של זה ויורשין של זה יורשין את כתובתה ז ואם מתו אחיו של זה
תוס' חד מקמאי
שרי (כריתות יא:). הורוה
להפטר מן הקרבן דאיבעי לה
ואחיו של זה חולצין ולא מייבמין ר' יוסי אומר כתובתה על נכסי בעלה
פרק האשה רבה הא דתנן
ב"ד לינשא. על פי עד
לאמתוני: גמ' הא אישתיק מהימן.
אחד דאי בשני עדים לא
והולד ממזר מזה ומזה
הראשון רבי אלעזר אומר הראשון זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת
ולא אמרינן חולין לעזרה קא מייתי:
צריך ב"ד (המפרש הוריות
אמרינן בגמ' משני ממזר
נדריה רבי שמעון אומר ביאתה או חליצתה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה
ג)
ב.). עד אחד אומר
אי נימא תרי. אמרו לו אכלת חלב:
מדאורייתא
ומותר
אכלת חלב. בשוגג וחייב
בממזרת ומראשון ממזר
ואין הולד ממנו ממזר ואם ניסת שלא ברשות מותרת לחזור לו ניסת על פי
וכי לא מכחיש ליה מהימן. אלמא עד
אתה קרבן
.
מדרבנן ואסור בישראלית
(קדושין סה:)
ב"ד תצא ופטורה מן הקרבן לא ניסת על פי ב"ד תצא וחייבת בקרבן יפה
אחד מהימן באיסור והיתר דקא
הא אישתיק מהימן.
ובממזרת נמי אסור דאין
העד וכשר הקרבן ואין
ב"ד מתנין לעקור דבר מן
מייתי חטאת אפומיה ומיתאכלא דאי
כח ב"ד שפוטרה מן הקרבן ד) הורוה ב"ד לינשא והלכה וקלקלה חייבת
כאן משום או הודע
התורה בידים אלא בשב
בקרבן שלא התירוה אלא לינשא: גמ' מדקתני סיפא נשאת שלא ברשות
לא מהימן היכי מתאכלא דלמא חולין
אליו חטאתו ולא שיודיעוהו
ואל תעשה כגון שופר
בעזרה נינהו: ומה אם ירצה לומר
אחרים (שם). או הודע
ולולב שאין דוחים את
מותרת לחזור לו שלא ברשות ב"ד אלא בעדים מכלל דרישא ברשות ב"ד
אליו. משמע מעצמו ולא
השבת וכיוצא בהן אבל
מזיד הייתי. הרי זה נאמן לפטור
ובעד אחד אלמא עד אחד נאמן ותנן נמי הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד
שיודיעוהו אחרים (כריתות
לעשות סיג וגדרים לפי
ח
ה)
עצמו מקרבן דאין עדים מצו
יא:). אמרו לו שנים
העת והזמן יש להן סיג
ואשה מפי אשה ואשה מפי עבד ומפי שפחה אלמא עד אחד מהימן ותנן
להכחישו בהא הילכך אי אמר נמי לא
אכלת חלב. שוגג והוא
ולעקור דבר מן התורה
נמי עד אחד אומר אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי פטור טעמא דאמר
אומר לא אכלתי פטור.
בידים והפקר ב"ד היה
ו)ט
אכלתי נאמן. ומדאיפליגו בהא מכלל
שהיה יכול לומר מזיד הייתי
הפקר אפילו לעקור בידים.
לא אכלתי הא אישתיק מהימן אלמא עד אחד מהימן מדאורייתא מנא לן
דרישא עד אחד אומר אכלת כו' דדייק
י
ויפטר מן הקרבן, אף
והוי יודע דהא דקתני הולד
כשאמר לא אכלתי פטור,
מינה הא אישתיק חייב דברי הכל היא:
דתניא או הודע אליו חטאתו ולא שיודיעוהו אחרים יכול אע"פ שאינו
ממזר מזה ומזה דוקא
ז)
4
דמה לו לשקר (ב"מ ג:).
כשהחזירה הראשון בלא
מאי
מכחישו יהא פטור תלמוד לומר או הודע אליו מ"מ היכי דמי אילימא דאתו
אם הביאוהו שנים לידי
גט מהשני הוא שהולד
מיתה חמורה. כגון אם
תרי ולא קא מכחיש להו קרא למה לי אלא לאו חד וכי לא קא מכחיש ליה מהימן ש"מ עד אחד
ממזר מדרבנן אבל לאחר
העידו בו שהרג את הנפש
גט השני נהי שאסורה
נאמן וממאי דמשום דמהימן דלמא משום דקא שתיק ושתיקה כהודאה דמיא תדע דקתני סיפא אמרו
ח)
ט)
(כריתות יא:). אם ירצה
לחזור לו אבל אינו ממזר
לומר מזיד הייתי. אם
אפי' מדרבנן וכן שני אם
כ שנים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי פטור רבי מאיר מחייב אמר ר' מאיר קל וחומר (א) אם הביאוהו
היה רוצה לפטור עצמו
החזירה לאחר שנתן לה
שנים לידי מיתה חמורה לא יביאוהו לידי קרבן הקל אמרו לו מה אם ירצה לומר מזיד הייתי רישא
ל
בשקר היה יכול לומר מזיד
הראשון גט אף על פי
היה ומזיד פטור (שם).
שאסור לעכבה בידו מיהו
מ"ט
אין הולד ממזר דתנן בהאי
פרקין אמרו לה מת בעליך ונשאת ואח"כ אמרו לה קיים היה באותה שעה תצא מזה ומזה והולד ראשון ממזר והאחרון אינו ממזר וכיון דלאחר מיתת הא' אינו ממזר כך לאחר גט הראשון אינו ממזר אפי' דרבנן ומותר בישראלית. וי"מ לעולם הוי
ממזר מן השני אפי' לאחר גט הראשון והא דקתני סיפא גבי קיים היה באותה שעה האחרון אינו ממזר הכי קאמר אינו ממזר מדאורייתא אלא מדרבנן. וראייתם הא דפרכי' בשמעתא [דף צד] דעד אחד ביבמה וכ"ת לא דק הא מדקתני סיפא הראשון
ממזר והאחרון אינו ממזר ש"מ דוקא קתני ומפרש הכי מדקתני סיפא האחרון אינו ממזר ומאי אינו ממזר מדאורייתא אבל מדרבנן הוי ממזר מכלל דרישא דקתני ממזר מדאורייתא קאמר וזה הפי' רחוק מן הדעת מאד בכמה תשובות. חדא דהיכי פשיטא
ליה מאי אינו ממזר מדאורייתא אלא מדרבנן ועוד אם איתא דאחרון ממזר מדרבנן ליתני הולד ראשון ואחרון ממזר כדקתני רישא והולד ממזר מזה ומזה דפירושו לראשון מדרבנן ולשני מדאוריית' והכא נמי ליתני הכי ועוד דקתני סיפא גבי מתה אשתו
הולד ראשון ממזר והאחרון אינו ממזר וכי היכי דאחרון אינו ממזר דהתם מותר בישראלית ה"נ האי אינו ממזר כלל אפי' דרבנן א). (עיין לעיל סוף פ' החולץ גבי הכל מודים בבא ב) ועוד דלא אשכחן בשום דוכתא על הנדה ועל הסוטה וכו' דאין
הולד ממזר בעולם דליתני (אינו) [דהוי] ממזר שיה' שכ' הרב המחבר ז"ל דעל הסוטה דרך נישואין ממזר מדרבנן) ועוד אם איתא הוי ממזר מדרבנן וצ"ע (אי"ש) [א"כ] דהא דקתני רישא הולד ממזר מזה ומזה אפי' לאחר גט ראשון הולד משני מדרבנן
הא דאמרינן בגמ' בשלמא משני הוי ממזר אלא מראשון אמאי הא אשתו מעלייתא היא וקא שרי ליה בממזרת הו"ל לאקשויי משני אמאי הולד ממזר משני לאחר שנתן לה גט הראשון ועוד דהא קי"ל דאין ממזר מסוטה. ורואה אני הדברים ק"ו ומה
בעל דאיכא לאו דאחרי אשר הטמאה לרבות סוטה שנסתרה ועשה דנטמאה נטמאה ג' פעמים א' לבעל וא' לבועל אפ"ה לא הוי ממזר מדרבנן. וכ"ת דהא דאמרי' אין ממזר מסוטה מדאורייתא קאמר אבל מדרבנן הוי ממזר הא לא מצית אמרת דהא
אמרי' בפ' יש מותרות סוטה ודאית איכא בינייהו ואם איתא שהוא ממזר מדרבנן הא לא מרגלא ליה שהרי זרעה פסול מדרבנן אלא לאו ש"מ שאין בזרעה שום ממזרות לא מדאוריי' ולא מדרבנן ואם מבעל אין בה שום ממזרות כ"ש
א) נראה דמתיבת עי' לעיל עד תיבת ממזר מדרבנן הוא הגה"ה מן הצד ושייך לקמן אצל תיבות והא קיי"ל דאין ממזר מסוטה. ב) נראה דהלשון מסורס וכן צ"ל עי' לעיל ס"פ החולץ גבי הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה וכו' דאין הולד ממזר ועוד דלא אשכחן בשום דוכתא דלתני.