האשה רבה
פרק
עשירי יבמות
צו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ודלמא
אאינו פוסל. ואם תאמר ומאי דוחקיה לומר כן נימא
הכי גרסינן אי נמי
ליתא לדרב הונא כלל ובדרב המנונא קמיפלגי:
עב א מיי' פ"ב מהלכות
א) [לעיל פא. צב: צה. גיטין
פ: סוטה יח:], ב) [לעיל יג:
יבום הלכה כ סמג
והא אפליגו בה חדא זימנא. בהאי פירקא גופיה (לעיל דף צב:) דאמר
דבדרב המנונא פליגי ואכולה מילתא דר' יוסי ויש
וש"נ], ג) [מגילה כט:
לאוין פג טוש"ע אה"ע
שמואל בעניותינו צריכה גט: מתני' אמרו לו מתה אשתך ונשא
לומר דלא מסתבר ליה למימר דפליגי בדרב המנונא משום דאמר
וש"נ], ד) לעיל נד: [ועמ"ש
סימן קנט סעיף ג:
אחותה מאביה. שלא מאמה: וחזרו ואמרו לו מתה. השנייה ונשא
עג ב ג ד ה ו ז מיי'
בסוטה בסוף היה מביא (דף יח: ושם) דלית הלכה כוותיה ולא ניחא
תוס' לעיל נד: ד"ה אמרו
לו], ה) [לעיל סח.] נדה
פ"ה מהלכות יבום
אחותה של שנייה מאמה ולא מאביה
ליה נמי לומר דפליגי באין קידושין
❖
מה., ו) [צ"ל רב וכ"א שם],
הלכה יח סמג עשין נא
ודלמא אאינו פוסל אי נמי ממאי דאיתא
ונמצאת שלישית רחוקה מן הראשונה
תופסין ביבמה משום דאיפליגו בה
❖
טוש"ע שם סי' קע סט"ז:
חדא זימנא: וכן אמר רב תחליפא
ולא קרובתה היא: חזרו ואמרו לו
לדרב הונא דלמא ליתא דרב הונא כלל
בר אבימי יש לו מאמר. אר"י
מתה. ונשא אחותה של שלישית זו
הגהות הב"ח
ובדרב המנונא קמיפלגי דאמר רב המנונא
תוס' חד מקמאי
מאביה ולא מאמה נמצאת רביעית
דמ"ד יש לו מאמר אבל גט לא
(א) תוס' ד"ה ר' מאיר וכו'
א) שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה דרב אמר
דמאמר עדיף שהוא במקום ביאה
רחוקה מן השנייה וכ"ש מן הראשונה:
בן ט' פוסל ע"י אחין
תניא עשו ביאת בן ט'
הרי היא כאשת איש ומיפסלא בזנות ושמואל
❖
בדבר אחד:
כמאמר בגדול ר"מ אומר
חזרו ואמרו לו מתה. ונשא אחותה
אבל גט הוי במקום חליצה וביאה
עשו חליצת בן ט' כגט
אמר אינה כאשת איש אולא מיפסלא בזנות
עדיפא מחליצה דהא ביאה אמרינן
מאמה ורחוקה מן השלישית ואח"כ
בגדול פי' אבל לרבנן
וא"נ בקדושין תופסין ביבמה קמיפלגי דרב
אמרו לו כולן קיימות: מותר
דפסיקא ליה בין בתחלה בין בסוף
חליצת בן ט' לאו כלום
מוסף רש"י
הוא והכי איתא בפ' מצות
אמר הרי היא כאשת איש ולא תפסי בה
בראשונה ובשלישית ובחמישית.
אבל חליצה לא ושמואל דאמר גט
ב)
שומרת יבם שזינתה.
חליצה דלרבנן אין חליצת
יש לו כ"ש מאמר דיש לו: קטן כלום. ומסתבר דה"ה
שאין קרובות זו לזו ואף על גב
קדושין ושמואל אמר אינה כאשת איש
כשהיא שומרת יבם,
רבי מאיר אומר עשו חליצת בן
אסורה ליבמה. כאשה
לגיטו שהרי גט אינו פסול
שהשלישית אחות השנייה היא שריא
ותפסי בה קדושין והא אפליגו בה חדא
שזינתה תחת בעלה
ביבמה אלא משום חליצה
ט' כו'. אר"י דלר"מ יש לו
דקדושי שנייה לא תפסי דאחות אשה
זימנא חדא מכלל דחברתה איתמר:
שאסורה לבעלה (סוטה יח:
כדא' פ' ר"ג גט להוציא
ג)
היא והויא לה כאנוסה ומפותה
חליצה וכ"ש ביאה אבל לרבנן דוקא
מתני' אמרו לו מתה אשתך ונשא
וכעי"ז לעיל פא.). ולא
וחליצה להוציא ומדגט לא
ד)
תפסי בה קדושין. יבמה
מהני חליצה נמי לא מהניא
ותניא (לקמן דף צז.)
אנס אשה מותר
ביאה יש לו אבל חליצה אין לו
שלא חלצה אם נתקדשה
אחותה מאביה מתה ונשא אחותה מאמה
ואתי למבעל אחר חליצה
לישא בתה דלא אסרה תורה אלא
ומתניתין וברייתא דלעיל דקתני בן
לשוק אין קדושין תופסין
אלמא גט לא פסול אלא
מתה ונשא אחותה מאביה מתה ונשא
אחות אשה והיכא דלא תפוס קדושין
ט' פוסל ע"י אחין בדרך אחד
(א)
בה, אע"ג דחייבי לאוין
משום חליצה וכיון
בעלמא תפסי בהו קדושין
דחליצת קטן לא פסלה
אחותה מאמה ונמצאו כולן קיימות מותר
לאו אשה היא וכן חמישית אף על פי
ע"כ רבנן היא דלרבי מאיר פסיקא
(לעיל יג:). אמרו לו
גיטו נמי לא פסיל כלל.
שהיא אחות הרביעית מותרת
ליה חליצה כמו ביאה דאמר חליצת
בראשונה ובשלישית ובחמישית ופוטרות
מתה אשתך כו'. כגון
והאי דקתני עשו ביאת בן
הואיל ותפסי קדושי שלישית נמצאת
בן ט' כגט בגדול וגט של גדול פוסל
דינה בת לאה מיעקב
ט' כמאמר בגדול ולא
צרותיהן ואסור בשניה וברביעית ואין ביאת
ויוכבד בת לאה מחצרון
קתני כמאמרו משום
ביאת רביעית שהיא אחות שלישית
אפי' לבסוף והא דפליגי שמואל ורבי
אחת מהן פוטרת צרתה ואם בא על השניה
ושרה בת חצרון מקטורה
דמאמרו אינו פוסל בסוף
ביאת זנות ולא אסרה חמישית עליו:
אלעזר בריש כל הגט (גיטין דף כד:)
ורבקה בת קטורה מבתואל
וביאתו פוסל אפי' בסוף
לאחר מיתת הראשונה מותר בשניה וברביעית
ופוטרות צרותיהן. אם מת ובא יבם
דלשמואל חליצת קטן פסולה ופוסלת
ומלכה בת בתואל מחנה,
כמאמר בגדול. ומסתברא
ופוטרות צרותיהן ואסור בשלישית ובחמישית
וראובן נשא את מלכה
דלר"מ נמי דס"ל דגט קטן
וייבם את אחת מהן נפטרה צרתה:
ולרבי אלעזר אינה פוסלת ליכא
והלך למדינת הים, אמרו
[מהני] ה"מ כשכתב בכתב
ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה: בן בתשע
ואסור בשניה וברביעית. בשניה
למימר דאליבא דרבנן פליגי וסבר
לו מתה אשתך ונשא
ידו אבל ע"י עדים לא
שנים ויום אחד הוא פוסל ע"י אחין והאחין
את רבקה שהיא אחותה
משום ראשונה וברביעית משום
שמואל דלרבנן פוסלת בתחלה ורבי
פוסל שהרי צריך שיאמר
מאביה, חזרו ואמרו לו
לסופר כתוב ולעדים
שלישית: לאחר מיתת הראשונה.
אלעזר סבר דאפי' בתחלה לא פסלה
פוסלין על ידו אלא הוא פוסל תחלה והאחין
מתה רבקה ונשא את שרה
חתומו ואין א) שליחות
שאמת היו הדברים של ראשונה
דע"כ מודה שמואל דלרבנן אין לו
אחותה מאמה, אמרו לו
פוסלין תחלה וסוף כיצד בן תשע שנים ויום
לקטן ובעדי מסירה נמי לא
מתה שרה ונשא את יוכבד
דהא ס"ל לר"מ עדי
ושאר הדברים שקר היו: ואסור
חליצה כלל דבפרק מצות חליצה (לקמן
אחד שבא על יבמתו פסל ע"י אחין באו עליה
אחותה מאביה, אמרו לו
חתימה כרתי אבל בכתב
בשלישית. מפני שנייה ובחמישית
קה:) אמתניתין דהחולצת מן הקטן
מתה יוכבד ונשא את
ידו כיון דכשר מן התורה
אחין ועשו בה מאמר נתנו גט או חלצו
מפני רביעית: הוא פוסל תחלה.
חליצתה פסולה אמר ו)שמואל זו דברי
דינה אחותה מאמה, חזרו
שהרי אם נשאת הולד כשר
פוסלין על ידו: גמ' אטו כולהו לאו לאחר
ואמרו לו כולן קיימות,
פוסל לר"מ:
כשבעל תחלה אבל לא בסוף כדמפרש
רבי מאיר אבל חכמים אומרים אין
מותר בראשונה. במלכה
מיתת ראשונה נינהו אמר רב ששת לאחר
בגמרא: פוסלין על ידו. דביאתו לא
חליצת קטן כלום ואליבא דר"מ נמי
אשתו, ובשלישית. שרה,
א) עי' תוס' גיטין (דף כ"ב
מיתת ראשונה ודאי: בן תשע שנים וכו':
קנייה לגמרי אלא כמאמר בעלמא
ליכא למימר דפליגי דהא בהדיא
לפי שרבקה לא היו
ע"ב) ד"ה והא באמצע
קדושיה קדושין וביאתה
הדיבור וי"ל דלא בעינן
והא קי"ל (לעיל דף נ.) דיש מאמר
קאמר הכא עשו חליצת בן ט' כגט
בן תשע שנים ויום אחד תחלה פסיל בסוף
באונס הוא ומותר בשרה
שליחות בכתיבה וכו'.
וגט וביאה וחליצה אחר מאמר:
בגדול אלא במתני' דפ' מצות חליצה
לא פסיל והתני רב זביד ב"ר אושעיא
אחות, דתנן (לקמן צז.)
גמ' לבסוף לא פסיל. אם עשה
(ג"ז שם) פליגי דשמואל מוקי לה כר'
נושאין על האנוסה,
העושה מאמר ביבמתו ואח"כ בא אחיו
ובחמישית. דינה ואע"פ
בה גדול מאמר קודם ביאת בן תשע
מאיר ורבי אלעזר מוקי לה כרבנן:
שהיא אחות יוכבד
שהוא בן ט' שנים ויום אחד עליה פסלה
נשא
לא פסיל לה ביאת בן תשע אבעל
הרביעית, לפי שביאת
אמרי ביאה פסיל אפילו בסוף מאמר תחלה
ג
יוכבד פיתוי היא ואינה
מאמר: והתני רב זביד כו'. ומשני
קידושין, מפני שהשלישית
פסיל בסוף לא פסיל וביאה אפילו בסוף פסיל והא קתני אלא שהוא פוסל
ביאת בן תשע פסלה אפי' בסוף אבל
היו קידושיה קידושין,
תחלה והן תחלה וסוף כיצד בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו וכו'
מאמרו של בן תשע אם הוא תחלה
ופוטרות צרותיהן. אם
מת וחלצו האחין לאחת
פסיל לבסוף לא פסיל: והא קתני
חסורי מיחסרא והכי קתני בן תשע שנים ויום אחד הוא פוסל תחלה והן
מהן פוטרות צרותיהן,
הוא פוסל תחלה. ומפרש ביאה לאלתר
פוסלין תחלה וסוף בד"א במאמר אבל ביאה פוסלת אפי' בסוף כיצד בן
ואסור בשניה. מפני
אלמא אביאה קאי: חסורי מחסרא
הראשונה וברביעית.
ט' שנים ויום אחד הבא על יבמתו פסל ע"י אחין ומי אית ליה מאמר כלל
מפני השלישית (לעיל נד:).
כו'. אבל ביאה אפי' בסוף כיצד בן
ע"י אחין והתניא בן ט' שנים ויום אחד הוא פוסל בדבר אחד והאחין
על ידו. על כחו (נדה ב.).
ד
ט' שנים שבא על יבמתו פסל ע"י
ביאת בן תשע. ביבמתו
פוסלין על ידו בארבעה דברים הוא פוסל ע"י אחין בביאה ה והאחין פוסלין
אחין שעשו בה מאמר תחלה דהא
(נדה מה.).
על ידו בביאה במאמר בגט בחליצה ו ביאה דפסלה בין בתחלה
כיצד אבסוף קאי: יש לו גט. לפוסלה
בין בסוף פסיקא ליה מאמר דבתחילה פסיל בסוף לא פסיל לא פסיקא
ע"י אחין דקיימא עלייהו בכיון שלא
בנה שוב לא יבנה: עשו חליצת בן
ליה איתמר נמי אמר רב יהודה אמר שמואל יש לו גט וכן אמר רב תחליפא
ט'. לדחות כגט בגדול שפוסל ע"י
בר אבימי יש לו מאמר תניא נמי הכי יש לו גט ויש לו מאמר דברי ר"מ
אחין וצריכה חליצה כן חליצת בן ט'
וסבר ר"מ יש לו גט והתניא ה) ז עשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול ר"מ אומר
אינה לפטור אלא לפסול: אית ליה.
עשו חליצת בן תשע כגט בגדול ואם איתא ליתני כגיטו אמר רב הונא בריה
גט: וזוטר. מגט דגדול אבל חליצתו
דרב יהושע אית ליה וזוטר לר"ג דאמר אין גט אחר גט ה"מ בגדול אחר
הויא כגט דגדול ומשום הכי לא תני
גדול וקטן אחר קטן אבל גדול אחר קטן מהני לרבנן דאמרי יש גט אחר
כגיטו. והשתא קמפרש ואזיל מאי
גט ה"מ בגדול
אחר גדול
או בקטן אחר קטן
אבל קטן אחר
גדול לא מהני:
בצירותיה דגטו מגט דגדול לר"ג כו':
מתני'
מתני'