האשה
רבה פרק
עשירי
יבמות
צז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נושאין
על האנוסה. איידי דתנא בהאשה
שיאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה. שיהיו
שפתי נעות בקבר
רבה (לעיל צה.) דאין
פ
א) סנהדרין צ: ע"ש בכורות
א ב מיי' פ"ב מהל'
לא:, ב) [בסנהדרין צ: איתא
אישות הל' יא סמג
כאילו אני חי: דובבות. נעות לשון דבר שמרתיח ומבצבץ: כומר.
שכיבת אחותה אוסרתה תנא נמי
בהאי פירקא דאם
י)
יהוצדק כל מי שנאמרה
עשין נו טוש"ע אה"ע סי'
אנס אשה מותר לישא קרובותיה:
כלי שמניחין בו ענבים עד שמתחממין ויינו נוח לצאת כמו מכמר
הלכה בשמו בעולם הזה כו'
קנה סעי' יב וסימן קעב
וכל
בישרא דתמיד נשחט (פסחים נח.): דובב. היין רוחש ונע ויוצא
היכא דאיכא איסורא דרבנן תני נושאין לכתחלה. ה"ה דה"מ
וע"ע שם ובבכורות לא:],
סעיף ו:
פא ג מיי' שם טוש"ע שם
ג) ב"ב קנה: לעיל פ. נדה
למעלה. דובב פריט"ה: לא חולץ ולא
למיפרך מברייתא דקתני דמותר אלא
מז:, ד) [בב"ב שם ובנדה
סימן קנה סעי' יג:
שיאמרו דבר שמועה מפי בעוה"ז דאמר רבי
מייבם. דלאו בר אוקומי שם לאחיו
דניחא ליה למיפרך ממתניתין:
א)
א ד מיי' פ"ב מהל'
שם איתא רב חייא], ה) [ע'
הראוי
לקיחה קיחה. מדלא
הוא. אלמא כגדול חשיב ולא אמרינן
יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי כל ת"ח
היטיב תוס' ב"ב קנה: ד"ה
איסורי ביאה הלי"א
ב)
הכי גריס ר"ת כו'], ו) לעיל
סמג לאוין קג וקד [טוש"ע
קטן הוא וימתינו לו: והוא שנולדו
כתיב בלשון שכיבה משמע
שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה
ד. ברכות כא:, ז) לעיל כו.
אה"ע סי' טו סעי' יג]:
כו'. הא דקתני דחשבינן ליה כגדול
דלדרשה דדרך ליקוחין הוא דאתא
ב ה מיי' שם הל' י:
[תוספתא פ"ד], ח) לעיל
שפתותיו דובבות בקבר אמר ר' יצחק בן
ג ו מיי' שם הל' יג
כב:, ט) לעיל ד. [מט.],
לכך בא למעט אונסין אבל כי יקח
כגון שנולדו לו סימני סריס דמוכחא
זעירא ואיתימא שמעון נזירא מאי קראה וחכך
1
י) ס"א דבב, כ) [ויקרא כ],
[טוש"ע שם סימן טו
את אחותו התם ליכא למיטעי שר"ל
ל) צ"ל אשר, מילתא דהאי דלא מייתי משום דסריס
❖
סעיף ה]:
כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי
קיחה אלא שכיבה דכ"ע ידעי דאין
הוא אבל כל כמה דלא חזינן ביה
ד ז ח מיי' שם הל' יא
ישנים ככומר של ענבים מה כומר של ענבים
❖
[טוש"ע שם]:
קדושין תופסין באחותו:
סימני סריס תלינן ביה קטנות וחיישינן
ואיפוך אנא. דאונסין יש לאסור
כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב אף
דלמא אתו: עד כמה. נידון כקטן:
תורה אור השלם
תלמידי חכמים כיון שאומרים דבר שמועה
כי אתו לקמיה דרבא. בן כ' שלא
יותר כיון דעבד איסורא
1. וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ
תוס' חד מקמאי
ועבר על ומלאה הארץ זמה (ויקרא
הביא למבדק אי משום קטנות אי
מפיהם בעוה"ז שפתותיהם דובבות בקבר:
לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים דּוֹבֵב
נושאין על האנוסה הא
שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים:
משום סריסות: אבריוהו. האכילוהו
יט) אבל בנישואין דלא עבד איסורא
אחד בן ט' שנים וכו': ורמינהו בן עשרים
א ג)
שיר השירים ז י
דתנן גיורת שנתגיירו בניה
והשקוהו עד שיהא בריא ושמן:
אין לאסור בקרובותיה:
2. וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת
עמה לא חולצין ולא
שנה שלא הביא שתי שערות יביאו ראיה
עריות שאר כתיב בהו. וא"ת
מייבמין פי' אסורים ליבם
אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת
אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ הדרן עלך האשה רבה
שהוא בן עשרים והוא הסריס לא חולץ ולא
מדרבנן משום דמחלפי
כיון דאיסור אשה ובתה
באשת אחיו מן האם
וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ
מייבם בת עשרים שנה שלא הביאה שתי
נושאין
על האנוסה. לאחר
מערות אשה ובתה לא תגלה נפקא
ודוקא בשהן אחים מן
חֶסֶד הוּא וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי
שערות יביאו ראיה שהיא בת עשרים והיא
האב (ולא) ומן האם אבל
בְּנֵי עַמָּם עֶרְוַת אֲחֹתוֹ
שאנס ופתה את האשה
אימא שלא אסר הכתוב אלא היכא
אחוה מן האב ולא מן האם
גִּלָּה עֲוֹנוֹ יִשָּׂא:
האילונית לא חולצת ולא מתייבמת הא
מותר לישא בתה ואחותה ואמה:
דגלי ערות שתיהן אבל נכנסה לחופה
שריא ואחים מן האב ומן
ויקרא כ יז
ר' יהודה אוסר כו'. בגמרא מפרש
ולא נבעלה מותר לגלות ערות
אתמר עלה א"ר שמואל בר יצחק אמר רב
3. עֶרְוַת בַּת בִּנְךָ אוֹ בַת
האם נמי דאסיר ה"מ (בנים
טעמא: גמ' הנטען. הנחשד ויצא
דאשה) [דווקא בנשים]
בִּתְּךָ לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן כִּי
האחרת ואר"י $ דסברא היא כיון
והוא שנולדו לו סימני סריס אמר רבא
ב
דאנסוב לבתר דאתגייר
עֶרְוָתְךָ הֵנָּה: ויקרא יח י
עליו קול: מדרבנן. משום גזירה
דכתב שאר בקרא ועל ידי הנישואין
4. עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא
דיקא נמי דקתני והוא הסריס שמע מינה
אבל בנשים דאנסיב
שמא לאחר שישא את בתה יזנה עם
באה השארות:
כשהוא עובד כוכבים
תְגַלֵּה אֶת בַּת בְּנָהּ וְאֶת
וכי לא נולדו לו סימני סריס עד כמה תני
איבעית אימא לאחר מיתה.
לכ"ע שרי אפי' באחים מן
בַּת בִּתָּהּ לֹא תִקַּח לְגַלּוֹת
הראשונה והוה אונס ומפתה על
האם והיכא דראשון הורתו
דבי רבי חייא געד רוב שנותיו כי אתו לקמיה
עֶרְוָתָהּ שַׁאֲרָה הֵנָּה זִמָּה
הנשואה: תני נושאין לכתחלה.
וכנף אביו הוא
שלא בקדושה ולידתו
ויקרא יח יז
הִוא:
דרבא אי כחוש אמר להו זילו אבריוהו ואי
ד)
5. לֹא יִקַּח אִישׁ אֶת
בתמיה: לאחר מיתה. שמתה
היינו כנף שראוי לאביו בחייו:
בקדושה והשני הורתו
ולידתו בקדושה חייבים
בריא
אמר להו זילו
אכחשוהו דהני סימנין
אֵשֶׁת אָבִיו וְלֹא יְגַלֶּה
האנוסה והמפותה דתו ליכא למגזר
אח כרת משום אשת אח. תניא
דברים כג א
כְּנַף אָבִיו:
זמנין דנתרי מחמת כחישותא וזמנין
דנתרי מחמת בריותא:
מידי: בכולן נאמר שכיבה. בכל
6. וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב
ה)
עובד כוכבים שהיתה
הורתו שלא בקדושה
עריות בפרשה קדושים תהיוכ) בכלתו
עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ
הדרן עלך האשה רבה
ולידתו בקדושה יש לו
חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה
ודודתו בזכור ובבהמה: וכאן. באשה
שאר האם ואין לו שאר
לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ
נושאין דעל האנוסה ועל המפותה ה האונס והמפתה על הנשואה חייב
ואמה ובקרובות הנאסרות לו מחמת
האב כיצד נשא אחותו מן
לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל
❖
האם יוציא מן האב יקיים
דברים כב כט
אשתו: נאמרה קיחה. איש ל) כי יקח
יָמָיו:
נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו אנוסת בנו ומפותת בנו
אחות אב מן האם יוציא
ו
ו)
את אשה ואת אמה (ויקרא כ)
ואשה
רבי יהודה אוסר באנוסת אביו ומפותת אביו: גמ' תנינא להא דת"ר
מן האב יקיים. אח מן האם
אל אחותה לא תקח (שם יח): דרך
יוציא מן האב רמ"א יוציא
גליון הש"ס
אנס אשה מותר לישא בתה נשא אשה אסור לישא בתה ורמינהו ז) הנטען
וחכ"א יקיים שהיה רמ"א
ליקוחין. שהיתה ראשונה לקוחתו
תוס' ד"ה עריות וכו'
כל ערוה שהיא משום שאר
מן האשה אסור באמה ובבתה ובאחותה מדרבנן וכל היכא דאיכא איסורא
חייב על השניה כשבא עליה דבשניה
ז
ואר"י דסברא היא וכו'.
האם יוציא מן האב יקיים
ליכא למימר ליקוחין דהא לא תפסי
מדרבנן תני נושאין לכתחלה כי תנן מתניתין לאחר מיתה מנא הני מילי
ע' לעיל ד' ב ע"ב תד"ה
ומותר באשת אחיו ובאשת
ח
❖
בתו:
אחי אביו. ושאר כל
בה קידושין: הראוי לשכיבה. היכא
דת"ר בכולן נאמר שכיבה וכאן נאמר קיחה לומר לך דרך ליקוחין אסרה תורה
העריות מותרות לו לאתויי
דליכא למימר ליקוחין ממש: ואיפוך
א"ל רב פפא לאביי אלא מעתה גבי אחותו דכתיב 2איש אשר יקח את אחותו
אשת אביו נשא אשה
אנא. בת בנך דממעט לבת בנה
ובתה כונס [אחת] ומוציא
הגהות הב"ח
בת אביו או בת אמו הכי נמי דרך קיחה הוא דאסור דרך שכיבה שרי א"ל
[אחת] ולכתחלה לא
בנשואתו משתעי ואידך קרא דאסר
❖
(א) גמ' וממאי דבאנוסה
יכנוס:
ליקוחין כתיבי בתורה סתם הראוי לקיחה קיחה הראוי לשכיבה שכיבה רבא
לבת בנה ואע"ג דלאו מיניה
כתיב מעילויה דקרא
❖
אמר אנס אשה מותר לישא בתה מהכא כתיב ערות בת בנך או בת בתך
ח)
דכתיב ונתן:
3
באנוסה מוקמינן ליה: לאחר
לא תגלה הא בת בנה דידה ובת בתה דידה גלי וכתיב 4ערות אשה ובתה לא
מוסף רש"י
מיתה. שמת אביו דליכא לאו דיבמה
תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח הא כיצד כאן באונסין כאן
לשוק ואוקמא קרא עליה בלאו
שפתותיו דובבות. נעות,
לעזי רש"י
והנאה הוא לו שדומה
דכנף הראוי לאביו ובלאו דדודתו:
בנשואין איפוך אנא עריות שאר כתיב בהו בנשואין איכא שאר באונסין
כחי (בכורות לא:). יביאו
פריט"ה [פרומיי"ר].
אח
ליכא שאר: רבי יהודה אוסר באנוסת אביו וכו': אמר רב גידל אמר
ראיה שהוא בן עשרים.
להיות חסר מנוחה.
אם ב"ד מצריכין את
רב מאי ט)טעמא דרבי יהודה דכתיב 5לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו כנף שראה אביו לא יגלה
היבמה לחלוץ ולייבם, יביאו
וממאי דבאנוסה כתיב דכתיב מעילויה דקרא ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף ורבנן אי
קרובי היבמה ראיה שהוא
(א)
6
בן עשרים ותיפטר בלא
הוה סמיך ליה כדקאמרת השתא דלא סמיך ליה מיבעי ליה לכדרב ענן דאמר רב ענן אמר שמואל בשומרת
חליצה ויבום (לעיל פ.).
יבם של אביו הכתוב מדבר ומאי כנף אביו כנף הראוי לאביו לא יגלה ותיפוק ליה משום דודתו לעבור עליה
והוא הסריס. כלומר
ונולדו בו סימני סריס,
בשני לאוין ותיפוק ליה משום יבמה לשוק לעבור עליה בשלשה לאוין ואיבעית אימא לאחר מיתה
והכי מפרש בנדה בפ' יוצא
אח
דופן (מז:) דאי לא נולדו
לו סימני סריס אמרינן האי
דלא מייתי משום קטנות הוא ומחזקינן ליה כקטן עד רוב שנותיו (לעיל פ.). לא חולץ ולא מייבם. סריס לאו בר חליצה דכתיב להקים לאחיו שם בישראל והאי לאו בר הכי הוא (נדה מז:) וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה
לחליצה (רשב"ם ב"ב קנה:). והיא האילונית לא חולצת ולא מתייבמת. ונשאת לכל מי שתרצה, דרחמנא פטרה דכתיב והיה הבכור אשר תלד, פרט לאיילונית שאינה יולדת (נדה מז:). הדרן עלך האשה רבה
נושאין על האנוסה ועל המפותה. דלא נאסרו קרובות אשה על האיש אלא אם כן קידשה לראשונה, דאישות כתיב בה וקיחה, ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה (לעיל כו.). נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו.
שלא נאסרה עליו עולמית אלא אשת אביו, כדכתיב ערות אשת אביך, ואשת משמע ע"י אישות דקדושין (לעיל ד.). אנוסת בנו ומפותת בנו. לאו כלתו היא, דאין כלה אלא מקודשת וראויה לחופה (שם). אסור באמה ובתה
ואחותה. כדמפרש טעמא לקמן, שמא לאחר שישא את אמה או את בתה תזנה זו עמו, ובזנות קמא לא הוה מיתסר באמה ובקרובותיה, דקי"ל נושאין על האנוסה ועל המפותה, אבל משנשא את אמה ואת בתה עומדת
הנטענת הראשונה עליו בכרת, דתנן האונס והמפתה על הנשואה חייב (לעיל כו.). הא בת בנה דידה ובת בתה דידה. שלא ילדה ממך, גלי וכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה. משמע בין שילדתה לך בין שילדתה לאיש
אחר (סנהדרין עה:). כאן באונסין כאן בנשואין. אם אנוסתך או מפותה לך היא אי אתה מוזהר על בתה אלא אם כן ממך היא, ואם אשתך היא אתה מוזהר אף על בת שילדה לאיש אחר (שם וכעי"ז חגיגה יא:). השתא
דלא סמיך ליה. דכתיב לא יקח איש את אשת אביו בינתים (לעיל ד.).