צו:
האשה
רבה פרק עשירי יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתני'
פוסל על ידו. דהויא ליה כמאמר אחר מאמר דשניהם תופסין בה וכיון דבעיא גט משני קם ביתא עליה בכיון שלא בנה שוב לא
עד א ב מיי' פ"ה
א) לעיל נא:, ב) [לעיל נא:
נג.], ג) [עמ"ש לעיל ע. על
מהלכות יבום הלכה
יבנה: ור' שמעון אומר לא פוסל. כדתני טעמא בגמ' וכגון דבביאת שני שגגה דאי במזיד הא קי"ל (נדה דף מה.) ביאתו ביאה
הגליון], ד) נדה מז:,
כ סמג עשין נא טוש"ע
ונהרגת עליו: פסלה. לראשונה על עצמו וכ"ש לשנייה דבית אחד הוא בונה ואין בונה שני בתים וכיון דאין ביאתו בראשונה קנין גמור
ה) לקמן קיב: לעיל סט:,
אה"ע סי' קע סעי' טז:
דיהיב גט קם כוליה ביתא בלא יבנה: ור"ש אומר לא פוסל.
עה ג מיי' פ"ו מהלכות
מהניא ביאת שנייה להצריכה גט וכיון
דלרבי שמעון ביאת בן תשע לא קניא
ו) עירובין קא:, ז) [פי' זה
יבום הלכה ל סמג
היה מושכו אצלו וזה היה
ומשיירא אלא ספק קניא ספק לא
מתני' בן ט' שנים ויום אחד שבא על
שם טוש"ע שם סימן קעד
מושכו אצלו עד שנקרע
סעיף ו: נשא
אשה ומת הרי זו פטורה.
קניא אי קניא קני לגמרי ולא קמהניא
א
ערוך ערך חם ב וע' תוס'
עו ד מיי' שם הל' ח סמג
ואע"ג דלא תקינו רבנן
ביאת אחיו וכן ביאתו בצרתה ואי
יבמתו ואח"כ בא עליה אחיו שהוא בן ט'
שבת יב: ד"ה רבי נתן],
ח) בכורות לא.,
שם טוש"ע שם סימן
נשואין לקטןט) מ"מ אר"י דליכא איסור'
לאו קניא הוה ליה כמי שלא בעל לא
שנים ויום אחד פוסל על ידו ר"ש אומר לא
ט) [כדאמרינן לקמן קיב:],
קסז סעיף א וסימן קעב
דלא חשיבא ביאת זנות ומצוה נמי
זו ולא זו ומותר לקיים הראשונה אבל
י) [וע"ע תוס' לעיל סב:
פוסל ב בן ט' שנים ויום אחד שבא על יבמתו
סעי' טז:
❖
עז ה מיי' שם טוש"ע שם
איכא להשיא אשה לבנו קטן כדאמר
שנייה לא מקיים דלמא ביאתו קניא
ד"ה סמוך],
ואח"כ בא על צרתה פוסל על ידי עצמו
סימן קסז סעי' ב:
בהנשרפין
דעליו
בראשונה וקיימא שנייה עליה באיסור
(סנהדרין דף עו: ושם)
רבי שמעון אומר לא פוסל: גמ' א) תניא
עח ו מיי' פ"ה שם הל'
שני בתים: גמ' ביאת שני אינה
הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך
כב ופ"ב מהלכות
תורה אור השלם
וגו' : קרעו סלקא דעתך.
אמר להם רבי שמעון לחכמים אם ביאה
אישות הל' יא:
ביאה. דקי"ל (לעיל דף נ.) אין ביאה
י)
עט ז טוש"ע שם סימן
1. כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת
ראשונה ביאה ביאה שנייה אינה ביאה ואם
קרעו משמע בכוונה:
אחר ביאה והוה ליה ביאת שני כביאת
❖
קסז סעי' א:
מֹשֶׁה עַבְדּוֹ כֵּן צִוָּה מֹשֶׁה
אגורה
באהלך עולמים.
ביאה ראשונה אינה ביאה ביאה שנייה
איניש דעלמא וכיון דשוגגת היא
אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְכֵן עָשָׂה
כשנשמתו בישיבה של מעלה
שריא: מתני' דלא כבן עזאי.
נמי אינה ביאה מתניתין דלא כבן עזאי
יְהוֹשֻׁעַ לֹא הֵסִיר דָּבָר
מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת
שפתותיו נעות בקבר כאילו מדברות
תוספות ישנים
מתני' דחשיב ביאה זו כמאמר וקתני
דתניא בן עזאי אומר יש מאמר אחר מאמר
ב)
מֹשֶׁה: יהושע יא טו
נמצא שבשעה אחת דר בשני עולמים:
דמהני מאמר אחר מאמר בין ביבם
2. אָגוּרָה בְאָהָלְךָ
אי ביאת ראשון ביאה ביאת
בשני יבמין ויבמה אחת ואין מאמר אחר
שני אינה ביאה. ופ"ה
אחד ושתי יבמות כי סיפא בין שני
עוֹלָמִים אֶחֱסֶה בְסֵתֶר
במתני' דמיירי שבא עליה הדרן עלך האשה רבה
מאמר בשתי יבמות ויבם אחד:
כְּנָפֶיךָ סֶּלָה:
יבמין ויבמה אחת כגון רישא דלא
❖
מתני' גבן תשע שנים ויום אחד שבא על
שני בשוגג דאי במזיד היתה
תהלים סא ה
כבן עזאי: יש מאמר אחר מאמר
נהרגת כדאמרינן שכל
יבמתו ומת חולצת ולא מתייבמת נשא אשה ומת הרי זו פטורה בן תשע
העריות מומתין על ידו ולא
ד
ה
בשני יבמין ויבמה אחת. דתרוייהו
נהירא דכיון דאשת קטן
גליון הש"ס
שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומשהגדיל נשא אשה אחרת ומת אם לא
מעיקרא לענין זיקה כי הדדי נינהו
היא לא מקטלא דהא אמרי'
גמ' שמע ר' יוחנן איקפד.
ומאמר דקמא לאו קנין גמור הוא
ידע את הראשונה משהגדיל הראשונה חולצת ולא מתייבמת והשנייה או
א) כי ינאף את אשת איש
ג)
פרט לאשת קטן. ונראה
עי' ירושלמי רפ"ב
דביאה הוא דכתב רחמנא ורבנן הוא
חולצת או מתייבמת רבי שמעון אומר מייבם לאי זו שירצה וחולץ לשנייה
❖
לפרש דודאי מיירי בבא
דברכות:
דאמור דליהני משום גזירה כדמפרש
עליה בשוגג דאי במזיד
אחד שהוא בן ט' שנים ויום אחד ואחד שהוא בן עשרים שלא הביא שתי
ד) ו
בפ' רבן גמליאל (לעיל דף נ:) הילכך
היתה נאסרת על הראשון
שערות: גמ' אמר רבא הא דאמור רבנן זיקת שני יבמין מיחלץ
דנהי דלא מקטלא מ"מ
לא גרע בתרא מקמא דלכל חד וחד
הגהות הב"ח
נאסרת היא על בעלה:
חלצה יבומי לא מיבמה לא תימא היכא דאיכא צרה דאיכא למגזר משום
תקינו מאמר בה: ואין מאמר אחר
(א) גמ' אלא אימא
צרה דהא הכא ליכא צרה מיחלץ חלצה יבומי לא מיבמה: נשא אשה ומת
(שנקרע) תז"מ ונ"ב ס"א
מאמר בשתי יבמות ויבם אחד. שכל
א) וכן איתא להדיא בקדושין
שנחלק: (ב) רש"י ד"ה
(דף י"ט) דהך דאמר פרט
כו': תנינא להא דתנו רבנן ה) שוטה וקטן שנשאו ומתו נשותיהן פטורות
כחו וקנינו שהיה לו לענין מאמר נתן
חברותא נמי (את תלמידי
לאשת קטן מיירי ביבמה ע"ש
מן החליצה ומן הייבום: בן תשע וכו' משהגדיל וכו': ויעשו ביאת בן ט'
בראשונה ודחה את השנייה. ואית
אתם עושים חבירי) תא"מ
וע"ע בתוספות שם ד"ה
❖
ונ"ב ס"א אתם תלמידי
ומדאורייתא.
דגרס לה איפכא ולשון ראשון נראה
כמאמר בגדול ותדחה צרה מיבום אמר רב לא עשו ביאת בן ט' כמאמר
❖
נעשיתם חבירי:
וכן שמעתי: מתני' בן תשע
בגדול ושמואל אמר עשו ועשו וכן א"ר יוחנן עשו ועשו ויעשו תנאי היא הך
ז
שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומת
תנא דארבעה אחין גזר משום צרה ואשמעינן בגדול וה"ה בקטן והאי דאמר
תוס' חד מקמאי
חולצת ולא מתייבמת. שיש עליה זיקת
מוסף רש"י
גדול משום דבגדול קאי והאי תנא דהכא סבירא ליה עשו ולא גזר משום צרה
בן ט' שנים ויום
שני יבמין שבמאמר זה לא יצתה
אם ביאה ראשונה
אחד שבא על יבמתו
ואשמעינן בקטן והוא הדין בגדול והאי דקאמר בקטן דבקטן קאי אזל ר'
מידי זיקת נפילה ראשונה וחלה עליה
ביאה. קניה לגמרי, ביאה
ומשהגדיל נשא אשה
אלעזר אמר לשמעתא בי מדרשא ולא אמרה משמיה דר' יוחנן $ שמע
שנייה אינה ביאה.
אחרת ולא ידע הראשונה
זיקת נפילה שנייה ותנן בפ' ארבעה
דהביאה בזמן שהיא
משהגדיל השניה חולצת
רבי יוחנן איקפד עול לגביה רבי אמי ור' אסי אמרו ליה לא כך היה
אחין (לעיל דף לא:) מי שעליה זיקת יבם
בתחילה אין אחריה כלום
או מתייבמת הראשונה
אחד ולא שעליה זיקת שני יבמין:
המעשה בבית הכנסת של טבריא בנגר שיש בראשו גלוסטרא
ואינה מקודשת לשני ולא
חולצת ולא מתייבמת
ו)
פסלה על הראשון, ואי
ולית הלכתא הכי אלא
נשא אשה. שאינה יבמתו ולו אחין:
שנחלקו בו רבי אלעזר ורבי יוסי עד שקרעו ספר תורה בחמתן קרעו
משום דזינתה דקי"ל ביאתו
אפי' השניה חולצת ולא
הרי זו פטורה. ואע"ג דביאתו
ביאה, דתנן (נדה מה.) בא
ס"ד (א) אלא אימא ז) שנקרע ס"ת בחמתן והיה שם רבי יוסי בן קיסמא
מתייבמת דעשו ביאת
על אחת מכל העריות
ביאה קידושיו אינן קידושין ואין קנין
בן ט' כמאמר בגדול
אמר תמיה אני אם לא יהיה בית הכנסת זו עבודת כוכבים וכן הוה
שבתורה מתות על ידו,
כשמואל ור' יוחנן דס"ל
קטן כלום עד שיביא ב' שערות אבל
אפילו הכי לא מיתסרא על
עשו ועשו וקי"ל כתנא
הדר איקפד טפי אמר חברותא נמי עול לגביה ר' יעקב בר אידי א"ל
ביבמה הואיל וזקוקה ליה שויוה
בעלה דקיימא לן (כתובות
דארבעה האחי' שאף צרת
כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע
ט.) אין האשה נאסרת על
1
זיקת שני יבמין חולצת
רבנן כמאמר: אם לא ידע את
בעלה אלא על עסקי קינוי
ולא מתייבמת:
לא הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה וכי על כל דבר שאמר יהושע
הראשונה משהגדיל ראשונה חולצת
. יש
וסתירה
(לעיל נא:)
היה אומר להם כך אמר לי משה אלא יהושע יושב ודורש סתם והכל יודעין
ולא מתייבמת. דזיקת שני יבמים
מאמר אחר מאמר
בשני יבמין ויבמה
עלה הואיל ולא ידעה משהגדיל ולא
שתורתו של משה היא אף ר' אלעזר תלמידך יושב ודורש סתם והכל
אחת. דכל חד וחד תקינו
יצאה מידי נפילה ראשונה: ר' שמעון
יודעין כי שלך היא אמר להם מפני מה אי אתם יודעין לפייס כבן אידי
לה רבנן מאמר בה, ואין
אומר מייבם לאי זו שירצה. דלית ליה
מאמר אחר מאמר
חברינו ורבי יוחנן מ"ט קפיד כולי האי ח) דאמר רב יהודה אמר רב מאי
בשתי יבמות ויבם
זיקת שני יבמין ובהא נמי פליג רבי
דכתיב אגורה באהלך עולמים וכי אפשר לו לאדם לגור בשני
אחד. דכל כח שתקנו
2
: וחולץ
שמעון בארבעה אחין (שם)
חכמים במאמר קנה
עולמים אלא אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם יהי רצון
לשנייה. דהא לאו צרות נינהו
במאמר ראשון, לשון מורי.
שיאמרו
ל"א ה"ג אין מאמר אחר
לאיפטורי חדא ביבום חברתה ויבומי
מאמר בשני יבמין ויבמה
אחד מתיבמות: אחד בן ט' ואחד
תרוייהו לא הואיל והויא צרתה במקצת במאמר דרבנן אתו למימר שתי יבמות הבאות מבית
אחת, דדומיא דקדושין
בן עשרים. שניהם שוים לכל דין של מעלה דכל כמה דלא מייתי שערות קטן הוא: גמ' לא תימא היכא דאיכא צרה. כגון
בעלמא תקינו רבנן למאמר
ואין קדושין אחר קדושין
הך דארבעה אחין (שם) דתנן ג' אחין נשואין ג' נכריות ומת אחד מהן ועשה בה השני מאמר ומת הרי אלו חולצות ולא מתייבמות
באשה אחת, ויש מאמר
ואמרי' בגמ' אי זיקת ב' יבמין דאורייתא חליצה נמי לא תיבעי ומשנינן מדרבנן גזירה שמא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית אחד
אחר מאמר בשתי יבמות
ויבם אחד, דהא תרוייהו
מתייבמות כו': ויעשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול. לדחות אשתו גמורה מייבום כי ההיא דד' אחין (שם) דקתני הרי אלו חולצות ואפי'
קמיה רמיין וכל חדא אית
אשתו גמורה נדחית מפני שהיא צרת בעלת זיקת שני יבמין ואמאי קתני מתני' שנייה או חולצת או מתייבמת: וכן אמר רבי יוחנן עשו
לה כח יבמין, דלא כח ביאה
ועשו: ויעשו. ואמאי מייבמה שנייה: בנגר שיש בראשו גלוסטרא. שראשו עב וראוי לשחיקת שומים ולשאר תשמיש ונחלקו בו לענין
יהבי רבנן למאמר למיקני
לגמרי ולא פקע זיקה
נעילת דלת רבי אלעזר אוסר לנעול בו ורבי יוסי מתיר לפי שיש תורת כלי עליו ומותר לטלטלו: חברותא נמי. (ב) את תלמידי אתם עושים
דחברתה, דביאה הוא
חבירי שאתם מביאים לי ראיה מרבי אלעזר ורבי יוסי שהיו חברים: וכן עשה יהושע. העיד עליו המקרא שכל מה שעשה מפי משה
דפטרה, ולשון ראשון עיקר
עשה ואפי' מה שאמר סתם שהרי א"א בכל דבר ודבר שאמר יהושע אמר כך אמר משה ואפילו הכי אסהיד קרא דמפי משה הוה:
(לעיל נא:). אחד שהוא
בן ט' שנים כו'. שניהם
שיאמרו
דין אחד להם וביאתו
כמאמר בגדול (נדה מז:). בנגר. קבילי"א שתוחבין אותו בחור שבאיסקופא לנעול הדלת, שיש בראשו גלוסטרא. שראשו עבה וראוי לבוכנא לכתוש ולשחוק בו פלפלין, ואפילו הכי דתורת כלי עליו, ר"א אוסר אלא אם כן קשור
ותלוי בדלת כדמפרש בגמרא, ור' יוסי מתיר, דתורת כלי עליו משום גלוסטרא ולא מיחזי כבונה (ערובין קא:).