האשה רבה פרק
עשירי יבמות
צג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין
צריך להפר. במעלה לה מזונות ומעה כסף איירי ולכך אין
קונם שאני עושה לפיך. אשה שאמרה לבעלה מה שאני עושה מלאכה
נה א ב מיי' פי"ב מהל'
א) כתובות נט. סו. ע.
נדרים פה. קדושין סג.,
נדרים הלכה י סמג
יהא אסור לפיך בקונם: אינו צריך להפר. דכיון דקא משעבדא ליה
צריך להפר שהמותר הכל שלו והעדפה שע"י הדחק נמי סבר
ב) [קדושין סב: ע"ש
לאוין רמב טוש"ע י"ד
למעשה ידיה לא מציא נדרה: שמא תעדיף עליו כו'. דתנן (כתובות
דהויא לבעל אבל אין לומר דאין צריך להפר משום דקסבר אין אדם
וש"נ], ג) ב"מ סו:, ד) שם
סימן רלד סעיף עא
מקדיש דבר שלא בא לעולם דא"כ אמאי נקט שאני עושה לפיך ליתני
דף סד:) מה היא עושה לו משקל ה' סלעים שתי כו' וטפי לא משעבדא
טז:, ה) [עי' תוס' סוכה
וטוש"ע אה"ע סימן פא
כג: ד"ה שני], ו) [עי' תוס'
סעיף ב:
המקדיש מעשה ידיו של עצמו:
ליה ואהעדפה חייל נדר ואע"ג דעדיין
❖
נו ג ד מיי' פכ"ב מהל'
עירובין ל: ד"ה לא נחשדו],
רבי
עקיבא אומר יפר. דקסבר
לא נעשית המלאכה: ופליגא דרב
קונם שאני עושה לפיך אין צריך להפר ר"ע
א)
מכירה הלכה ב סמג
נחמן. הא דאוקימנא דלר"ע אין אדם
העדפה שעל ידי הדחק לאשה
עשין מב טוש"ע ח"מ סימן
אומר יפר שמא תעדיף עליו יותר מן
א
(א)
❖
רט סעיף ד:
מקנה דבר שלא בא לעולם: רב הונא
כדאמר בריש מציאת האשה (כתובות
תורה אור השלם
הראוי לו הא איתמר עלה א"ר הונא בריה
כרב. כלומר מרב שהוא רביה קבלה
סו. ושם) וא"ת והיאך יכול להפר והא
1. וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְיָ
דרב יהושע ב באומרת יקדשו ידי לעושיהם
ורב מרבי ינאי וכן כולם. $זה למעלה
אין זה דבר שבינו לבינה וי"ל דחשיב
אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר
תוספות ישנים
דידים איתנהו בעלמא ופליגא דרב נחמן בר
יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם
מדורו של זה היה: המוכר פירות דקל.
נמי בינו לבינה לפי שאין יכול ליזהר
א"ל שפיר עבדת וכו' אלו
מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ
יצחק דאמר רב נחמן בר יצחק רב הונא כרב
בימות הגשמים: עד שלא באו לעולם.
וליקח בצמצום את הראוי לו ליקח א"נ
שבתות וימים טובים.
וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ
ורב כרבי ינאי ורבי ינאי כרבי חייא ור' חייא
דמשום כבוד שבת יש לעשר
אם בא לחזור בו קודם ניסן שאז
גם חלקה משועבד לו שילקח בהם
וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד
עליהם [ואף שלא באו
לְיִרְאָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ כָּל
כרבי ורבי כרבי מאיר ור"מ כרבי אליעזר בן
האילנות מוציאין יכול לחזור בו:
קרקע והוא אוכל פירות וא"ת וא"כ
❖
לעולם] ותימה דהיכי מייתי
דברים יד כג
הַיָּמִים:
משבאו לעולם אין יכול לחזור בו. דכי
היאך יכולה להדירו כיון דמשועבדת לו
יעקב ור' אליעזר בן יעקב $כר' עקיבא דאמר
מהאי קרא דאדם מקנה
דבר שלא בא לעולם הלא
וי"ל דוקא בעיקר מעשה ידיה אלמוה
אתו חייל זביני. אלמא אדם מקנה דבר
אדם מקנה דבר שלא בא לעולם רב הונא
ב)
מהכא לא שמעינן אלא
גליון הש"ס
שלא בא לעולם: האומר לחברו.
לשיעבודיה דבעל שהם לגמרי שלו אבל
בשבת ויום טוב ומאן דאית
מאי היא דאיתמר ג)המוכר פירות דקל לחברו
קודם שקנה את השדה: קנה. והויא
הכא דאין לו אלא פירות לא אלמוה:
גמ' כר"ע דאמר אדם
ליה אדם מקנה אית ליה
אמר רב הונא עד שלא באו לעולם יכול
יתקדשו ידי לעושיהן. להקב"ה
בכל ענין וגם קשה דבכל
מקנה דבר שלא בא
מתנה. אלמא מרב שמיע ליה: נגה
מקום דקאמר דאמרינן
לעולם. עי' בר"ן סוכה דף
לחזור בו משבאו לעולם אין יכול לחזור בו
ליה. שהה יותר מזמנו: עילוייהו.
שעשאם אבל אין לפרש
רל"א: שם אצטריך קרא
אדם מקנה לא משמע שיהא
ור"נ אמר אף משבאו לעולם יכול לחזור בו
ואע"ג דאכתי לא אתו: למען תלמד.
לעושיהן היינו למלאכתם דא"כ הוה
ג
מדאוריי' דאי הוה
למשרי טלטול דרבנן.
דאורייתא לית מאן דפליג
וכ"ה ביומא פג ע"ב וצ"ע
אמר רב נחמן מודינא דאי שמיט ואכיל לא
גבי תרומה ומעשרות כתיב ואכלת
ליה למימר למעשיהן כדאמר בסוף
ד
ונ"ל דאין התלמוד מביא
לשון טלטול והו"ל למימר
לפני ה' וגו': כל הימים אלו יו"ט
פ"ק דנדרים (דף יג:) ידי למעשיהם:
מפקינן מיניה רב דאמר רב הונא אמר
מתקן דרבנן: רש"י ד"ה
קרא לומר דשפיר עבד
ורב
ושבתות. הוי למד להזהר שלא יבטל
נחמן אמר אף משבאו לעולם
שעישר עד שלא בא לעולם
ורב הונא כרב כו' זה
רב ד) האומר לחברו שדה זו שאני לוקח
דפשיטא ליה לר' ינאי
למעלה מדורו וכו'. עי'
וכו'. סברת רב הונא הפוכה מדרב
עונג שבת בשביל תיקון הטבל: למאי
לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו קנה רבי
דאדם מקנה ומזה לא
תשובת חו"י סימן צד דף
❖
הלכתא. ומה אתא קרא לאזהורי:
נחמן לענין דבר שלא בא לעולם כדפי'
הוצרך לשאול אי שפיר עביד
צג:
ה) ינאי כרבי חייא דרבי ינאי הוה ליה אריסא
אי נימא עשורי בשבתא ומיכל.
אכן שאל לר' חייא אי שפיר
בפ"ק דכתובות (דף ז: ד"ה המזכה)
ובסוף
דהוה מייתי ליה כנתא דפירי כל מעלי
עבד שעישר שלא מן
ואיצטריך לאשמועינן דאע"ג דשבת
פ"ק דגיטין (דף יג: ושם ד"ה לדבר):
המוקף שהרי לא היה אצלו
קנויה לך מעכשיו קנה. וקשה
שבתא ההוא יומא נגה ליה ולא אתא שקל
הגהות הב"ח
הוא מתקנן פשיטא וכי איצטריך קרא
והשיב לו שפיר עבדת
עשר מפירי דביתיה עלייהו אתא לקמיה
(א) גמ' שמא תעדיף. נ"ב
משום כבוד שבת ומייתי
למישרי טלטול דרבנן הפרשת
לר"י למה צריך מעכשיו
קרא דכתיב כל הימים אלו
ועמ"ש בקדושין דף סג:
דרבי חייא א"ל שפיר עבדת דתניא למען
מעשרות בשבת אינה אלא משום שבות
דכיון דאית ליה אדם מקנה דבר שלא
❖
ו)
1
(ב) תוס' ד"ה קנויה וכו'
שבתות וימים טובים:
דתנן אלו הן משום שבות לא מגביהין
בא לעולם כאילו בא לעולם ובדבר
תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים אלו
מקודשת לי לאחר ל' וכו':
(ג) בא"ד בכספא איקני
תרומות ומעשרות במסכת ביצה
שבא לעולם א"צ מעכשיו כדאמרינן
שבתות ויו"ט למאי הלכתא אילימא לעשורי
כדאיתא בסוף פ"ק
מוסף רש"י
(דף לו:) והיכא אסר לן קרא טלטול
בפרק האומר בקדושין (דף נט.) גבי
דקדושין: (ד) בא"ד ושטר
ומיכל $ איצטריך קרא למישרי טלטול דרבנן
בעלמא דאיצטריך למשרייה הכא:
האומר לאשה הרי את מקודשת (ב)
שנקרע לא מהני לכ"ע ואם
קונם שאני עושה
אלא
אמר מעכשיו ולא אמר
לפיך. מה שאני עושה
אלא
לאחר ל' יום ובא אחר וקידשה בתוך
ולאחר שלשים מהני
יהיה קונם לפיך, יהי עליך
שלשים יום מקודשת לשני לא בא אחר וקדשה בתוך שלשים מהו רב ושמואל דאמרי תרוייהו מקודשת אע"פ שנתאכלו וכו' ולעיל (דף צב:)
לכ"ע בכולם אבל אם
כהקדש מליהנות לו
נמי גבי לאחר שתתגיירי ליכא מעכשיו וכן גבי פירות ערוגה לקמן ואר"ת דהכא אצטריך מעכשיו משום דסתם קנין שדה הוא בחליפין
אמר מעכשיו ולאחר שלשים
(כתובות נט. וכעי"ז שם סו.
וקדושין סג.). אין צריך
וכו' שטר הנאבד וחזקה
או בשטר ובחזקה דכסף אין קונה במקום שכותבין שטר אם לא שפירש בהדיא אי בעינא בכספא איקני (ג) בפ"ק דקדושין (דף כו.) ובמקומו
כצ"ל: (ה) בא"ד ושוב
להפר. נדר זה שאין בה
של רב היו כותבין את השטר ובכמה מקומות מצינו בהש"ס שלא היו קונין בכסף כדאמר בחזקת הבתים (ב"ב דף נד:) עובד כוכבים מכי מטי
בסוף שלשים חזרה לאגם:
כח להקדישו לפי שהוא שלו
זוזי לידיה איסתליק ליה ישראל לא קני עד דמטי שטרא לידיה ובפ"ק דב"מ (דף טז.) מכדי האי גברא במאי קני ליה בהאי שטרא האי שטרא
(כתובות נט.) אין בעלה
צריך להפר שאין נדרה חל
חספא בעלמא ולהכי צריך מעכשיו דאפילו בדבר שבא לעולם אי אמר קני בחזקה או בחליפין לאחר ל' ולא אמר מעכשיו לא קנה הואיל
שהרי משועבדת לו (קדושין
ובשעה שיש לקנין לחול דהיינו לאחר ל' כבר פסקה החזקה או הוחזר הסודר כדאמרינן בהאשה שנפלו (כתובות דף פב. ושם) משוך פרה זו ולא
סג.) דלא אמרה כלום דלאו
כל כמינה לאפקועי לבעל
תהא קנויה לך עד אחר ל' לא קנה כי לא אמר מעכשיו לפי שבשעת הקנין כבר פסקה המשיכה וכן כשקנה בשטר צריך מעכשיו שאפילו יהיה
מה דזכי ליה רחמנא (נדרים
נקרע השטר או נאבד קנה דאי לא אמר מעכשיו ונקרע בתוך כך או אבד לא קנה כיון דבשעת קנין אין כאן שטר כדאמר למ"ד דמקודשת
ואפילו לשמא תעדיף
פה.)
ומגורשת לכשיבא דאם נקרע או אבד הגט אינה מגורשת אבל גבי אחר שתתגיירי א"צ מעכשיו דסתם קדושין בכסף הם דאפילו נתאכלו
נמי לא חיישינן דאי מעדפא
נמי לבעל הוא (כתובות
המעות חשוב כל שעה כאילו הם בעין שהמעות נשארו אצל המקנה ואם לא נעשה הקנין היה מוטל עליו להחזירם וחשוב כאילו הם בעין לשם
סו.). שמא תעדיף עליו
קדושין דלאו למלוה דמי ולא לפקדון כדאמר בהאומר (קדושין דף נט.) ובפירות ערוגה נמי לא בעי מעכשיו לפי שאמירתו לגבוה כמסירתו
יותר מן הראוי לו. שמא
להדיוט דמי וחשוב כאילו מוסרם ליד הקונה לעמוד בידו ולקנות כשיגיע הזמן שקבע אע"ג דרב מספקא ליה (שם:) במעכשיו ולאחר שלשים
תעדיף על מעשה ידיה
יותר מן הראוי לו ויותר
יום אי תנאה הוי או חזרה הוי מ"מ מהני הכא בשדה מעכשיו דהכא פשיטא דלאו חזרה הוי דודאי בדבר שבידו להקנות עכשיו יש להסתפק
ממה שהיא חייבת לעשות
כשאמר ולאחר שלשים שחוזר ממה שאמר בתחלה מעכשיו אבל בדבר שאין בידו להקנות עכשיו כי הכא כשאומר לכשאקחנה אין זה חזרה אלא
לו ובכתובות (סד:) אמרינן
דאי אפשר לו בע"א ועוד דהכא שאמר מעכשיו לבסוף אין שייך להסתפק כלל וא"ת כיון דמעכשיו ולאחר שלשים הוי או תנאה או חזרה הא
מה היא עושה לו משקל ה'
סלעים שתי ביהודה שהן
דא"ר יוחנן בפ' האשה שנפלו (כתובות פב. ושם) משוך פרה זו ולא תהא קנויה לך עד לאחר ל' יום קנה ומוקי לה דאמר מעכשיו אפי' עומדת
עשר סלעים בגליל, ולכי
באגם אי חזרה הוי אמאי קנה ואי תנאה הוי ונגמר הקנין מעכשיו למה לי עומדת באגם אפי' ברה"ר או ברשות מקנה נמי ובהכותב (שם
אתיא העדפה קדשה אע"ג
פו.) משמע דדוקא נקט אגם שראוי למשיכה ואר"י דלא קשה מידי דר' יוחנן לטעמיה דאית ליה בהאומר (קדושין ס.) דמעכשיו ולאחר ל' לא הוי
דלא באה לעולם בשעת
הנדר (קדושין סג.) דמותר
לא תנאה ולא חזרה אלא ה"ק דמעכשיו יתחיל הקנין ולאחר ל' יגמור ולהכי בעינן שתהא בסוף שלשים במקום הראוי לקנין ולמשיכה שאז נגמר
זה אינו שלו ויכולה
הקנין ודין קנין אחר שלשים פר"י דהכי הוי דבכסף אפילו אינו בעין ובשטר כשהוא בעין ברשות קונה בסוף ל' קני בלא מעכשיו לכ"ע אבל
להקדישו (כתובות נט.)
והעדפה דידה הוא וחייל
משיכה וחזקה וחליפין ושטר שנקרע לא מהני לכ"ע ואף דאם אמר מעכשיו ולאחר ל' מהני לכ"ע שטר הנאבד וחזקה וחליפין לא מהני
(ד)
עלה קונם (שם סו.).
לקנות לגמרי לרבי יוחנן כיון דבשעת גמר הקנין אין שטר וחזקה וחליפין אבל משיכה קונה במעכשיו ולאחר ל' כיון דבסוף ל' הפרה עומדת
יקדשו ידי לעושיהם.
באגם שהוא מקום הראוי לקנין דע"י תחלת משיכה שהותחל קנין נעשה האגם רשותו והוי לה כמשיכה אריכתא ואפילו יצתה מן האגם תוך ל'
למי שבראם, ומיהו במידי
דמשתעבדי ידיה לבעל לא
או אפילו משכה המקנה לחצרו ושוב בתוך שלשים חזרה לאגם קני ולרב דמספקא ליה אי חזרה הוי לא מהני מידי מה שעומדת באגם
(ה)
מצי לאקדושינהו (קדושין
ולשמואל דפשיטא ליה דתנאה הוי בכולהו קני כיון שלא חזר בו תוך הזמן וא"ת ואמאי לא קני לר' יוחנן פרה אפילו ברה"ר או ברשות המקנה
. המוכר פירות דקל
סג.)
כמו שקנה קרקע במהיום ולאחר מיתה דקני מהיום גוף ולאחר מיתה פירות ושמא במהיום ולאחר מיתה משמע טפי שרוצה להקנות גוף מהיום
לחברו. קודם שחנטו
ומסתברא דכיון דאמר לאחר מיתה דלהבריח נכסים משאר יורשים קאתי ומקני ליה לגוף מהשתא. ר"י: מייתי כנתא דפירי. אר"י
פירותיו, עד שלא באו
לעולם יכול לחזור בו.
דמשל אריס הוו שהיה נותן לרבי ינאי דאי משל רבי ינאי לא חשוב דבר שלא בא לעולם ואפילו הוו מחוברים כיון שבידו לתלוש כדמוכח
אם בא לחזור בו קודם
בהאומר בקדושין (דף סב. ושם) ולא מסתבר לומר דלא חשיב הכא בידו לפי שהיה רחוק מהם דאין נראה לחלק בין קרוב בין רחוק:
שחנטו פירותיו חוזר אפילו
למ"ד אדם מקנה דבר שלא
אלא
בא לעולם, הני מילי שבא
לחזור אחר שבא לעולם (ב"מ סו:). משבאו לעולם אין יכול לחזור בו. דקסבר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם בשעת המכר, שיהיה המכר חל לכשיבא לעולם (שם). אף משבאו לעולם כו'. דאין אדם מקנה דבר שלא
בא לעולם (שם). דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה. שהרי כל זמן שלא חזר מחל על אכילתו ואע"פ שבטעות שלא היה יודע שיוכל לחזור מחילה היא (שם). לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו. שכשאקחנה לא אוכל לחזור
בי, קנה. אם יקחנה ואין יכול לחזור כשלקחה (ב"מ טז:).