האשה רבה פרק
עשירי יבמות
צב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כל
קלא דבתר נשואין לא חיישינן. י"מ דוקא דיצא הקול שתחלת
כל קלא דבתר נשואין. כגון כהן שנשא אשה ואח"כ יצא עליה קול
מא א מיי' פ"י מהלכות
א) גיטין פא. פח: פט:,
ב) [סנהדרין ו:], ג) [צ"ל
גירושין הלכה כ
גרושה או זונה: כיון דאתאי לב"ד ושרינן לה. הואיל והוצרכה לבא
הנשואין היו באיסור דלקלא כי האי לא חיישינן דמדעבד
אלעזר], ד) רש"ל,
ופי"ז מהלכות איסורי ביאה
לב"ד להתירה אלמא בחי הוה מספקינן ליה קודם נשואין והלכך כמי
נשואין מסתמא דיקו בה במלתא ושקר הוה אבל במאי דהוה אחר
ה) [תוספתא פי"א],
הלכה כ טוש"ע אה"ע
הורו בית דין ששקעה חמה.
שיצא הקול מאותה שעה דמי קמ"ל:
נשואין אסרינן שפיר בקלא
ולפי זה אתי שפיר ההיא דרוכל דלעיל
ו) [לקמן צג:], ז) גיטין פט:
סימן מו סעיף ח וסימן קנו
לעיל פח:, ח) [לעיל י: וש"נ
סעיף ה:
בשבת והתירו לעשות מלאכה: אין זו
(דף כד:) ואר"י דאי איפשר לומר כן
❖
מב ב מיי' פ"ה מהל'
ותוספתא פי"א],
הוראה. לסמוך עליה ולפטור יחיד
דבהדיא אמרינן בגיטין (דף פא. ושם)
כל קלא דבתר נשואין לא חיישינן מהו
א
א)
שגגות הלכה ה
שעשה על פיהם או אם עשו צבור על
דבכל ענין לא חיישינן גבי כתב גט
ופי"ד שם הלכה ג:
דתימא הואיל ואתאי לבי דינא ושרינן
(א)
מג ג ד מיי' שם פי"ד
פיהם אין מביאין פר כשאר העלם
לאשתו והיא יושבת ומשמשתו תצא
תורה אור השלם
כקלא דקמי נשואין דמי ותיתסר קמ"ל: ניסת
הלכה ג:
דבר אלא כל אחד כשבה או שעירה
והדבר צריך בדיקה ופריך עלה והאמר
מד ה ו ז מיי' שם פ"ה
1. אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא
ע"פ ב"ד תצא וכו': אמר זעירי ב ליתא למתני'
שאין זה העלם דבר אלא טעות
רב אשי כל קלא דבתר נשואין לא
הלכה ג:
יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה
מדתני בי מדרשא דתני בי מדרשא הורו
מה ח מיי' פ"ג מהל'
ג
מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי קָדֹשׁ
כסבורים שבא בעולם דבר שלא בא
חיישינן וההיא דרוכל דלעיל כדפי' לעיל
יבום הלכה יט סמג
(דף כד: ד"ה אמר): ואמרו לה מת
הוּא לֵאלֹהָיו:
בית דין ששקעה חמה ולבסוף זרחה אין זו
❖
דהא לכ"ע גליא השתא דטעות הואי.
לאוין פג טוש"ע שם סימן
ויקרא כא ז
הוראה אלא טעות ורב נחמן אמר הוראה היא
קנט סעיף ב:
והכא נמי דמתני' טעות היא כסבורים
בעליך והדר מת בנך כו' הולד הראשון
מו ט מיי' שם הלכה יט
והאחרון ממזר. אמר ר"י דראשון
א"ר נחמן תדע דהוראה היא דבכל התורה
שמת והנה בא בעלה והכל רואים
סמג שם:
הגהות הב"ח
אלא אעד סמוך: תדע דהוראה היא.
היינו לפני שמועה והאחרון אחר
מז י טוש"ע שם סימן יז
כולה עד אחד לא מהימן והכא מהימן מ"ט
(א) גמ' ושרינן לה כקלא:
סעיף נז:
שמועה כי ההיא דסיפא כדמפרש
ע"י הוראת ב"ד היא ניסת ועלייהו
לאו משום דהוראה היא אמר רבא תדע
מח כ מיי' פ"י מהלכות
(ב) שם דאמרה אתון הוא
בגמ' דאין לפרש דלמסקנא דגמ' הוי גירושין הלכה ו סמג
תליא ולא אעד דהא בכל התורה עד
דשויתוני
דטעות הוא דאילו הורו ב"ד בחלב ובדם
פנויה:
דהכא מבעל ראשון ומבעל אחרון
אחד לא מהימן והכא מהימן דתורה
(ג) רש"י ד"ה כ"ש אלמנה
עשין נ טוש"ע שם סעיף
להיתירא והדר חזו טעמא לאיסורא כי הדרי
לכהן גדול דלהכי:
נח וסימן קנ סעיף א:
דהיינו מיבם דקנסו נמי לאוסרה איבם
לא האמינתו והם האמינוהו ועבדינן
מט ל מיי' פ"ג מהל'
(ד) ד"ה האי תנא וכו'
ואמרי להיתירא לא משגחינן להו ואילו היכא
אפומייהו: מאי טעמא לאו משום
דהא ע"כ האי ממזר דהכא מדאורייתא
יבום הלכה יט:
ממזר מהן הס"ד ואח"כ
דאתא עד אחד שרינא אתו תרי אסרנא כי
נ מ מיי' שם סמג לאוין
דהוראה היא. וכשהורו שחלב הקיבה
קאמר כמו שאפרש ומיבם לא הוי
מ"ה הך תנא דבי ר"ע
הוא וכו' דקורבא הוא
פג טוש"ע שם סימן
הדר אתא עד אחרינא שרינן לה מ"ט לאו
ממזר מדאורייתא אפילו לר"ע דמשוי
מותר דאיעלם מינייהו וסמוך אדעתייהו.
❖
דהוי ממזר: (ה) תוס' ד"ה
קנט סעיף ב:
והכא נמי אדעתייהו הוא דסמוך
זנות יבמה כזנות דאשת איש לאוסרה
משום דטעות הוא ואף ר' אליעזר סבר דטעות
אבל וכו' דכל עריות שאמרו
דאמרי כל אשה דייקא ומינסבא ונמצא
איבם דאפילו אשת איש לא מיתסרא
פוטרות צרותיהן נישאו
הוא דתניא ר' אליעזר אומר יקוב הדין את
ב) ד
❖
אין:
דטעו בהוראתן דהא לא דייקא
מדאורייתא ע"י טעות ואפילו מדרבנן
תוספות ישנים
ההר ותביא חטאת שמינה אי אמרת בשלמא
ואינסבא: חזו טעמא. טעם מובהק:
לא מיתסרא איבם הכא למאי דמוקי
שיש להם לשון המלכות
דטעות הוא משום הכי מתיא קרבן אלא אי
וכי הדר אמרי להיתירא. בטעם שאינו
לה לקמן (דף צד.)
בתרי ותרי ובעידי
כדאמרינן התם שהיה
מוסף רש"י
אמרת דהוראה היא אמאי מתיא קרבן ודלמא
מספר קומי. תימה למה
מובהק מי משגיחין בהו: אתו תרי
הזמה וגט נמי לא בעי' מאותו מן
כל קלא דבתר נשואין
אין אנו כותבים עתה לשני
קסבר ר' אליעזר יחיד שעשה בהוראת ב"ד
ואסרוה. הרי טעם ברור: כי הדר
השוק אם מתחלה נשאת בשני עדים
לא חיישינן. אע"פ
המלך ואנו כותבים לבריאת
חייב א"כ מה יקוב הדין את ההר: הורוה ב"ד
עולם. ויש לומר משום
ששנינו בהמגרש (גיטין
אתא עד. אחד ואמר עכשיו מת שרינן
כמו שהיתה מותרת לבעל אם היה
שהורגלו בשטרות לבריאת
פח:) דחיישינן לקלא, דתנן
להנשא כו': מאי קלקלה ר' אליעזר אומר אבל
חכמים אומרים אין
לה: מ"ט לאו משום. דאמרינן עד
קיים:
ג)
עולם הורגלו נמי בגיטין:
יצא שמה בעיר מקודשת
ממזר מיבמה. וא"ת הא משמע
קמא אטעיין והאי בתראה מהימן דאי
זינתה ר' יוחנן אמר אלמנה לכהן גדול גרושה
לפלוני מקודשת ואסורה
והאחרון אינו ממזר. וא"ת
ה
לינשא לאחר, עד שיתן לה
ואמאי אינו ממזר כדלעיל
קמייתא הוראה היא דאדעתין סמכי
בגיטין דאפי' לרבנן הוי ממזר מיבמה
וחלוצה לכהן הדיוט מאן דאמר זינתה כל
אותו פלוני גט, הני מילי
מטעם קנס דהא לעיל
מכי חזינן טעמא על ידי השנים הללו
לשוק דבפרק הזורק (גיטין דף פ: ושם)
כשיצא הקול קודם שתנשא
אמרינן דכי נתגרשה מן
שכן אלמנה לכהן גדול מאן דאמר אלמנה
דלא אורינן שפיר היכי מצינן למיהדר
בעי הש"ס אמשנה דכל עריות
לאחר אבל יצא לאחר נשואין
הראשון הוי ממזר מן השני
לכהן גדול אבל זינתה לא מ"ט [דאמרה]
ד)
לא חיישינן ליה (גיטין פא.),
מטעם קנס וי"ל דר"ל הכא
לדעתין קמייתא: יקוב הדין את ההר.
שאמרו (ה) צרותיהן מותרות נישאו
אינו ממזר מדאורייתא אבל
לאוסרה על בעלה ולא
אתון הוא (ב) דשויתין פנויה תניא כוותיה דר'
בניסת ע"פ ב"ד לא אמרינן ע"פ ב"ד
אין זינו לא לימא תיהוי תיובתא
מדרבנן הוי ממזר:
להצריכה גט מבעל הקול,
יוחנן הורוה ב"ד להנשא והלכה וקלקלה
הוא ומפטרא אלא הולכין אחר עומק
לרב המנונא ובנישואין דוקא משום
ה)
שאם אתה מצריכה גט
ונתקדשה ובא בעלה
נמצאת אוסרה על זה,
מותרת לחזור לו. וה"ה
כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן
דמיחלפא
הדברים ואמרינן טעותא הוא דאעד
דשריא לשני אם גרשה
דמחזקת לקלא ונמצא זה
סמוך ותביא חטאת שמינה: א"כ מאי
הדיוט חייבת בקרבן על כל ביאה וביאה דברי ר' אלעזר וחכ"א קרבן אחד
בועל אשת איש וקיימא לן
הראשון דראשון ושני שוין
ו
יקוב כו'. מדתני הכי משמע דאי לא
כשם שאסורה לבעל כך
דכמו דחזיא לחזור לראשון
על הכל ומודים חכמים לר' אלעזר שאם נשאת לחמשה בני אדם שחייבת
ז
אם גרשה השני כך מותרת
אסורה לבועל (שם פט:)
בקרבן על כל אחד ואחד הואיל וגופין מוחלקין: מתני' ח האשה שהלך
מעיינין בה שפיר לפום ריהטא הוה
לחזור לשני אם גרשה
וכגון אם נשאת לכהן ויצא
פטר לה: כל שכן אלמנה לכהן (ג).
ראשון:
עליה קול שהיתה זונה או
בעלה ובנה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך ואח"כ מת בנך ונשאת
דלהכי לא שריוה: על כל ביאה וביאה.
גרושה, לא מפקינן לה
ואחר כך אמרו לה חילוף היו הדברים תצא והולד ראשון ואחרון ממזר אמרו
מיניה אלא בעדות ברורה
ו)ט
קסבר רבי אלעזר ביאות מחלקות
(שם פח:). אמרו לה מת
לה מת בנך ואח"כ מת בעליך ונתייבמה ואח"כ אמרו לה חילוף היו הדברים
וטעמא במס' כריתות (דף טו.): קרבן
בנך כו' ממזר. דבר
תצא והולד ראשון ואחרון ממזר: אמרו לה מת בעליך וניסת ואח"כ אמרו לה
חייבי כריתות הוא דאשת
אחד על הכל. הואיל ולא נודע לה
י
אח שיש לה בנים בכרת
קיים היה ומת תצא והולד ראשון ממזר והאחרון אינו ממזר: אמרו לה מת
בינתיים והויא לה כאוכל שני זיתי חלב
ז) כ
.
(לקמן צג:)
בהעלם אחד: מתני' ואחר כך מת
בעליך ונתקדשה ואחר כך בא בעלה מותרת לחזור לו אע"פ שנתן לה אחרון
בנך. ולא הוזקקה לייבום ונשאת
גט לא פסלה מן הכהונה את זו דרש רבי אלעזר בן מתיא ואשה גרושה
1
לשוק: ראשון ואחרון. מפרש בגמ':
מאישה ולא מאיש שאינו אישה: גמ' מאי ראשון ומאי אחרון אילימא לראשון
ממזר. וכר"ע מיתוקמא דאמר (לעיל
לפני שמועה ואחרון לאחר שמועה ליתני הולד ממזר משום דקבעי למיתני
דף מט.) יש ממזר מחייבי לאוין: קיים
סיפא אמרו לה מת בעליך ונשאת ואח"כ א"ל קיים היה ומת הראשון ממזר
היה. כשניסת: הולד הראשון. שהיה לה
בעודנו חי: גמ' אין ממזר מיבמה.
והאחרון אינו ממזר תנא נמי רישא ראשון ואחרון ממזר ת"ר ח) זו דברי ר"ע
שהיה אומר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין אבל חכמים אומרים אין ממזר
שנשאת לשוק בלא חליצה הואיל וליתה
מ
עליה אלא בלאו: האי תנא. וחכ"א
מיבמה ולימא אין ממזר מחייבי לאוין האי תנא הך תנא דר"ע הוא דאמר
אין ממזר מיבמה אלמא סבירא להו
מחייבי לאוין דשאר הוי ממזר מחייבי לאוין גרידי לא הוי ממזר אמר רב יהודה
דיש חייבי לאוין שהולד ממזר מהן (ד)
אמר
תנא דבי ר"ע היא דאיכא תנא בפרק
החולץ (לעיל מט.) אליבא דר"ע דאמר יש ממזר מחייבי לאוין דשאר דמחמת קורבה כגון אנוסת אביו לר' יהודה דאמר קאי עלה בלאו בפ' נושאין
(לקמן צז.) וכגון נושא את חלוצתו דקאי עלה בלא יבנה (דברים כה) ולאו דקורבא הוא הוי ממזר: מחייבי לאוין גרידי. כגון יבמה לשוק ודומה לה:
בעניותינו