צח: נושאין על
האנוסה פרק אחד עשר יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אשת
אביו. הך ברייתא כרבי אליעזר
מן האב ר' מאיר אומר יוציא. הואיל ואיכא צד אם: וחכמים אומרים
אבל רבי עקיבא פליג
יב א מיי' פי"ד מהלכות
א) [לעיל צד: סנהדרין עו:],
ב) [לקמן צט: ק:],
איסורי ביאה הלכה
יקיים. דלא דמיא לאחות האב מן האם דבההיא איכא למגזר משום
עליה ואסר אשת אביו ושרי אחות אביו וה"ג פוסקין כר'
ג) [תוספתא פרק י"ב],
י"ג טוש"ע יו"ד סי' רס"ט
עקיבא דר' אליעזר שמותי הוא ומיהו [א] יש ליזהר כרבי אליעזר:
אחותו מן האם דדמיא לה אבל אחות האם מן האב לא דמיא לאחותו
ד) ס"א שלא, ה) רש"ל מ"ז,
סעיף ג:
נשא
❖
אשה ובתה. בנשאן כשהוא
מן האם: ומותר באשת אחיו. ואפי' מאמו שנולד בהיותו עובד
יג ב מיי' שם טוש"ע שם
והן בנכריות איירי כמו
ו) ס"א שלא,
שמדקדק בקונטרס ועוד יש
כוכבים ולא גזור רבנן משום אשת
יד ג טושס"עעיףשבם: סעיף ה:
לדקדק מדתני כונס אחת ואי בישראל
אחיו הנולד אחריו דבקורבה גזור
מן האב יקיים אחות
האם מן האם יוציא
טו ד טוש"ע שם סעיף ו:
הגהות הב"ח
טז ה טוש"ע שם סעיף ג:
איירי הוה ליה למימר יקיים אחת:
רבנן אבל במידי דלא אתי אלא ע"י
מן האב רבי מאיר אומר יוציא וחכמים
אשה ובתה. וה"ה אשה ואחותה
יז ו מיי' פ"ח מהל' יבום
(א) גמרא באשת אחיו
קידושין לא גזור: נשא אשה ובתה.
אומרים יקיים שהיה רבי מאיר אומר כל
הל' י טוש"ע שם סימן
ובאשת כצ"ל ותיבת מאמו
א
מן האם או אשה ובת בתה
אגר דעלמא קאי שנשא בהיותו עובד
נמחק: (ב) שם תנו רבנן
קעו סעי' ח:
ערוה שהיא משום שאר האם יוציא משום
יח ז טוש"ע אהע"ז סי'
אבל אשה ובת בנה או אשה ואחותה
כוכבים אשה ובתה ונתגיירו עמו
מקצתן אחין ומקצתן:
❖
האב יקיים ומותר באשת אחיו מאמו
(ג) רש"י ד"ה ה"ג מקצתן
קעו סעי' ח:
(א)
מן האב דהיינו שאר האב פשיטא שאין
דאילו האי דנולד בקדושה לא נסיב
וכו' מאי קאמר אמר רב
ובאשת אחי אביו בושאר כל העריות מותרות
מוציא ושמא לכתחלה לא יכנוס או
אשה ובתה. וא"ת שנשא גיורות שנתגיירו
ספרא ה"ק מקצתן אחין:
לו לאיתויי אשת האב נשא אשה ובתה
(ד) ד"ה ואחין מן האב וכו'
שמא כיון שאין האיסור בא אלא ע"י
האם והבת דלית להו קורבה דכקטן
ג
תוס' חד מקמאי
מקצתן של ודאין כצ"ל
כונס אחת ומוציא אחת לכתחלה לא יכנוס
קידושין אף לכתחלה יכנוס כדאמרינן
שנולד דמי למה לי גר אפי' בישראל
❖
ותיבת אחין נמחק:
מתה אשתו מותר
נמי מצי למימר הכי: כונס אחת
שמותר באשת אחיו מאמו ולא גזרינן
מתה אשתו מותר בחמותו ואיכא דתני
בחמותו ואיכא דתני
ד
ומוציא אחת. דלא ליתי למישרי
אסור בחמותו. הא כר'
משום אחיו הנולד אחריו לפי' הקונט':
אסור בחמותו קתני מיהת מותר באשת אחיו
מותר באשת אחיו מאי לאו
ישמעאל. הא כר' עקיבא.
הגהות הגר"א
בישראל אשה ובתה: לכתחילה לא
מאי לאו דנסבה אחיו כשהוא גר ה לא
לר' ישמעאל דאמר חמות
דנסבה כשהוא גר.
יכנוס. לקמן מפרש: מותר בחמותו.
תימה
[א] תוס' סד"ה אשת כו'
לאחר מיתה קלישה לה
דנסבה כשהוא עובד כוכבים מאי למימרא
ומיהו יש כו'. נ"ב להחמיר
איסורה וגבי גר לא
דכולי האי לא גזור רבנן: ואיכא דתני
לר"י דאמאי שרינן כשהוא גר הא
כדברי שניהם וכ"פ הטור
מהו דתימא ליגזור כשהוא עובד כוכבים
גזרו בה רבנן. הא
אסור בחמותו. פלוגתייהו מפרש לקמן:
לעיל גזרינן באחותו מאמו משום דאתי
וב"ה אבל הרמב"ם מפרש
דתניא מותר באשת אחיו
אטו כשהוא גר קמ"ל אמר מר נשא אשה
הנך דאמור רבנן יקיים. כגון אחותו
לאחלופי הכא נמי וכ"ת כיון שהוא
דלר"ע מותר בשניהם דגר
אוקימנא דנסב' כשהוא
אין לו שאר האב כלל ואינו
עובד כוכבים אבל נסבה
ובתה כונס אחת ומוציא אחת לכתחלה לא
מן האב וחברותיה: קלש ליה איסורא.
ע"י קידושין לא גזרינן והא חמותו דע"י
אסור אלא באחותו מאם
כשהוא ישראל דהיינו
קידושין וקתני דאסור וי"ל דשאני
דלגבי ישראל אינה בשריפה: פלוגתא
יכנוס השתא אפוקי מפיק לכתחלה מיבעיא
ואחות אמו מאם ועוד אשת
לבתר דאגייור אסור והא
חמותו דע"י קידושי עצמו אבל אשת
דר' ישמעאל ור' עקיבא מפרש
אח מאם כנ"ל וכמ"ש
דקתני [מותר באשת אחיו]
התם קאי והכי קאמר הך דאמור רבנן יקיים
למטה לא דנסבה כשהוא
נשא אשה ובתה כונס
אחיו דע"י קידושי אחיו הוא ועוד
[לעיל] בהאשה רבה (דף צד:):
לכתחלה לא יכנוס מתה אשתו מותר בחמותו
נכרי וחוץ אמו דאצ"ל וכ"ז
א' ומוציא א' לאו אגר
מתני' שנתערבו ולדותיהן.
דאשת אחיו בי אחיו לא שכיחא אבל
לכתחלה אבל אינו מוציא רק
שלידתו בקדושה קאי
ואיכא דתני אסור בחמותו חדא כר' ישמעאל
אמה ובתה שכיחי אהדדי אי נמי
זכרים ויש לכל אחת בן ודאי שלא
לאמו ואחותו מאמו דאלו
דההוא ודאי ישראל גמור
וחדא כר' עקיבא מאן דאסר כר' ישמעאל
אסורין בגיותן ועי'
הוא ומתחייב עלה כרת
א)
נתערב: ארבעה חולצין לאחת.
חמותו נקראת על שמו דקרו לה
בסנהדרין ומש"ש ופסק
אלא אגר שהורתו ולידתו
דאמר חמותו לאחר מיתה באיסורא קיימא
חמתיה דפלניא אבל אשת אחיו לא
בן ודאי של כל אחת מן הארבע
הכל כר"ע אבל בנשא אשה
שלא בקדושה קאי.
וגבי גר גזרו ביה רבנן ומאן דשרי כרבי
ובתה מודה ר"ע ועי' תוס'
מיקריא אשת אחי פלוני:
חולץ לאחת מהן דכל חד ספק ליה
א"נ אגר שהורתו שלא
קלש לה איסורא. תימה דמ"מ
ד"ה אשה כו' (ועמ"ש
בקדושה ולידתו בקדושה
עקיבא דאמר חמותו לאחר מיתה קלש
באשת אחיו ובן החמישית ישאנה
רבינו ביו"ד סימן רסט
קאי ונשא אשה [ובתה]
❖
מאי משני אכתי איכא כרת
ממה נפשך אם אשת אחיו היא הרי
ליה איסורא וגבי גר לא גזרו ביה רבנן:
ס"ק ג' ח' י'):
שהורתן ולידתן שלא
מתני' חמש נשים שנתערבו ולדותיהן
בקדושה. וה"ה לישראל
דלא מיעטה הכתוב אלא משריפה
טוב ואם לאו הרי חלץ לה יבמה:
ו
גמור. א) והא דקתני
הוא ושלשה. זה שייבם חולץ לאחרת
כדאמרינן לעיל (דף צד:) וי"ל דמ"מ
הגדילו התערובות ונשאו נשים ומתו ארבעה
לכתחלה לא יכנוס אקשי'
מוסף רש"י
כיון דקליש איסורא לא רצו חכמים
ושלשה עמו והחמישי מייבם ממה
לה השתא אפוקי מפיק
חולצין לאחת ואחד מייבם אותה הוא
אחות האם מן האם
לכתחל' מיבעיא. ופרקינן
לגזור בגרים לאחר מיתה כיון דאף
נפשך וחוזרים השנים הללו וחולצין
יוציא. כדכתיב את אביו,
התם קאי הך דאמור רבנן
ושלשה חולצין לאחת ואחד מייבם נמצאו
מחיים שריא מן הדין וא"ת לאביי
לשלישית ושנים עמהן והחמישי מייבם
זו אחות אמו מן האם
יקיים לכתחלה לא יכנוס
ארבע חליצות וייבום לכל אחת ואחת:
דאמר בהאשה רבה (שם) דלא שרי
וכן כולם ארבעה חולצין תחלה לפי
(סנהדרין נח.). מן האב
גמ' ודוקא מיחלץ והדר יבומי אבל יבומי
רבי מאיר אומר יוציא.
א) עי' רש"י כאן ד"ה נשא
רבי עקיבא חמותו לאחר מיתה מאי
שאין אחד רשאי לייבם עד שיחלצו לה
ב)
גזירה משום אחותו מן
אשה ובתה.
איכא למימר וי"ל דלאביי ודאי ליכא
הארבעה דלא ליפגע ביבמה לשוק.
ברישא לא דקפגע ביבמה לשוק מאי הוא
האם, דכיון דשם צד שאר
מאן דתני מותר בחמותו:
וה"ה נמי דמצו ארבעה למיחלץ לכולהו
האם כאן, אע"ג דמן האב
ושלשה חולצין לאחת דלא תימא ליבמינהו
מקצתן אחין. ברייתא היא
היא, אי שרית ליה אתי
והחמישי ישא את כולן אלא אמרינן
חד לכולהו אלא כל חד וחד מייבם חדא
למימר אין לגר אפילו שאר
ור"ח גריס ת"ר:
בגמ' דהכי שפיר טפי דלמא לכל חד
אם, ואתי למישרי אפילו
כתב דלמא מתרמיא ליה דידיה (ב) ג) מקצתן
אחותו מן האם, וכל שכן
מתרמיא דידיה ומיקיימא מצות ייבום:
אחין ומקצתן שאין אחין האחין חולצין
אחות אמו ואחות אביו
גמ' דוקא מיחלץ. מכל ארבעה
מן האם (שם). וחכמים
ושאין אחין מייבמין מאי קאמר אמר רב ספרא הכי קאמר ז מקצתן אחין מן
הודאין והדר יבומי לחמישי: מאי הוא
אומרים יקיים. ולא
האב ומקצתן אחין מן האם אחין מן האם חולצין ואחין מן האב
מייבמין
גזרינן, והוא הדין להורתו
ושלשה. מאי איכפת לן אי חלצי לה
ולידתו שלא בקדושה, והא
מקצתן כהנים ומקצתן שאינן
כהנים כהנים חולצין
שאינן כהנים
מייבמין
הנך ארבעה גופייהו והאי דייבם
דנקט הורתו שלא בקדושה
לקמייתא לייבם נמי הך. ומשני לא
מקצתן כהנים ומקצתן אחין מן האם אלו ואלו חולצין ולא
מייבמין
ולידתו בקדושה לא בא
למעוטי הורתו ולידתו שלא
ליבמה חד כו': הכי גרסינן מקצתן
תנו
בקדושה, אלא למעוטי
אחין ומקצתן שאין אחין אחין חולצין
הורתו ולידתו בקדושה,
שאינן אחין מייבמין מאי קאמר (ג) מקצתן אחין מן האב ומקצתן אחין מן האם. מקצתן של ודאין אחין לבני התערובות מן האב ומקצתן יש להן
וכיון דדמי ליה לישראל
גזר ביה ר"מ דילמא אתי
בהני תערובות אחין מן האם שלא מן האב לבד אחים שיש להן בתוכן מן האב כגון ראובן שנשא רחל וחנה וילדה לו רחל את יוסף גירשה לרחל
לאחלופי בישראל, ואפילו
ונשאה בועז ולו בן מאשה אחרת ונתעברה רחל וילדה היא וחנה אשתו של ראובן וג' נשים אחרות ה' זכרים במחבא ונתערבו נמצא שיש לו
בשאר האב ואפילו נולדו
ליוסף בתערובות הללו ב' אחין אחד מן האב וא' מן האם בנה של חנה אחיו מן האב ובנה של רחל מבועז אחיו מן האם: אחין מן האם חולצין.
אותן קרובות בהיותו כותי
(שם). ומותר באשת
יוסף זה שיש לו בתערובות אח מן האם חולץ לכולן לפטור את אשת אחיו מן האב ואינו רשאי לייבם אחת מהן אפי' לאחר חליצתה מארבעה
אחיו. ואפילו מאמו ולאחר
חבריו שמא יפגע באשת אחיו מאמו שהיא בכרת: ואחין מן האב. ארבעה האחרים שאין להם בתערובות אלא אחין מן האב מייבמין כל אחת
מיתה ואפילו נשאה אחיו
משנתגייר או נשאה כשהוא
ואחת אחר שחלצה מן הארבעה ישאנה החמישי נמצא אחד מייבם שתים או יהיו לאחת ה' חליצות. והכי מיתוקמא לישנא קמייתא דשמעתא מקצתן
כותי ומשנתגייר קיימה,
(ד) אחין של ודאין אחין מן האם לאחד מן התערובות ומקצתן שאינן להם אחין מן האם ד)אלא מן האב ה)(אחין חולצין) אותן שהן אחין
דאין אשת אח לבני נח
מן האם חולצין לכולם ושאינן אחין להן מן האם ו)אלא מן האב מייבמין: מקצתן. של ודאין ותערובתן כהנים ומקצתן שאין כהנים כהנים
וליכא למיחש שמא יאמרו
וכו' וכן אשת אחי האב וכן
חולצין לכולן ואי אפשר להם לייבם הואיל וחלצה ארבע חליצות שמא האחד החולץ לה היה יבמה וחליצתו חליצה וכהן אסור בה:
כל הבאות מחמת אישות,
יש
דכיון דלשמא יאמרו ליכא
למיחש דקסבר לא נאסרו לבני נח, ומשום קורבה נמי ליכא למיחש דכקטן שנולד דמי (שם). ושאר כל העריות. שבאות מחמת אישות מותרות לו, לאיתויי אשת האב. אבל כלתו ואחות אשתו ליכא לרבויי, דהא בגר שהיתה
לידתו בקדושה קיימא וזה לא היתה לו כלל אשה אלא ביהדות, ולאתויי אחות אשתו נמי לא צריכא ליה, דהא קתני בהדיא נשא אשה ובתה כונס אחת ומוציא אחת והוא הדין לשתי אחיות (שם). נשא אשה ובתה. אשאר גרים
קאי כשנשאם בגיותו ונתגיירו עמו, אי נמי אהא קאי ומשום דהך גיורת קאמר וה"ה לישראל גמור (שם). מתה אשתו מותר בחמותו. ואע"פ שקיימה לאשתו משנתגייר, דבן נח לא הוזהר על חמותו, דנימא באים מקדושה
וכו' וחמותו ממש לא הויא אע"ג דנתגיירו, דגר שנתגייר וכו' ואין קורבות זה לזה (שם).