יא:
חמש
עשרה נשים
פרק ראשון
יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לרבות
סוטה שנסתרה. וא"ת והיכי מפקי רבנן קרא מפשטיה
ולא מתייבמת. טעמא מפרש בפ"ק דסוטה י). [קתני מיהא] חולצת
מא א מיי' פי"א מהל'
א) לקמן פח:, ב) כתובות
גירושין הלכ' יב סמג
יג. [ודף סה: ברכות יא:
קשיא לרב: מן הנשואין. משניסת לאחר ומת או גירשה: אסורה.
דפשטיה דקרא במחזיר גרושתו כתיב וי"ל דלא מסתבר
לאוין פב טוש"ע אה"ע סי'
פסחים ג. יומא עה. לקמן
לחזור לראשון: מן האירוסין. שנתארסה לאחר ומת מותרת
להו למיקרי טומאה לנישואי גרושה כיון דבעילתה היתר היא:
י סעיף א:
קג. גיטין עו: פ: ב"מ צא.
מאי
נסתרה נבעלה. וא"ת וכיון
לחזור לראשון: הוטמאה.
נבעלה: אחת זו ואחת זו אסורה.
מב ב ג מיי' שם הלכ' יד
דלא כתיב לאו בסוטה ספק
סנהדרין נד. תמורה ל.],
ג) קידושין עז. [לקמן מד:
סמג עשין מח:
אמאי אמר בסוטה (דף ז.)
דכתיבכ) והיתה לאיש אחר והויה היינו
מג ד מיי' פט"ו מהל'
נדה ע.], ד) [שבת סג. לקמן
ולא מתייבמת [אמר לך רב] אמינא לך
$ דאם בא עליה בעלה בדרך לוקה
קידושין וכתיבל) לא יוכל בעלה הראשון
כד.], ה) לקמן מד., ו) לקמן
אסורי ביאה הלכה ב
אשר שלחה וגו': ורבי יוסי. דמוקי
מ) וי"ל דלחומרא עשה הכתוב ספק
יב. מד. נג., ז) [לקמן קט.],
אנא סוטה ודאי ואמרת לי את סוטה ספק
סמג לאוין קיז:
כודאי כדפרישית לעיל: הויה ואישו'
מד ה מיי' פ"א מהלכו'
ח) רש"ל, ט) [סוטה ו.],
כולה קרא במחזיר גרושתו: לאו
ומ"ש סוטה ודאי (מ"ט) משום דכתיב בה
י) [דף ה:], כ) [דברים כד],
יבום הלכה י סמג
כתיב בה. פי' בקונטרס דההוא
בסוטה. המזנה תחת בעלה לית ליה
ל) [שם], מ) [ועי' תוס'
טומאה סוטה ספק נמי טומאה כתיבא בה
עשין נא טוש"ע אה"ע
ואפילו פשיטא לן דזנאי: מ"ט הויה
ענינא במחזיר גרושתו כתיב ותימה
סוטה כח. ד"ה מה ת"ל],
סימן קסא סעיף ב:
דתניא ר' יוסי בן כיפר אומר משום רבי
מה ו מיי' שם פ"ו הלכה
א)
נ) לקמן כו: נא:, ס) [לקמן
ואישות כתיב בה. באותה
דפשיטא דבמחזיר גרושתו איירי קרא
(ג)
יג סמג שם טוש"ע
נ: ועי' היטב שם ומצוה
אלעזר המחזיר גרושתו מן הנישואין אסורה
❖
❖
ואפילו רבנן לא פליגי ונראה לרשב"א
הנאסרה לבעלה יש בה הויה דכתיב
אה"ע סימן קעד סעיף ב:
להסביר],
מן האירוסין מותרת משום שנאמר 1 אחרי
לפרש דהויה ואישות כתיב בה פירוש
והיתה לאיש אחר אישות דכתיב או
אשר הוטמאה א וחכ"א אחת זו
ואחת זו
אוהוטמאה דכתיב לא יוכל בעלה
כי ימות האיש האחרון לא יוכל בעלה
תורה אור השלם
גליון הש"ס
אסורה אלא מה אני מקיים אחרי הוטמאה
הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה
הראשון משניסת לאחר על ידי קידושין
גמ' דאמרי' ק"ו כו'. עיין
1. לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ
להיות לו לאשה אחרי אשר הוטמאה
ואישות וכגון דגירשה הראשון הוא
לרבות סוטה שנסתרה ב מאי נסתרה
לקמן פד ע"ב תד"ה שייר
הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ
אלמא במחזיר גרושתו איירי דאחרי
דקאי קמא בלא יוכל אבל מזנה תחתיו
נבעלה ואמאי קרי ליה נסתרה לישנא
פצוע דכא: תוס' ד"ה מאי
ב)
לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ
לא: צרתה מהו. להתייבם צרתה
אשר הוטמאה אלהיות לו לאשה קאי
וכו' דאם בא וכו' לוקה.
לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר
מעליא נקט נבעלה טומאה בהדיא כתיב בה
עיין לקמן סט ע"א תד"ה
דבסוטה לא שייך הויה ואישות שהרי
כמותה וגמיר טומאה מעריות:
הֻטַּמָּאָה כִּי תוֹעֵבָה הִוא
ונסתרה והיא נטמאה למיקם עלה בלאו
כי תהיה: ד"ה א"ל וכו'
צרתה
ג
2
לִפְנֵי יְיָ וְלֹא תַחֲטִיא אֶת
מהו.
ואי משום דכתיב בה תועבה היא.
לא גירשה מעולם:
כרבנן. עי' לקמן לה ע"ב
הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ
ור' יוסי בן כיפר לאו בסוטה לית ליה [א] ואפי'
היא גופה לא מיבעי ליה דלר' יוסי
דמשמע מיעוטא היא ולא צרתה
תד"ה כ"ע לא פליגי:
נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה:
זנאי נמי מאי טעמא הויה ואישות כתיב בה
ד"ה או היא וכו' שלימה
דברים כד ד
בן כיפר ודאי פטורה מן החליצה ומן
איכא למידרש מיעוטא אבניה דאין
2. וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ
פוטרת. עי' לקמן כו ע"ב
בעא מיניה רב יהודה מרב ששת המחזיר
הייבום דטומאה כתיב בה כעריות
בתה הימנו פסולה לכהונה (ד):
❖
תד"ה וחליצה פסולה:
שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי
היתה אחת כשרה. מי שנפלו לפניו
ולרבנן נמי היא גופה פשיטא דחולצת
גרושתו משניסת ומת צרתה מהו אליבא
אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא
נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא
ולא מתייבמת דאפי' אם תמצא לומר
שתי יבמות מאח אחד ביאתה או
דרבי יוסי בן כיפר לא תיבעי לך כיון דאמר
לֹא נִתְפָּשָׂה:
הגהות הב"ח
❖
חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה
כיון דאיתעקר איתעקר אינה מתייבמת
ר' יוסי בן כיפר טומאה במחזיר גרושתו
במדבר ה יג
(א) גמ' מיעט רחמנא היא
מק"ו דהשתא במותר לה נאסרה
היתה אחת כשרה ואחת פסולה וכו':
הוא דכתיבא צרתה כמותה ואי משום דכתיב
היא תועבה: (ב) שם
כשרה לעלמא. מיוחסת וכשרה
באסור לה לא כ"ש ואת"ל נמי דאין
במותר לה נאסרה באסור
בה 1 תועבה היא ג) ד היא תועבה ואין בניה
הגהות הגר"א
לכהונה: פסולה לעלמא. כגון שהיתה
מקרא יוצא מידי פשוטו אין לפוטרה
לה: (ג) רש"י ד"ה מ"ט
תועבין הא צרתה תועבה כי תיבעי לך
[א] גמ' ואפילו זנאי נמי.
הויה וכו' באותה אשה
מן החליצה כיון דעיקר קרא דטומאה
גרושה או חלוצה מבעל אחר ופסולה
הנאסרה: (ד) ד"ה ואי
נ"ב גרסת הגאון אבל הבא
אליבא דרבנן אע"ג דאמור רבנן טומאה
לכהונה: כיון דלדידיה חזיא. דהוא
בסוטה כתיב ולא במחזיר גרושתו
על הגרושה ואפילו זנאי
משום וכו' לכהונה הס"ד
בסוטה הוא דכתיב אין מקרא יוצא מידי
ישראל: מאי נפקא ליה מינה. הי
משום דלא מסתברא למיקרי טומאה
ואח"כ צ"ל ד"ה אין
מותרת לבעלה מ"ט הויה
ד)
מקרא יוצא מידי
כו'. הגהות מרדכי ועי'
נישואי גרושה כדפרישית לעיל וכן
דליבעי לחלוץ ואי בעי לייבם הי דליבעי
פשוטו או דלמא כיון דאיעקר איעקר איכא
פשוטו. דהא כתיב גבי
רי"ף (ועמ"ש רבינו באה"ע
לייבם: פסולה פסולה ליה. וכשרה
משמע לקמן דקאמר אלא או היא או
❖
דאמרי אליבא דרבנן לא תיבעי לך כיון
מחזיר גרושתו וכיון
ר"ס יו"ד):
צרתה חולצת ובעי למיפשט דלרבנן
(ה) לעלמא לכל העולם ומאי ניהו
דכתיב בה טומאה
דאיתעקר איעקר כי תיבעי לך אליבא דרבי
צרתה כמותה או דלמא
אין מקרא יוצא מידי פשוטו ואפילו
כגון שהחזיר אחיו גרושתו ולו אשה
יוסי בן כיפר מאי אע"ג דאמר ר' יוסי בן כיפר
כיון דאיעקר איעקר
תוס' חד מקמאי
הכי אין פוטרתה מחליצה כדפרישית
אחרת ומת דהוי הגרושה פסולה
דכיון דדרשינן להאי
טומאה במחזיר גרושתו הוא דכתיבא מיעט
אבל צרתה בעי לר' יוסי בן כיפר
לזה שאינה ראויה לאחיו ואשמועינן
אחרי אשר הוטמאה
והא דתנינן מה אני
רחמנא היא תועבה ואין צרתה תועבה
לסוטה איעקר ליה
מקיים אשר הוטמאה
(א)
אם פטורה מן החליצה או אפילו
דאע"ג דכתיב בה טומאה צרתה
ממחזיר גרושתו ולא
לרבות סוטה שנסתרה מאי
או דלמא היא תועבה ואין בניה תועבין הא
מתייבמת ולרבנן בעי אי מתייבמת
כשרה דכתיב היא תועבה דאי שאר
כתיב בה טומאה ולא
נסתרה נבעלה ולישנא
מעליא נקט: תנן שתי
דפשיטא ליה דלא אלים קל וחומר
חייבי לאוין כגון אלמנה לכ"ג וגרושה
הוי צרתה אסורה
צרתה תועבה א"ל תניתוה היתה אחת
(ז)
ה) ה
לייבם הס"ד: (ה) ד"ה
יבמות הבאות מבית אחד
למידחי צרה או חולצת ולא מתייבמת
לכהן הדיוט מאי אתא לאשמועינן:
כשרה ואחת פסולה אם היה חולץ חולץ
פסולה וכו' וכשרה לכל
היתה אחת כשרה וא'
פסולה לעלמא. לכהונה: כאן שנה
משום דאין מקרא יוצא מידי פשוטו:
העולם כצ"ל ותיבת לעלמא
לפסולה ואם היה מייבם מייבם לכשרה מאי
פסולה אם היה חולץ
אמר ליה תניתוה. למיפשט בעיא
נמחק: (ו) ד"ה במותר לה
רבי. במשנה זו דקתני חולץ לפסולה
חולץ לפסולה ואם היה
כשרה ומאי פסולה אילימא כשרה כשרה
כגון בעלה: (ז) תוס' ד"ה
מיבם מיבם לכשרה לא
קמייתא הוא דאתא דלאיכא דאמרי
למדנו רבי לא ישפוך אדם מי בורו
צרתה וכו' דפשיטא להו
מבעיא אם פסולה לו
לעלמא פסולה פסולה לעלמא כיון דלדידיה
❖
דפשיטא ליה לרבנן כיון דאיתעקר
אע"פ שאין צריך להם ואחרים צריכים
דלא אלים:
וכשרה לעלמא כגון מחזיר
חזיא מאי נפקא ליה מינה אלא לאו כשרה
גרושתו משנשא' שמיבם
איתעקר איכא למימר דאתיא $כרבנן:
להם כגון הכא מכיון דיכול לחלוץ
או היא או צרתה. אע"ג דחליצה
לכשירה שהיא כשרה לו
כשרה ליה פסולה פסולה ליה ומאי ניהו
לפסולה ותפטר הכשרה לא יחלוץ
וחולץ לפסולה שהיא
מוסף רש"י (המשך)
מחזיר גרושתו וקתני ואם היה מייבם מייבם
פסולה צריך לחזור [על כל האחין]
לכשרה ויפסלנה לכהונה. והא דרב
נ)
הגרושה שאסורה לו מק"ו
ומתייבמת צרתה (לעיל ב:
אם נאסרה במותר לה
היינו דוקא כגון חלץ לאחיות דלא
יוסף בפ' החולץ (לקמן מד.) עלה דהא
לכשרה לא לעולם כשרה כשרה לעלמא
ועי"ש מוסף רש"י). מיאנה
באסור לה מבעיא אלא
משנה: היא וצרתה ס"ד. חליצה לתרוייהו
נפטרו צרות וכן חלץ לבעלת הגט לא
פסולה פסולה לעלמא ודקאמרת כיון
בבעל. קטנה שמיאנה
אפילו שתיהן כשירות לו
למה לי: צרתה מהו. לייבום: במותר
נפטרה צרה דהורע הזיקה וקלשה
בבעל מותרת לינשא לאביו
כגון שהוא ישראל והאחת
דלדידיה חזיא מאי נפקא ליה מינה משום
דעקרתינהי לנשואין והויא
גרושה שהיא פסולה לכהן
לה. (ו) בעלה זה שמת נאסרה
לה אבל בשאר דוכתי דאע"ג דאסורה
דרב יוסף דאמר רב יוסף כאן שנה רבי
כאנוסה ומפותה, אבל
חולץ לפסולה ולא לכשרה
ו)
תחלה כשנשאת לשני וחזר הראשון
להתייבם כיון שהזיקה $שלימה פוטרת:
מת בעלה ומיאנה ביבם,
משום דרב יוסף דאמר כאן
לאו תרוצי קא מתרצת לה תריץ
לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם
והחזירה באיסור ולמחר מת: באסור
אע"ג דנפקא בלא חליצה,
שנה ר' לא ישפוך אדם מי
❖
ת"ש המחזיר גרושתו משנשאת היא וצרתה
אלמא נישואי קמאי עקרה,
בורו ואחרים צריכים לו:
הכי. תימה במאי מתרץ לה דאע"ג
לה. כגון יבמה לא כ"ש: מי אלים ק"ו.
אפ"ה אסורה לאביו מפני
חולצת היא וצרתה ס"ד [אלא] אימא או
דבעי למימר או היא או צרתה שייך
האי ק"ו דאמרן במותר לה נאסרה:
ז)
ח)
מראית העין, דמשעת
א"ל נפילה דאהני נשואי קמאי
למיתני שפיר היא וצרתה כמו חלץ
היא או צרתה ולאו תרוצי קמתרצת לה
ס)
מוסף רש"י
למיפל קמי יבם ולהצריכה
ועשה בה מאמר ובפ' נערה בנדרים
תריץ הכי ו היא חולצת צרתה או חולצת או
מתייבמת אמר רבי חייא בר
לישנא מעליא נקט.
מיאון לגבי יבם נראית
(דף סו:) דקתני אביה ובעלה מפירין
כלתו של חמיה (לקמן קז:
שמצוה ודרך נקיי הדעת
אבא רבי יוחנן בעי המחזיר גרושתו משניסת צרתה מהו אמר ליה רבי
וכעי"ז לקמן יג.). הכא
לספר בלשון נקיה (פסחים
נדריה איצטריך למתני סיפא הפר
אמי ותיבעי לך היא גופה היא גופה לא קמיבעיא לי $ דאמרינן קל וחומר
ט)
ג.). היא תועבה. כלומר
נמי. בצרת ערוה, משעת
האב ולא הפר הבעל הפר הבעל ולא
נפילה. שנזקקה הבת
בעונש עבירה (קדושין
במותר לה (ב) אסורה באסור לה לא כל שכן כי קא מיבעיא לי צרתה מאי
הפר האב אין מופר דלא תימא
עז.). אין מקרא יוצא
ליבם והוצרכה למאן בו
מי אלים ק"ו למידחי צרה או לא רב נחמן בר יצחק מתני הכי אמר ר' חייא
מידי פשוטו. ואע"ג
מחמת קידושי ראשון,
אביה ובעלה אביה או בעלה קאמר:
דדרשינן ליה לדרשה, מידי
נראים נישואים גמורים
מי אלים ק"ו למידחי לצרה. לאוסרה
בר אבא בעי ר' יוחנן המחזיר גרושתו משניסת מהו א"ל ר' אמי ותיבעי
פשוטו מיהא לא נפיק
למיהוי אשת המת וצרתה
לך צרתה צרתה לא
קמיבעיא לי דלא אלים קל וחומר למידחי צרה אלא
לייבום קא מיבעיא ליה דלפוטרה מן
לגמרי (לקמן כד.). ואין
צרת הבת, ואי שרית ליה
צרתה תועבה. ליאסר
אתי למישרי צרת הבת
החליצה לא מהני קל וחומר אפילו
כי קמיבעיא לי היא
גופה מאי מי אלים קל וחומר במקום מצוה או לא
ליבום אלא מתייבמת (לקמן
בעלמא (לקמן יג.) אע"ג
להיא
אמר
. היתה אחת כשרה.
דעקרה לנשואי קמאי,
מד:)
לכהונה, ואחת פסולה.
נראית צרתה כצרת בתו
כגון שנתגרשה מאיש אחר (לקמן מד.). אם היה חולץ. אם בא יבם לחלוץ, חולץ לפסולה. ולא יפסול את הכשרה לכהונה,
הואיל ואהנו נישואי אחיו בבתו למירמי קמיה (לקמן קז:). אשר תלד. ואותה יבמה תהא ראויה לילד, פרט לאילונית
(לקמן כד.). מי שעליה זיקת יבם אחד. כגון שלא נפלה אלא פעם אחת, או שכנסה שני ופקעה זיקה ראשונה
דלא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם, אע"ג דהוא אינו צריך להם (שם).
שייך לעמוד הבא. וכולן אם מתו או מיאנו. שמתה בתו קודם לאחיו או מיאנה, והיכי משכחת לה מיאון
וכשמת אין כאן אלא זיקת ייבום של שני, או לא עשה בה מאמר ומת אין כאן אלא זיקת ייבום ראשון, ועכשיו
בבתו והרי הוא
קיים,
ואין מיאון אלא ביתומה, משכחת לה כגון שאביה
השיאה לה לאחד ונתגרשה כשהיא
יש כאן זיקת ייבום של שני יבמין, שיש עליה קצת זיקה מן הראשון, דכל זמן שלא נתייבמה לא פקע זיקתה
קטנה ושוב אין
לאביה
רשות בה והלכה ונשאת
לאחיו בעודה קטנה ויצאה
במיאון, ובפ' ב"ש (לקמן קט:) קרי
מן השני וצרתה אשת השני אסורה משום דידה (לקמן יח: וכעי"ז לקמן לא:) שעדיין לא יצאת מזיקת יבומי המת הראשון, דאין
לה יתומה בחיי
האב,
ואם נתגרשה מאחיו או
מיאנה
באחיו וכו' וכשמת
אחיו הרי היא כמו שאינה אשתו
יבמה יוצאה מזיקתה אלא בביאה, ונתוספה עליה זיקה מחמת מאמרו של שני (גיטין פב:). עד כאן שייך לעמוד הבא