האשה רבה פרק
עשירי יבמות
צה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
על
אחות אשה. דאפילו
מה נחלקו בבא על חמותו שב"ש אומרים פוסל. וטעמא דב"ש
במזיד בא על אחותה לא מיתסרא אשתו עילויה
סז א ב מיי' פ"ב מהל'
א) סנהדרין עו:, ב) לעיל
פא. צב: לקמן צו. גיטין פ:
איסורי ביאה הל' י
מדאורייתא כדקתני לקמן הלכך בשוגג כו': אותה. ושכב איש אותה:
כדמפרש בסמוך לר' יהודה וכי כל הבית כולו בשרפה כו':
זה הדין לשוגג למזיד מנין. ותימה אמאי מיבעי ליה קרא למזיד סעיף כז בהג"ה:
סוטה יח:, ג) לעיל נ.,
טוש"ע אה"ע סימן טו
והלא דין הוא. שתאסר ולכך נאמר אותה: מקום שבא על איסור קל.
ד) צ"ל האי. יעב"ץ,
❖
סח ג מיי' פ"ב מהל'
לקמן מוקים לה באשת איש ואמאי קרי לה איסור קל שאין האוסרה
מהיכא תיתי לן לאיסורא אי משום ק"ו דקאמר לעיל ומה במקום
ה) [במדבר ה],
סוטה הל' יב סמג
אוסרה כל ימיו שהרי היתר יש בגט:
שבא על איסור קל נאסר האוסרה
עשין מח טוש"ע שם סימן
אחות אשה דבמזיד לא אסירא מדאורייתא
נאסר האוסר. נאסר בה בעלה
כו' כיון דאית ליה ההוא דינא למה יא סעיף א:
❖
תורה אור השלם
האוסרה לאחרים: מקום שבא על
ליה לר' יוסי דינא דהכא היה לו לחלוק
בשוגג לא גזרו בה רבנן ומנלן דלא אסירא
1. וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ
איסור חמור. כגון אחות אשתו
על ר' יהודה בפשיטות שאין דין זה
דתניא אותה אותה שכיבתה אוסרתה ואין
1
ענין למחלוקתו כלל: מה למחזיר
שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי
תוספות ישנים
שאשתו אוסרת את אחותה כל ימיה:
שכיבת אחותה אוסרתה שיכול והלא דין
אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא
גרושתו שכן איסורה ברוב. כלומר
אינו דין שנאסר האוסר. שתאסר
למזיד מנין. להכי בעי
נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא
הוא ומה במקום שבא על איסור קל נאסר
תלמודא קרא להתיר מזיד
לֹא נִתְפָּשָׂה:
אשתו האוסרת את אחותה לכך נאמר
ע"י כל אדם יכול לבא לידי איסור זה
דס"ד לאסור מזיד מק"ו
האוסר מקום שבא על איסור חמור אינו
במדבר ה יג
אותה: בבא על חמותו שפוסל את
שגרושתו נאסרה ע"י כל מי שישאנה
2. וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת
דלקמן ומה במקום שבא על
דין שנאסר האוסר א"ר יהודה לא נחלקו בית
❖
איסור קל וכו':
אשתו עליו. ולקמן יליף לה מקרא: שב"ש
אבל אחות אשה אפילו תאסר אשתו
אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ זִמָּה
שמאי ובית הלל בבא על חמותו שפוסל
הִוא בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ
אומרים פוסל. מק"ו כדאמרן ואותה
משכיבת אחותה לא מיתסרא אשתו
וְאֶתְהֶן וְלֹא תִהְיֶה זִמָּה
❖
את אשתו על מה נחלקו בבא על אחות
לא דרשי: אמר ר' יוסי לא נחלקו כו'
עליו במה שיבא איניש דעלמא על
בְּתוֹכְכֶם: ויקרא כ יד
תוס' חד מקמאי
אחותה: עבד בה מאמר האי
שלא פוסל. דדורשין אותה: שבש"א
אשתו שב"ש אומרים פוסל וב"ה אומרים לא
בעלה למ"ה ואע"ג דליכא
אסרה עליה דהאיך. השתא נקט
פוסל. דדרשי' אותו ואתהן כדלקמן:
פוסל א"ר יוסי לא נחלקו ב"ש וב"ה בבא
א
למימר הכא גירש זה ונשא
הגהות הב"ח
לפי שבתחלה כו'. רבי יוסי מפרש
מילתיה כמאן דאמר (לעיל דף כט.)
זה מעתה תהא צריכה גט
על אחות אשתו שלא פוסל את אשתו על
מאמר קונה מדאוריי': מאי איריא
(א) גמ' אינו דין שלא נאסר
ממנו ותאסר עליו כעין
טעמא דלא נחלקו על אחות אשה:
מה נחלקו בבא על חמותו שב"ש אומרים
במותר כצ"ל ותיבת לו
אשה שהלך בעלה למ"ה
בא עליה כו' נתן גט או חלץ נמי.
שבתחלה. עד שלא קדש אשתו: הוא
נמחק: (ב) רש"י ד"ה אלא
אשמעי' מתני' דלא אמר
פוסל וב"ה אומרים ב לא פוסל לפי שבתחלה
אוסרה. על כל אדם והיא אוסרתו
כלומר לא דמי לאחות אשה דאתינא
יבמה וכו' אסרה על
הכא אלא היא אסורה על
הוא מותר בכל הנשים שבעולם והיא מותרת
הראשון ונאסר האוסרה
בעלה ואשתו מותרת לו
בקרובותיה: לא נאסרה במותר לה.
לאוסרה על ידי ביאת איסור אבל כאן
עליו: (ג) ד"ה אלא אפילו
דלא מצרכי' לה מיניה גט
בכל האנשים שבעולם קדשה הוא אוסרה
כדדרשינן (לעיל דף נו:) הא נתפשה
הדבר תלוי בזיקה:
נתן גט כלומר אלא פריך
לומר דלא כר"ע דלדידיה
אילימא בסוטה לבעל. פירוש
מותרת: שגג באסור לו. באחותה:
והיא אסרתו מרובה איסור שאסרה מאיסור
הכי אפילו נתן זה גט או
בעיא גט הואיל ויש להם
חלץ אסרה על בעל
שעת היתר עכ"ל הראב"ד
וזה הדין לשוגג. הדין הזה מלמדנו
כשבא עליה בעל אסורה
שאסרתהו שהוא אסרה בכל אנשי' שבעולם
א)
המאמר דמודה ר"ג
ולפי [זה] מה שלא
על השוגג שלא פסלה: מאי טעמא
לבועל לעולם ששוב אין מים בודקין
שיש גט אחר מאמר
והיא לא אסרתהו אלא בקרובותיה והלא דין
כתבה הרב אלפס ללמוד
דרבי יהודה. דאמר הבא על חמותו
ויש חליצה אחר מאמר
אותה מאי איריא בבא עליה אפי' נתן
ממנה אשת גיסו מותרת
הוא ומה הוא שאסרה בכל אנשים שבעולם
שאם עשה זה מאמר ובא
ואשתו אסורה ולא ללמוד
פסל את אשתו: וכי כל הבית כולו
לה גט ויחזור ויקדשנה ויכניסנה לחופה
❖
אחיו:
ממנה דאפילו לר"ע אתיא
שגגה באסור לה אינה נאסרת במותר לה
בשרפה. אשתו מה חטאה: אסריתה
או אמר איני משקה שוב אין יכול
מתני' ומפני שפסק הרב
היא שלא אסרתהו אלא בקרובותיה שגג
עלך. לאנתתך: בא עליה האי.
להשקותה ואסורה לבועל לעולם ותימ'
אלפס כר"ע הוצרך לכתוב
זה אבל לעולם לפי הפסק
באסור לו אינו דין שלא נאסר (א) לו במותר
מוסף רש"י
כשנשאה האחרון אסרה על הראשון:
לרבינו יצחק דמנלן כשאומר איני רוצה
כיון דאשת גיסו אסורה
לו וזה הדין לשוגג למזיד מנין ת"ל אותה
בא עליה ד) האחד. גירשה השני
להשקותה דשוב אין יכול להשקותה
שומרת יבם שזינתה.
אשתו נמי אסורה כר' יוסי
כשהיא שומרת יבם,
דאמר כל הפוסל ע"י
והחזירה הראשון הרי לך איסור קל
ואמר רבינו יצחק שיש להוכיח קצת דכי
אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה
אסורה ליבמה. כאשה
אחרים פוסל על ידי עצמו:
בלאו ואסרה על השני דהדר הויא
אמר איני משקה קתני במתניתין
אוסרתה אמר רבי אמי אמר ריש לקיש מאי
שזינתה תחת בעלה
לגביה גרושתו משנשאת והיינו נאסר
בסוטה (כג.) בהדי הנהו דמנחותיהן
שאסורה לבעלה (סוטה יח:
א) נראה דצ"ל ולפי זה מה
טעמא דרבי יהודה א) דכתיב 2 באש ישרפו
וכעי"ז לעיל פא.). אין
שכתב הרב אלפס לא ללמוד
האוסר נאסר שני זה שהיה אוסרה
נשרפות שאין ראויות עוד לשתות:
אותו ואתהן וכי כל הבית כולו בשרפה אם
מאמר אחר מאמר. בין
ממנו דאשת גיסו אסורה
אלא
על זה הראשון שהחזירה: מה למחזיר
ביבם אחד לשתי יבמות בין
ואשתו מותרת אלא ללמוד
אינו ענין לשרפה תנהו ענין לאיסורא אמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה
כו'. תאמר בבא על אחות אשתו
שני יבמים ליבמה אחת,
ממנה דאפילו לר' עקיבא
כרבי יהודה ההוא דעבד איסורא בחמתיה אתייה רב יהודה נגדיה אמר ליה
האחרון אינו כלום לפסול
אתיא וכו'.
שתאסר אשתו שלא נטמא גופה
את הראשונה עליו ואינה
אי לאו דאמר שמואל אין הלכה כרבי יהודה אסריתה עלך איסורא דעלם:
ואיסור אחות אשתו אינו איסור עולם
צריכה הימנו גט ולא ליאסר
שאם מתה אשתו מותר באחותה:
מאי איסור קל אמר רב חסדא מחזיר גרושתו משנשאת בא עליה האי
בקרובות השניה (לעיל נ.).
איסור ברוב לא גרסי': יבמה למאן.
אסרה עליה דהאי בא עליה אידך אסרה עליה דהאי מה למחזיר גרושתו
מי בא עליה באיסור: אילימא יבמה
משנשאת שכן נטמא הגוף ואיסורה ברוב ואיסורה איסור עולם אלא אמר ר"ל
לאחר. שבא עליה אחד מן השוק
יבמה יבמה למאן אילימא לאחר וכדרב המנונא ב)דאמר רב המנונא שומרת
והיינו איסור קל דלאו בעלמא וקתני
יבם שזינתה אסורה ליבמה מה ליבמה שכן נטמא הגוף ואיסורה ברוב אלא
נאסר האוסר נאסר בה יבמה שהיה
יבמה לאחין עבד בה מאמר האי אסרה עליה דהאי בא עליה אידך אסרה
אוסרה על זה וכדרב המנונא:
עליה דהאי מאי איריא שבא עליה שני אפי' עבד בה נמי מאמר הא לא קשיא
ואיסורה ברוב. לכל אדם היא באיסור
כר"ג דאמר אין מאמר אחר מאמר אלא אפילו נתן לה גט ואפילו חלץ לה
עד שלא חלצה תאמר באחות אשה
ג)
שאינה אסורה אלא לזה: אלא יבמה
אלא אמר רבי יוחנן סוטה סוטה למאן אילימא לבעל בא עליה בעל אסרה
לאחין. שבא עליה אחד מן האחין
עליה דבועל מאי איריא בא עליה אפילו נתן לה גט ואפילו אמר אין אני
ג
באיסור אסרה על האוסרה עליו והיכי
משקה אלא סוטה לבועל האי איסור קל הוא איסור חמור הוא דהיינו אשת איש
דמי דעבד בה קמא מאמר ואסרה על
אלא
אידך והאי מאמר יבמין דרבנן הוא
ולאו קדושין גמורין למיהוי אשת איש וכי בא עליה שני בא על איסור קל הוא ואפ"ה אסרה על הראשון (ב) האוסרה עליו: מאי איריא
בא עליה שני. דקתני מקום שבא על איסור קל אפילו חזר ועשה בה מאמר נמי אסרה לבעל המאמר הראשון כרבנן דאמרי יש מאמר
אחר מאמר: אלא אפילו נתן גט. כלומר אלא פריך הכי אפילו (ג) עשה זה מאמר ובא אחיו ונתן גט או חלץ פסלה על ידו: סוטה
למאן. למי נבעלה דקרי לה איסור קל: אי נימא לבעל. שנבעלה לבעל אחר שקינא לה ונסתרה דאסירא ליה דכתיב ונסתרה והיא נטמאה
(במדבר ה) וקתני נאסר האוסר אסרה על הבועל אפילו לאחר מיתתו או אפילו כשיגרשנה: מאי איריא בא עליה. בלא בא עליה נמי משעה
שנסתרה עמו נאסרה על בעל ועל בועל לעולם עד שתשתה כדתנן
(סוטה דף כז:) נטמאה נטמאה שתי פעמים ה) אחד לבעל ואחד
לבועל: אלא סוטה.
שנבעלה לבועל נאסר בעלה האוסרה עליו: והאי.
מי
הוי בא על איסור קל
איסור חמור הוא
דהיינו אשת איש:
אלא