פח:
האשה
רבה פרק עשירי
יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והבא
עליה באשם תלוי קאי. אע"ג דרב בעי חתיכה משתי חתיכות
ברי לי. כגון ע"י
סימנים ואשם תלוי אינו בא
אלא על מי שלבו
טז א ב ג מיי' פי"ב מהל'
א) [כתובות כב:],
ב) כתובות כב: ב"ב לא:,
גירושין הל' ו והלכה
נוקפו: שבאו עדים. ואמרי לא מת ואוקימנא לההיא בכתובות
בפ' ספק אכל (כריתות דף יז: ושם) הכא הוי כשתי חתיכות
ג) [לקמן צא.], ד) כתובות
כג טוש"ע אה"ע סימן יז
(דף כב:) באשה שניסת לאחד מעדיה ואומרת ברי לי: כי קאמר רב
דלר' זירא דמפרש התם טעמא דרב משום דשתי חתיכות אפשר
כב: סוטה לא: מז:,
סעיף מב:
נמי כשבאו עדים כו'. וה"ק
יז ד טוש"ע שם סימן ו
לברר איסור פי' בשתי חתיכות אפשר
לברר שיבא הבקי ויכיר אותה
רב לא שנו אלא בעד אחד דהתם
ה) לקמן קיז: סוטה לא:
סעיף ו:
מז: [תוספתא פי"ד ע"ש],
שנשתיירה הכא נמי אפשר לברר ע"י
אע"ג דניסת ואח"כ בא בעלה כדקתני
יח ה מיי' פי"ב מהל'
ו) גז"ש ולקמן קטו.,
והבא עליה באשם תלוי קאי אמר רב ששת
מתני' תצא אבל ע"פ שנים עדים אפי'
הזמה א) ולרב נחמן נמי דמפרש טעמא
א)
ז) [לקמן צב.], ח) לעיל יא:,
גירושין הל' יח
בא בעלה ואח"כ ניסת לא תצא אי לא
דרב משום דב' חתיכות איקבע
ט) [ע"א], י) [בכתובות כב:
כגון שניסת לאחד מעדיה היא גופה באשם
טוש"ע שם סימן יז סעיף
א
כתבו זה בשם ר"ת וכ"כ
לז:
ידעינן ליה וכדתריצנא: ולאפוקי
איסוריה ה"נ איקבע איסורא שהיא
תלוי קיימא באומרת ברי לי אי הכי מאי
ב
יט ו מיי' שם הלכה כג
בב"ב לב. ד"ה אנן וע"ש
מדרבי מנחם. מדלא איצטריך מילתיה
בחזקת אשת איש וא"ת למאי דאסיקנן
❖
למימרא אפי' רבי מנחם ברבי יוסי לא קאמר
טוש"ע שם סעיף מ:
שהאריכו עוד],
כ ז מיי' שם הל' כ
בפ' ד' אחין (לעיל דף לא.) דתרי ותרי
דרב אלא בהכי על כרחך בהכי
אלא כשבאו עדים ואח"כ ניסת אבל ניסת
❖
טוש"ע שם סעיף לז:
מיתוקמא ואשמעינן הלכה כת"ק:
ספיקא דרבנן ומוקמי לה אחזקה אמאי
ואח"כ באו עדים לא אמר דתניא ב) ג שנים
תורה אור השלם
ואיכא דאמרי. הא אתא רב לאשמועי'
נקט אשם תלוי אפי' חטאת איכא
אומרים מת ושנים אומרים לא מת שנים
1. וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם
דאוקמה בחזקת אשת איש ועוד מאי
טעמא דניסת ואחר כך באו עדים כי
הגהות הגר"א
אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה
אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב קָדֹשׁ
קא משני בניסת לא' מעדיה היכי
מתניתין התם הוא דדייקית אבל בשני
[א] רש"י ד"ה ועשו שתי
יִהְיֶה לָּךְ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְיָ
❖
הרי זו לא תנשא ואם ניסת לא תצא ר' מנחם
שבקינן ליה הא מיחייב מיתת ב"ד
עדים לא תצא אבל בעלמא אפילו
כו' דל ע"ק מהכא אין
מְקַדִּשְׁכֶם: ויקרא כא ח
כו'. נ"ב אבל הרמב"ם
דאוקמה אחזקה ואר"י דמה שאשה
בשני עדים כגון באו עדים ואחר כך
ברבי יוסי אמר תצא א"ר מנחם בר' יוסי
י)
וש"ע (סי' י"ז) סעיף
ניסת תצא. ומדאמרה רב למילתיה
דייקא ומינסבא מרעא ליה לחזקה
אימת אני אומר תצא בזמן שבאו עדים
ל"ז (ס"ק קכב) כתבו
הגהות הב"ח
אמתני' ש"מ אבל בעלמא לא אלמא
ובשנים אומרים נתגרשה דבסמוך נמי
דה"נ נאמנין להכחישה אלא
ואח"כ ניסת אבל ניסת ואח"כ באו עדים
(א) רש"י ד"ה הכא דכי
משום דמצטרפת לתרי והוו
כרבי מנחם ברבי יוסי סבירא ליה:
דייקא לפי שיראה שיבואו עדים ויזימו
הרי זו לא תצא כי קאמר רב נמי בזמן שבאו
מכחשא ליה לא: (ב) ד"ה
תרי ותרי אבל הבעל אינו
מנין שאם לא רצה. כהן להתקדש מן
עדיה או יפסלו אותם בגזלנותא ולהכי
וכדר' נחמיה דאמר כ"מ:
נאמן ואין מצטרף כלל
עדים ואחר כך ניסת לאפוקי מדר' מנחם בר'
אי
לא מוקמינן לה אחזקה: הכי
טומאה ומנשים פסולות: דפנו. הכהו
(ג) ד"ה נמצא זה וכו'
וע' נ"י (ועמ"ש רבינו
❖
יוסי ואיכא דאמר טעמא דניסת ואחר כך
באה"ע שם):
כלומר. נ"ב ר"ל דתלינן
וקדשו בעל כרחו: היכי דמי כו'. דהא
סיפא אמרו לה מת בעליך ונתקדשה.
בהתירא ועמ"ש בתוס':
באו עדים אבל באו עדים ואח"כ ניסת תצא
הא דלא מייתי נשאת שלא ברשות
ודאי באיסור מפורסם ואפי' באיסור
(ד) תוס' ד"ה אי הכי וכו'
שהיא ברישא במתניתין משום דאיכא
ספק לא איצטריך קרא דודאי כפינן
כמאן כר' מנחם בר' יוסי מתיב רבא מנין
דבגט איירי. נ"ב ולא קשה
תוספות ישנים
לפי זה אי הכי יאמרו זה
ליה: אלא לאו. כה"ג דנשאת תחלה
למימר דבגט (ד) איירי ועוד דאיכא
שאם לא רצה דפנו ת"ל וקדשתו בעל
ד
1
א) ועוי"ל דקא פריך
מחזיר גרושתו משניסת
דמוקי לה לקמן (דף צא.) כרבי שמעון
לאחד מעדיה ואח"כ באו עדים שהיה
למ"ד דרב מיחייב אפי'
שמקשה בסמוך דהיכא
כרחו היכי דמי אילימא דלא ניסת לאחד
וסבר דלרבי שמעון אפי' ברשות לא
חי באותה שעה ומת ולא רצה
בחתיכה אח' דמצות כתיב
דאיכא למימר דעביד
מעדיה ולא קאמרה ברי לי צריכא למימר
(ויקרא ה יז): לאחד
התירא או איסורא אמרינן
להוציא משום זונה: וקתני דפנו.
בעיא גט:
דעביד התירא ע"כ בסמוך
מעדיה. וא"ת והא אמרינן
דדפנו אלא לאו דניסת לאחד מעדיה וקאמרה
וקשיא לרב. ובעד א' לא מצי לאוקומי
בנתקדשה יש מ"ד דמותר
לעיל (כה.) מת הרגתיו
ברי לי וקתני דפנו אלמא מפקינן לה מיניה איסור כהונה שאני ואיבעית אימא
להחזיר גרושתו משנתארסה
הרגנוהו לא ישא את אשתו.
דא"כ למה לי קרא הא ודאי אין אחד
ע"כ פריך דיאמרו דהחזיר
וי"ל דמיירי הכא שיש
מאי דפנו דפנו בעדים ואבעית אימא כשבאו עדים ואח"כ ניסת ור' מנחם בר'
במקום שנים: דפנו בעדים. ב"ד
גרושתו משנתארסה ויאמרו
שלשה עדים שיש עדות
יוסי היא רב אשי אומר מאי לא תצא דקאמר רב לא תצא מהיתירה הראשון
מוזהרים לטרוח אחר עדים להכחיש
דיש היתר לזה כדפרש"י
כשר בלא זה שנשאה. ולא
להדיא דפסקינן כר' יוסי בן
נהירא דבשנים נמי לא
את הראשונים המתירים אותה כדי
הא אמרה רב חדא זימנא דתנן ניסת שלא ברשות מותרת לחזור לו ג) ואמר רב
כיפר דאמר מותר אבל כאן
מצינן לומר דחשידי ומ"מ
לקדש את הכהן שלא ישאנה אבל
הונא אמר רב הכי הלכתא חדא מכללא דחברתה איתמר אמר שמואל לא
דליכא למ"ד דמותר
קאמר לא ישא את אשתו
משניסת לא תצא: ואיבעית אימא.
להחזירה דהוא לאו מפורש
וצ"ל דהכא מיירי שהיה
שנו אלא שלא מכחשתו אבל מכחשתו לא תצא במאי עסקינן אילימא בבי
וליכא למימר דגירשה
לו אשה כשהעיד וא"כ
לעולם דניסת וכגון דבאו עדים ואח"כ
תרי כי מכחשתא ליה מאי הוי אלא בחד טעמא דמכחשתו הא שתקה תצא
והחזירה ובהכרח יאמרו
מותר בה כדאמרינן לעיל
ניסת ובהא מודה רב: מאי לא תצא
דגירושי שני לא היו אלא
וכולן שהיו להן נשים ומתו
והאמר עולא ד)כל ה מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבריו
דקאמר רב. לעילט) אבל בשני עדים לא
מחמת גזירה שלא יאמרו
מותרות לינשא להם דלא
של אחד במקום שנים הכא במאי עסקינן בפסולי עדות וכדר' נחמיה דתניא ר'
אשת איש יוצאת בלא גט
שייך חשד כיון שהיה לו
תצא: מהיתירה הראשון. דחוזרת
וממילא בהיתר החזירה
אשה כשהעיד: באומרת
נחמיה אומר כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דעות ועשו
לראשון דאנוסה הואי: לא שנו. מתני'
ה) ו
הראשון דהיכא דיש לתלות
ברי לי. הקשה ה"ר
דתצא: אי נימא בבי תרי. דאמרי זה
שתי נשים באיש אחד כשני אנשים באיש אחד ואיבעית אימא כל היכא דאתא
בהיתר או באיסור תלינן
שמואל מאיוורא משמע
בהיתר ואין להקשות א"כ
דמעיקרא ס"ד דלא אמרה
בעלה: הרי כאן שנים. הרי הוא חשוב
עד אחד כשר מעיקרא אפילו ו) מאה נשים כעד
אחד דמיין הכא במאי
איך משני ר"ה גזירה שמא
ברי לי וא"כ כי קשה
כשנים כגון בעדות אשה לומר שמת
גירש זה כו' ונמצאת א"א
ליה הבא עליה באשם
עסקינן כגון דאתיא אשה מעיקרא ותרצה לדר'
נחמיה הכי ר' נחמיה
יוצאה בלא גט והרי היכא
תלוי [קאי] הול"ל חטאת
בעלה ובעדות סוטה לומר נטמאה:
אומר כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך
אחר רוב דעות ועשו
דיש היתר ואיסור אי אפשר
ודאי משום חזקת אשת
ואין דבריו של אחד. דאמר לא מת
לתלות באיסור זה אינו
איש וי"ל דלעולם היה
שתי נשים באשה אחת כשני אנשים באיש אחד
ז אבל שתי נשים
באיש
❖
במקום שנים: הכא. דכי מכחשא
[והשאר חסר]:
יודע טעמא דאשה דייקא
אחד כפלגא ופלגא דמי: צריכה גט מזה ומזה: בשלמא מראשון תבעי
ומנסבא ומשום הכי ליכא
לא נפקא: בפסולי עדות עסקינן.
(א)
חטאת ודאי אבל הכא
גט אלא משני אמאי זנות בעלמא הוא אמר רב הונא גזירה שמא
יאמרו
ולעולם בתרי כגון קרובים או נשים
קאמר שאומרת שברי לה
מוסף רש"י
גירש זה ונשא זה ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט אי הכי סיפא דקתני
אתו בהדיה דאמרי זהו. וקמשמע לן
שמת ששמעה מבני אדם
והבא עליה באשם
שמכרת אותם ויודעת שלא
שמואל דאזלינן בתר רוב דעות
ז) אמרו לה מת בעלך ונתקדשה ואח"כ בא בעלה מותרת לחזור לו התם
תלוי קאי. בא על
ישקרו בשום ענין: תצא
הואיל ואין כאן עדות כשרה: וכדר'
נמי נימא גירש זה וקדש זה ונמצאת אשת איש יוצאה שלא בגט לעולם
כמאן כר' מנחם ב"ר יוסי.
ספק כרת (כתובות כב:).
נחמיה. (ב) כל מקום שהאמינה
שנים אומרים מת. אשה
וסברא הוא דרב קאמר
בעיא גט אי הכי נמצא זה מחזיר גרושתו משנתארסה כר' יוסי בן כיפר
למלתיה על מתני' ומתני'
שהלך בעלה למדינת הים
תורה עד אחד אין דין עדות בדבר
דאמר מן הנשואין אסורה מן האירוסין מותרת הא מדקתני סיפא אע"פ
איירי בנשאת ואח"כ באו
ובאו שנים ואמרו לה
ח)
מדעד אחד נאמן בה הלכך פסולים
עדים א"כ משמע דבבאו
מת בעלך, ושנים אומרים
שנתן
נאמנים ככשרין והלך אחר הרוב:
לא מת, אי נמי שנים
עדים ואח"כ נשאת תצא
אומרים נתגרשה. בחיי
ואין להקשות מאי למימרא
ועשו שתי נשים. המכחישות איש אחד כשני אנשים באיש אחד דמהימני הלכך אילו לא בא הבעל ועד אומר מת ושני פסולי עדות
דאשמעינן דרב סבר כר'
בעלה ואינה זקוקה ליבם,
אומרים לא מת לא נפקא לה מחזקת אשת איש דהלך אחר רוב דעות וכן כשבא הבעל ואלו שני פסולי עדות עמו האומרים זהו
מנחם בר' יוסי: ת"ל
ושנים אומרים לא נתגרשה
וקדשתו אלא לאו כי האי
וזקוקה ליבם, אי נמי כגון
והיא אומרת שאין מכרת אם זה אם לאו כי לא מכחשא להו נפקא דהא שתי נשים מכחישות עד הראשון שהשיאה ולא יצתה מחזקתה
גוונא שבאו עדים שמת
שעדיין בעלה קיים ובאין
אבל היכא דאמרה ברי לי שאין זה דל עד קמא מהכא [א] אין פסולי עדות נאמנים להעיד על אדם כשר אפילו הן אלף שכל אדם נאמן
להתירה לאחר, הרי זו
ונשאת לאחד מעדיה והוא
על עצמו באיסורין בדבר הברור לו אלא אם כן יש עדות כשרה בדבר הלכך כמאן דליתנהו דמו ומחזקת אשת איש יצתה לה על
לא תנשא. דאוקי תרי
כהן ואח"כ באו עדים
ואמרו שהיה בעלה קיים
להדי תרי ואיתתא בחזקת
פי ראשון: ואיבעית אימא כל היכא דאתא עד אחד כשר מעיקרא. דאמר מת אפילו ק' נשים אתיין אחר שנשאת ואמרי לא מת
והרי היתה זונה אצלו
איסור אשת איש קיימא
כעד אחד דמיין והוו להו עד מכחיש עד ואחרון אינו כלום כדעולא ולא נפקא ולשמואל אפילו שתקה והכא דכי שתקה אמר שמואל
. ואם
ופסולה לכהן ולכך כופין
(רשב"ם ב"ב לא:)
תצא כגון שניסת על פי אשה מעיקרא הלכך כדהדרן ואתיין תרי אי שתקה איהי הוה ליה רוב דעות לאיסורא: ותרצה
ניסת לא תצא. דיעבד
אותו ואין לומר דמיירי
קרא באיסור מפורסם כגון
אין לכתחילה לא, ובפרק
לדרבי נחמיה כו'. ולא תני בה עשו שתי נשים באיש אחד כו': כפלגא ופלגא דמו. כעד מכחיש עד ואפילו שתקה איהי לא תצא
אלמנה וגרושה וחללה זונה
האשה שנתארמלה (כתובות
הואיל וניסת כדעולא דראשון נאמן כשנים והנך כולהי כעד אחד: גזירה שמא יאמרו. כשרואין הראשון חי סבורים ששני זה
דבהא לא אצטריך קרא
כב:) פרכינן מכדי תרי
כשנשאה על ידי שגירשה ראשון נשאה ואשת איש גמורה היא ואם מוציאה שלא בגט נמצאת אשת איש כו': נמצא זה מחזיר גרושתו
דפשיטא שמכין אותו עד
ותרי נינהו הבא עליה
שתצא נפשו דאפי' אם נשא
באשם תלוי קאי, ומשני
משנתארסה. (ג) כלומר אתי למימר דמותר להחזיר גרושתו משנתארסה דסברי גירש זה וקידש זה וחזר וגירש וחזרה לראשון:
חייבי לאוין אמרינן דכופין:
אמר רב ששת כגון שניסת
שנתן לאחד מעדיה, ותו פרכינן
היא גופא באשם תלוי קיימא, ומשני באומרת ברי לי שמת בעלי (רשב"ם ב"ב שם). בזמן שבאו עדים. האחרונים שאמרו לא מת, ואח"כ ניסת. לפיכך תצא שהרי באיסור נשאת, שאלו שאלה מב"ד היו אוסרין לה לינשא
(שם). אבל ניסת. על פי עדי מיתה, שהתירוה ב"ד לינשא, ואח"כ באו עדים. שהוא קיים, הרי זו לא תצא. דחיישינן לזילותא דבי דינא (שם). הרי כאן שנים. הרי הוא חשוב כשנים (לקמן קיז: סוטה לא:). כל
מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דעות. הוציאתו לעדות זו מכלל כל עדיות שבתורה לפיכך פסולין וכשירין שוין בה והלך אחר רוב דעות המעידין בדבר (סוטה לא:) אין שם תורת עדות כי היכי דחד חשיב,
פסולי עדות נמי חשיבי, הלכך הלך אחר רוב דעות, ואין עליך לבדוק אם כשרים אם פסולים (לקמן קיז: עי"ש כל הסוגיא). מן הנשואין. משניסת לאחר ומת או גירשה, אסורה. לחזור, מן האירוסין. שנתארסה לאחר ומת,
מותרת. לחזור לראשון (לעיל יא:).