האשה רבה פרק
עשירי יבמות
פט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמרי
קידושי טעות. פי' בקונטרס כגון ע"מ שאני כהן ונמצא לוי
שנתן לה אחרון
גט. שאירסה: מכלל דלא בעיא גט. אפילו
כא א ב מיי' פ"ה מהל'
א) [כתובות יא.], ב) [שם
נד:], ג) פסחים לג. מנחות
תרומות הלכה ח
מדרבנן דאי בעיא גט הא קי"ל (לקמן דף צד.) דאפי' ריח הגט פוסל
וקשה דאם כן היכי פריך רישא נמי נשואי טעות הא אמרי'
כה: תרומות פ"ב מ"ב,
טוש"ע י"ד סימן שלא
לכהונה: סיפא. לגבי קידושין ודאי כדקאמרת דלא בעיא גט ודקשיא
לקמן דאין תנאי בנשואין ואר"י דקידושי טעות היינו שסבורה שמת
ד) תרומות פ"ג מ"א
סעיף נב:
כב ג מיי' שם הלכה כב
בעלה ולא מת כמו שהוא אמת והשתא פריך שפיר רישא נמי נשואי
לך שמא יאמרו גירש זה וקידש זה כו' לא אתי למימר הכי אלא אמרי
קדושין מו:, ה) דמאי פ"ה
מ"י קדושין מו: מנחות ע.,
טוש"ע י"ד שם סעיף
טעות וא"ת ולימא טעמא דסיפא
מדנפקא בלא גט קידושי טעות הוו
ו) [ע"ב], ז) [שם],
סה:
משום קדושי טעות דכהן ונמצא לוי
כגון על מנת שאני כהן ונמצא
❖
שנתן לה אחרון גט
לא פסלה מן הכהונה
כג ד מיי' שם הל' טז:
ח) [וע"ע תוס' כתובות י.
❖
ישראל: קנסוה רבנן. ולא תלינן
ולא יוכל להקשות מרישא דאין תנאי
ד"ה אמר],
מכלל דלא בעיא גט דאי בעיא גט אמאי
לקולא: תנאי כתובה. מזונייכי
בנישואין ואר"י דקידושי טעות לא
לא פסלה מן הכהונה אלא סיפא אמרי
תוספות ישנים
שכיחי דלא חיישינן לשמא יתלו
וכסותייכי ופירות שאכל נמי לא
קידושי טעות הוו רישא נמי אמרי נישואי
הגהות הב"ח
בקידושי טעות ורבי עקיבא לחודיה
משלם אע"ג דאין לה כתובה משום
רישא דעבדא איסורא
טעות הוו קנסוה רבנן סיפא נמי ליקנסוה
(א) רש"י ד"ה תנאי כתובה
קנסוה רבנן. וא"ת והא
הוא דחייש להכי לקמן בפרקין (דף
דרבנן קנסוה. ומשום דאשכחן
וכו' באלמנה לכ"ג דיש לה
אמרינן לקמן (צד:) אמרו
רישא דעבדא איסורא קנסוה סיפא דלא
באלמנה (א) דיש לה פירות שאכל
צד:) גבי רבי עקיבא מוסיף אף
פירות ונ"ב עיין ר"פ יש
לו מתה אשתו ונשא אחותה
❖
עבדא איסורא לא קנסוה רבנן: אין לה
מותרות:
ואח"כ באת אשתו מותרת
הוא דאיצטריך למימר הכא דאין
אשת אח ואחות אשה אבל רבנן
לחזור לו ואינה צריכה
לה: אין תורמין מן הטמא כו'.
כתובה: מאי טעמא תקינו לה רבנן כתובה
לא חיישי:
האחרת גט ואמאי הרי עבד
מאי
משום הפסד כהן: בשוגג תרומתו
טעמא תקינו לה רבנן כתובה
כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה הא
איסורא שהרי בא עליה וי"ל
א)
מוסף רש"י
דהכא סמיך אשנוייא דלעיל
כו'. אע"ג דקי"ל כתובה
תרומה. כדרבי אלעאי לקמן ו): ההיא
תהא קלה בעיניו להוציאה: אין לה פירות
אין תורמין מן הטמא
דאמר גזרה שמא יאמרו
גריוא. דתרומה: את השירים. את
דאורייתא שכותבין בכתובות כסף
על הטהור. לכתחילה
גירש זה ונשא זה ונמצא
ולא מזונות ולא בלאות: ב) תנאי כתובה
זוזי מאתן דחזו ליכי מדאורייתא הכא
הטהור שזה היה עושה אותו שירים:
אשת איש יוצאה בלא גט
שמפסיד את הכהן (פסחים
ככתובה דמי: נטלה מזה ומזה: פשיטא מהו
לג.). ואם תרם בשוגג.
וגם עבד איסורא ומש"ה
אבל תרומה הוי. וקדשה ויחזור
אמר ר"י דה"פ מ"ט תקינו לה רבנן
צריכה גט אבל לקמן ליכא
שלא ידע שטבל זה טמא
דתימא כיון דתפשה לא מפקינן מינה קמ"ל:
ויתרום מן הטהור: דלמא פשע. ולא
לאלמנה כתובה שהיא דרבנן לד"ה
(שם). תרומתו תרומה.
אלא טעמא דעבד איסורא
הולד ממזר: תנן התם אין תורמין מן
הדר מפריש מן הטהור. ולקמן פריך
משום שלא תהא קלה בעיניו להוציאה
ג) א
ז)
דהא לא שייך לומר גזרה
דאמרינן בכמה דוכתי ולא
שמא יאמרו גירש זה ונשא
תשאו עליו חטא בהרימכם
הטמא על הטהור ואם תרם בשוגג תרומתו
כיון דמדאורייתא תרומה היא מדקתני
הכי נמי אפי' בתולה שיש לה כתובה
זה דהתם אפי' גירש לא
את חלבו, אם אינו קדוש
בשוגג תרומתו תרומה היכי מפקעינן
מן התורה קנסוה בכתובה כדי
תרומה במזיד לא עשה ולא כלום מאי לא
מצי למנסב אחותה דאסירא
נשיאות חטא למה, מכאן
לה מקדושתה משום דלמא פשע:
שתהא קלה בעיניו להוציאה ח)וכענין זה
בחייה ואפי' נתגרשה
לתורם מן הרעה על היפה
עשה ולא כלום א"ר חסדא לא עשה ולא
ומשום הכי אינה צריכה
שתרומתו תרומה (מנחות
ונמצאת מרה. שוגג הוא מדקתני
אשכחן לקמן (דף צ:) גבי הפרת נדרים
כלום כל עיקר דאפילו ההיא גריוא הדר
גט: א) וא"ת מ"ש דהכא
. במזיד לא עשה
כה:)
נמצאת מכלל דמעיקרא לא הוה
דאית ספרים דגרסי מ"ט אמור רבנן
ולא כלום. אין תרומתו
גבי אבטיח וקישות משמע
לטיבליה רב נתן ברבי אושעיא אמר ב לא
ידע: בתרי מאני ציית. כלומר התם
דבעל מיפר אע"ג דבעל מיפר מן
תרומה, דרבנן קנסוהו
איפכא דבשוגג תרומתו
עשה ולא כלום לתקן את השירים אבל
משום דהזיד (שם). משאין
תרומה ובמזיד אינה תרומה
כיון דמתרי מאני כי אמרת ליה הדר
התורה אלא ה"ק מאי טעמא אמור
נקוב על נקוב תרומה
[משאין כן ביין וחומץ
תרומה הוי רב חסדא לא אמר כרב נתן
תרום מאידך ציית לך וליכא למגזר
רבנן בעל מיפר היכא דאין מיפר מן
ויחזור ויתרום. מן
דבמזיד תרומתו תרומה
בר' אושעיא דאי אמרת הוי תרומה זימנין
ובשוגג אינה תרומה] וי"ל
הנקוב שלא נפטר בראשונה
דלמא פשע אבל מטמא על הטהור
התורה כי ההיא דפ' ד' אחין (לעיל
עוד י"ל דהכא איכא טעמא
(קדושין מו:).
דפשע ולא מפריש מאי שנא מהא דתנן
דתרוייהו בחד מנא רבו בעציץ
כט: ושם) גבי שומרת יבם דאמר
רבא שהרי הכל יודעים
נקוב כי אמרת ליה תן זו וחזור
כדרב פנחס כל הנודרת על דעת
התורם קישות ונמצאת מרה אבטיח
שאין קישות מרה ואבטיח
ד) ג
סרוח מהני כמו אינך ולכך
והפרש אחרת אינו שומע לך ונותן
בעלה נודרת משום שלא תתגנה וכיון
ונמצאת סרוח תרומה ויחזור ויתרום שוגג
בשוגג תרומתו תרומה
את הטמאה לכהן ומוטב תחזור זו
דאיכא טעמא דתתגנה אם כן אפילו
ובמזיד אינה תרומה
אמזיד קרמית שוגג לא עבד איסורא מזיד
לטיבלה ויתן טהורה לכהן: אבל
בדאורייתא כמו הכא אמרו חכמים
דקנסינן ליה. אבל גבי חומץ
קעבד איסורא ורמי שוגג אשוגג הכא קתני
ויין איכא דניחא ליה בחלא
תרומה הוי. והכהן מדליקה מיד:
שלא יפר כדי שתתגנה:
ואיכא דניחא ליה בחמרא
מאי בשוגג תרומתו תרומה התם קתני תרומה
אין
תורמין מן הטמא על הטהור.
וא"כ כשיודע שהוא חומץ
ויחזור ויתרום התם שוגג קרוב למזיד דאיבעי ליה למיטעמיה ורמי מזיד אמזיד
ריב"ן פירש משום דכתיב
ומפריש ממנו על היין טוב
הדבר שהרי אמרי' דניחא
הכא קתני במזיד לא עשה כלום התם תנן התורם משאין נקוב על נקוב
(דברים יח) תתן לו ולא לאורו ואי
ה) ד
ליה בחלא אבל כשסבר
אפשר לומר כן דבפרק כל שעה
תרומה ויחזור ויתרום בתרי מאני ציית בחד מנא לא ציית ולרב נתן ברבי
שהוא יין ונמצא חומץ הוי
(פסחים לג. ושם) פריך עלה ואם תרם
תרומה בטעות ואינה
אושעיא דאמר לא עשה ולא כלום לתקן שירים אבל תרומה הוי
תרומה:
בשוגג תרומתו תרומה ואמאי לימא
מאי
לו ולא לאורו ומשני התם שהיתה לו
שעת הכושר ותתן לו ולא לאורו בשלא היתה לו שעת הכושר כגון דאחמיץ במחובר או שתלשה טמא ומשקה טופח עליה והתם אפי'
בדיעבד אין תרומתו תרומה והכא היינו טעם דלכתחלה אין תרומה משום הפסד כהן כדפי' בקונטרס אי נמי היכא שהיתה לו שעת
הכושר גזרו דלכתחלה לא יתרום אטו היכא דלא היתה לו שעת הכושר ועוד אר"י משום מכל חלבו צריך לתרום מן היפה ומן הטמא
על הטהור הוי מן הרעה על היפה ואע"ג דבמן הרעה על היפה אפילו במזיד תרומתו תרומה ואין צריך לחזור ולתרום כדתנן במסכת
תרומות (פ"ב מ"ו) מן הרעה על היפה תרומתו תרומה ולא קתני ויחזור ויתרום בטמא החמירו טפי משום דלא חזי לאכילה כלל אבל
רעה חזיא קצת והיינו טעמא דקישות ונמצאת מרה דצריך לחזור ולתרום משום דלא חזיא לאכול כמו שאר רעה כדמוכח בירושלמי
דקרי לה ספק אוכלין: קישות ונמצאת מרה. בשוגג איירי כדמוכח בשמעתין וא"ת דבתורם יין על יין ונמצא חומץ אין תרומתו
תרומה לפי שלא נתכוין לעשות חומץ תרומה כדתנן במסכת תרומות בפ' התורם קישות התורם חבית של יין ונמצאת של חומץ אם
ידוע שהיתה של חומץ עד שלא תרמה אינה תרומה וגבי קישות נמי אמאי הויא תרומה כיון שאין חפץ לעשות תרומה גרועה כל כך
ואין לומר דהתם כרבי דאמר יין וחומץ שני מינין בהמוכר את הספינה (ב"ב דף פד: ושם) דא"כ אפילו במתכוין לתרום מן החומץ על
היין או מן היין על החומץ לא תהא תרומה כדתנן במסכת תרומות (פ"ב מ"ד) אין תורמין ממין על שאין מינו ואם תרם אין תרומתו
תרומה ואפילו מן היפה על הרעה כדקתני התם ואר"י דיין וחומץ אע"פ שהם מין אחד מכל מקום שני שמות הן זה יין וזה חומץ
ולכך הוי טעות טפי ולא הויא תרומה אבל קישות ונמצאת מרה לא הוי טעות כל כך דלקישות נתכוין והרי היא קישות א) וכן מן הטמא
על הטהור בשוגג תרומתו תרומה דתרם אותו שם שנתכוין לו מיהו בתוספתא משמע דההיא חומץ על יין דלא הויא תרומה כרבי
אתיא דמסיים בה בהדיא דברי רבי שרבי אומר יין וחומץ שני מינין וחכמים אומרים מין אחד ואפשר דלרבנן דאמרי מין אחד במתכוין
לתרום מן יין ונמצא חומץ הוי תרומה ויחזור ויתרום כמו בתורם קישות ונמצאת מרה ואפי' לרבי אם במתכוין תורם מן החומץ על
היין הויא תרומה דמדאורייתא הוי מין אחד וכן משמע בהדיא בירושלמי ספ"ב דתרומות דפליג רבי אר' ישמעאל בר' יוסי שאמר משום אביו
תורמין מיין על חומץ ורבי אומר דאין תורמין וקאמר ר' יהושע בן לוי מסתברא יודה רבי לדברי תורה ומאי טעמא דרבי שאם אתה
אומר שמותר לתרום מיין על חומץ אף הוא סבר שמותר לתרום חומץ על יין אע"ג דלא גזר בעלמא מן היפה על הרעה אטו דלמא אתי
לתרום מן הרעה על היפה גבי חומץ איכא למיגזר טפי משום דאיכא דניחא ליה בחלא טפי מבחמרא כדאמר בהמוכר את הספינה
(ג"ז שם) ושני מינין דקאמר רבי היינו שעשאוהו חכמים כשני מינין ולא הויא תרומה היכא דטעה שהיה מתכוין ליין ונמצא חומץ:
מזיד עבד איסורא. ולכך שויוה רבנן כאילו לא תרם כלל והדר ההוא גריוא לטיבלא דאי אמרת תרומה הוא אתי למיפשע דהא
שוי נפשיה רשע שוגג לא עבד איסורא מדעת הלכך לא חשיד דלמא פשע כן פי' ריב"ן אבל אין לפרש דשוגג לא עבד
איסורא לא קנסוה אבל מזיד קנסו דאין זה קנס דהדר לטיבלה דטפי דמי קנס הא דאמר דיחזור ויתרום שצריך להפריש שתי תרומות:
איבעי ליה למיטעמיה. כלומר יפריש על מה שהוא מיניה וביה כדי שיטעום ותו לא: לרב נתן בר' אושעיא. דאמר לא
עשה ולא כלום לתקן את השירים אבל תרומה הוי ומיתקן ההוא גריוא מאי שנא מהא דתנן מן הנקוב על שאינו נקוב
כו' דההוא גריוא גופיה לא מיתקן משום דמדאורייתא לא הוי תרומה הכי נמי מן הטמא על הטהור כיון דמדאורייתא לא הוי
מתוקן כדסלקא דעתך השתא אמאי משוי ליה מתוקן מדרבנן להפקיע איסור מדאורייתא
אבל
לרב חסדא דמשוי ליה טבל
ניחא והאי דבשוגג
תרומתו תרומה
היינו משום דלא קפיד קרא
אלא
אמזיד כדכתיב ולא תשאו
עליו
חטא (במדבר יח) דמשמע מזיד
דאיכא