פט:
האשה רבה פרק עשירי
יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאי שנא מהא דתנן. לא תאכל לכהן
דאיכא נשיאות חטא
אבל בשוגג הוי תרומה וא"ת ומאי נפקא לן
עד שיתן
על סאה זו
תרומה
כד א מיי' פ"ה מהל'
א) דמאי פ"ה מ"י [קדושין
מו:], ב) תמורה ה. ב"מ נו.
תרומות הלכה טז:
מינה במן הטמא על הטהור במאי דהוי תרומה ואין צריך לחזור
ומעשר ממקום אחר דמחזקינן ליה בטבל גמור [וכאן כמו כן לא
ו)
כה ב מיי' שם הלכה ג:
ב"ב פד: קמג. קדושין מו:,
ולתקן ההיא גריוא והא בכל ענין אסור באכילה וי"ל דנפקא לן מינה
היה ליתן לכהן שמא ישרוף טבל טמא ואסור להדליקו כדמוכח בפרק
כו ג מיי' פ"א מהל'
ג) כתובות קא. לקמן קז:
במה מדליקין (שבת כו.)]: שאני הכא. בטמא וטהור דמדאורייתא תרומה
לענין הסקה דמותר להסיק בתרומה
טמאה ואין מדליקין בטבל
[וקח.], ד) גיטין לו: שקלים
ממרים הלכה ב:
כז ד מיי' פט"ו מהל'
ג., ה) עירובין יז: נזיר מג:,
טמא כדאמרינן בפרק במה מדליקין
מעלייתא היא. אבל מן הנקוב על
ו) ס"א, ז) [וליתא הכי
איסורי ביאה הל' כב
ולא
מאי שנא מהא דתנן מן הנקוב על שאין
(שבת דף כו. ושם): תאכל כו'.
שאין נקוב הוה ליה מהחיוב על
א)א
סמג לאוין קכא טוש"ע
להדיא אלא דאתי מכח
הפטור וכיון דאפטור קא מפריש לא
פירש ריב"ן דלא הוי תרומה אלא
נקוב תרומתו תרומה ולא תאכל עד שיוציא
אה"ע סי' ד סעיף טז:
מכ"ש וק"ו וע' מ"ש תו'
כח ה מיי' פי"א מהל'
דבריהם ביתר ביאור תמצא
חייל עלה שם תרומה הלכך טבל
לענין שיתנה לכהן ולא לדבר אחר
עליה תרומה ומעשר ממקום אחר שאני הכא
גירושין הלכה ד סמג
בנזיר מג: ד"ה והא מת
הוא ואסור אף לכהן ורבנן הוא
שאינה אסורה לזרים ואין נראה
❖
דמדאורייתא תרומה מעלייתא היא כדרבי
עשין נ טוש"ע שם סימן
מצוה],
דגזרי למתבה לכהן הואיל וקרא עליה
לר"י דכיון דפוטרת שאין נקוב דחייב
קנה ס"כ:
אלעאי דא"ר אלעאי ב) ב מנין לתורם מן
כט ו מיי' פ"א מהל'
שם תרומה וישראל זה שנתנה צריך
בתרומה מדרבנן הכי נמי תרומה
נחלות הלכה ח:
הרעה על היפה שתרומתו תרומה דכתיב
תורה אור השלם
מדרבנן כמו במן שאין נקוב על
להפריש עלה תרומה ומעשר ואין צריך
ל ז מיי' פכ"ד מהל'
שאינו נקוב: ממקום אחר.
ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו
1
1. וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא
סנהדרין הלכה ו סמג
לחזור ולהפריש ממה שאין נקוב
לאוין רמ טוש"ע ח"מ
ממנו ואם אין קדוש נשיאות חטא למה מיכן
בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ
אמר ר"י דמיניה וביה לא משום
דתרומה דיליה מדרבנן היא והא
סימן ב:
מִמֶּנּוּ וְאֶת קָדְשֵׁי בְנֵי
לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה
דלא ליתי למיכל השירים לזרים כיון
אפריש עליה. ומן שאין נקוב על
לא ח מיי' פ"ג מהלכות
יִשְׂרָאֵל לֹא תְחַלְּלוּ וְלֹא
אבל הלכה ח סמג
תָמוּתוּ: במדבר יח לב
שיקרא עליו שם מעשר לא יזהרו
הנקוב דאמרינן לעיל תרומה היא
א"ל רבה לרב חסדא לדידך דאמרת לא
2. וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא
לאוין רלה טוש"ע י"ד
עליו לשומרו בתורת תרומה וכולה
ומותר לכהן דהוה ליה מן הפטור
❖
עשה ולא כלום כל עיקר דאפי' ההוא גריוא
סימן שעד סעיף ג:
לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים כַּעֲצַת
גריוא מדרבנן תרומה דהא מיתקין
על החיוב הלכך אע"ג דהא דאפריש
הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים יָח¢ רַם
הדר לטיבליה מ"ט גזירה דלמא פשע ולא
ביה דשאין נקוב:
עלה לא מיפטר בהך תרומה ולא
כָּל רְכוּשׁוֹ וְהוּא יִבָּדֵל
מפריש מי איכא מידי דמדאורייתא הוי
בקומתה.
מִקְּהַל הַגּוֹלָה:
תוספות ישנים
חייל עליה שם תרומה אפי' הכי לא
פי' בקונטרס שתגיע
עזרא י ח
תרומה ומשום דלמא פשע אפקוה רבנן
אמרי' לא תאכל כו' דהא לא איכפת
לפירקה
בשנים
3. אֵלֶּה הַנְּחָלֹת אֲשֶׁר
עד שיוציא עליה תרומה
לחולין וכי ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה
ומעשר ממקום אחר. וא"ת
נִחֲלוּ אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן
לן אי אכל לה כהן בטבל דאין עליה
ובהבאת שערות ואין הלשון משמע
אמאי לא מפריש מיניה
וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְרָאשֵׁי
א"ל ואת לא תסברא והתנן הולד ממזר מזה
דין טבל ותרומה כו': ולא תשאו.
כן דאם כן ה"ל למימר משתגדיל אלא
ג
וביה וי"ל דאתי למימר
הָאָבוֹת לְמַטּוֹת בְּנֵי
הא אם לא תרימו מן המובחר תשאו
ומזה בשלמא משני ממזר אלא מראשון
אר"י משתעמוד בקומתה היינו שנראית
שהמותר חולין ואתי למימר
יִשְׂרָאֵל בְּגוֹרָל בְּשִׁלֹה
דשריא לישראל לאכול והיא
לִפְנֵי יְיָ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד
גדולה קצת אע"פ שעדיין לא הגיעה
חטא ואם אינו קדוש נשיאות חטא
אמאי אשתו היא וישראל מעליא הוא וקא
אסורה מדרבנן דהא
וַיְכַלּוּ מֵחַלֵּק אֶת הָאָרֶץ:
❖
למה: לאוסרו בבת ישראל. וקנסא
לפירקה לפי שנראית כאשתו אבל כל
תרומה היא ופ"ה והא דלא
שרינן ליה בממזרת א"ל הכי אמר שמואל
יהושע יט נא
זמן שנראית קטנה היו נראים דברי
בעלמא הוא ולהחמיר ולעשות סייג
אמרינן משאינו נקוב על
אסור בממזרת וכן כי אתא רבין א"ר יוחנן
ד
הנקוב עד שיוציא עליה
חכמים כמו חוכא ואיטלולא אם
לתורה ואין זו עקירה אבל להקל על
תרומה ומעשר ממקום
אסור בממזרת ואמאי קרי ליה ממזר לאוסרו
גליון הש"ס
דברי תורה עקירה היא: את אשתו
היה יורשה:
אחר. שאני התם שנותנין
דלא נכנסה לחופה. דקס"ד דכי
בבת ישראל שלח ליה רב חסדא לרבה
גמ' והא הכא דמדאוריי'
לכהן שאינו נקוב והוי פטור
קטנה. אם מתה ולא אמרינן שמא
ואין עליו דין טבל אבל הכא
וכו'. עי' כתובות דף קא.
ביד רב אחא בר רב הונא ואין ב"ד מתנין
היכי דב"ה לא בעו עמידת
עתידה היתה למאן ואשתכח דלאו
❖
שנותן לכהן את שהוא מן
תוס' ד"ה ובהפרת נדריה:
לעקור דבר מן התורה והתניא מאימתי אדם
קומה דב"ש הכי נמי לא בעו בית
אשתו הואי וביתומה עסקינן:
הנקוב והוי טבל גמור לא
תאכל לכהן עד שיפריש
משתעמוד בקומתה. כשתגיע לפרקה
שמאי שתכנס לחופה דבית הלל:
יורש את אשתו קטנה ב"ש אומרים משתעמוד
משתעמוד בקומתה ותכנס
עליו תרומה ומעשר
הגהות הב"ח
בשנים ובהבאת שער: ואע"ג דלא
בקומתה וב"ה אומרים משתכנס לחופה רבי
ממקום
אחר:
לחופה. והוא
נכנסה לחופה. והא קי"ל (לעיל דף כט:)
(א) תוס' ד"ה כיון וכו'
דמדאורייתא תרומה
אליעזר אומר ה משתבעל ויורשה ומיטמא
❖
דאין מיטמא לה אע"ג:
מעליא כדר' אלעאי וכו'
הדין אם נכנסה לחופה ואח"כ עמדה
אפי' בגדולה אשתו ארוסה לא אונן
לה ואוכלת בגינו תרומה ב"ש אומרים
ומ"מ במזיד אין תרומתו
ולא מיטמא לה מתה אין יורשה: והאמר
בקומתה דמהניא חופה שבקטנות
תרומה כדפי' לעיל: ואם
משתעמוד בקומתה אע"ג דלא נכנסה לחופה
ר' אליעזר אין מעשה קטנה כלום.
דמ"ש מקידושין דמהנו כשהיו
אינו קדוש נשיאות חטא
מוסף רש"י
אימא משתעמוד בקומתה ותכנס לחופה
למה. וא"ת משום דעבר
בפרק ב"ש (לקמן קח.): מדאורייתא
בקטנות ואחר כך עמדה בקומתה:
מן הנקוב על שאין
אמצותא דרחמנא דה"נ
משתגדיל ותבעל. וא"ת
והכי קאמרו ליה ב"ש לב"ה דקאמריתו
אבוה ירית לה. כלומר קרובי האב
נקוב. דהוה ליה מן החיוב
איכא מ"ד בפ"ק (ד:)
אכתי כיון דאין
ירתי לה דנישואי קטנה מדרבנן נינהו
על הפטור, תרומתו
משתכנס לחופה אי עמדה בקומתה מהניא
דתמורה כל מלתא דאמר
תרומה. שאין הכהן חייב
רחמנא לא תעביד אי עביד
מעשה קטן כלום היכי מהניא חופה
משום שלא ינהגו בה מנהג הפקר
לה חופה ואי לא לא מהניא לה חופה ר'
להחזירה, ולא תאכל.
מהני דאי לא מהני אמאי
שהיתה בקטנות וי"ל דכיון שהיא
כדאמר בחרש שנשא פקחת (לקמן קיב:)
לקי ורבא אמר לא מהני
לכהן, דהא טבל גמור הוא
אליעזר אומר משתבעל והאמר ר' אליעזר
ואמאי לקי משום דעבר
שלא חל שם תרומה עליה
בביתו של בעל הויא כמסירה לחופה
אבל תורה לא זיכתה לקדש את הבת
אין מעשה קטנה כלום אימא משתגדיל
ג)
אמימרא דרחמנא. וי"ל
שהרי בשביל דבר פטור
לא לאמה ולא לאחיה: הפקר ב"ד
וכשבועל בגדלות לשם קידושין ואפילו
דמ"מ אם אינו קדוש כלל
הפרישה וטבל אסור אף
ותבעל קתני מיהת יורשה $ והא הכא
הפקר. וכל מידי דממונא לאו עקירה
את"ל דביאה אירוסין עושה חשובה
לכהן, עד שיוציא עליה
לא הוי קרי ליה נשיאות
דמדאורייתא אבוה ירית לה ומדרבנן ירית לה
ו
תרומה ומעשר ממקום
חטא דנשיאות חטא משמע
היא: כל אשר לא יבא וגו'. בספר
מיד כנשואה מידי דהוה אהיה לו חצר
אחר. והאי ממקום אחר
שהאיסור לעולם עליו ואי
בעל הפקר ב"ד הפקר דאמר ר' יצחק ז מנין
עזרא: וראשי האבות למטות. הוי
בדרך ונכנסה עמו לשם נישואין אי
לא הוי קדוש כלל א"כ צריך
לאו דוקא, דהוא הדין אם
שהפקר ב"ד הפקר שנא' כל אשר לא
נמי כיון שהקידושין בגדלות וארוסה
ליה למכתב וראשי מטות בני ישראל:
לחזור ולתרום כי את שתרם
מפריש עליה מניה וביה
ד)
2
(קדושין מו:). ולא תשאו
מתחלה אינו קדוש כלל א):
אכל
אוכלת בתרומה דבר תורה מהניא
יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים
עליו חטא בהרימכם
כיון דלא ירתי לה איהי
הכא חופה שהיתה בקטנות דליכא
יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה ר' אלעזר אמר מהכא אלה הנחלות
את חלבו. בהרימכם את
קריא ולא עני לה. פי' לעיל
3
למיחש לסימפון ולא לדעולא כיון
גבי יש חופה לפסולות.
חלבו לא תשאו חטא,
אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות למטות בני ישראל
וא"ת משמע הכא דמטמא
הא אם תרימו את
שהיא בבית בעלה וטעמא דיורשה
וכי מה ענין ראשים אצל אבות אלא לומר לך מה אבות מנחילין בניהם כל
לה אף כי יש אחרים
הרעה שבו תשאו חטא
משום דהוי הפקר ב"ד דהיה הפקר:
שיכולים לעסוק בה. ותימה
(קדושין מו:) שהתרומה
מה שירצו אף ראשים מנחילין את העם כל מה שירצו ומיטמא לה והא הכא
שהפקר
ב"ד היה הפקר. אבל
דאמרי' בנזיר (מז.) במת
תקדש כמו שהיא רע
דמדאורייתא אביה מיטמא לה ומדרבנן מיטמא לה בעל משום דהויא לה מת
מצוה אם יש ישראל [נזיר]
ואין תקנה להחליפה ולא
מן הטמא על הטהור
וכהן יטמא ישראל ואל
לחזור ולתרום (רשב"ם ב"ב
מצוה ומי הוי מת מצוה והתניא אי זהו מת מצוה כל שאין לו קוברין קורא
ליכא למימר דאפקוה מרשותיה בשעת
ה)ח
יטמא כהן. וה"נ יתעסקו
שלא עשית מצוה
פד:)
בה קרוביה ולא בעלה
מן המובחר (שם קמג.).
הפרשה כיון דבתר הכי נמי שלו הוא
ואחרים עונין אותו אין זה מת מצוה הכא נמי כיון דלא ירתי לה קריא ולא ענו לה
ועליו לתקנו: כיון דלא ירתי לה
נשיאות חטא למה. הא
שהוא כהן ונראה דהכא
ואוכלת לא עבד ולא מידי ויחזור
קאמר דמטמא לה משום
קרי ולא ענו לה. משמע דכל
דחכמים שויוה כמת מצוה
ויתרום מן היפה (שם
ושם). אין מעשה קטנה
שאין לו קוברין אלא ב) הוא
היכא דירית לה מטמא לה דהוי מטמא למת מצוה ולפי זה אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט לא ירית לה מדאמר (לקמן דף צ:) ואין
כלום. דכמי שלא נשאת
דב"ד יכולין לעקור דבר מן
מטמא לאשתו פסולה דאי הוה ירית לה הוה מטמא לה כמו למת מצוה ומיהו על כרחך לאו הא בהא תליא דהא נשאת על פי ב"ד
התורה כי הכא שיש טעם
דמי (לקמן קז:)
.
ואח"כ בא בעלה אמרי' דאין מטמא (א) אע"ג דבעלה הראשון יורשה דלדידיה לא קנסו ואע"ג דאין זכאי במציאתה ובמעשה ידיה
גדול בדבר דלא ירית לה אב
ומפסיד דינו ואין זה חשיב
היינו משום קנס דידה אבל ירושה אמאי ליפסיד בעל ועוד דא"כ כהן גדול ונזיר יטמאו לקרוביהם ולכל מורישיהם כשאין יורש אלא
עקירה:
הם וכן לנשיהם ועוד למ"ד (כתובות דף פג.) ירושה דבעל דאורייתא אמאי איצטריך קרא שהבעל מטמא לאשתו פשיטא דמת מצוה
היא ונראה לר"י דמשום דירית לה לא הויא מת מצוה אלא משום דיש כח ביד חכמים לעקור דבר שהוא מן התורה בדבר הדומה
א) עי' תוס' קדושין (מ"ו)
ד"ה אם ובתמורה (ה') ד"ה
כדפירשתי לעיל דכיון דלא ירתי לה דומה למת מצוה ומיהו אינה מת מצוה גמור וכן נראה דאי משום דהויא מת מצוה גמור
אם שתי' בדרך אחר.
מטמא לה אם כן היאך יטמא לה במקום שיש ישראל דהא במת מצוה אם יש ישראל וכהן אמרינן בנזיר (דף מז.) ז) יטמא
ב) אולי צ"ל אלא הוצרך לטעם
ישראל ואל יטמא כהן ובנישואי קטנה דהוו דרבנן משמע דמטמא כשאר בעל שמיטמא לאשתו דאורייתא אם יש שם כמה ישראל
זה דאל"ה אין יכולין ב"ד
לעקור דבר מה"ת רק הכא
ומדאמר לקמן (דף
צ:) נמי ולא זה
וזה מיפר נדריה משום דתתגנה ותתגנה אין
להוכיח דאין מיפר
לאשתו פסולה כגון אלמנה
שיש טעם גדול וכו'.
לכהן