האשה רבה פרק
עשירי יבמות
צד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דסניא ליה. ליבם:
והולד ממזר. כר"ע: בעדי הזמה. שהאחרונים
דאפילו במת בנך ואח"כ מת בעליך קאמר דהא לא תיבעי לך דכיון
נח א מיי' פ"ג מהל' יבום
א) קדושין סו., ב) לקמן
קיח:, ג) ס"א אין זה,
הלכה ה סמג עשין נא
הזימו את הראשונים ואמרו עמנו הייתם דרחמנא הימנינהו כדכתיב
דנאמנת לומר מת בעלי ואתייבם ולא חיישינן דלמא משקרא משום
ד) לעיל מב. [לקמן קח:],
טוש"ע אה"ע סי' קנח
ודרשו השופטים היטב והנה עד שקר (דברים יט) ומוקמינן ליה
דמרחמא ליה דאי הוה לן למיחש דלמא לא דייקא שפיר משום דמרחמא
ה) [גי' רי"ף ורא"ש אמר
סעיף ג:
בעמנו הייתם במסכת מכות (דף ה.): שאכנס לביתה. ואינסבא
נט ב מיי' פ"י מהלכות
ליה וסמכה אעד א"כ לא הוה לן להימנוה במת בעלי ותתייבם דדלמא
רב], ו) לעיל נב. גיטין פב:,
ז) [דף צא:], ח) עי' ברא"ש
גירושין הל' א סמג
לבעלה: סיפא דקתני כו'. הא עד
משקרא משום דמרחמא ליה אלא ודאי
❖
כאן סי' ד',
לאוין קנג טוש"ע שם סימן
דסניא ליה אמר להו רב ששת תניתוה אמרו
משום דמרחמא ליה אינה מונעת
אחד מהימן בתמיה מי מהימן עד
ו סעיף א וסימן קנ סעיף
מלדקדק שפיר ואע"ג דדייקא שפיר
אחד לומר מתה אשתך לישא אחותה:
לה מת בעליך ואח"כ מת בנך ונשאת ואח"כ
ג:
ס ג מיי' פ"י מהלכות
אלא. לא תידוק מיניה הא עד אחד
מ"מ היא גופה לא מהימנא לומר
תורה אור השלם
אמרו לה חילוף היו הדברים תצא והולד
גירושין הלכה ט סמג
מת בנה ואחר כך מת בעלה שלא
מהימן דהיא גופה איצטריך לאשמועי'
1. אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא
שם טוש"ע שם סימן טו
ראשון ואחרון ממזר היכי דמי אילימא תרי
❖
האמינוה רבנן אלא במיתת בעלה
דלא מהימנא ואליבא דר"ע איצטריך
סעיף כז:
יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה
ותרי מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ועוד
מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי קָדֹשׁ
לאפוקה מחזקת איסור אשת איש על
דסד"א הואיל ואמר ר"ע יש ממזר
ממזר ספק ממזר הוא וכ"ת לא דק הא מדקתני
הוּא לֵאלֹהָיו:
❖
ידי דיוק שלה משום עגונא אבל
מיבמה לשוק חיישא אקלקולא וכי
ויקרא כא ז
תוספות ישנים
סיפא הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר ש"מ
לאפוקה מחזקת איסור ליבם לא רצו
אמרה מת יבמי תנשא קמ"ל דלא
דיש לה מגו [וכמש"כ
דדוקא קתני אלא לאו חד וטעמא דאתו בי
להאמינה ואע"ג דדייקא שפיר ויש
מהימנא משום דזימנין דסניא ליה
בתוס']: לאיסור כרת
הגהות הב"ח
להאמינה על ידי עד אחד (ב):
וכדאמרן אבל גבי בעלה לא אמרי'
תרי אכחשוה הא לאו הכי מהימן לעולם תרי
התרת לאיסור וכו' פ"ה
א) כי תיבעי לך יבמה לעלמא. דהתם
(א) גמ' חיישא אקלקולא
לאיסור אשת איש ול"נ
סניא ליה. ואית דגרס קמ"ל דאקלקולא
ותרי וכדאמר רב אחא בר מניומי בעדי
דא"כ הול"ל לאיסור מיתה
ודייקא קמ"ל כצ"ל ותיבת
דידה חיישא כגון מת בעלי דאי אתי
איכא למימר טפי דלא דייקא שפיר
דזרעא נמחק: (ב) תוס'
הזמה הכא נמי בעדי הזמה א"ל רב מרדכי
ועוד דעל זה אנו דנין לומר
בעלה אמרינן תצא מזה ומזה וכל
משום דסניא ליה אע"ג דמשום דמרחמא
אע"ג דנאמן באיסור אשת
ד"ה כי תיבעי וד"ה כי
לרב אשי ואמרי ליה רב אחא לרב אשי ת"ש
איש לא מהימנא הכא משום
תיבעי לך למשרי יבמה
ליה לא שבקה מלמידק משום דסניא
קלקולי דמתניתין בה הלכך מהימנא
❖
דמסניא ליה ונראה לפרש
הד"א:
ב) אין האשה נאמנת לומר מת יבמי שאנשא
שבקה טפי שגדולה שנאת השונאות
אקלקולא דזרעה כגון מת יבמה דאי
דלאיסור כרת היינו להתירה
ולא מתה אחותי שאכנס לביתה היא ניהי
מאהבת האוהבות ושכיח טפי דסניא
נמי משקרא לא מקלקלא אלא זרעה
ליבם [וכמש"כ בתוס' ד"ה
❖
לאיסור]:
דלא מהימנא הא עד אחד מהימן וליטעמיך
ליה מדמרחמא ליה כדמשמע בסוף
ואפילו לר"ע לא חיישא ולא נהירא לי
תוס' חד מקמאי
האשה שלום (לקמן דף קיז. ודף קיח:)
דהא לר"ע היא גופה מקלקלא בכל
אימא סיפא אין האיש נאמן לומר מת אחי
ליה אלא דייקא ומינסבא
ועוד שיותר קשה לה כשתפול לפניו
קלקולי דמתני' כדתנן במסכת גיטין
הלכך גבי עד אחד אפי'
שאייבם את אשתו ולא מתה אשתי שאשא
תוס' חד מקמאי (המשך)
קיימא בחזקת יבמה לשוק
(דף פ.) ולעיל בשמעתין ז) מייתינן לה
כששונאה אותו ממה שנוח כשאוהבת
את אחותה הוא ניהו דלא מהימן הא עד אחד
פשטה רב ששת ממתני'
כגון שהלכה היא ובנה
בתיובתא הכונס את יבמתו והלכה
אותו דכשאוהבת אותו אין לה כ"כ נוח
וקתני סיפא דומיא דרישא
ובעלה למ"ה ואמר עד
מהימן בשלמא גבי אשה משום עיגונא אקילו
צרתה וניסת כו' תצא מזה ומזה וכל
כשתפול לפניו כי שמא יחלוץ ואפילו
דא"ל מת בעליך מה
א' מת בנה ואח"כ בעלה
בה רבנן אלא גבי איש מאי איכא למימר אלא
התם אפילו בדלא שמעו
תתיבם. כי תיבעי לך
הדרכים האלו בה ואוקימנא כר"ע
יכנוס אינה שמחה כל כך כי הרבה יש
במיתת הבעל כלל עד
למישרא יבמה לעלמא
כי איצטריך לר"ע איצטריך סד"א הואיל וא"ר
אלמא ביבמה לשוק נמי אית לן כל
לה למצוא כיוצא בו או טובים ממנו
אחד נאמן דסיפא נמי
מ"ט דעד אחד משום
עקיבא יש ממזר מחייבי לאוין אימא חיישא
הני קלקולי ועוד אי איהי לא מיקלקלא
אבל אם שונאתו אינה יכולה להנצל
עד אחד נאמן ועוד
דמילתא דעבידא לאיגלויי
דבהאי בבא נמי קתני
לא משקר הכא נמי לא
למה לי למיתנייה כלל הא מסיפא
ממנו להנשא לאחר אם לא יחלוץ ועל
אקלקולא (א) דזרעא ודייקא קמ"ל ג)(דאקלקולא
רישא דא"ל מת בעלה
משקר או דלמא טעמא
שמעינן דאקלקולא דזרעה לא חיישא
כרחך צריכה לינשא לשנוי לה או
ואח"כ בנה ונשאת דומיא
דעד אחד משום דדייקא
דידה חיישא אקלקולא דזרעא לא חיישא)
דסיפא דא"ל מת בנה
ומנסבא והכא כיון דזמנין
דקתני אינה נאמנת לומר מתה
תתעגן להכי מיבעיא ליה אי עיקר
רבא אמר עד אחד נאמן ביבמה מק"ו
א
ואח"כ בעלה וכי היכי
דסנייא ליה לא דייקא
אחותי שאכנס לביתה והני ודאי לדברי
טעמא הוה משום דדייקא והכא לא
דסיפא דנתיבמה מהימנא
ומנסבא ואע"ג דעד אחד
ד) לאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא כל
הכל ממזרים נינהו וקתני דלא מהימנא
דייקא שפיר ואי טעמא משום דעבידא
בכל ענין אפי' לא שמעו
אינו נאמן לומר מתה
שכן א"ל ההוא מרבנן לרבא היא עצמה
במיתת הבעל והבן אלא
אשתו שישא את אחותה
וכ"ש מת יבמי דחייבי לאוין בעלמא
לאיגלויי הוא איכא למסמך אדיוקא
ע"פ אשה [ה"נ ברישא
ואע"ג דמילתא דעבידא
תוכיח דלאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא
נינהו אלא הא איצטריך לאשמועינן
פורתא ה"נ דייקא קצת אע"ג דסניא
מהימנא בכל ענין] זה
לאגלויי הוא ה"ק טעמא
דאע"ג דאיהי מיקלקלא דתצא מבעלה
ליה וא"ת ומאי קמיבעיא ליה והתנן
התרת ואלא איהי מ"ט לא מהימנא דכיון
התירוץ קבלתי מאבא
דעד אחד משום מלתא
מורי ע"ה והוא כתוב בס'
דעבידא לאיגלויי הוא
ומיבם לא מהימנא משום דזימנין
בהאשה שהלכה (שם) שהיא נאמנת
דזימנין דסניא ליה לא דייקא ומינסבא עד
המאור. א"ל רב [מרדכי]
דלא משקר ומשום עיגונא
דסניא ליה: לאיסור כרת. לומר מת
לומר מת בעלה ואח"כ מת בנה כיון
אחד נמי דכיון דזמנין דסניא ליה לא דייקא
לרב אשי ת"ש אין אשה
הקילו בה רבנן הכא נמי
בעליך הנשאי: לא נתגרשה אלא
דאיהי מהימנא כ"ש עד אחד וי"ל
נאמנת לומר מת יבמי
לא משקר. א"ל רב ששת
ומינסבא: זה מדרש דרש רבי אלעזר בן
שאנשא [ולא] מתה אחותי
תניתוה אמרו לה מת
מאישה. כגון שכתב לה גט ואמר לה
דאיהי מהימנא משום דאית לה מיגו
שאכנס לביתה הי ניהי
בעלה ואח"כ מת בנה
מתיא וכו': ה) אמר רב יהודה אמר רב הוה
הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת
דאי בעיא אמרה מת בעלי ושתקה
דלא מהימנא הא עד
ונשאת ואחר כך א"ל
ליה לר' אלעזר למדרש ביה מרגניתא ודרש
לכל אדם שלא נתגרשה זו לגמרי אלא
מבן אבל בעד איכא למיחש שמא
אחד מהימן פי' ואיידי
חלוף הדברים תצא והולד
דתנא גבי מת יבמה
ממזר מראשון ומאחרון
ביה חספא מאי מרגניתא דתניא ואשה
מאישה נפרדה: פסולה לכהונה. אם
שכרוהו ח)או שונא אותה או היא עצמה
ו)
1
שאנשא באשה תנא נמי
ה"ד אילימא תרי ותרי
מת והותרה לינשא: ה"ג והיינו ריח
חשודה לקלקלה היכא דמסמכה עליה
גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה אלא
במיתת אחותה באשה
מאי חזית דסמכת אהני
ב
הגט דפוסל בכהונה: מתני'
אע"ג דמילתא דפשיטא
סמוך אהני ועוד ממזר
ולא דייקא שפיר ולכך אין להאמינו
מאישה פסולה לכהונה והיינו ריח הגט
היא דעד אחד לא מהימן
(ספק) [ודאי] ממזר (ודאי)
דפוסל בכהונה: מתני' ג מי שהלכה אשתו
מותרת לחזור לו. דקדושי שניה אינן
כמותה דאיהי אית לה מיגו ואיהו לית
שאכנס לביתה ולטעמיך
[ספק] הוא וכ"ת לא דק
כלום והרי היא כזנות ואמר בגמ'
ליה מיגו דסבר אי אסהידנא אבעל
סיפא דקתני אין האיש
והא מדקתני סיפא הולד
למדה"י באו ואמרו לו מתה אשתך ונשא את
נאמן לומר מת אחי
ראשון ממזר והאחרון
(לקמן צה.) אותה שכיבתה אוסרתה
לחודיה כי שמעה דמת הבן תחקור
אחותה ואח"כ באת אשתו מותרת לחזור
שאייבם אשתו ולא נאמן
אינו ממזר מכלל ש"מ
ואין שכיבת אחותה אוסרתה:
איזה מת ראשון ולא אוכל לקלקלה
לומר מתה אשתו שישא
דדוקא קתני אלא א) לאו
לו אבל אי אסהידנא אתרוייהו אבן ובעל
ומותר
אחותה איהו דלא מהימן
כחושי וטעמא דאתו
הא עד אחד מהימן
בתרי ובתרי ואכחשינהו
כי שמעה נמי דמת בן סמכא עילואי ומיקלקלא ואפילו מהימן כאן עד בהנך תרתי בעיי אכתי איכא למיבעי לקמן עד אחד בקטטה ועד
בשלמא גבי אשה משום
הא לאו הכי מהימן
אחד במלחמה דאיכא למימר דהכא דייקא טפי מהתם והתם נמי הכי בעי אי עיקר טעמא משום דדייקא ובעינן דיוקא רבה או עיקר
עגונא הקילו בה רבנן
לא לעולם תרי ותרי
טעמא משום דעבידא לאיגלויי ולהכי סמכינן אדיוקא זוטא כי הנהו:
אלא איש מאי איכא
ובעדי הזמה: וקשי' לן
וליטעמיך סיפא דקתני אין האיש נאמן כו'. וא"ת ל"ל למידק מסיפא מגופה הוה ליה לאקשויי היאך עד אחד נאמן לומר מתה אחותה
למימר והכא לא מצית
לרב ששת דמוקי למתני'
למימר דמשום רישא
בעידי הכחשה למה לי
שתכנס לביתה דמאי עיגונא שייך התם דאי לא מינסבא להאי מינסבא לאחרינא ואמר ר"י דהוי מצי לדחויי גבי אשה שייך
דאייבם אשתו הוא דנקט
למפשטא ממתני' והא בפ'
לומר עיגונא אפילו בכי האי גוונא דשמא לא תמצא אדם שישאנה אבל מתה אשתו שישא אחותה התם לא חזינא דבעיא לאינסובי ליה דהא
אין האיש נאמן אבל
שלום בינו לבינה אמרינן
עד אחד נאמן ואיידי
דאפילו איהי מהימנא
משום גברא קאתי האי עד כדמשמע לישנא וא"ת מ"מ יכול לדקדק דע"כ לא מהימן עד אחד במתה אחותה שתכנס לביתה ואפילו שייך בה
דתנא רישא תנא סיפא
דתנן התם האשה שהלכה
עיגונא דהא לא דייקא הכא כיון דליכא חומר בסופה ולפי מה שפירשתי לעיל (דף צג: ד"ה עד) דנשים מורגלות לדקדק ניחא:
הא לא מצית למימר
היא ובעלה ובנה למ"ה
לרבי עקיבא איצטריך. לרבנן לא איצטריך אע"ג דהוי ממזר מדרבנן כדפי' לעיל (דף צב: ד"ה אבל): לאיסור כרת התרת. פר"י דעד
דמלתא פשיטא היא בכל
ובאת ואמרה מת בעלה
ההיא פרקא שאין היבם
ואחר כך בנה נאמנת וי"ל
אחד נאמן לומר מת בעלה שתתייבם ולא אמר דלא דייקא משום דמרחמא ליה לאיסור לאו לא כ"ש דלא אמרינן משום דסניא ליה
נאמן לומר מת אחי
דלמא מתני' כגון שהעידו
לא דייקא אבל מה שפירש בקונטרס לאיסור כרת מת בעליך
תנשא אין נראה לר"י דהתם ליכא טעמא למימר דלא תידוק כי
שאייבם את אשתו אלא
עדים שמת הבעל והבן
הכא דסניא ליה: היא עצמה תוכיח. דנאמנת לומר דתתייבם
כי איצטריך לר"ע אצטריך
ולא ידעי' הי מינייהו מת
אע"ג
דמרחמא ליה ואינה נאמנת לומר מת יבמי משום דסניא ליה:
סד"א הואיל ואמר ר"ע
ראשון ובכה"ג כשאמרה
ואע"ג יש ממזר מחייבי לאוין
האשה מת בעלה ואח"כ
חיישינן אקלקולא דזרעה דדייקא ומנסבא קמ"ל אקלקולא דידה חיישא אקלקולא דזרעה לא חיישא
בנה נאמנת אבל היכא דלא שמעו במיתת הבן והבעל לעולם אימא לך דלא מהימנא להכי
א) לכאורה צ"ל אלא לאו בחד וטעמא דאתו בי תרי ואכחשוה וכו' ואולי הי' לו גירסא אחרת בכאן.