צה:
האשה
רבה פרק עשירי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
אמר רבא אשת איש. לא שייך למיפרך שכן חנק דיש לנו
אלא אמר רבא אשת איש. והיינו איסור קל לגבי אחות אשה לפי
סט א טוש"ע אה"ע
א) ס"א אין כ"ז, ב) בס"א
❖
ליתא: וגיסו, ג) ס"א שני,
סימן טו סעיף כח:
להחמיר כיון שהאיסור נמשך כל ימיו אבל ק"ק לר"י דאכתי
שאין האוסר אוסרה כל ימיו שאפילו בחייו יש לה היתר בגט אבל
ע ב מיי' פ"י מהלכות
אשתו האוסרתו באחותה אוסרתו כל ימיה: ה"ג כל שאין פוסל ע"י
תקשה ליה כל הני פירכי דלעיל שכן נטמא הגוף ואיסורה ברוב:
גירושין הלכה ח טור
כל
ש"ע שם סימן קנט סעיף שאין פוסל מאי עבידתיה. ולא מסתבר למימר כל שאין פוסל ע"י
עצמו אין פוסל על ידי אחרים מבעי ליה: אלא כי היכי דאשת גיסו
תורה אור השלם
ד ועיין בב"י:
אסורה אשתו נמי אסורה. הואיל
אחרים כמו שאחות אשתו פנויה
עא ג טוש"ע שם סי' טו
1. וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ
אלא אמר רבא אשת
איש וכן כי אתא רבין
דלישנא דכל שאינו פוסל ע"י אחרים
ואהנו הני נשואין לפוסלה על בעלה
❖
סעיף כח:
שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי
משמע דאיכא אחרים שאין פוסל על
אהנו נמי להיות חשובה כאשתו ולאסור
א"ר יוחנן אשת איש (א) ומאי קרי לה איסור
אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא
ידם: וקאמר ת"ק לא שנא אשתו
נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא
את אחותה עליו משום אחות אשה
קל שאין האוסרה אוסרה כל ימיו תניא נמי
לֹא נִתְפָּשָׂה:
תוספות ישנים
וגיסו לא שנא ארוסתו וגיסו אשת
מדרבנן: כל שאין פוסל מאי עבידתיה.
❖
הכי אבא חנן אמר משום רבי אלעזר אשת
במדבר ה יג
גיסו אסירא. וא"ת ומנא ליה דלת"ק
אינו פוסל מאן איירי בה לעיל: א"ר
איסור קל אשת איש. וא"ת
איש ומה במקום הבא על איסור קל שאין
מה לאשת איש שכן יש בה
אמי. האי כל שאינו פוסל ארישא קאי
אשת גיסו אסורה דלמא לת"ק אפי'
מיתת ב"ד תאמר באחות
האוסרה אוסרה כל ימיו נאסר האוסר הבא
גליון הש"ס
בארוסתו וגיסו שריא אשת גיסו כיון
דאיירי באינו פוסל ע"י אחרים דאיירי
אשה דלית בה רק כרת ונהי
על איסור חמור שהאוסרה אוסרה כל ימיו
גמ' כאשת איש ושריא
דאין האוסרה אוסרה כל
דלא בעיא גט כי היכי דלרבי יוסי
לעיל בנשאת על פי עדים תצא והיא
ליה וכו'. עיין לעיל צג ע"ב
ימיו מ"מ פירכא גמורה
אינו דין שנאסר האוסרה ת"ל 1 אותה אותה
היכא דלא בעיא גט אשת גיסו משני
מותרת לבעלה וקתני סיפא ואחר כך
תד"ה עד אחד ולקמן קז
היא כיון דשמעינן ביה
שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה
כגון באשתו וגיסו קאמר דאשת גיסו
באתה אשתו מותרת לחזור לו לא
ע"א תד"ה ב"ש ודף קיז
חומרא שאינה באחות אשה
❖
ע"א תד"ה חוץ מחמותה:
וי"ל דלא בעי ללמוד חומרא
שריא ואר"י דמדאיירי ת"ק בשריותא
שנא ע"פ עדים שאמרו לו מתה אשתך
אוסרתה: רבי יוסי אומר כל שפוסל וכו':
אלא איסורא וא"כ איסור
דאשתו ובאשת גיסו לא איירי ש"מ
ולאחות אשתו אמרו מת בעליך דאשת
מאי קאמר ר' יוסי אילימא דקאמר תנא קמא
קל הוא שאינו גדול כאיסור
דאשת גיסו אסורה אגיסו אע"ג דלא
גיסו שריא לחזור לבעלה לא שנא ע"פ
אחות אשה שאיסורה כל
דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים אשת גיסו
הגהות הב"ח
ימיו אבל תימה מה לאשת
בעיא גט וליכא למימר דתנאה הוה
עד אחד דאשת גיסו אסורה אשתו
אסירא ואשתו שריא וקא"ל רבי יוסי כי היכי
(א) גמ' ואמאי קרי לה
איש שכן נטמא הגוף וי"ל
שריא: וקא"ל רבי יוסי. בעל פי ב"ד
ליה וגירש זה ונשא זה דבכל ענין
איסור קל: (ב) שם ר' יצחק
דעבדינן ק"ו מספק סוטה
דאשתו שריא אשת גיסו נמי שריא אי הכי
קנסי רבנן אבל ר' יוסי ודאי לא קניס
פליגנא עלך דהואיל ופוסל על ידי
נפחא אמר לעולם אסיפא
דשמא לא נטמא הגוף:
כל שאין פוסל ע"י אחרים אין פוסל ע"י עצמו
הא דנסיב אשת גיסו
ושמואל אמר אינה כאשת
לחזור לגיסו אלא היכא דבעיא גט
אחרים פוסל ע"י עצמו אבל בעל פי
והא דנסיב ארוסת גיסו
איש ואמאי הא איכא למימר
כל שאין פוסל ע"י עצמו אינו פוסל ע"י אחרים
עדים מודינא לך: לעולם אסיפא.
דדמיא למחזיר גרושתו כמו בארוסתו
וקאמר ת"ק ל"ש אשת
תנאה הו"ל ליבם בקדושין
וגיסו דאיכא למימר תנאה הוה ליה
כדנקט ואזיל סידרא דמתניתין בנשאת
מיבעיא ליה ואלא כי היכי דאשת גיסו אסירא
גיסו ול"ש ארוסת גיסו
ולא היתה אשתו ושריא לזה
אשת גיסו אסורה
שנשאה וא"כ אסירא לחזור
בקדושין ושמואל דאמר בסמוך
בעד אחד ומאי פוסל ואין פוסל איכא
אשתו נמי אסירא התינח כל שפוסל כל
ואשתו שריא וקאמר
לו ליבם אע"ג דלא שייך
דארוסת אחיו אינה כאשת איש סבר
חדא דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים
ליה רבי יוסי אשת גיסו
למימר גירש זה ונשא זה
שאינו פוסל מאי עבידתיה א"ר אמי ארישא
דליכא למימר תנאה
לה כרבנן בחדא דבתנאה לא תלו
וחדא דאזיל ארוסתו וגיסו למדינת
ונמצא מחזיר גרושתו כמו
ניסת ע"פ ב"ד תצא ופטורה מן הקרבן על פי
הוה ליה בנשואין
באשת איש דהא בכל ענין
הים: וקא"ל רבי יוסי אשתו דליכא
אינשי וסבר לה כר' יוסי בחדא דהיכא
דפוסל ע"י אחרים
אסירא אשת אחיו מ"מ
עדים תצא וחייבת בקרבן יפה כחו של ב"ד
למימר תנאה הואי ליה. להאי באשתו
דלא בעיא גט לא דמיא למחזיר
פוסל ע"י עצמו ארוסת
איכא למיחש שמא יאמרו
שפטרה מן הקרבן וקאמר ת"ק ל"ש על פי
גיסו דאיכא למימר
תנאי הו"ל בקדושין כמו
גרושתו ולא מיתסרא משום קנס:
ראשונה וכ"ע ידעי דנשואי שניה
תנאה ה"ל בקדושין
דאמר ר' יוסי לעיל ונמצא
ודלמא עדים דאשת גיסו שריא ול"ש ע"פ בית דין
טעות הן ולא אתי למימר גירשה
דאינו פוסל על ידי
שנושא היבם שהלך למדינת
דאשת גיסו אסירא וקאמר ליה רבי יוסי על פי בית דין דפוסל על ידי אחרים
בעלה ונשאה זה דהא אפילו גירשה
אחר אינו פוסל ע"י
הים גרושת אחיו: דלמא
עצמו לישנא אחרינא הא
אדר' אמי [קאמר] דלא
בעלה אסורה להאי ומידע ידעי
פוסל על ידי עצמו על פי עדים דאינו פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי
מיירי כלל בתנאי קסבר דלא
דאזלי ארוסתו וגיסו הא
דסהדי אטעינהו אינו פוסל ע"י גיסו
❖
עצמו רבי יצחק נפחא אמר לעולם אסיפא (הא דנסיב אשת גיסו והא דנסיב
מסקי אינשי אדעתייהו
דאזלי אשתו וגיסו:
א)
כשאר אשה הנשאת בעד אחד דהתם
תנאה כלל ולא תקשי
ארוסת גיסו) (ב) הא דאזלי ארוסתו וגיסו הא דאזלי אשתו וגיסו וקאמר תנא
משמואל לשמואל וא"ת
הוא דאתי למימר גירש זה כו' ואי
קמא לא שנא אשתו וגיסו ולא שנא ארוסתו וגיסו אשת גיסו אסירא ואשתו
מ"מ תקשי משמואל
תוס' חד מקמאי
מחזיר אמרי זה מחזיר גרושתו מן
לשמואל דכי היכי דאמר
שריא וקאמר ליה רבי יוסי אשתו וגיסו דליכא למימר תנאה הוה ליה בנשואין
הנשואין אבל הכא לא הלכך אין פוסל
שמואל לעיל דעל פי בית
איתמר יבמה רב אמר
דאינו פוסל על ידי אחר אינו פוסל על ידי עצמו ארוסתו וגיסו דאיכא למימר
דין אסורה אשת גיסו
הרי היא כאשת איש
נמי על ידי עצמו אבל היכא דהואי
אגיסו אע"ג דלא שייך שמא
ושמואל אמר אינה כאשת
תנאה הוה ליה בקידושין ופוסל על ידי אחרים אף פוסל על ידי עצמו
קמייתא ארוסתו דאיכא למימר תנאה
יאמרו גירש זה ונשא זה
איש ושריא ליה והלכה
הוה ליה בקדושין סברי אינשי דנשואי
אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי מתקיף לה רב יוסף ומי אמר
דבכל ענין מתסרא משום
כרב חדא דקי"ל הלכתא
א
אחות אשה כמו כן נימא
כרב באיסורין ועוד דקאי
שניה נשואין גמורין ואמרי גירשה
שמואל הכי והאתמר יבמה רב אמר הרי היא כאשת איש ושמואל אמר
הכא דאסורה לבעל כאשת
כר"ע דחייש דלמא אמרינן
בעלה ונשאה זה ואי משום אחות אשה
איש דמה לי אחות אשה מה
אינה כאשת איש ואמר רב הונא כגון שקדש אחיו את האשה והלך לו
תנאה הוא בקדושין ועל
לי אשת אח וי"ל דדוקא
תנאה הוה לו בקדושי ראשונה ולא
זה הטעם יש להעמיד
למדינת הים ושמע שמת אחיו ועמד ונשא את אשתו דרב אמר הרי היא
ב
באחות אשה שייך לומר
פסק הרב אלפס כר"ע
נתקיים ואי הדרא אשת גיסו לבעלה
גירש זה ונשא זה כגון היכא
משום דקאי כרב דקי"ל
כאשת איש ואסורה ליבם ושמואל אמר אינה $כאשת איש ושריא ליה א"ל
אמרי אינשי מותר להחזיר גרושתו
שבא גיסו ממדה"י קודם
כותיה באיסורי וזה הטעם
אביי וממאי דכי אמר שמואל הלכה כרבי יוסי אדרבי יצחק נפחא קאמר
לאשתו ואז מן הדין אסורה
הוא יותר נכון מהטעם
משניסת הלכך הוא פוסל על ידי
עליו גזרה שמא יאמרו
שכתב הרב ז"ל משום
ג דלמא אדרבי אמי קאמר ואי נמי אדרבי יצחק נפחא ממאי דאפוסל
אחרים והואיל ואהנו מעשיו פוסל נמי
גירש זה ונשא זה ואחות
דהא קיימא מתני' כותיה
ודלמא
ע"י עצמו ולתנא קמא טעמא דהניסת
אשתו לא הויא שנאמר
[דמתניתין] אליבא דדברי
[דמתה] אשתו במדה"י
הכל הוא ואפילו לרבי
בעד אחד אסורה לחזור לאו משום שמא יאמרו זה מחזיר גרושתו משנשאת אלא משום דקנסוה רבנן משום דלא דייקא שפיר הלכך כל מאן
ומעתה לא הותר לו אף כי
עקיבא:
דנסבה פסל לה אקמא: ה"ג הא דאזיל אשתו וגיסו והא דאזיל ארוסתו וגיסו. וה"ג אשתו וגיסו ב) דליכא למימר תנאה ה"ל בנשואין דאין
באה האשה אחרי כן אבל
פוסל על ידי אחרים: לישנא אחרינא גרס לה הא דנסיב אשת גיסו והא דנסיב ארוסת גיסו. ואין אדם יכול להעמידה: הלכה כרבי
הכא לא שייך לומר גזרה
שמא יאמרו גירש זה ונשא
יוסי. קסלקא דעתך אכולא מילתא דרבי יוסי קאי שמואל ואמר דהאי דמתסרא אשה הנשאת בעד אחד משום שמא יאמרו גירש
זה דמיד שבא היבם גלוי
זה ונשא זה והוא מחזיר גרושתו משנשאת וכל היכא דאיכא למימר הכי מיתסרא ואפילו היא אחות ארוסתו של ג) ראשון הואיל ואיכא
וידוע הוא שאסורה לזה
למימר תנאה הוה ליה בקמייתא: הרי היא כאשת איש. רב הונא מפרש מאי היא: ואמר רב הונא. מאי אשת איש דקאמר רב
שנשאה משום אשת אחיו
ואפילו גירש אסורה לעולם
כגון שקידש אחיו אשה כו' שאלמלא נשאה ראשון תרווייהו מודו דמותרת לחזור לו דליכא למימר מחזיר גרושתו הוא דהא הכל יודעים
ול"נ דא"כ הו"ל לאפלוגי
שטעות היתה שאם גירשה לא היתה נשאת לאחיו אבל קידש בההיא אמר רב הרי היא כאשת איש הניסת בעד אחד שאסורה לבעלה
לעיל בין היכא שבא גיסו
קודם לאשתו (והיכא)
וזו נמי אסורה לראשון שהוא עכשיו יבמה דאמרי אינשי הראשון תנאה הוה ליה בקדושין ולא נתקיים ומותרת היתה לשני ועכשיו יוצאה
[להיכא] שבאה אשתו קודם
משני ונושאה ראשון ונמצא נושא את אשת אחיו: ושמואל אמר אינה כאשת איש ושריא. לראשון דלא אמרי תנאה הוה דמלתא דלא
לגיסו. ונראה לריב"ן לפרש
שכיחא היא אלא ידעי דטעות הוא ואטעינהו סהדי. אלמא לשמואל לא מסקי אינשי תנאה אדעתייהו וגבי ארוסתו וגיסו אמאי אמר
דלא קשה משמואל לשמואל
דלעיל היינו משום דנשאת
שמואל הלכה כרבי יוסי דמיתסרא אשת גיסו לגיסו: דלמא אדרבי אמי. כדתרצה רבי אמי לטעמא דרבי יוסי דלא איירי בתנאה
ע"פ ב"ד דלא דייקא שפיר
כלל דאפילו באשתו וגיסו נמי פוסל ואע"ג דליכא למיחש לתנאה. ודשמואל אדשמואל תו לא קשיא דלא דמי אחות אשה ואשת אח דאחות
עבדא איסורא ולהכי קנסוה
אשה אי קדים ואתא גיסו מקמי אשתו הא מיתסרא אשת גיסו מיד אגיסו ובעיא גט משני משום שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ואי אמרת
רבנן דאסירא לבעל אבל
הכא איירי לשמואל דנשאת
משום אחות אשה אמרי מתה אשתו אבל באשת אחיו מכי חזו דאתא אחיו תו לא אמרי גירש זה ונשא זה דהא גרושת אחיו היא לו: וא"נ
ע"פ עדים דלא עבדא
אדרבי יצחק נפחא ממאי דאפוסל. קאמר שמואל הלכה ותקשה לך דלמא לשמואל אפילו בארוסתו וגיסו נמי לא פסיל והאי דקאמר
איסורא דלא מציא למידק
הלכה כרבי יוסי אאין פוסל קאמר לאפוקי מדתנא קמא דאפילו גבי אשתו וגיסו דאשת גיסו אסירא קא משמע לן שמואל כרבי יוסי דשריא:
טפי ולא קנסוה רבנן אכן
לעולם לא אמרינן טעמא
הכי
משום גזרה שמא יאמרו
גירש זה ונשא זה ורב סבר דוקא משום דקידש אבל נשא דליכא למימר תנאה הו"ל בנשואין שריא לבעל כיון שנשאת על פי עדים לא עבדא איסורא ולא קנסוה רבנן: