צא:
האשה רבה פרק עשירי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבינא
אמר לענין קרבן קתני. והכי קאמר עשו ב"ד בהוראתן
ולא מייתא קרבן. דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור כדילפינן בהוריות
לט א מיי' פ"ג מהל'
א) גיטין עט:, ב) ג"ז שם
פ., ג) ג"ז שם, ד) ג"ז שם
גירושין הלכה יד
(דף ב:) מבעשותה : הך קמייתא. דקתני חוץ מאשת איש כולה
כזדון איש באשה וליכא למימר משום דחשיבא כמזידה הוא
ט)
(ב)
פ., ה) ג"ז שם, ו) שם פא:,
ופ"י שם הל' ד טוש"ע
דלא מיחייבא קרבן משום דהוי לה למידק דהא תנן (לעיל פז: ע"ש)
רבנן היא ולא תיתני שניסת דמשמע אבל בעדים לא אלא תריץ
ז) [ב"ב קלה.], ח) ס"א
אה"ע סימן קכט סעיף ג
ושניסת ומשתמעין תרוייהו: חוץ מאשת איש. דהיינו בעדים ושניסת
הורוה ב"ד לינשא (ד) וחזרה וקלקלה חייבת בקרבן שלא הורוה אלא
אינו, ט) [ויקרא ד],
וסי' קנ סעי' א:
מ ב מיי' פ"י שם הלכה
י) בס"א: מלך גוי של אותה
לינשא ויותר קרובה היא למזיד
ע"פ ב"ד בעד אחד דתרוייהו בעו
כ סמג עשין נ טוש"ע
מלכות וכתב לשם מלכות,
רבינא אמר לענין קרבן קתני (א) עשו בית דין
גט וכיון דבעינן גיטא אלמא מילתא
כשקלקלה מכשניסת אלא טעמא משום
❖
כ) [שם], ל) [עי' תוספות
שם סי' מו סעיף ח:
היא ומתסרא אקמא: כתב לשם
יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור דהכי
בהוראתן כזדון איש באשה ולא מתיא קרבן
גיטין פ. ד"ה מפני וכו'
❖
כתבו דבר זה בשם ר"י],
מלכות שאינה הוגנת. סופר שהיה
אית ליה לר' שמעון בפ"ק דהוריות
על פי עדים כשגגת איש באשה ומתיא קרבן
תוספות ישנים
צריך למנות למלכי ישראל או לשם
(דף ג:) והאי דנקט הכא כזדון איש
ואיבעית אימא הא קמייתא רבנן היא ותריץ
באשה סימנא בעלמא הוא:
מלכות אחרת כגון לשם מלכי רומי
לשם מלכות שאינה הוגנת.
י)
גליון הש"ס
הכי חוץ מאשת איש ושניסת ע"פ ב"ד מתיב
מלכות יון כו'. והא דאמר
פ"ה לשם מלכות רומי
ותנא קרי לה שאינה הוגנת משום
גמ' איבעי לה לאקרויי
שאין להם לא כתב ולא
עולא מי אמרינן מאי הוה לה למיעבד והתנן
בע"ז (דף י.) דבגולה אין
דאין להם לא כתב ולא לשון כדכתיב
כו'. עי' גיטין יט ע"ב תוס'
לשון ותימה דהא חזינא
כתב לשם מלכות שאינה הוגנת לשם
❖
א)
ד"ה צריכין למקרייה:
דאית להו כתב ולשון וי"ל
(עובדיה א) בזוי אתה מאד: תצא
מונין אלא למלכות יון בלבד אר"ת
דאינו כתב מיוחד אכן
מלכות מדי לשם מלכות יון לבנין הבית
מזה ומזה. אם ניסת באותו גט:
דהיינו בשאר שטרות דבגט שייך
לקחו אותו משארי לשונות
לחורבן הבית היה במזרח וכתב במערב
כל הדרכים. כל הנך קלקולי דמתני'כ):
שלום מלכות דדבר גדול הוא בעיניהם
וא"ת אמאי לא חשבינן
הגהות הב"ח
ליה ללשון גמור כמו לשון
מאי הוה לה למיעבד. סבורה היתה
להפריד איש מאשתו ואין מונין אלא
במערב וכתב במזרח תצא מזה ומזה וכל
(א) גמ' לענין קרבן קתני
ישמעאל ולשון אדום שלא
שהוא גט כשר: לאקרויה לגיטא.
למלכות אותה העיר בלבד ל):
הדרכים האלו בה ואמאי לימא מאי הוה לה
והכי קאמר עשו ב"ד:
היו כמו כן בדור הפלגה
היה
במזרח וכתב במערב. לא
לפני חכם: והלכה צרתה ונשאת.
(ב) רש"י ד"ה הך וכו'
וי"ל דאין לשונם טוב כל
למיעבד איבעי לה לאקרויי לגיטא אמר רב
מאשת איש וכו' רבנן:
כך כמו לשון ישמעאל
כמו שפירש ריב"ן דאבעל
לשוק שנפטרה בייבום חברתה
שימי בר אשי תא שמע הכונס את יבמתו
(ג) ד"ה אמר ליה וכו'
כדאמרי' בירושלמי דל"ב
ב)
קאי דבהדיא אמרי' בגיטין (ד' פ. ושם)
ואח"כ נמצאת זו אילונית ואין ביאתה
ומתרץ לדחות התשובה:
לשונות הציף הים וכולם
והלכה צרתה ונשאת ונמצאת זו אילונית תצא
היה במזרח מאן אילימא בעל היינו
פוטרת צרתה כדאמר בפ"ק (דף יב.)
(ד) תוס' ד"ה רבינא וכו'
חזרו ויצאו מאדום וישמעאל
מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ואמאי נימא
לינשא והלכה וקלקלה:
עוי"ל דר"ל אין להם לשון
פרט לאילונית שאין יולדת: תצא.
שינה שם עירו אלא סופר כדאמר להו
(ה) ד"ה היה וכו' לפר"ת
המלכות כמו לשארי אומות:
מאי הוה לה למיעבד איבעי לה לאמתוני
רב לספרי כי יתביתו בהיני כתובו
צרתה מזה שניסת לו ומיבמה ורבי
❖
גבי ג' גיטין:
היה במזרח וכתב במערב
בהיני כו' וא"ת בשלמא בעדים צריך
עקיבא היא (לקמן דף צב.) דעביד
אמר אביי תא שמע כל עריות שאמרו
בגיטין פריך במאן איירי
ג)
אילימא בעל היינו שינה
לכתוב מקום שחותמים דאיכא קפידא
חייבי לאוין כגון יבמה לשוק כחייבי
פוטרות צרותיהן הלכו צרות ונישאו ונמצאו
שמו ושמה שם עירו ושם
מוסף רש"י
כריתות כאשת איש ממש: כל עריות
שיכולין לבא לידי הזמה אבל בסופר
עירה אלא מיירי שהיה
אלו אילונית תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו
שאמרו פוטרות צרותיהן. לשוק בלא
כתב לשם מלכות
מאי קפידא איכא ועוד תימה דעכשיו
הסופר במזרח וכתב
בה ואמאי נימא מאי הוה לה למיעבד
שאינה הוגנת. מי שהיה
במערב ומקשינן אמאי לא
נוהגין לכתחלה שהסופר כותב
חליצה ויבום כגון ט"ו נשים דפ"ק
מוקי לה התם בבעל ומיירי
בבבל וכתב בשנת כך וכך
איבעי לה לאמתוני אמר רבא תא שמע
(דף ב.): הלכו צרות אלו ונישאו.
כתובה בעיר זו ושולחה לחתן לעיר
שהיה עומד שם בשעת
למלכות אחרת, ובגמרא
כתב סופר גט לאיש ושובר לאשה וטעה
ד)
כתיבת הגט וכתב עמידתו
מפרש אמאי קרי לה שאינה
אחרת שהוא מקום חופה וכותבין שם
לשוק ונמצאת הערוה אילונית ונודע
במערב ומתרצינן דודאי
הוגנת, או שכתב לשם מדי
ונתן גט לאשה ושובר לאיש ונתנו זה לזה
עיר החופה ששם חותמין ושמא י"ל
שהוזקקה צרתה לייבום למפרע
א"צ לכתוב (יום) [מקום]
כו', לפי שצריך לכתוב לשם
וזה לזה ולאחר זמן הרי הגט יוצא מתחת
הא דנקט הגמרא היה סופר במזרח
דערוה אילונית אינה פוטרת צרתה
העמידה בשעת (הנתינה)
מלכות שכתב בה (גיטין
עט:). לבנין הבית לחרבן
[הכתיבה] וראיה לדבר דאי
לאו דוקא משום סופר אלא משום
דאילונית מקח טעות הוא ולאו אשתו
ידי האיש ושובר מתחת ידי האשה תצא מזה
הבית. שכתבה לבנין הבית
היה צריך לכתוב מקום
עדים אלא משום דמתני' קתני היה
היא ואין זו צרת ערוה וזקוקה ליבם
ומזה וכל הדרכים האלו בה ואמאי נימא
עמידת האיש כמו כן היה
או לחרבנו, פסול מפני שלא
במזרח לשון יחיד דמשמע סופר
כדתנן בפ"ק (שם) וכולן שמתו או
צריך לכתוב מקום עמידת
כתב לשם המלכות (שם).
מאי הוה לה למיעבד $ איבעי לה לאקרויי
תצא מזה ומזה. אם
האשה וא"כ לא מצינו גיטין
ואורחא דמילתא דבמקום שהסופר
שמיאנו או שנמצאו אילונית צרותיהן
לגיטא אמר רב אשי תא שמע שינה שמו
באים ממדינת הים שהרי
ניסת בגט זה תצא מן
ה)א
מותרות: תצא. הצרה מזה ומזה כו':
כותב שם עדים חותמים וליכא
א"א לדעת מקום עמידת
הראשון ומן השני וצריכה
ושמה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה
גט לאיש ושובר לאשה. שהבעל נותן
פסולא אלא משום עדים ורב דקאמר
(הבעל) [האשה] בשעת
גט מן הראשון וגט מן
וכל הדרכים האלו בה ואמאי נימא מאי הוה
(הנתינה) [הכתיבה] ועל
השני, ואע"פ שקדושי שני
נמי לסופרים לא היה מקפיד אלא
שכר הגט והאשה כותבת שובר לגבות
מקום לידה אומר הר"י
לא הוו קדושין, וביבמות
לה למיעבד איבעי לה לאקרויי לגיטא אמר
משום עדים ובשאר שטרות אפילו
כתובתה מן בעלה ולתת לו השובר
דא"צ לכתוב דשם עירו ושם
(לעיל פח:) מפרש טעמא
שינה מקום עדים דיעבד כשר
שאם לא היתה נותנת לו שובר לא
רבינא תא שמע כנסה בגט קרח תצא מזה
עירה לא מיירי רק בעיקר
גזרה שמא יאמרו גירש
ו)
דירתם ואדרבה טוב ליזהר
ראשון גט גמור ונשא שני
יפרע לה כתובה: ונתנו זה לזה.
כדקתני באחד דיני ממונות (סנהדרין
ומזה כו' איבעי לה לאקרויי לגיטא רב פפא
שלא לכותבו שא"א לעמוד
ונמצאת אשת איש יוצאה
לב. ושם) שטר שזמנו כתוב באחד בניסן
כסבורה זו לקבל גט מיד בעלה
בו ויבא לכתוב גט בטעות
בלא גט (גיטין עט:).
סבר למיעבד עובדא במאי הוה לה למיעבד
והלכה צרתה ונשאת.
ואם שינה מקום לידתו
וקבלה שובר והיא נתנה לו גט: גט
אע"פ שבאו עדים ואמרו באחד
אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב
נראה דאין לפסול הגט בכך
וקיי"ל ביאת האחת פוטרת
קרח. בגט מקושר קמיירי כדאמר
בניסן עמנו הייתם שטר כשר ועדיו
צרתה, ונמצאת זו.
ואין לפסול משום דסהדי
פפא והתניא כל הני מתנייתא אמר ליה ולאו
כשרים חיישינן שמא איחרוהו
בבבא בתרא (דף קס.) גט פשוט עדיו
שנתייבמה, אילונית. ואין
אשיקרא חתימי דהא לא
שנינהו אמר ליה ואשינויי ליקו וליסמוך
ז)
חתימי רק אעיקר הגט
לה יבומים שהרי לא אשת
וכתבוהו אלא בגיטין החמירו והא
מתוכו גט מקושר עדיו מאחוריו
דהא בכתובות [דף כד.
המת היתה ונמצא שלא
ח) ב (ופסק) אמר רב אשי ולקלא לא חיישינן
דגיטין המאוחרים כשרים היינו
כשהיה כופלו חותם העד על הכפל
אמרינן] אם כתוב בשטר
נפטרה צרתה ונישאת לשוק
הי קלא אילימא קלא דבתר נשואין הא
כשהעדים והסופר היו באותה העיר
וחוזר וכופלו וחותם עד שני וכן
בלא חליצה, תצא מזה
איש פלוני כהן אין מעלין
ומזה. מבעל זה ומיבמה
אותו לכהונה שהרי אין
בזמן הכתוב בגט וא"ת מצאו באשפה
שלישי ואם היו קשריו מרובים
אמרה רב אשי חדא
זימנא דאמר רב אשי
הראשון (שם פ.). כל
מעידין שהוא כהן דעל
מעדיו היינו גט קרח ופסול: סבר
אמאי כשר לרבי מאיר ניחוש שמא
כל
עריות שאמרו פוטרות
גופא דשטרא לבד חתימי.
למיעבד עובדא במאי הוה לה
איחרו וכתבו ולא חש הסופר להיות
צרותיהן. חמש עשרה
ומעשה היה לפני הר"י
ששינו מקום לידתו והכשירו
עריות שאמרו חכמים
למיעבד. ולהחזיר לבעלה אשת איש שנשאת בעדים: והתניא
בעיר ביום הכתוב בו וזרקו לאשפה וההוא דהיה במזרח כר"מ נמי
והשתא מוקי לה תלמודא
שצרותיהן מותרות לינשא
כל הני. ולא אמרינן מאי הוה לה למיעבד: אמר ליה ולא
אתי כדמוכח בהמגרש (גיטין פו.) לפר"ת גבי (ה) גיטין פסולים דפריך
בגיטין דהיה במזרח וכתב
לשוק בלא חליצה כשמתו
שנינהו אמר ליה ואשינויי לסמוך. אם זה דוחק ומתרץ (ג) לדחוק
והא איכא שלום מלכות דפי' דלאו אשלום מלכות קפדינן דההוא מותר
בעליהן בלא בנים, הלכו
במערב ר"ל הסופר. ותימה
צרות. של עריות,
דבכתובות שלנו אין אנו
התשובה אנן ממילא שמעינן דלא אמרינן מאי הוה לה למיעבד(:
אפי' לכתחלה לרבנן דר' מאיר כמו שאנו כותבים לבריאת עולם
ונישאו. לשוק, ונמצאו
נזהרים מזה שש"צ כותבה
ופסק.) ונמנע ולא עבד עובדא: ולקלא לא חיישינן. אם
אלא מסיפא דהיה במזרח וכתב במערב פריך וכן מוכח בפר"ח
אלו. העריות, אילונית.
במקום שהוא והחופה
במקום אחר ונראה דאין
ואיגלאי מילתא שהיו קדושי
ניסת בבית דין ואח"כ יצא קול שבעלה חי ולפנינו לא בא:
דגרס האיכא כתב לשם מלכות כו' משמע דמסיפא פריך ומוכחא
קפידא בסופר רק בעדים
המת בטעות ונמצאו שלא
כל
סוגיא דאתיא כר' מאיר ואר"י דלא מחזקינן ליה כמאוחר דמסתמא
כשחותמין במקום אחר
היו אלו צרותיהן ולא
בו ביום שנמצא נכתב כמו שמוכיח מתוכו ומסתמא שם היה הסופר וכתב מקומו אי נמי בידוע שהסופר שם [וע"ע תוס' גיטין פ. ד"ה כי
מאותו שנכתב הגט אבל
פטרום העריות האלו מן
יתביתו]: תא שמע כל עריות כו'. ס"ד בכונס יבמתו שייך למימר איבעי לה לאמתוני שהיתה בחזקת איסור לשוק עומדת ואין לה
החליצה, תצא מזה. מבעל
בכתובות שלנו הש"ץ כותב
להנשא עד שיתברר הדבר שמותרת לשוק אבל כאן בחזקת היתר לשוק עומדת: תא שמע כתב סופר גט לאיש כו'. ס"ד דהכא
שנישאת לו, ומזה. מן
מקום שיחתמו בו העדים
. כתב סופר
א"נ כיון שידוע לעולם
היבם (שם)
לא שייך איבעי לה לאקרויי גיטא כמו לעיל דמיירי אפילו אקריאת גיטא אחר כתיבה קודם נתינה ועייליה לבי ידיה ואיחלף ומשני
גט לאיש. לגרש בו אשתו,
שהש"ץ כותב כל הכתובו'
דאיבעי לה לאקרויי לגיטא לאחר שנתן לה הסופר: תא שמע שינה שמו ושמה כו'. כגון שיש לו ב' שמות אחד ביהודה ואחד בגליל והיה
ושובר לאשה. לאשתו
שבגבול עירו אף כי אין
החופה במקום שעומד בו
שתמסור לבעל כשיפרע לה
ביהודה וכתב שם של גליל ס"ד דהכא מאי ה"ל למיעבד אע"ג דאקרויה לגיטא קס"ד כשר ומשני דאיבעי לה לאקרויה גיטא ולשאול ולאסוקי
כתובתה, וטעה. הסופר
לא מחזי כשיקרא: איבעי
תא
דעתא דכאן ביהודה אין שמו כך: שמע כנסה בגט קרח. ס"ד דהכא לא פשעה כל כך דלא איבעי לה לאסוקי אדעתא דמיפסיל בהכי
כשמסר להן השטרות, ונתן
לה לאקרויי גיטא. וא"ת
גט לאשה ושובר
א"כ דמיירי בלא קראוהו
ומשני דאיבעי לה לאקרויי גיטה בבית דין הבקיאין בדבר הרבה ואין הגמרא מביא הנך משניות כסדר המשנה אלא כסדר הראוי להקשות זה
אחר זה דלא מיתרצא בתרייתא בשינויא קמייתא כדפרישית [וע"ע תוס' כתובות קב: ד"ה ת"ש מתו]: שם עירו ושם עירה. נראה לר"י דלא חיישינן
לאיש. והם מסרו זה לזה
מאי אריא שלא נכתב
כהלכתו כיון דלא קריוה
והלכה זו ונישאת כסבורה
לכתוב מקום עמידתו באותו יום אלא מקום עיקר דירתו דהא בגיטין הבאים ממדינת הים אי אפשר לידע מקום עמידתם באותו יום:
מיפסיל דהכי משמע בגיטין
שזה גט שמסר לה בעלה
(יט:) וי"ל דאף כי מיפסיל
וזה סבור שמסרה לו אשתו
כל
שובר, ולאחר זמן הרי
לא אמרי' תצא מזה ומזה.
הגט יוצא מתחת ידי האיש. שמוציאו לפנינו להראות שוברו והרי הוא גט (שם). שינה שמו ושמה. בגט (שם). כנסה בגט
א"נ מיירי הכא דקריוה לאחר נתינה אבל לא קריוה קודם נתינה וא"כ אי לאו משום דשינה לא מיפסיל בהכי דודאי לכתחלה בעי
קרייה לפני נתינה ולאחר נתינה אבל דיעבד לא מיפסיל אי קריוה לבסוף והכא משום דשינה מפסיל: איבעי לה לאמתוני. וא"ת קרח. מפרש בסיפא במתני' שקשריו מרובין מעדיו, בב"ב (קס:) אמרינן דתקון רבנן גט מקושר משום כהנים קפדנים שהיו כותבין
ע"פ עדים נמי איבעי לה לאמתוני לראות אם יבא בעלה וי"ל דהכא שנפלה ליבם ובחזקת איסור לשוק היא איבעי לה לאמתוני
גט פתאום לנשותיהן ומתחרטין לאחר זמן ואין יכולין להחזירן ותקנו להם גט מקושר שאינו נוח ליכתב מהרה שמא בתוך כך יתפייס
לראות אם תמצא חברתה איילונית אם לאו טרם שתנשא לשוק אבל במתני' כיון דאתו עדים ואמרו שמת בעלה הרי עומדת בחזקת
וחותמין עדיו מבחוץ וכותב שיטה או שתים וכורכן על החלק ותופר ועד אחד חותם על הכרך מבחוץ וחוזר וכותב שני שיטין או
היתר ומה יש לה עוד להמתין:
יותר מבפנים וכורכן על החלק וחותם עד שני על הכרך מבחוץ וכן עד שלישי, ואם יש קשר כרוך ואין עד חתום מאחוריו, זה קרח
ופסול כדמפרש בגמרא משום כולכם, דמסתמא למנין קשריו היו עדיו מתחלה וחיישינן דלמא אמר לוה כולם חתמו והרי אחד שלא חתם (גיטין פא:).