צד:
האשה רבה פרק עשירי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואע"ג
דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים. אין לפרש דמשמע ליה
ומותר בקרובות השניה. לישא בתה דקי"ל (לקמן דף צז.) נושאין על
סא א טוש"ע אה"ע סי'
א) [ד"א רבה פ"א],
האנוסה ועל המפותה: ר' יוסי. בגמ' [צה:] מפרש לה: גמ' וגיסו.
ב) סנהדרין עו: [ונזכר
טו סעיף כט:
מתני' באזיל אשתו וגיסו משום דאחות אשתו פנויה לא היה
סב ב ג שם סעיף כח
לקמן צח: פלוגתא דר"י
צ"ל דמותרת לחזור לו דהא איצטריך דלא נימא דשכיבת אחותה אוסרת'
בעל אחות אשתו ובא עד אחד ואמר לו מתה אשתך ולזו אמר מת
ורבי עקיבא], ג) [דף עו:],
פסק כר"ע דאסורה:
באו אשתו וגיסו: לימא מתני'. דקתני
סג ד מיי' פ"י מהלכות
מק"ו דא"א כדקאמר לקמן אלא משמע ליה דאיירי בנשואה מדקאמר
בעליך ועמד ונשאה ואח"כ
ד) [צ"ל אשר], ה) [צ"ל
❖
אשר], ו) [שם ע"ב],
גירושין הל' ט סמג
מותרת לחזור לו: דלא כר"ע דאי
עלה רבי יוסי כל שפוסל ע"י אחרים
לאוין קכג טוש"ע שם סימן
לו ומותר בקרובות שניה ושניה מותרת
ר"ע. כיון דבעיא הך גיטא מיניה
טו סעיף כז: כו' משמע דת"ק איירי בפוסל על ידי
סד ה ו מיי' שם הל' ח
הויא ליה אשתו אחות גרושתו: חוץ
אחרים ומיירי באמרו לו שני עדים
בקרוביו ואם מתה ראשונה מותר בשניה
תורה אור השלם
וסמג שם טוש"ע שם
מאשת איש שנשאת ע"פ ב"ד. ומשום
שמתה אשתו ועד אחד על גיסו אבל
אמרו לו מתה אשתו ונשא את אחותה
א
1. וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת
סי' קנט סעיף ד:
בעד אחד על מיתת אשתו אין יכול
גזרה שמא יאמרו גירש זה כו'
סה ז ח מיי' וסמג שם
ואחר כך אמרו לו קיימת היתה ומתה הולד
אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ זִמָּה
לישא אחותה א"נ בדאיכא תרי על
כדאמרינן לעיל בפירקין (דף פח:):
טוש"ע שם סימן טו
הִוא בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ
ראשון ממזר והאחרון אין ממזר ר' יוסי אומר
סעיף כז:
וְאֶתְהֶן וְלֹא תִהְיֶה זִמָּה
ר"ע מוסיף. והשתא ס"ד אפילו
גיסו נמי וכמ"ד לעיל (דף צא.) דרבנן
❖
סו ט י כ מיי' פ"ב מהל'
כל שפוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו וכל
ויקרא כ יד
בְּתוֹכְכֶם:
פליגי ארבי שמעון בניסת שלא ברשות
נשואת אחיו ושמע שמת ויבמה ובא
איסורי ביאה הלכה ז
שאין פוסל ע"י אחרים אינו פוסל ע"י עצמו:
❖
ח:
וקניס אפילו בב' עדים ולקמן נמי
אחיו בעיא גט וכן באחות אשה.
גמ' ואע"ג דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים
הגהות הב"ח
בשמעתין דפריך ותאסר בשכיבתה
וטעמא לא ידעינן דהכא ליכא למימר
דאהני הני נשואים דקמיתסרא אשת גיסו
דאחותה מידי דהוה אאשה שהלך
גירשה זה ונשאה זה שאפילו גירשה
(א) גמ' כל עריות שאמרו
תוספות ישנים
אין צריכות: (ב) תוס' ד"ה
בעלה למדינת הים על כרחך פריך
בעלה אין קדושין של זה תופסין בה
אגיסו אפ"ה אשת גיסו אסירא אשתו שריא
א) אבל השתא דמשמע
אלא וכו' אית ליה האי
אליבא דמאן דקניס בב' עדים דמיתת
וכן לגבי אחות אשה מאחר שבאת
❖
ולא אמרינן מתוך שנאסרה אשת גיסו אגיסו
סברא ואית ליה אין תנאי:
לתלמודא דאיירי מתני'
ב
אשתו לא מיתוקמא אלא בב' עדים:
אשתו גלוי לכל שאין קידושי שניה
באזול אשתו וגיסו דומיא
תיאסר אשתו עליו לימא מתניתין דלא כר"ע
אשת גיסו אסורה. דקנסינן
דסיפא דר' יוסי אומר כל
קדושין ואפ"ה קניס לה ר"ע אגיטא:
דאי ר"ע הויא לה אחות גרושתו דתניא כל
שפוסל וכו' כדפרישית לעיל
ג
ד
מוסף רש"י
דאמרי אינשי. כי חזו לארוס קמא
ככולהו קנסא דמתניתין
אם כן לא אתיא כר"ע
עריות (א) שבתורה אין צריכות הימנו גט חוץ
אבל גט לא בעיא דלא שייך כאן שמא
אמרי מדנסבה אחוה תנאה הוה ליה
משמעות דורשין. לשון
דהוה לה אחות גרושתו
מאשת איש שנשאת על פי ב"ד ור"ע מוסיף
דלר"ע בעיא גט מיניה
משמעות המקרא דורשין
ה
יאמרו גירש זה ונשא זה דכיון דאשתו
לקמא בקדושין ולא נתקיים והא בתרא
❖
אע"ג דלא שייך גירש זה
(סנהדרין עו:).
אף אשת אח ואחות אשה וכיון דאמר ר"ע
קיימת לא שייך בה קדושין וידעי דעל
שפיר נסיב ואי מפיק לה בלא גט
א)
ונשא זה דבכל ענין מתסרא
ידי שמועת טעות נשאת לו ומש"ה
נמצאת אשת איש נראית יוצאה בלא
בעיא גט ממילא איתסרא עליה דהויא לה
מ"מ משום דהיא אשת איש
קנסינן ליה ובעא גט כמו
גט וכן אחות אשה כו': אבל נשואין.
אשתו שריא והא דקתני מתני' אם
אחות גרושתו ולאו איתמר עלה א"ר גידל
תוס' חד מקמאי (המשך)
באשת איש דרישא:
מתה ראשונה מותר בשניה ההיא לאו
כי מתני' דאשתו הראשונה היתה
מאיסורא לא מעטה קרא.
א"ר חייא בר יוסף אמר רב האי אשת אח
למיגזר שמא יאמרו גירש
באזיל אשתו וגיסו איירי דכיון דאסירא
נשואה לו מי איכא למימר תנאה הוה
פ"ה דמ"מ יש בה לאו
זה ונשא זה אבל באשה
היכי דמי כגון שקדש אחיו את האשה והלך
ו
וכרת ולא נהירא דהא לאו
דליכא למיגזר שמא גירש
אגיסו לדידיה נמי תאסר אלא בפנויה
ליה בנשואין הא כ"ע ידעי דאין אדם
וכרת לא ידענא אלא
זה ונשא זה עבדינן עובדא
למדינת הים ושמע שמת אחיו ועמד ונשא
לימא
מתני' דלא כר"ע.
מיירי:
משים בעילתו בעילת זנות הלכך
מאותה פרשה דכתיב בה
כמינס אנוסה ואשת גיסו
את אשתו דאמרי אינשי הך קמא תנאה הוה
שרפיה וכיון דקאמר דלא
משום דמשמע ליה דאזיל אשתו וגיסו
קים להו דנישואי שניה אינם כלום:
שריא בנשאת ע"פ עדים
מיירי בחמות לאחר מיתה
אליבא דר' אמי לדברי
ליה בקידושין והאי שפיר נסיב והאי אחות
אי ר"ע. אי מתני' ר"ע היא דקמהפכת
קאמר מתני' דלא כר"ע אבל אי הוה
מנלן איסורא ונראה דר"ל
הכל בין לת"ק בין לר"י
אשה נמי היכי דמי כגון שקידש את אשה
מיירי בפנויה בההיא פשיטא דלא
לאוקומי נמי כר"ע ליתני חמותו אמרו
איסורא משום דכתיב
ז
ואע"ג דרבי אמי ס"ל
(דברים כז) ארור שוכב עם
הכי לא עבדי' בה עובדא
בעיא אחות אשתו גט אפי' לר"ע כיון
לו מתה אשתך ונשא אמה דלר"ע
והלכה למדינת הים ושמע שמתה עמד
❖
חותנתו:
למשרא אשת גיסו אגיסו
חמותו לאחר מיתת אשתו שריא: ואת
דלא שייך בה קנסא כדאמר לקמן
ונשא את אחותה דאמרי אינשי הך קמייתא
בנשאת ע"פ עדים דדלמא
אחת מהן. שכן בלשון יוני קורין לאחת
דלא קנסינן כיון דבמזיד אין שכיבת
הלכה כר"י נפחא דאמר
תנאי הוה ליה בקדושיה והא שפיר נסיב
רבי
ר' יוסי אסיפא קאי אבל
אחותה אוסרתה א): עקיבא
הינא ואמרה רחמנא אחרונה שנשא
תוס' חד מקמאי
אלא נשואין מי איכא למימר תנאה הוה ליה
בנשאת ע"פ עדים לא
ח
מוסיף אף אשת אח כו'. אשת אביו
באיסור תשרף: אותו ואת שתיהן.
איירי בה לא ת"ק ולא
פי' משום דסניא ליה
בנשואין אמר ליה רב אשי לרב כהנא אי ר'
ואשת אחי אביו לא בעי למינקט דלא
כדקבעינן התם בסנהדריןג) מאי בינייהו
ר"י ואפשר דבנשאת ע"פ
חיישא לקלקולא דידה
עקיבא ליתני נמי חמותו דהא שמעינן ליה
עדים נמי אליבא דרב
(דסניא ליה) אבל לא
שכיח דנסבי להו ע"י שמועת טעות
הא ודאי אשתו גמורה לא אמר ר"ע
דאסירי לאחר מיתה: ולאו איתמר
איכפת לה בקלקולא
יצחק אשת גיסו אסירא
לר"ע דאמר חמותו לאחר מיתה לאו בשרפה
דבשרפה שהרי עניה זו מה חטאה
משום דמיחלפא באשה
דזרעה ופסק רב אלפס
עלה כו'. הך שינויא לא מיתוקמא אלא
הרי בהיתר נשאת לו ואמר אביי
דתניא באש ישרפו אותו ואתהן אותו ואת
שהלך בעלה למ"ה ורש"י
דעד אחד ביבמה לעולם
ב) 1
נאמן יש לתמוה על הרב
פי' וכתב דלת"ק אליבא
כר' אמי לקמן (צה:) דלר' יצחק נפחא
משמעות דורשין איכא בינייהו דר"ע
אחת מהן דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר ט אותו
דר"י נפחא כשאסורה
מאחר דפסיק כר' יוסי
לא מיתוקמא ת"ק כר"ע דלדידיה רבי
סבר תרתי כתיבי חמותו ואם חמותו
ואת שתיהן בשלמא לאביי דאמר משמעות
לחזור להבעל באשה
דאמר כל הפוסל על
יוסי הוא דקאי כר' עקיבא דמפליג בין
נפקי מהאי קרא דבשרפה דהכי אמר
ידי אחרים פוסל ע"י
שהלך בעלה למ"ה לאו
דורשין איכא בינייהו דר' ישמעאל סבר חדא
משום שמא יאמרו גירש
עצמו אם כן לא משכחת
ארוסתו וגיסו לאשתו וגיסו אבל ת"ק
קרא איש כי יקח את אשה ואמה
ד)
זה ונשא זה דהא באשת
לה דאשת גיסו אסורה
כתיב ור' עקיבא סבר תרתי כתיב שפיר אלא
אלא
לא שני ליה: נשואין מי איכא
ושתיהן לאיסור כגון שנשא חמותו ואם
ואשתו שריא אלא כיון
גיסו ליכא למימר הכי אלא
לרבא דאמר חמותו לאחר מיתה איכא
י
משום קנסא הוא אבל לר"י
דאשת גיסו אסורה אשתו
חמותו באש ישרפו ור' ישמעאל סבר
למימר תנאה הוה ליה בנשואין. ואפילו
אליבא דר"י נפחא היינו
נמי אסורה וא"כ למה
בינייהו ליתני נמי חמותו אמר ליה כ נהי
למ"ד (כתובות דף עד.) המקדש על
חדא כתיב חמותו לחודה שמעינן מינה
כתב בריש שמעתא ואע"ג
טעמא שאסורה לחזור
דמיעטה קרא משרפה מאיסורא מי מיעטה
תנאי ובעל אינה צריכה הימנו גט מ"מ
דהאי כי ה) יקח את אשה היינו אשתו
לבעל אשה שהלך בעלה
דאזיל אשתו וגיסו למ"ה
משום שמא יאמרו גירש
דאהני הני נשואין דקא
לא שכיחא מילתא שיתבטלו הנשואין
הראשונה הנשאת בהיתר ואת אמה זו
קרא ותאסר בשכיבה דאחותה מידי דהוה
מתסרה אשת גיסו אגיסו
זה ונשא זה ובאשת גיסו
חמותו ואמר רחמנא ישרפו אותו ואת
מחמת התנאי משום דאיכא חיבת ביאה
אאשה שהלך בעלה למ"ה לא דמי אשתו
דליכא למימר הכי אשת
אשת גיסו אסורה ואשתו
ושלא יהא בעילתו בעילת זנות תדע
אחת מהן ואם חמותו דבשרפה מג"ש
גיסו שריא וכיון [דלא]
שריא ולא אמרינן מתוך
דבמזיד אסירא מדאוריי' בשוגג גזרו בה רבנן
שנאסרה אשת גיסו נאסרה
איפסיק הלכתא אי כר"י
דהא שמואל ו) אית ליה האי סברא
נפקא לן באלו הן הנשרפין (סנהדרין
אחות
נפחא אי כר' אמי לעולם
עליו אשתו וכיון שפסק
ואית ליה יש תנאי בנשואין לקמן
עה:) ורבא אמר חמותו לאחר מיתת
(ב)
אשת גיסו אסורה אי
הרב אלפס כרבי יוסי לא
בפרק בית שמאי (דף קז: ושם): אי ר"ע ניתני נמי חמותו.
אשתו איכא בינייהו דלר' ישמעאל בשרפה דה"ק אותו ואת אחת מהן
משום לפרש"י אי משום
משכחת לה שתהיה אשתו
דמחלפא באשה שהלך
מותרת ואילו לא פסק הרב
אברייתא לא קשה ליה אמאי לא מוסיף נמי רבי עקיבא חמותו דאיכא
אפי' אין שתיהן קיימות כגון שמתה אשתו ונשא את אמה תשרף ור"ע
בעלה למ"ה לפי' דידן
ז"ל ברישא בנשאת ע"פ
למימר דלדבריהם דרבנן קאמר לדידי אף חמותו נמי אלא לדידכו
סבר אותו ואת שתיהן בזמן ששתיהן קיימות אשתו וחמותו ישרפו אותו
וכיון דאשת גיסו אסורה
עדים דלא עבדינן עובדא
אודו לי מיהת באשת אח ואחות אשה אבל במתני' הוה ליה
ומסתמא כדינו כן דין חמותו דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין
אשתו נמי אסורה דהלכתא
כמינס אניסה היינו יכולין
למינקט חמותו דהוי חידוש טפי מאחות אשה: מאיסורא מי
כרבי יוסי דאמר כל הפוסל
להעמיד דבריו בנשאת
שבתורה ומתני' דלא קתני חמותו הניחא לאביי דאמר משמעות דורשין
ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו
ע"פ עדים שהעידו שמת
מיעטה רחמנא. כלומר מלאו וכרת לא מיעטה אלא משרפה:
איכא בינייהו לר"ע נפקא ליה אם חמותו מהאי קרא ולר' ישמעאל לא
הלכך מה שכתב הרב
גיסו שאשת גיסו שריא
על
נפקא ליה מהכא ולא איירי ר' ישמעאל ור"ע בחמותו לאחר מיתה כלל
אלפס בריש שמעתין אע"ג
בגיסו והשתא דפסק הרב
דאזיל אשתו וגיסו למ"ה
ז"ל בנשאת ע"פ עדים
שפיר אלא לרבא ליתנייה. ומשנינן נהי דמיעטה קרא לחמותו אחר מיתה משרפה כו': ותאסר. אשתו הראשונה עליו בשכיבתה דאחותה: מידי
וכו' אשת גיסו אסירה
אסורה לחזור לו וצריכה
דהוה אאשה שהלך בעלה למדינת הים. דמיתסרא לבעלה בשכיבת האחרון ואע"פ שהיא שוגגת ואמאי קתני מתני' מותרת לחזור לו: ומשנינן לא
ואשתו שריא לא ירדנו
הימנו גט א"כ לא משכחת
לסוף דעתו דהא דאמרי'
לה דאשת גיסו שריא וכיון
דמי אשה שהלך כו': דבמזיד מיתסרא מדאורייתא. דכתיב (במדבר ה) והיא לא נתפשה דמשמע איסורא הלכך בשוגג כגון ע"פ ב"ד גזרו בה רבנן:
בגמ' לימא מתני' דלא
דאשת גיסו אסורה אשתו
אחות כר"ע לאו אמילתא דאזיל
נמי אסורה אליבא דר' יוסי
אשתו וגיסו למ"ה וכו' דההיא כבר פסקה וכי קאמר לימא מתני' דלא כר"ע מילתא באנפי נפשה היא וכפירוש רש"י ז"ל
דאמר כל שפוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו. ומיהו צריך לפרש מ"ט אתסרא אשת גיסו אגיסו דהא לא אסרי' על הבעל
ומצאתי כתוב בכתב יד הראב"ד בזה הלשון גבי מילתא דרבי אמי ור"י נפחא (לקמן צה ע"ב) ואי קשיא לך כי קאי אדר'
ברישא אשה שהלך בעלה למ"ה ובאו וא"ל מת בעלה ואח"כ בא בעלה אלא משום שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצא
אמי נמי קשי' דשמואל אדשמואל דהא אמר ר' יוסי ע"פ ב"ד אשת גיסו אסורה אגיסו ואשתו נמי אסורה ליה ואע"ג דליכא
זה מחזיר גרושתו והכא באשת גיסו ליכא למימר הכי שהרי באת אשתו והכל יודעים שאין קדושין תופסים באחותה ויש
למימר גירש זה ונשא זה וכ"ש היכא דאיכא למתלי בתנאה לא קשיא דהתם אסורה משום אחות אשתו היא ודכ"ע לא ידעי
לי לומר דהיינו טעמא דאשת גיסו אגיסו משום דמחלפה באשה שהלך בעלה למ"ה ונשאת ע"פ עדים שאסורה לו לחזור
שהיא אחות אשתו גזרינן משום אשה אחרת שהלך בעלה למ"ה אבל הכא אשת אחיו היא ידועה וליכא למטעי בה גירש זה
משום שלא יאמרו גרש זה ונשא זה והשתא דאתית להכי איכא למימר דבאשת גיסו דליכא למימר שמא יאמר גירש זה
ונשא זה שהרי אשתו קיימת ולא מיתסרא אלא משום דמחלפא והיינו דאמרי' בגמ' גבי מלתא דרבי יוסי א"ר אמי ארישא
ונשא זה ומשום הכי לא גזרינן ולתנאה נמי לא חיישי' והרב הצרפתי א) פי' דלגבי אחות אשתו איכא צד היתר כגון שבא
גיסו תחלה דאתי למימר גירש זה ונשא זה לאחר מיתת אשתו הלכך אשת גיסו בעיא גט וכי הכי אשתו נמי אסירא ליה
נשאת ע"פ ב"ד תצא ופטורה מן הקרבן שלא על פי ב"ד תצא וחייבת בקרבן וקאמר ת"ק ל"ש ע"פ עדים דאשת גיסו שריא
דהו"ל אחות גרושתו אבל אשת אח ליכא צד היתר וקשיא ליה אי הכי אי דאתא גיסו תחלה מ"ט דת"ק דשרי אשתו לדידיה
ול"ש ע"פ (עדים) [ב"ד] דאשת גיסו אסורה אשתו שריא וא"ל ר' יוסי ע"פ ב"ד דפוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו על פי
עדים שאינו פוסל ע"י אחרים אינו פוסל ע"י עצמו אלמא בין ת"ק בין ר' יוסי מודו דבנשאת ע"פ עדים אשת גיסו שריא
הא ודאי אחות גרושתו היא ואי דאתו בהדי הדדי הא ליכא צד היתר כלל. ועוד כתב גבי אע"ג דאזיל אשתו וגיסו למ"ה
וכו' ולא אמרינן מתוך שנאסר אשת גיסו אגיסו תאסר אשתו עליו. וכתב הראב"ד בזה הלשון משום דמחלפא באשה שהלך
ואמאי הא לא עבדינן עובדא במינס אנוסה לפסק הרב ז"ל אלא לאו כדפרי' דאע"ג דלא עבדינן עובדא בעלמא דאיכא
א) עי' בתוס' ישנים להלן (דף צה ע"ב) ד"ה דלמא שתירצו כן.