נושאין על האנוסה
פרק אחד
עשר
יבמות צח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
על
עסקי נינוה. תימה דאמאי
הא איסורא איכא.
מדרבנן דלא ליתי לאיחלופי בישראל וקשיא לרב
איצטריך למכתב שנית ולא שלישית
י א ב מיי' פי"ד מהל'
א) [שבת ל. וש"נ],
ב) [בס"א: לגוי],
איסורי ביאה הלכ' יג
אחא: הא דאמור רבנן אין אב למצרי . ואפילו היכא דליכא למימר
דלא אשכחן שדברה עמו שלישית ושמא כיון שמצינו שחזרו
ו)
ג) מכילתא ריש פרשת בא,
טוש"ע י"ד סימן רסט
כקטן שנולד דמי כגון הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה דיש לו
לקלקולם ונתנבא עליהם נחום האלקושי היינו יכולים לסבור שגם אז
ד) בכורות לח: לעיל עז.
סעיף ג:
לו שאר מן האב: לא תימא
יא ג מיי' שם טוש"ע שם
שאר מן האם כשאר ישראל גמור ואין
נתנבא עליהן יונה וא"ת והא אשכחן דדברה עמו שלישית בעסקי
קדושין ע:, ה) סנהדרין נז:
❖
❖
ע"ש, ו) בס"א: לגוי,
סעיף ב:
משום דשטופי זימה הוא ולא ידעינן.
נינוה דכתיב ויאמר ה' אל יונה
הא איסורא איכא ה"ה דאפילו איסורא נמי
ההיטב חרה לך על הקיקיון וגו'
אבוה מנו אבל היכא דידיע כגון היו
ואני לא אחוס על נינוה וגו' וי"ל
אביו ואמו חבושים בבית האסורים
ליכא ואיידי דבעי למיתני סיפא אבל
א)
תורה אור השלם
מוסף רש"י
דהני לאו עסקי נינוה נינהו ומיהו
דלא נבעלה לאחר חיישינן ואי נולד
חייבין תנא נמי רישא אין חייבין אמר רבא
1. וַתַּעְגְּבָה עַל
שלישית לא דברה
לרב נחמן בר יצחק דאמר שוב לא
בקדושה דליכא למימר כקטן שנולד
עמו. לפי שתבע כבוד הבן
הא דאמור רבנן אין אב למצרי לא תימא
פִּלַגְשֵׁיהֶם אֲשֶׁר בְּשַׂר
א
ב)
דברה עמו קשיא וי"ל שזה היה אותו
ליהוי ליה נמי שאר אב דהא ודאי
ולא תבע כבוד האב
חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם וְזִרְמַת
משום דשטופי בזמה דלא ידיע אבל ידיע
סוּסִים זִרְמָתָם:
(מלכים ב יד כה, ועי' רד"ק
אבוה הוא: דהא שני אחין תאומים
יום וחשיב הכל נבואה אחת:
. כל תלמיד חכם
חיישינן אלא אפילו דידיע נמי לא חיישינן
יחזקאל כג כ
שם)
רב
נחמן בר יצחק אומר ה"ק כו'.
כו': ה"ג וקאמר לא חולצין ולא
2. וַיְהִי דְבַר יְיָ אֶל יוֹנָה
שמורה הלכה ובא.
דהא שני אחין תאומים דטפה אחת היה
הלכה חדשה שלא שמענוה
מייבמין. ומסיפא יליף טעמא דאי
אמר ר"י שחולק $ על אותו
שֵׁנִית לֵאמֹר: יונה ג א
3. הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל
מאחר (בכורות לח:). אם
ונחלקה לשתים וקתני סיפא לא חולצין
מרישא לא מצי למילף דאפילו שאר
מדרש שהביא רש"י בפירוש נביאים
קודם מעשה אמרה.
יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד
ולא מייבמין ש"מ אפקורי אפקריה רחמנא
האם אין לו דטעמא לאו משום דזרמת
(מלכים ב י) ויאמר ה' אל יהוא יען
קודם שבא מעשה ההלכה
יָם הָעֲרָבָה כִּדְבַר יְיָ
לידו (שם) אמרה להאי
סוסים הוא אלא משום דכקטן שנולד
אשר הטיבות וגו' ע"י יונה בן אמתי
לזרעיה דכתיב 1 בשר חמורים בשרם וזרמת
אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר
שמועה לתלמידיו בשם רבו
בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי
דמי: זרמת. זרע שהוא יורה כחץ
אמר לו או שמא אינו חושב אלא
סוסים זרמתם ת"ש דאמר רבי יוסי מעשה
הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת
(קדושין ע: וכעי"ז לעיל
❖
כזרם מים המקלח בכח: בנפטיים
דברים שהוא צורך גדול כגון מעשה
עז.). שומעין לו. בשעת
הַחֵפֶר: מלכים ב יד כה
בניפטיים הגר שנשא אשת אחיו מאמו
נינוה וכיוצא בו: נשא אחותו מן
הוראה (לעיל עז.) נאמן
הגר: דנסבא אחיו. המת כשהוא גר
ובא מעשה לפני חכמים ואמרו אין אישות
לאומרה בשעת מעשה
האם יוציא. פירש בקונטרס דגזרינן
דהויא קידושיו קידושין ושריא לאחיו
(קדושין ע:) ועושין מעשה
לגר ואלא גר דקדיש ה"נ לא תפסי בה
גליון הש"ס
דאין לו אחוה דכקטן שנולד דמי:
שמא ישא אחותו שנולדה אחריו שיש
. ואם לאו
(בכורות לח:)
קדושין אלא אימא אין איסור אשת אח לגר
תוס' ד"ה רב נחמן בר
אין שומעין לו. אינו
כשהוא עובד כוכבים. ומשנתגייר
בה כרת משמע שסובר דאם היתה
נאמן להעיד בשם רבו,
יצחק וכו' על אותו מדרש
מאי לאו דנסבא אח כשהוא גר לא דנסבא
לא ידעה דלא הוה ליה בה קידושין
גם לידתו שלא בקדושה היה מותר
ב
שהביא וכו'. והוא בסדר
שמא מחמת מעשה הבא
❖
הלכך שרי לאחוה: הרי אשה. גיורת
באחותו מן האם שנולדה בנכריות
כשהוא עובד כוכבים כשהוא עובד
לידו הוא אמר כן (קדושין
עולם:
ע:). נהפך להם לישראל
ושבעה בניה (א) שהתיר להן רבי
כיון דתרוייהו שלא בקדושה דהתם
כוכבים מאי
למימרא מהו דתימא ליגזור
מרעה לטובה. מרעה
עקיבא לישא איש את אשת אחיו
ליכא למגזר שמא ישא אחותו שנולדה
שהיו בה אשר אבדם מלך
כשהוא עובד כוכבים אטו כשהוא גר קמ"ל
הגהות הב"ח
ומהן למדתי: אם קודם. שבא מעשה
אחריו וקשה דהא לעיל בפ"ב (ד'
ארם וישימם כעפר לדוש,
ת"ש דאמר
בן יאסיין כשהלכתי לכרכי
(א) רש"י ד"ה הרי אשה
ועכשיו נהפך להם לטובה
לידו היה רגיל לשנותו לתלמידיו
כב. ושם) אמימר אמר [אפי']
(ב)
. והורתו
וכו' שהתיר להן. נ"ב עיין
הים מצאתי גר אחד שנשא אשת אחיו
(מ"ב יד כה)
שומעין לו ואם לאו הואיל ודבר חידוש
האחין מן האם מעידים לכתחלה ומאי
שלא בקדושה. וכל גר
בתוספו' פרק הערל ריש
מאמו אמרתי לו בני מי הרשך אמר לי
דף עז: (ב) תוס' ד"ה נשא
שנתגייר כקטן שנולד
הוא שמא בשביל מעשה שבא לידו
שנא מעריות פי' שאפי' נתגיירו ונולדו
וכו' לעיל בפ"ב אמרינן
עכשיו בלא אב ואם
הרי אשה ושבעה בניה על ספסל זה ישב
אומרה: הרי אשה ושבעה בניה.
בנכריות שייך בהו קורבה ומשני
אמימר:
וקרובים דמי ואין עליו
ר' עקיבא ואמר שני דברים גר נושא אשת
ראיה של קודם לכן הביא: ואי בעית
ערוה לכל מסורה כו' משמע דאפילו
קורבה מקודם לכן ומיהו
רבנן הוא דגזור עליה בכל
אימא שאני הכא דקאמר. מילתא
נולדו בנכריות שייך בהו קורבה דאם
אחיו מאמו ואמר 2 ויהי דבר ה' אל יונה
האסורות לו בגיותו, משום
דיונה בן אמתי בהדה ומגו דמהימן
דבסתם גיורת מיירי ועוד בני יודן
שנית לאמר שנית דברה עמו שכינה
שלא יאמרו באין מקדושה
ג)
אהא מהימן נמי אהא דניכרין דברי
אמתא הורתן ולידתן שלא בקדושה
חמורה לקדושה קלה, הלכך
שלישית לא דברה עמו שכינה קתני מיהת
נשא אחותו מן האם.
אמת שביחד קבלן: הוא השיב.
הוה אפ"ה אסר להו רב ששת (לעיל ד'
גר נושא אשת אחיו מאמו מאי לאו דנסבא
שנולדה קודם שנתגיירה
ירבעם בן יואש: על עסקי נינוה
למינסב נשי דהדדי אלא י"ל
צז:)
אמה ונתגיירה עם אמה
אחיו כשהוא גר לא דנסבא כשהוא עובד
קאמר. דלא דברה עמו על עסקי
דטעמא דדלמא אתי לאיחלופי
ונשאה זה משגדל, יוציא.
כוכבים מאי למימרא מהו דתימא נגזור
דאחותו היא ולא גרע מבן
נינוה אלא שתי פעמים: ה"ג גר
בישראל ואפי' בנולדו בהיותם נכריות
נח ומדרבנן שלא יאמרו
כשהוא עובד כוכבים אטו כשהוא גר קמ"ל
שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו
יש לגזור בקורבת אם והא דנקט
וכו' דקסבר ר' מאיר
בקדושה: נשא אחותו מן האם. שנולדה
הכא לידתו בקדושה לרבותא נקטיה
ומי מהימן והאמר ר' אבא אמר רב הונא
אחותו מן האם אסורה
לבני נח ואפילו אחות אביו
בהיותה עובדת כוכבים יוציא. ואע"ג
דאע"ג דלידתו בקדושה דכשתי אמהות
אמר רב כל תלמיד חכם שמורה הלכה
ד)
מן האם ואחות אמו מן
דלאו אחותו היא דכקטן שנולד דמי
דמו אפ"ה אסירי דלמא אתו לאיחלופי
האב (צ"ל האם) ויליף לה
ובא
אם קודם מעשה אמרה שומעין לו ואם
מעל כן יעזב איש את אביו
גזירה דלמא אתי למנסב אחותו
בישראל וריב"א פי' דלהכי נקט
לאו אין שומעין לו איבעית אימא מורה
ואת אמו, דאביו זה אחות
שנולדה אחריו דבההיא איכא כרת
הורתו שלא בקדושה דאי בקדושה הרי
אביו ואמו זה אחות אמו
ובא
היה ואיבעית אימא משום דקאמר
דלידת שניהם בקדושה ואחותו גמורה
הוא כישראל גמור ומותר באחותו
כדדריש לה ר"א לקמן
הרי אשה ושבעה בניה ואיבעית אימא
בשמעתין (סנהדרין נח.).
מן האם הויא כישראלית שילדה בן
שנולדה בהיותה נכרית כיון דלית
מן האב יקיים. דלא
שאני הכא דקאמר מעשה אחרינא בהדה
ובת: מן האב יקיים. שהכל יודעין
ביה צד נכריות כלל ולא שייך בה שמא
נאסר איסור אחוה בבני נח
אמר מר ויהי דבר ה' אל יונה שנית לאמר
דאין אב לעובד כוכבים וא"נ אתי
יאמרו אי נמי משום הכי נקט הורתו
אלא מן האם דכתיב
(בראשית כ) וגם אמנה
למנסב בת אביו שיוליד מאשה אחרת
שלא בקדושה ולידתו בקדושה דפסיקא
שנית דברה עמו
שכינה שלישית לא
אחותי בת אבי היא אך לא
משנתגייר לא איכפת לן דהא לאו בנו
ליה מילתא שאז איירי בין נולדה
דברה עמו והא כתיב הוא השיב [את] גבול
בת אמי, אלמא בת האב
3
הוא: אחות האב מן האם יוציא.
לפניו בנכריות בין נולדה אחריו
שריא להו ובת האם לא
ישראל מלבא חמת
עד ים הערבה
כדבר
שריא להו (סנהדרין נח.).
גזירה משום אחותו מן האם כדאמרן:
בקדושה וה"ר חיים פירש דדוקא
מן ה' אשר דבר ביד עבדו יונה בן
אמתי
אחות האב מן האם
נקט ולידתו בקדושה דאז מן האב
יוציא. כדכתיב על כן יעזב
הנביא אמר רבינא על עסקי נינוה
קאמר
יקיים שלא ראה עצמו בנכריות וליכא
איש את אביו ודרשינן את
רב נחמן בר יצחק אמר הכי קאמר כדבר ה'
אשר דבר ביד
עבדו
אביו אחות אביו מן האם
למימר ביה שמא יאמרו באנו מקדושה
(שם).
הנביא כשם שנהפך לנינוה
מרעה לטובה כך
בימי ירבעם בן יואש
חמורה לקדושה קלה אבל אם גם לידה
שלא בקדושה אפי' מן האב יוציא
שהיה לידתו בקדושה
נהפך להם לישראל מרעה
לטובה ת"ש גר
ה)
דכיון שראה עצמו בנכריות אתי למימר
והורתו שלא בקדושה יש לו
שאר
האם ואין לו
שאר האב כיצד ג נשא
באנו מקדושה חמורה כו' דהא שמעינן
אחותו מן האם יוציא מן
האב יקיים אחות
האב מן האם יוציא
לרבי מאיר דהכא בירושלמי ובבראשית
מן
רבה דאסר בן נח באחותו בין מן האב
בין מן האם דדריש על כן יעזב איש את אביו ואת אמו (בראשית ב) בסמוך לו מאביו בסמוך לו מאמו ומיהו נראה לר"י דהך ברייתא פליגא
אירושלמי ובראשית רבה דהא משמע דכ"ע מוקי הכא קרא לאחות אב ואחות אם והיינו כרבנן דהתם ועוד דטעמא דאחות אב מן האם
יוציא משמע בפ' ד' מיתות (סנהדרין נח.) דהוי משום שמא יאמרו באנו דאילו טעמא דאיחלופי ליתיה הכא בקורבת אב א"כ משמע דבהאי גר
דלידתו בקדושה שייך שפיר טעמא שמא יאמרו אע"פ שלא ראה עצמו שעה אחת בנכריות וזה דוחק לומר דאחות אב מן האם לא קאי אגר
דרישא אלא מיירי בלידתו שלא בקדושה כי היכי דלא קאי נמי סיפא דקתני נשא אשה ובתה ארישא כדפי' בקונט' דהכא משמע דקאי אגר
דרישא: אחות האב מן האם יוציא. פי' בקונט' דגזרינן משום אחותו מן האם ואין נראה דבהדיא משמע בפרק ד' מיתות (ג"ז שם)
דטעמא משום שמא יאמרו דמוקי
התם הך ברייתא
כר'
אליעזר
דדריש
את אביו זו אחות
אביו ואם כן
מיתסרא בנכריות:
אשת