חמש
עשרה
נשים
פרק ראשון יבמות
יא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאן
אחין אחין הנולדים. אומר ר"י
קשיא. לרב ששת דשנייה הכי: רב אשי סבר לה כריש לקיש. דאמר ה)
דנולדים קרי לאותן
לז א מיי' פ"א מהל' יבום
א) [לעיל ג:], ב) לקמן פז:,
ג) [פסחים ל: וש"נ],
הלכה יב טוש"ע אה"ע
בכרת וסיפא ניחא: ומתרץ לה. לרישא דברייתא דקתני צריך חליצה
העתידין להולד בלשון הש"ס כדאמרינן בפרק ד' נדרים
ד) סוטה ב., ה) [לעיל י:],
סימן קסב סעי' א:
באחים שנולדו לאחר חליצה וקדושין של שני וכר' שמעון דאמרו) ייבם
(נדרים ל:) למימרא דנולדים העתידים משמע ובספ"ק דגיטין (דף יג:
לח ב מיי' פ"ו מהלכות
ו) [לקמן יח:], ז) [לעיל י:],
ולבסוף נולד לא מהניא נפילתה מן הראשון למהוי עלה אשת אחיו
ושם) קאמר אלא מעתה הקנה לנולדים דלא הוו בשעת מתן מעות יבום הלכה יט
ח) [שם], ט) [לקמן יח:],
ה"נ כו': צריכה חליצה מן
י) [לקמן מד.], כ) [לעיל
טוש"ע אה"ע סימן קעג
שלא היה בעולמו הלכך זיקת ההיא
י:], ל) [וע"ע תוס' כתובות
סעיף יא:
קשיא רב אשי סבר לה כריש לקיש ומתרץ
האחין. (ה) מתייבמת אינה מאחר
נפילה לא אסרה לה עליה דהאי הואיל
לט ג מיי' פ"א מהל'
ל. ד"ה אי לאפוקי],
❖
וכשנולד (ב) כבר קדשה זה: רבינא
דאסירה לבעלה דהשתא במותר לה סוטה הלכה ח ומיי'
מ) [פ"ק דסוטה דף ה:],
לה כר' שמעון רבינא סבר לה כר' יוחנן
פכ"ד מהל' אישות הל' כד
סבר לה כרבי יוחנן. דאמר ז) חייבי
אסורה באסור לה לא כ"ש:
ומתרץ כרבנן רב אשי סבר לה כריש לקיש
טוש"ע אה"ע סימן קטו
כמאן כרבנן. הוה מצי לאוקומי
לאוין נינהו ורישא ניחא ומתרץ לסיפא
ומתרץ לה כר' שמעון החולץ ליבמתו וחזר
סעיף ח:
תורה אור השלם
מ ד מיי' פ"ו מהל' יבום
דקתני אין לה עליו כלום באחין
כר"ש כגון שנולד קודם
וקדשה צריכה חליצה מן האחין מאן אחין
חד ❖
1. וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ
הלכה יט:
שנולדו לאחר מכאן וכרבנן דאמרי
שקדשה אלא ניחא ליה לאוקמי כרבנן
אחין הילודים כמאן כר"ש עמד אחד מן
שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי
ונולד אפילו אחר שקדשה: אמר
אשת אחיו שלא היה בעולמו היא ולא
אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא
הנולדים וקדשה אין לה עליו כלום כמאן
בעשה. כן גירסת הקונטרס ופי'
תקשי רישא לסיפא: הילודים.
נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא
מוסף רש"י
כר"ל רבינא סבר לה כרבי יוחנן ומתרץ לה
לֹא נִתְפָּשָׂה:
שנולדו אחר קדושין של זה ולא
בקונטרס משום דדרשינן בית אחד
❖ (ג)
ושהתה עמו כדי
במדבר ה יג
אליבא דרבנן החולץ ליבמתו וחזר וקדשה
איתסרא עלייהו בחליצתו דהא זיקה
הוא בונה ואינו בונה שתי בתים ולאו
טומאה. כדי העראה
(סוטה ב.). אסורה
הבא מכלל עשה עשה וקשה כיון
קמייתא לא רמאי קמייהו לייבומי
צריכה חליצה מן האחין מאן אחין אחין
לביתה ואסורה לאכול
גליון הש"ס
דאיצטריך קרא לגופיה שלא ייבם
ומשום אשת אחיו שלא היה בעולמו
הנולדים כמאן כר' יוחנן עמד אחד מן הילודים
בתרומה.
מספק,
את שתיהן מנלן דאתיא קרא א) לנתקו
לא מיתסרא כר"ש דאמר ייבם ולבסוף
גמ' ודקארי לה מאי קארי
כדילפינן (שם כח.) שלשה
וקדשה אין לה עליו כלום כמאן כרבנן
❖
ונטמאה אמורים בפרשה,
לה. כתובות טז ע"א וש"נ:
נולד שריא: עמד אחד מן הנולדים.
מכלל כרת ללאו ואמר ר"ת דגרסינן
איתמר הבא על יבמה ובא אחד מן האחין
וקנא את אשתו והיא
שהיו בשעת חליצה ראשונה: אין לה
חד אמר בלאו וכן פר"ח דכשייבם
נטמאה, ונסתרה והיא
על צרתה פליגי בה רב אחא ורבינא חד
עליו כלום. כר"ל דאמרח) האחין חייבין
אחת קאי אצרה בלא יבנה דקרינא
נטמאה, תחת אישה
הגהות הב"ח
אמר בכרת א וחד אמר בעשה מ"ד בכרת
ונטמאה, אחד שאסורה
על החלוצה כרת: עמד אחד מן
בצרה כיון שלא בנאה שוב לא יבנה
(א) גמ' צרת סוטה אסורה
לבעל ואחד שאסורה לבועל
כריש לקיש ומ"ד בעשה כר' יוחנן אמר רב
הילודים. אחר חליצה או אפילו אחר
אותה וכן האחים לא קיימא עלה אלא
מ"ט טומאה: (ב) רש"י
אם ימות בעלה או יגרשנה,
קדושין וכשמת זה החולץ קדשה אותו
בלאו לרבי יוחנן וגרסינן שפיר וחזר
יהודה אמר רב צרת סוטה אסורה
ואחד שאסורה לתרומה
ד"ה ומתרץ וכו' וכשנולד
א) ב
זה כבר: (ג) ד"ה הילודים
(שם ב.). ואם מת.
ילוד אין לה עליו כלום ולאו משום
ובא הוא או אחד מן האחין על צרתה
(א) 1 טומאה כתיב בה כעריות מתיב רב
וכו' לא רמיא קמייהו:
קודם שהשקה ואין לו
חליצה אלא משום דהויא אשת אחיו
אבל לפ"ה דגרסינן בעשה ב) לא פליגי
(ד) ד"ה ביאתה וכו'
בנים והיא זקוקה ליבם,
חסדא ב)רבי שמעון אומר ביאתה או חליצתה
שאנוסה היתה שסבורה
חולצת. לינשא לשוק ולא
שלא היה בעולמו מנפילה ראשונה:
אלא באחין אבל איהו לכ"ע בעשה :
ל)
מאחיו של ראשון פוטרת צרתה [אמר לך
❖
צרת סוטה אסורה. לאו דוקא
שמת: (ה) תוס' ד"ה צריכה
מתייבמת (שם).
כמאן כרבנן. דאמרי אפילו ייבם
ט)
וכו' ומתייבמת: (ו) ד"ה
רב] אמינא לך אנא סוטה דאורייתא ואת
ולבסוף נולד אסירא: בעשה. בית
אסורה דאף מחליצה פטורה כדפירש
צרת וכו' וא"ת כיון שלא
אמרת לי סוטה דרבנן $ ודקארי לה מאי
נקרא שם טומאה:
אחד הוא בונה ואין בונה ב' בתים
בקונטרס ודוקא סוטה ודאי אבל סוטה
י)
תוס' חד מקמאי
(ז) בא"ד ולא להקל לפטרה
קארי לה קסבר ג) כל דתקון רבנן כעין דאורייתא
ולאו הבא מכלל עשה עשה: מ"ד
ספק בעי חליצה כדמייתי בסמוך
תניא החולץ ליבמתו
בלא חליצה ומיהו קשה
תקון מתיב רב אשי נכנסה עמו לסתר
בעשה כרבי יוחנן. דאמר כ) איהו
וקרא דונסתרה והיא נטמאה בנבעלה
היכי פריך בפ"ק
ד)
וחזר וקדשה ומת צריכה
דסוטה תתייבם ספק
חליצה מן האחים הנולדים
שליחותא דאחין קעביד וכי היכי
ודאי איירי כדמסיק לקמן אבל סוטה
ושהתה עמו כדי טומאה אסורה לביתה
ג
סוטה ולמאי דפרישית
א) אבל לא מן הילודים
דלדידיה הויא צרה בעשה לאחים נמי
ספק לא כתב בה טומאה וא"ת והא
ואסורה לאכול בתרומה ואם מת חולצת
לעיל דלמסקנא דשמעתין
ד
כרבנן דאמרי אפלו כנס
❖
הויא בעשה: ומ"ד בכרת כר"ל.
תנן נכנסה עמו לבית הסתר אסורה
טומאה:
ולבסוף נולד אסורה משום
ולא
אשת אחיו שלא היה
דאמר לאו שליחות דאחים קעביד
לביתה ואסורה לתרומה ודרשינן בפרק
בעולמו עמד אחד מן
הלכך הוא ניהו דקאי עלה בעשה אבל אחים כדקיימי קיימי באיסור
כשם (סוטה דף כח. ושם) שלשה פעמים ונטמאה כתיב אחד לבעל ואחד
האחים וקדשה צריכה
תוספות ישנים
אשת אח: צרת סוטה אסורה. היה נשוי ב' נשים וזינתה האחת
לבועל ואחד לתרומה וי"ל דלא אסרה הכתוב אלא משום ספק שמא
חליצה מן האחים עמד
א) וע"ק מאי האי
אחד מן הילודים וקדשה
תחתיו ויש עדים ומת בלא בנים היא וצרתה פטורות אף מן החליצה
נבעלה ונטמאה ולעולם לא כתיב טומאה אלא על הודאי נבעלה
דמספקא ליה בקדושין
אין לו עליו כלום
מאי טעמא טומאה כתיב בה ונסתרה והיא נטמאה (במדבר ה):
וא"ת כיון שלא (ו) נכתב שם טומאה אלא על הודאי אמאי אסורה
(סד.) אי ר' ישבב טעמא
ואפי' ילוד לאחר שקדשה
כעריות. דכתיב אל תטמאו בכל אלה (ויקרא יח): ביאתה או חליצתה
לביתה ולתרומה וי"ל דעשה ספק כודאי כדאמר בפרק כשם (ג"ז
דנפשיה קאמר ואפילו
החולץ כרבנן דאסרי
חייבי עשה או לאפוקי
אפי' כנס ולבסוף נולד:
וכו'. האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך
שם) אם נטמאה למה שותה ואם לא נטמאה למה נשקית מגיד לך
מר' סימאי קאתי תפשוט
אמר רב יהודה אמר
ונשאת ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה מתו אחיו של זה ואחיו של זה
הכתוב שהספק אסורה כודאי ולהכי ספק סוטה בעיא חליצה דדוקא
דטעמא דנפשיה קאמר
רב צרת סוטה אסורה
מדאמרינן לקמן פ' ר"ג
חולצין ולא מייבמין רבי שמעון אומר ביאתה או חליצתה מאחיו של
להחמיר עשה הכתוב ספק כודאי ולא להקל לפטרה בלא חליצה
טומאה כתיב בה כעריות
(נג.) אין לאחר ביאה כלום
פירוש דאפי' חליצה לא
ראשון פוטרת היא לכתחלה את צרתה שהרי היא כשאר נשים לגבי
(ז) ולמאי דפרישית לעיל (דף ג: ד"ה לפי) דלמסקנא דשמעתין טומאה
בשתי יבמות ומוקים לה
בעיא ממאי מדפרכינן
יבם דלא קנסוה רבנן מיבם דודאי שריא ליה שאנוסה היתה
כעריות כתיב בה דאמר רב היינו במקום לאו ניחא דההוא טומאה
כר' עקיבא דאמר אין
בריש מכלתין ולרב אסי
קדושין תופסין וכו' ואי
ליתנהו ואם היתה צריכה
ששמעה שמת. אלמא נבעלה תחת בעלה שריא צרתה לייבם ואפי'
לא כתיבא אלא על ודאי נבעלה אבל מ"מ קשה כיון דסוטה ודאי
(ד)
סבר ר' עקיבא קדושין
[חליצה] אליבא דרב מאי
רבנן לא פליגי אר"ש אלא בדידה אבל בצרתה מודו: סוטה דאורייתא.
חשיב לה רב כערוה א"כ סוטה ספק הוה לה ליחשב כספק ערוה
תופסין בחייבי עשה אמאי
קושיא והא קתני במתניתין
וא"כ היכי פריך ותתייבם ייבומי: רבי שמעון אומר ביאתה או
שזינתה והתורה אסרה בה: ואת אמרת לי סוטה דרבנן. דהא
מ)
אין לאחר ביאה כלום הלא
פטורות מן החליצה ועוד
ליכא רק עשה דבית א'
דהא אותביה רב יוסף מהא
חליצתה כו'. וא"ת ואמאי לא מקשה מת"ק דאמר אחיו של זה ואחיו
מדאורייתא שריא שניסת ע"פ ב"ד בעד אחד ואנוסה היא ורחמנא
הוא בונה כדפ"ה הכא:
דתנן נכנסה עמו לחורבה
של זה חולצין ולרב לא בעינן חליצה וי"ל דהא אתי ליה שפיר דחולצת
שריא דכתיב (במדבר ה) ועד אין בה תרי אלא אחד [סוטה ב:] והיא לא נתפסה
ב) וא"ת א"כ למה לי קרא
ושהתה כדי טומאה אסורה
אסורה הא נתפסה מותרת ורבנן הוא דגזרו בה כי היכי דתידוק שפיר
דמדאורייתא בעיא חליצה דסוטה דרבנן היא ולא פריך מר' שמעון
לר' יוחנן דבית א' בונה
לביתה ובתרומה ואם מת
ואינו בונה ב' בתים דמלא
חולצת ולא מתייבמת ש"מ
שמת בעלה עד שלא תנשא: ודקארי לה מאי קארי לה. הא לא אמר
אלא משום דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון והיה לנו לאוסרה
יבנה נפקא דאינו בונה
דאליבא דרב אינה חולצת
רב אלא בסוטה דאורייתא דכתיב בה טומאה: קסבר. האי דפריך
להתייבם וא"ת ודלמא ר' שמעון לא קאמר אלא דבדיעבד פוטרת
צרתה. וי"ל דסד"א דמייבם
מיהו רב יוסף ס"ל דצריכה
כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ואי סוטה דאורייתא היא וצרתה
צרתה אבל לכתחלה לא ואמר ר"י דבדיעבד מודה ת"ק דלא
לא מייבמה אבל מחלץ
חליצה אפי' סוטה ודאית
חלצה להכי איצטריך לא
כיון דאילו איתיה לבעל
אסורה הכי נמי הוו אסרי רבנן צרה מייבום ומצרכי לה חליצה:
אשכחן דפליגי והא דלא נקט אחיו של ראשון רצה חולץ רצה מייבם
א)
יבנה דאפילו מחלץ נמי
בעיא גט השתא נמי תבעי
נכנסה עמו. המקנא לאשתו ואמר לה אל תסתרי עם איש פלוני:
דמשמע לכתחלה אמר ר"י דמילתא אגב אורחיה קמ"ל דאע"ג
לא חלצה. ועי"ל דר' יוחנן
חליצה והכי שמעינן ליה
לביתה. לבעלה שמא זינתה שרגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה ואם
סבר דאצטריך בית א' הוא
דאיכא צרה דשייך בה ייבום טפי אפ"ה ביאתה או חליצה שלה פוטרת
לרב יוסף בפ"ק דסוטה
בונה לייתר קרא דלא יבנה
ורב יוסף לא שני ליה
כהנת היא אסורה בתרומה כדיליף במסכת סוטה (דף כח.) נטמאה
לכתחילה צרתה דס"ד דלא פטרה דנראה כאשתו דשני וא"ת לרב
לנתוקה מכרת דאשת אח
בין סוטה ודאית לספק
חסדא שרוצה לדקדק דסוטה דאורייתא שריא תקשי ליה מתני' דפרק
נטמאה ונטמאה [במדבר ה] ג' פעמים אחד לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה:
ולאוקמי אלאו. ומ"ד בכרת
סוטה דתרוייהו טומאה
כריש לקיש כדפרי' דסבר
ולא
קמא דסוטה (דף ב. ודף ו. ושם) דמייתי בסמוך דספק סוטה אינה
כתיב בהו וכיון דסוטה
דלא מיירי מן הצרה. עוד
מספק בעיא חליצה משום
מתייבמת וי"ל דהוה אמינא דהא דקתני שאין מתייבמת היינו מדרבנן אע"ג דהתם מוכח דאסירא מדאורייתא מכל מקום מכח משנה
פי' ר"ם מ"ד בכרת כריש
דאיתיה לבעל בעיא
עצמה אין להוכיח עליו כלום ועוד אמר רבי יצחק דדוקא לרב פריך דמשוי ליה כערוה לסוטה דאורייתא ופטורה אף מן החליצה
לקיש משום שיש לנו לעשות
גיטא הכי נמי בסוטה
פטור דצרה בביאת חברתה
ודאית בעיא חליצה וקי"ל
ולכך בסוטה דרבנן סברא היא דיש לאוסרה להתייבם אבל בההיא דסוטה דספק סוטה חולצת אין תימה אם נאמר דבסוטה דרבנן
כמו פטור דצרה בחליצת
דסוטה ודאית לא בעיא
אפילו מתייבמת ועוד פירש רבינו יצחק דלרבי שמעון אסורה להתייבם לכתחלה מדקתני סיפא ואין הולד ממזר דאי שרי לייבם
חברתה והיכא דמפטרה
חליצה טומאה כתיב בה
לכתחלה פשיטא דאין הולד ממזר ועוד בירושלמי קורא לההיא דרבי שמעון חליצה פסולה ואם היתה מותרת להתייבם חליצה
הצרה בחליצת [חבירתה]
כעריות אבל גבי ספק
אמרינן לעיל דהוי בכרת
סוטה לא כתיב בה
כשרה היא ופריך מהא דקאמר ר"ש דפוטרת צרתה דכיון דאמר בסוטה דאורייתא דלאו בת חליצה וייבום היא בסוטה דרבנן אין
כמו כן אמרינן הכא
טומאה ובעיא חליצה
לחליצה להועיל לפטור צרתה וכ"ת ממה נפשך תועיל דאם חשיבא כסוטה גמורה צרתה נמי לא בעי חליצה ואי לא חשיבא כסוטה
דמיפטרה בביאת חברתה
א"כ שפיר פטרה צרתה דמסתבר ליה להש"ס
דכיון דדמיא לסוטה דאורייתא חליצתה כמאן דליתא ואין לה
לפטור צרתה:
[דהוי בכרת] דחליצה ויבום
א) גירסת רבינו הוא כגירסת
א' הם:
תוס' דגרסי מאן אחין אחין
לרבות
הנולדים.
א) צ"ל להכי איצטריך בית אחד הוא בונה וכו' דאפילו מחלץ לא חלצה.