צג:
האשה רבה פרק עשירי
יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
לאו כה"ג. מתוך פירוש הקונטרס משמע דאיצטריך ליה למילף
אלא לאו כה"ג. דמותר לעשר על מה שלא בא
לעולם ועתיד לבא
נז א מיי' פ"ג מהל' יבום
א) קדושין סג. גיטין מה.,
ב) [גיטין יג: ב"מ לג:
הלכה ה סמג עשין נא
לצורך עונג שבת: והא אקריון בחלמא. ליל שבת זה: קנה רצוץ.
מקרא משום דבר שלא בא לעולם וקשה לר"י דמה לי שבתות
וש"נ], ג) [צ"ל דתניא],
טוש"ע אה"ע סימן קנח
מקרא אחד ושמו קנה רצוץ: מאי לאו הנה בטחת כו'. ולאו שפיר
ויו"ט משאר ימים ונראה לר"י כמו שפר"ח דאתא קרא למישרי שבת
❖
ד) ב"מ טז: קדושין סג.
סעיף ג:
עבדית: לא. קרא אחרינא אקריוך: קנה רצוץ לא ישבור. סיפיה דקרא
שלא מן המוקף וא"ת וכיון דשרי לתרום בשבת מדאורייתא היכי אתא
כתובות נח:, ה) קדושין סב.
[תוספתא תרומות פ"ב],
לאמת יוציא משפט דשפיר עבדת: על
קרא למישרי שלא מן המוקף כיון
ו) [נדרים פה.], ז) [לקמן
מוסף רש"י
אלא לאו כי האי גוונא אמר ליה והא אקריון
מנת לשחררו. ומוזהר שלא להשתעבד
דיכול להמתין עד השבת ויתרום מן
קטו. קטז: ר"ה כב:
בו: לכשיביאו שליש. דהוי גמר מלאכה
המוקף וי"ל דאתא קרא (ב) דהיכא
בכורות לו.], ח) [לעיל כה.],
בחלמא קנה רצוץ מאי לאו הכי קאמרי לי
לא תסגיר עבד אל
ט) לעיל צב., י) לקמן קיד:
אדוניו. אזהרה לב"ד שלא
דיש לו פירות בעיר אחרת ואין לו
כדאמר בר"ה (דף יג.) ועשת את
הנה בטחת לך על משענת הקנה הרצוץ
1
יסגירוהו לבעליו להשתעבד
עדיות פ"א מי"ב שבועות
בידו אלא כדי סעודת שבת דאי הוה
התבואה לשלש כ) אל תקרי לשלש אלא
לב:, כ) [ויקרא כה],
בו (קדושין סג.). בלוקח
הזה לא הכי קאמרי לך 2קנה רצוץ לא ישבור
ל) [ועי' תוס' גיטין לא.
לשליש: עד אחד ביבמה. מעיד שמת
מעשר מינייהו גופייהו הוה בצר ליה
עבד על מנת לשחררו.
ופשתה כהה לא יכבנה רבי דתניא לא
3
והזהיר הכתוב לב"ד
ד"ה המניח וכו' בע"ש
בעלה כדי שתתייבם: דרחמא ליה.
ושרי משום עונג שבת לעשר מאותן
שיכפוהו שלא להשתעבד בו
ויו"ט איירי דשרי שלא מן
תסגיר עבד אל אדוניו א) ר' אומר בלוקח עבד
❖
אוהבת את יבמה: הולד ממזר. דבר
של עיר אחרת שלא מן המוקף וא"ת
(גיטין מה.) דאי בשחררו
המוקף],
על מנת לשחררו הכתוב מדבר היכי דמי
ובא להשתעבד בו לא קרי
ובהאי עובדא דרבי ינאי היכי הוה
חייבי כריתות הוא דאשת אח שיש לה
ליה קרא עבד (קדושין
א"ר נחמן בר יצחק דכתב ליה לכשאקחך
בנים בכרת: מת בעלי תנשא. אם
שרי לתרום שלא מן המוקף כיון
. לכשאקחך. דבר
שם)
תורה אור השלם
הרי עצמך קנוי לך מעכשיו ר' מאיר דתנן
אין כאן יבום: יבמה לעלמא. עד
דמדאורייתא יכול לתרום למחר מן
ב)
ג)
שלא בא לעולם הוא .
(שם)
הרי עצמך קנוי לך
1. עַתָּה הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ
המוקף וי"ל דהכא בתרומת פירות
אחד מתירה לשוק שאומר לה מת
ד)האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר
מעכשיו. לכשאקחך וכי
עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה
דרבנן התירו שלא מן המוקף משום
יבמיך או מת בעליך ואח"כ מת בנך:
שאתגייר לאחר שתתגיירי לאחר שאשתחרר
זבין ליה הו"ל משוחרר
הָרָצוּץ הַזֶּה עַל מִצְרַיִם
דסניא
עונג שבת כיון דבעלמא כשהם בעיר
למפרע, ומהכא אמרינן
אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו
לאחר שתשתחררי לאחר שימות בעליך לאחר
דרבי כר' מאיר סבירא ליה
אחרת שאין יכול לתקן שרי מדאורייתא
וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ כֵּן
שתמות אחותיך לאחר שיחלוץ לך יבמיך אינה מקודשת ר"מ אומר מקודשת
דאמר אדם מקנה דבר שלא
פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְכָל
ועי"ל דשרי לתרום בע"ש שלא מן
בא לעולם (גיטין מה.).
הַבֹּטְחִים עָלָיו:
ר' אליעזר בן יעקב דתניא ה) יתר על כן אמר ר' אליעזר בן יעקב אפי' אם אמר
המוקף כדי שלא יצטרך לטרוח
לאחר שיחלוץ לך
מלכים ב יח כא
פירות ערוגה זו תלושים יהו תרומה על פירות ערוגה (א) מחוברים או פירות
יבמך. קסבר האי תנא אין
2. קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבּוֹר
ולתרום בשבת דכל זה עונג שבת ל):
קדושין תופסין ביבמה
לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי
וּפִשְׁתָּה כֵהָה לֹא יְכַבֶּנָּה
ערוגה מחוברים על פירות זו תלושין לכשיביאו שליש ויתלשו והביאו שליש
לשוק (קדושין סב.). אינה
לֶאֱמֶת יוֹצִיא מִשְׁפָּט:
כו'. וא"ת דאמר בפ"ק
ונתלשו דבריו קיימין ר' עקיבא דתנן קונם שאני עושה לפיך אינו צריך להפר
מקודשת. כיון דהשתא לא
ישעיהו מב ג
ו)
3. לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל
תפסי בה קידושי לקמיה
דגיטין (דף יג: ושם) אפילו לר"מ דאמר
ר"ע אומר יפר שמא תעדיף עליו יתר מן הראוי לו בעו מיניה מרב ששת עד
נמי לא תפסי, דאין אדם
אֲדֹנָיו אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ
אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ה"מ
מקנה דבר שלא בא לעולם
אחד ביבמה מהו טעמא דעד אחד משום ז) דמילתא דעבידא לאיגלויי לא
מֵעִם אֲדֹנָיו:
❖
לדבר שבעולם אבל לדבר שאינו
דברים כג טז
(ג)
(לעיל צב: וכעי"ז קדושין
משקר והכא נמי לא משקר או דלמא טעמא דעד אחד משום דאיהי דייקא
ח)
סב.). יתר על כן. אפילו
בעולם לא והשתא מהיכא דשמעינן
מה שאין בידו דקסבר אדם
ומינסבא והכא כיון דזימנין דרחמא ליה לא דייקא ומינסבא אמר להו רב ששת
ליה דבר שלא בא לעולם דהיינו לאחר
מקדיש ומקנה דבר שלא
הגהות הב"ח
תניתוה ט) אמרו לה מת בנך ואח"כ מת בעליך ונתייבמה ואחר כך אמרו לה
בא לעולם
.
שתתגיירי שמעינן נמי לדבר שלא בא
(קדושין סב:)
(א) גמ' על פירות ערוגה
לכשיביאו שליש.
חילוף הדברים תצא והולד ראשון ואחרון ממזר היכי דמי אילימא תרי ותרי
לעולם כגון לאחר שאתגייר ואמר ר"י
זו מחוברים או פירות
שעדיין לא הביאו שליש ואין
מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ועוד ממזר ספק ממזר הוא וכ"ת לא דק
דלא חשיב לאחר שאתגייר לא בא
ערוגה זו מחוברים על
בידו לתלוש ולהפריש,
פירות ערוגה זו תלושים
דתבואה שלא הביא שליש
לעולם כ"כ כיון שהגוף הוא בעולם רק
והא מדקתני סיפא הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר ש"מ דוקא קתני אלא
כצ"ל: (ב) תד"ה אלא כו'
לאו תבואה היא כדגמר
שמחוסר גירות אבל התם נולדים לא
לאו ש"מ חד וטעמא דאתו בי תרי אכחשוה הא לאו הכי מהימן ואיכא דאמר
וי"ל דאתא קרא להיכא
בר"ה (יג.) מועשת את
א
באו לעולם כלל ואר"י שבענין זה
כו': (ג) ד"ה לאחר כו'
התבואה לשלש, אל תקרי
הא לא תיבעי לך דאפילו איהי נמי מהימנא דתנן י)האשה שאמרה מת בעלי
ה"מ לדבר שהוא בעולם
לשלש אלא לשליש (שם).
תירץ הר"ר אלעזר משזנ"א אהא
❖
תנשא מת בעלי תתייבם כי תיבעי לך למישרי יבמה לעלמא מ"ט דעד אחד
קונם שאני עושה
וכו':
דמקשינן דאמר בריש המפקיד (ב"מ
לפיך. ראה לעיל צג.
משום דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר הכא נמי לא משקר או דלמא טעמא
דף לג. ושם) אימור דאמר ר"מ כגון
דאיהי דייקא ומינסבא.
דעד אחד משום דאיהי דייקא ומינסבא והא לא דייקא ומינסבא דמיסנא הוא
דהיא גופא דייקא עד
פירות דקל דעבידי דאתו ותימה דהא
תוס' חד מקמאי
שיודעת שמת ודאי ואחר
דסניא
❖
כל הנהו דהכא לא עבידי דאתו ותירץ
איבעיא להו עד אחד
כך נשאת (לעיל כה.).
דלא בעינן עבידי דאתו אלא בדבר שאין בעולם כלל אבל הנך דהכא דהוו בעולם לא בעינן עבידי דאתו וא"ת א"כ בפרק אע"פ (כתובות דף
ביבמה מהו טעמא דעד
אחד משום דעבידא
נח: ושם) גבי מקדיש מעשה ידי אשתו דמפרש טעמא דרבי מאיר מתוך שיכול לכופה למעשה ידיה נעשה כאומר יקדשו ידיה לעושיהם וידיה
לאיגלויי לא משקר הכא
תוספות ישנים
איתנהו בעולם ופריך וסבר רבי מאיר אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם והתניא הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר וכו' ומשני מההיא
נמי לא משקר ואע"ג דאין
ואיכא דאמרי הא לא
אין מהא ליכא למשמע מינה והשתא הא מההיא נמי לא שמעינן שיכול להקדיש דבר שלא בא לעולם כלל כגון מעשה ידיה שלה ואכתי מצינן
עד אחד מהימן לומר מתה
תיבעי לך להתירה ליבם
אשתו שישא את אחותה
למימר דלא קדשי מעשה ידיה שלה אי לא משום דנעשה כאומר יקדשו ידיך לעושיהם וי"ל כיון דחזינן דבמקצת סבר כר' אליעזר בן יעקב רבו
דודאי עד אחד נאמן דאיהי
ואע"ג דמילתא דעבידא
ה"ה דבדבר שלא בא לעולם כלל סבר כוותיה ואיהו אית ליה בסמוך דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם כלל וא"ת דבפרק מי שמת (ב"ב דף
נמי מהימנא דתנן מת
לאיגלויי או דלמא טעמא
בעלי תתייבם וא"ת ומאי
דעד אחד מהימן משום
קמא:) משמע דגרע עובר לר' מאיר מגר דאמר לר"מ המזכה לעובר לא קנה ורב הונא נמי דסבר הכא כר"מ סבירא ליה אף משתלד לא קנה
ס"ד מעיקרא וכי לא ידע
דדייקא ומנסבא והכא
ואפ"ה לאחר שאתגייר מקודשת ולרבי חנינא הוי איפכא בקדושין בפרק האומר (דף סב:) דקסבר לאחר שאתגייר אינה מקודשת ואפ"ה אמר
המקשה הך מתניתין וי"ל
כיון דזמנין דרחמא ליה
רבי חנינא (שם) האומר לחברו אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לי דאם אשתו מעוברת דבריו קיימין וי"ל דאין לחוש כל כך שכמו כן מצינו סברות
דס"ד דנהי דאיהי מהימנא
ליבם לא דייקא ומינסבא
מ"מ עד אחד לא מהימן
אמר רב ששת תניתוה
רב נחמן ודרב הונא הפוכות זו מזו ועוד י"ל דרבי חנינא למ"ד אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דוקא מסיק הכי אע"פ שהמשנה סוברת
דדוקא איהי מהימנא דאינה
א"ל מת בנה ואח"כ מת
אין אדם מקנה מ"מ ניחא ליה לאוקמי הא דקתני התם אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לי אינה מקודשת לדברי הכל משום דלא קתני לה
מעיזה פניה לומר מת אם
בעלה ונתיבמה ואח"כ
בגמ' בברייתא בפלוגתא דר"מ ורבנן: עד אחד ביבמה מהו טעמא דעד אחד וכו'.
וא"ת מאי קמיבעיא להו הא ודאי טעמא דעד אחד
אינו מת אבל כי איכא עד
אמרו לה חלוף הדברים
אחד דמסייע לה מעיזה
תצא והולד ראשון ואחרון
משום דדייקא ומינסבא הוא כדמוכח לעיל ואר"י דמיבעיא להו הא דסמכינן אדיוקא דידה משום דעבידא לאיגלויי הוא והאי דעבידא לאיגלויי
ומעיזה ומשקרת ולהאי
ממזר ה"ד אילימא תרי
הוא עיקר הטעם ולהכי יש לסמוך אדיוקא זוטא כי הכא דלא דייקא כולי האי משום דמרחמא ליה או דלמא עיקר טעמא דעד אחד משום
איכא דאמרי ס"ל איפכא
ותרי מאי חזית דסמכת
דדייקא והואיל וכן בעינן דיוקא רבה והכא כיון דמרחמא ליה לא דייקא כולי האי וממאי דהיא גופה נאמנת לומר מת בעלי להתייבם לא בעי
דכיון דאיהי מהימנא כ"ש
אהני סמוך אהני פי'
עד אחד: כי תיבעי לך
אמאי תצא אם נשאת א)
למיפשט להא לישנא דקסבר דודאי משום דמרחמא ליה לא משקרא במזיד אבל אעד אחד איכא למימר דסמכה שפיר ולא דייקא הכא כבעלמא
יבמה לעלמא שהעד אומר
לאחד מעדיה כיון דאיכא
ופשיט רב ששת תניתוה אמרו לה מת בנך ואח"כ כו' אלמא עד אחד מהימן כאן אע"פ שהיא אינה נאמנת לומר מת בני ואח"כ מת בעלי כשהלכה
מת בעליך ואח"כ מת בנך
תרי סהדי ויבם עצמו
וא"ת הא נמי תפשוט
היא ובנה למדינת הים כדתנן בהדיא בהאשה שלום (לקמן קיח:) דחיישינן דמשקרא משום דמרחמא ליה כל שכן במת בעליך שבעצמה נאמנת
יודע שמת בברי דנמצא
דלקמן אמרינן פ' האשה
שהיבם אומר ברי לי והיא
שע"א יהא נאמן וא"ת והיכי מצי למימר דדייקא כשמתירה ע"א להתייבם והא ליכא חומר בסופה כשנופלת מן הנשואין דבין לרב ובין לשמואל
(קיח:) האשה שהלך בעלה
אומרת ברי דתצא דסיפא
דפליגי ביבמה מן האירוסין אם היא כאשת איש ואסורה לחזור או לא אבל מן הנשואין לכו"ע מותרת לו לחזור וי"ל דדייקא מ"מ לפי שאין יודעת
למדה"י ובאת ואמרה מת
דומיא דתצא דרישא שבא
בעלי ואח"כ מת בני נאמנת
אם יכנוס או יחלוץ וחיישית שמא יחלוץ ותנשא לשוק ואיכא חומר ועוד הואיל ואיכא חומר בכל שאר נשים מדקדקת גם זו כאחרות שמורגלות
בעלה כשם שתצא דרישא
לדקדק: מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני. אע"ג דתרי ותרי ספיקא דרבנן ואיכא לאוקמא בחזקת איסור ליבם אר"י היכא דיבם
וכיון דאיהי מהימנא כ"ש
אפילו נשאת לאחד מעדיה
עד אחד דהכי משמע ליה
באומרת ברי לי ה"נ תצא
אומר ברי לי והיא אומרת ברי לא הוה לן למימר תצא מידי דהוה אניסת לאחד מעידיה דריש פרקין (דף פח:): כי תיבעי לך יבמה לעלמא.
להאי לישנא וי"ל דהיינו
דסיפא אפילו נשאת לאחד
דווקא היכא שהיתה בחזקת
מעדיה ואומרת ברי לי
דאיהי לא מהימנא כדאמר בסמוך ולהאי לישנא סבר דעד אחד עדיף מינה ולא כמו שהיה סבור בלישנא קמא דעד אחד גרוע מינה
היתר לשוק כגון שהיו לו
תצא ואמאי תרי ותרי
וה"ה דהוה מצי למיבעי ביבמה ליבם במת בנך ואח"כ מת בעליך דאיהי לא מהימנא אלא שכן היה מעשה דיבמה לעלמא בעו מיניה ועי"ל
בנים ומש"ה מהימנא אבל
נינהו והיכא דקיימא תיקום
דאפילו אבל אם לא נשאת לאחד
הכא מיירי שהיא בחזקת
איסור לשוק דכשהלך בעלה למדה"י לא היו לו בנים ומזה קא בעי אי נאמן העד לומר שהיו לו בנים במדה"י ומת ואח"כ
מעדיה או שאינה אומרת ברי לי דין הוא שתצא דהבא עליה באשם תלוי קאי אבל בכתב ידי אבא מארי מצאתי מוגה בספרו בזה
מת בנו. וא"ת א"כ מאי קאמר הא לא תיבעי לך דאפילו איהי מהימנא אפילו להתיר אשה ליבם יכול למצוא בעיא שלו היכא
הלשון אמאי תצא תרי ותרי נינהו והבא עליה אינו באשם תלוי משום דאלו ואלו מודים שהבן והבעל מת אבל מכחישין זא"ז
דאיהי לא מהימנא כגון שהיתה בחזקת איסור ליבם שהיו לה בנים וליבעי אם עד אחד נאמן לומר מת בנך ואח"כ מת בעליך
איזה מהם מת ראשון ומשום הכי אמרינן היכא דקיימא תיקום ועוד ממזר (ספק) [ודאי] הוא ממזר (ודאי) [ספק] הוא וכ"ת לא
וא"ל דה"ה דהוה מצי למיבעי יבמה ליבם והא דקבעי מיבמה לעלמא הכי הוה עובדא שבא לפניו דאין הלשון משמע כן
דק והא מדקתני סיפא הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר ש"מ דוקא קתני אלא לאו בעד אחד. איכא דאמרי הא לא תבעי לך
דקאמר כי תיבעי לך יבמה לעלמא משמע דבענין אחר לא מצי למצוא בעיא שלו וי"ל דמ"מ הוה פשטינן ביבמה ליבם דעד
דאפילו איהי מהימנא דתנן האשה שאמרה מת בעלי תנשא מת בעלי תתייבם ואע"ג דאיכא למיפרך שאני התם דקיימא בחזקת
אחד מהימן אפילו היכא שיש לה חזקת איסור דכיון דאין חזקת איסור אפילו איהי מהימנא א"כ סברא שיש להאמין עד אחד
יבום אבל היכי דקיימא בחזקת לשוק לא דתנן בפ' שלום בינו לבינה האשה שהלכה היא ובעלה למ"ה ובאת היא ואמרה מת
אפילו היכא דיש לה חזקת איסור דמהך מעלה יש לנו שפיר לומר דעדיף עד אחד מבעל דבר ולא נהירא דא"כ הדרא קושיא
בעלי ואח"כ מת בני נאמנת מת בנה ואח"כ מת בעלה אינה נאמנת דא"כ גבי עד אחד שאמר מת בנה ואח"כ בעלה אמאי תתיבם
לדוכתין דלפשוט יבמה לעלמא מדאמרי' לקמן דאיהי מהימנא לומר מת בעלי ואח"כ מת בני לכל הפחות היכא דלית חזקת
איכא למימר דהכי קאמר כיון דחזינן גבי אשה דמהימנא היכא דקיימא בחזקת יבום אלמא לא אמרינן זימנין דרחמא
איסור וא"כ יש להאמין עד אחד אפילו בחזקת איסור כדפי' דיותר יש לנו להאמין עד אחד מבעל דבר לכן נראה לפרש דמיירי
שפיר הכא בחזקת היתר ומ"מ לא מצינו למפשט יבמה מדלקמן דמהימנא לומר מת בעלה ואח"כ מת בנה די"ל דאיהי מהימנא
א) עי' תוס' כאן ד"ה מאי חזית דאפילו לא ניסת לאחד מעדיה לא תצא וצ"ע.