צב:
האשה רבה פרק עשירי
יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בעניותינו. מתוך
פי' המקרא: אי
עניות דעתנו שאין אנו יודעים
דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים או דלמא נישאו וה"ה זינו
נא א מיי' פ"ד מהל'
א) לעיל יג: [וע"ע לקמן צו.
ונזכר לעיל מט:], ב) [חלה
אישות הל' יד סמג
ללאו הוא דאתא. הרי היא כשאר חייבי לאוין ותפסי בה קדושין:
ומסייע לרב המנונא א"כ בעי למימר דההיא משנה אתיא כרבנן דלר'
עשין מא טוש"ע אה"ע
פ"ב מ"ז כתובות יא. לו:
אם היה יבמה כהן. וזו נישאת לשוק בעד אחד או בשני עדים שאמרו
עקיבא הא ודאי אסורה ליבם אפילו מאן דלית ליה דרב המנונא
סימן מד סעיף ז:
לט: גיטין נה: סוטה טו.
נב ב מיי' פ"ב מהל' יבום
כדמוכח בסוטה בפרק היה מביא (דף יח: ושם) ובההיא משנה קתני
לה מת בעליך ואחר כך מת בנך ואמר שמואל בעיא גט וכיון דיהיב
ב"ק לח. לט. ע"ז ב: נדה
ד:], ג) לעיל פא. לקמן צה.
הלכה יט סמג לאוין
כל הדרכים האלו בה אלמא הוי ממזר
לה גיטא מיפסלא על היבם שהוא
צו. גיטין פ: סוטה יח:,
פג טוש"ע שם סימן קנט
אמר רב מנין שאין קדושין תופסין ביבמה
כהן משום גרושה: חולץ לה. יבם
לרבנן מיבמה ואר"י דהתם הוי ממזר
א)
ד) ב"מ טז: קדושין סב.
סעיף א:
ושריא לבעלה: והותרה לו. ליבם:
נג ג שם סעיף ב: מדרבנן משום דמיחלפא באשה שהלך
כתובות נח:, ה) [ב"מ יז:
שנאמר לא תהיה אשת המת החוצה לאיש
1
נד ד מיי' פ"ז מהלכות
מכות כא: ועי' תוס' ב"מ
נשואין יש בה. קס"ד לענין גט דאם
בעלה אבל מתני' משמע ליה דהוי
זר לא תהא בה הויה לזר ושמואל אמר
שם ד"ה אי לאו], ו) [לעיל
אישות הל' טו סמג
ניסת לזר שאמרו לה מת בעליך ואח"כ
❖
ממזר מדאורייתא מדקתני סיפא אמרו
י: וש"נ], ז) [ע"א],
בעניותינו צריכה גט מספקא ליה לשמואל
עשין מח טוש"ע שם סימן
בנך צריכה גט: בזנות. דהוי כזנות
לה מת בעליך ונשאת כו' והאחרון
מ סעיף ו [ע"ש מ"מ
האי לא תהיה אשת המת אי ללאו הוא דאתא
❖
וכ"מ]:
אינו ממזר ואי רישא ממזר מדרבנן
ומיתסרא איבם כרב המנונא. ורב אשי
אי דלא תפסי בה קדושין הוא דאתא אמר ליה
תורה אור השלם
האחרון אמאי אינו ממזר דכי היכי
דאמר לעיל נותן לה שני גט והותרה
רב מרי בר רחל לרב אשי הכי אמר אמימר
1. כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו
לו לית ליה דרב המנונא: כדאמר
דקנסוה גבי בעל ה"נ קנסי לה לגבי
תוספות ישנים
אהלכה כוותיה דשמואל אמר רב אשי השתא
וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין
מעיקרא. נשואין יש בה לענין גט
בועל דאפילו אחר שמת בעלה או
יבמה קדושין אין בה. פ"ה
לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת
דאמר אמימר הלכתא כוותיה דשמואל אם
גירשה אסור בה והולד ממזר ממנו
ולאו משום דקדושי נינהו אלא משום
דאם נתקדשה אינה צריכה
הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ
גט נשואין יש בה דאם
ואי מיירי בנשאת בעדים ולכך לא
דאי מפקעת לה בלא גט אתי למימר
היה יבמה כהן חולץ לה ושריא ליה איתגורי
יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ
נשאת צריכה גט. ותימה
לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ:
קנסוה א"כ ברישא למה קנסו לגבי
נמי באשה שהלך בעלה למדינת הים
❖
איתגר א"כ מצינו חוטא נשכר אלא אם היה
א"כ מאי פריך אי קדושין
ב)
ב
דברים כה ה
יבמה ואין להקשות כיון דלרבנן נמי
וניסת ע"פ ב"ד בעד אחד תצא בלא
אין בה להצריכה גט נשואין
יבמה ישראל נותן לה שני גט והותרה לו
נמי אין בה אשת איש תוכיח
הוי ממזר מיבמה מדרבנן היכי קאמר
גט אבל נתקדשה לא בעיא גיטא דהא
אמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב
דבנתקדשה לאחר לא בעיא
גליון הש"ס
לעיל סוף פ"ק
אשת איש גופה שנתקדשה על פי ב"ד
בני צרות
(דף טו: ושם)
גט ובנשאת צריכה גט
יבמה קדושין אין בה נשואין יש בה אי
בעד אחד תצא בלא גט כדתנןז) אע"פ
מעיד אני לכם שהם כהנים גדולים
גמרא אמר רבי ינאי
כדאמרינן בריש פרקין וי"ל
קדושין אין בה נשואין נמי אין בה אימא
דקא פריך אהא דקאמר
בחבורה נמנו וגמרו כו'.
שנתן לה האחרון גט לא פסלה מן
אפי' לב"ש שהיו בני יבמה לשוק דהתם
❖
נשואין יש בה לאוסרה על
כעין זה מכות כא ע"ב:
קדושין ונשואין אין בה ואיבעית אימא מאי
הכהונה: נמנו וגמרו כו'. דדרשינן
שלא נשאת בטעות אלא בהוראת ב"ד
היבם משמע אבל בענין
לא תהיה לא תהא בה הויה: אינה
ואין עומדת לצאת כלל דלא שייך טעמא
נשואין יש בה בזנות כדרב המנונא דא"ר
אחר לא מתסרא על היבם
א"כ אם זנתה לא מתסרא
מקודשת. כיון דהשתא לא תפסי בה
דמיחלפא באשה אלא דוקא בנשאת
הגהות הב"ח
המנונא ג)שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה
ולהכי פריך אי קדושין אין
בטעות שעומדת לצאת ובירושל' מוקי
קדושי לקמיה נמי לא תפסי דאין אדם
(א) רש"י ד"ה מי משכחת
בה לאוסרה על היבם וגם
ואי בעית אימא לעולם כדאמרן מעיקרא
מקנה דבר שלא בא לעולם: מי
וכו' אלא משום דאין
לההיא דגיטין כר' עקיבא ואמר ר"י
זנות אין בה רק נשואין לבד
קדושין אין בה נשואין יש בה דמיחלפא
ג
אדם מקנה דבר: (ב) תוס'
א"כ נשואין נמי אין בה
משכחת מרגניתא. אי לאו דאמרי לך
דירושל' אתי כלישנא קמא דרב גידל
לאוסרה על היבם ונהי
ד"ה (בעמוד הקודם) אבל
באשה שהלך בעלה למדינת הים $ א"ר ינאי
דבסמוך דאמר יבמה קדושין ונשואין
לא הוית מסיק אדעתיך דטעמא משום
דבאשת איש מתסרא
כו' דסלקא דעתך אמינא
בחבורה נמנו וגמרו אין קדושין תופסין
בנשואין שאני אשת איש
הואיל ואמר ר"ע יש ממזר
אין בה דנשואין נמי לא אסרי לה איבם
דלא תפסי בה קדושי השתא הוא
מיבמה חיישא לקלקולא
דמתסרא גם בזנות. וא"ת
ביבמה אמר ליה רבי יוחנן רבי לא משנתנו
דלית ליה דרב המנונא וכיון דבמזיד
אלא (א) דאין מקנה דבר שלא בא
ואמאי פשיט ליה דזנות
משמע כצ"ל וכן בסמוך:
היא זו דתנן האומר לאשה הרי את מקודשת
בזנות לא מיתסרא בנשואי שוגג נמי
לעולם ואפילו יש בידו לעשות עכשיו:
(ג) בא"ד כיון דרגילות
ונשואין שוין הלא בגיטין
ד)
הוא: (ד) ד"ה נותן וכו'
דייק תלמודא נישאו אין זינו
אמר ליה ריש לקיש. לרבי יוחנן:
לא גזרו וליכא למגזר שמא יאמרו חלץ
לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי לאחר
חוטא נשכר ודוקא
לא משמע דפשוט לתלמודא
זה ונשא זה נמצא מחזיר חלוצתו דהא
שאשתחרר לאחר שתשתחררי לאחר שימות בעליך לאחר שתמות אחותיך
נתקדשה אבל אם נשאת:
שלא להשוותם וי"ל דסוגיא
אפילו באשה לא חיישינן להכי אלא
(ה) בא"ד את"ל
דהכא אתיא כמסקנא
או לאחר ד שיחלוץ ליך יבמיך אינה מקודשת א"ל ה) אי לאו דדלאי לך חספא
❖
דכשנשאת במזיד:
דהתם: קדושין ונשואין אין
משום קנס דהא בנתקדשה מותרת
מי משכחת מרגניתא תותיה א"ל ריש לקיש אי לאו דקלסך גברא רבה
בה לאוסרה איבם ואי תקשי
לחזור לו ולא חיישינן להכי משום דלא
הכונס יבמתו וכו' תצא מזה
הוה אמינא לך אנא ו) מתניתין רבי עקיבא היא דאמר אין קידושין תופסין
קנסינן לה ולא חיישינן נמי להאי לישנא
ומזה וכל הדרכים האלו בה
מוסף רש"י
בחייבי לאוין ואי ר"ע כי אמר לה לאחר שיחלוץ ליך יבמיך ליתפסי בה קידושי
וי"ל דהשתא נאמר כמו
דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת
מנין שאין קדושין
שאמר ר' ירמיה בירושל'
דהא שמעינן ליה לרבי עקיבא דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דתנן
הים ולהאי לישנא על כרחך ההיא
תופסין ביבמה. יבמה
דההיא כר' עקיבא אבל
קונם
דהזורק (גיטין דף פ: ושם) כר"ע והא
רבנן לא אמרי תצא מזה
שלא חלצה, מנין אם
ומזה אלא זה חולץ וזה
נתקדשה לשוק שאין
דאמר לקמן (דף צד.) בסוגיא דעד אחד ביבמה מהו לר' עקיבא איצטריך דס"ד (ב) הואיל ואמר רבי עקיבא יש ממזר מיבמה חיישינן לקלקולא
מקיים: ואיבעית אימא
קדושין תופסין בה, אע"ג
(ודייקא) משמע דלרבנן ליכא קלקולא בנשאת לשוק בשמועת טעות לאו משום דרב המנונא ולאו משום דמיחלפא ע"כ ההיא סוגיא לא אתיא
לעולם כדמעיקרא דקדושין
דחייבי לאוין בעלמא דליכא
וזנות אין בה ואי תימא א"כ
כרת תפסי בהו קדושין
כסתמא דהש"ס דגיטין אלא כלישנא קמא דרב גידל וכירושלמי אי נמי פשיטא להו כיון דרגילה ההוא דסניא ליה טפי מדרחמא ליה סברא
(ג)
(לעיל יג:) לא תהא בה
נשואין נמי אמאי יש בה
דלא חיישינן אלא אקלקולא דאורייתא אע"ג דבעלמא חיישינן אקלקולא דרבנן תדע דהא מסיק דאפילו לקלקולא דאורייתא לא חיישינן הלכך אין
הויה. אינן תופסין (שם)
משום דמחלפא באשה
.
תימה אי לא איצטריך ליה לאשמועינן דאקלקולא דרבנן לא חיישינן ונראה לר"י כתרי לישני בתראי דרב גידל דהולד ממזר לרבנן כסוגיא דגיטין
שומרת יבם שזינתה.
שהלך בעלה למדינת הים
אבל בזנות לא שייך למימר
כשהיא שומרת יבם, אסורה
(דף פ: ושם) אע"ג דליתא לדרב המנונא כדאמרינן בסוטה (דף יח: ושם) מ"מ מטעם דמחלפא הוי ממזר מדרבנן ואפילו אם תמצא לומר
דזנות לא שכיח וא"ת ולמה
ליבמה. כאשה שזינתה תחת
דהלכתא כלישנא קמא דרב גידל וכירושלמי דלרבנן לא הוי ממזר מ"מ תצא וכן פסק ר"ח ורב אלפס דאפי' יש לה כמה בנים תצא ואפי' לרבנן
לי למימר דמחלפא באשה
בעלה שאסורה לבעלה
וכן יש בירושלמי דמוקי מתניתין דגיטין כר"ע אבל חכמים אומרים אין ממזר מיבמה אבל לצאת תצא ובשיש לה בנים איירי דהא קאמר התם
שהלך בעלה למדינת הים
(סוטה יח: וכעי"ז לעיל
פא.). לאחר שיחלוץ
תיפוק לי דכי היכי דאשה
תצא מזה ומזה ושלשה עשר דבר בה ודלא כה"ג דמחלקי בין יש לה בנים לאין לה בנים ויש ספרים שכתוב בהם לקמן כל לשון ה"ג:
אמר רב מנין שאין קדושין תופסין ביבמה. אפילו לרבנן דרבי עקיבא דכרבנן סבירא ליה לרב מדמכשיר עובד כוכבים ועבד הבא על בת
ליך יבמך. קסבר האי
שהלך בעלה למדינת הים
תנא אין קידושין
אסירא לבעלה גזרה שמא
ישראל בהחולץ (לעיל דף מה. ושם) ולרבי עקיבא הוי ממזר כדאמרינן בפ' עשרה יוחסין (קדושין עה:) ולקמן נמי בשמעתין דאמר ר' ינאי
תופסין ביבמה לשוק
יאמרו גירש זה ונשא זה
(קדושין סב.). אינה
ה"נ יש לגזור שמא יאמרו
נמנו וגמרו שאין קדושין תופסין ביבמה אמר ליה רבי יוחנן רבי לא משנתינו היא זו כו' ודחי הא מני ר"ע היא מכלל דאיהו אמר אפילו אליבא
מקודשת. דהוה ליה
חלץ זה ונשא זה ונמצא
דרבנן והא דקתני לעיל זו דברי רבי עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין משמע דבהכי תלוי מה שהוא ממזר ביבמה פירשתי בסוף
מחזיר חלוצתו וי"ל דבאשת
דברים שלא באו לעולם
אי
החולץ (לעיל מט. ד"ה הכל): ללאו הוא דאתא. פר"ת אי ללאו גרידא הוא דאתא אי לקדושין דלא תפסי נמי הוא דאתא ולעיל פירשתי (שם):
איש לא אמרינן הך טעמא
ועכשיו אין בידו לקדשה
נותן לה שני גט והותרה. אר"ת דאיירי שנתקדשה ולא נישאת ודוקא היכא דבעי יבם לייבומי הוא דאסירא לשני אבל אי לא בעי לייבומי
(שם). דדלאי. הגבהתי
אלא משום דזנות אסירא
באשת איש ועבדינן שוגג
.
(מכות כא:)
חולץ לה ושריא ליה להאי שקידשה דבקדושין לא קנסינן אפי' באשת איש אלא דוקא כשניסת דעבדה איסורא וכי היכי דמותרת לחזור לו
כמזיד אבל הכא ביבמה
דאין זנות אוסר [כדבעי
מותרת נמי למקדש אם מת הבעל או גירש וכ"ש הכא ביבמה דשריא למקדש וכן הורה ר"ת הלכה למעשה באשה שלא ידעה שהיה לה יבם
למימר נשואין יש בה אבל
ונתקדשה והתירה למקדש אחר חליצת היבם והא דפריך הכא איתגורי איתגור היינו משום דקאמר חולץ לה יבם ושריא לבעלה דמשמע חולץ
זנות אין בה דלית ליה דרב
בעל כרחו שכופין אותו אע"פ שברצונו היה מייבם אילו לא קדשה ומש"ה פריך איתגורי איתגור אבל אם מדעתו היה חולץ היתה מותרת לו ואין
המנונא] א"כ אין לנו למגזר
הך גזרה דפרישית דאין
זה איתגורי איתגור והא לא איצטריך ליה לרב אשי לאשמועינן וא"ת והשתא נמי מאי קמ"ל דקאמר נותן שני גט דלאשמועינן דבעיא גט
להצריכה גט לאוסרה אלא
לא איצטריך דכבר פסק אמימר בהדיא הלכתא כשמואל ואר"ת דקמ"ל שכופין אותו ליתן גט כדי שלא יהיה חוטא נשכר (ד) אבל אם נשאת
משום דמחלפא באשה
❖
אפילו רצה היבם לחלוץ אסורה לבעלה ותצא מזה ומזה כדמסיק בירושלמי דיבמה שנשאת בלא חליצה תצא ולא אמרי' זה חולץ וזה מקיים ומתני'
שהלך בעלה למדה"י:
דהזורק (גיטין דף פ.) קתני ביבמה לשוק תצא מזה ומזה אפילו בנשואי טעות וכ"ש בנשואי מזיד דקנסינן לה טפי ואפילו את"ל (ה) בכשנשאה
במזיד לא שייך למגזר ולמיקנסיה כי היכי דלא קנסינן ליה בזינו משום דנשואי מזיד לא שכיחי כמו זנות מ"מ לא מיסתבר לאוקמי הך מילתא
תוס' חד מקמאי
בנשואי מזיד דלא איירי הגמרא בהכי ומיהו מצינו חוטא נשכר משמע קצת דבמזיד איירי ומתוך פירוש הקונטרס משמע דאיירי בניסת דפירש
אמר רב יהודה אמר רב
בסמוך דרב אשי דהכא לית ליה דרב המנונא ור"ח פסק כהלכות גדולות דאפי' נתקדשה תצא מן המקדש וכדברי ר"ת נראה לר"י עיקר:
יבמה קדושין אין בה
אין
נישואין יש בה דמיחלפה
באשה שהלך בעלה למדינת הים. פי' קדושין אין בה ומותרת לחזור ליבם (לו) נישואין [יש בה] ואסורה לחזור ליבם דמחלפה באשה אחרת שהלך בעלה למדינת הים כלומר כי היכי דגזרינן באשה שהלך בעלה למדינת
הים שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצא מחזיר גרושתו ה"נ ביבמה גזרי' שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה ונמצא מחזיר חלוצתו וכיון שפסק הרב אלפס דאפי' כשנשאת על פי עדים אסורה לחזור לו דלא עבד עובדא א)
במגו אנוסה וצריכה גט מראשון דאי הוה אמר מינס אניסה (ליה) [לא] צריכה הימנו גט ה"נ ביבמה ל"ש נשאת ע"פ ע"א כדפסק הרב אלפס שפסק דע"א ביבמה מהימן ול"ש נשאת ע"פ (ע"א) [שני עדים] אסורה לחזור
לו ויש שמפרשים בכל יבמה שנשאת לשוק ואע"פ שלא נשאת לו ע"פ
ע"א ולא ע"פ ב"ד אסורה לחזור לו
אע"פ שלא נשאת לו
גזרה משום אשה שהלך בעלה למדינת
הים דלא מיחזר כלל:
א) נראה דצ"ל דלא עבד עובדא כוותיה דרב דמינס אניסה אלא צריכה גט מראשון וכו'.