צט: נושאין
על האנוסה פרק
אחד עשר יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואינן
מטמאין למתים. תימה
בין כשרות. משום עבד: בין פסולות. כגון שפחה משום כהן:
לר"י דאמאי לא קתני נמי ואין
כא א מיי' פי"ב מהל'
א) [ע' תוספות כתובות ל:
❖
סד"ה זר שאכל], ב) [לעיל
תרומות הל' כב:
הראויות לכהונה. ולא גרושה וחלוצה משום כהן: אין סופגין כו'.
סופגין את הארבעים כדקתני בסיפא ואי משום דתנן
צח: לקמן ק:], ג) כתובות
דכל חד אמר אנא לאו כהן אנא ח)(והתראת ספק היא): אין משלמין.
בסיפא לא חש לשנותו הא קתני ואין מטמאין למתים ואע"ג דתנא
כח: [תוספ' פי"ב], ד) [שם
ואם
בסיפא: אכלו אין משלמין קרן וחומש. נהי דאין משלמין
דכל חד אמר אנא כהן: ואין חולקין על הגורן. אין נותנין להם
ע"ש], ה) חולין ה: ו. ז.
מוסף רש"י
[כתובות כח: גיטין ז.],
מ"מ צריכין להפריש משום כפרה:
תרומה על הגורן שהמשוחרר ישראל
ו) [תוספ' סוף פ"י
ואינן חולקין על הגורן. ואפי'
ושחררו זה את זה. כל
ואינן מטמאין למתים ואינן נושאין נשים בין
הוא: ומוכרין את התרומה. תרומת
דתרומות], ז) [חגיגה ב:
אחד ואחד כותב אם אני
יבאו שניהם על הגורן
תבואתן כשמפרישין אותה אין צריכין
כשרות בין פסולות הגדילו התערובות
גיטין כג. ערכין ה: מנחות
הרב ואתה העבד הרי אתה
צג.], ח) ס"א אין זה,
בן חורין ויהיו מותרים
ויתנו אם כהן אני תנו לי בשבילי
לתתה לכהן דכל חד אמר לכהן אייתי
ושחררו זה את זה נושאין נשים ראויות
ט) [דברים יח], י) [במדבר
שניהן בבת ישראל (תמורה
ואם חברי כהן תנו לי בשבילו אפ"ה
ראיה דלאו כהן אנא ושקול ומ"מ
ה], כ) [במדבר יח],
לכהונה ואינן מטמאין למתים ואם נטמאו
ח. ושם הגירסא משחררים
ל) במ"ס אין זה, מ) [חולין
אין חולקין כיון דאין אוכלין דלמא
לאוכלה א"א אלא מוכרין אותה
זה את זה וכ"ה בגיטין מב:).
אינן סופגין הארבעים ואינן אוכלין בתרומה
אתי לידי תקלה: ואין מוציאין.
ז.], נ) [עי' היטב תוס'
אימא חלק כאחד.
לכהנים והדמים שלהן: ה"ג ואין
כלומר כששניהן ביחד
כתובות כח. ד"ה ודלמא],
ואם אכלו א) אינן משלמין קרן וחומש ואינן
חולקין בקדשי המקדש. כגון עורות
פירש בקונטרס בל"א אם היו חייבין
ס) [ועי' היטב תוס' שבת
נותנין להן תרומה בבית
חולקין על הגורן ומוכרין את התרומה והדמים
הגרנות אבל לאחד אין
יב: ד"ה רבי נתן ותוס'
קדשים: ואין נותנין להם קדשים.
עולה או חטאת ואשם אין כופין
נותנין עד שיבא חבירו
פסחים קו: ד"ה אישתלי
שלהן ואינן חולקין בקדשי המקדש ואין
להקריב: ואין מוציאין שלהן מידם.
אותם לתתם לאנשי משמר להיות
דשמא זה הוא העבד
ותוס' גיטין ז. ד"ה השתא
נותנים להם קדשים ואין מוציאין שלהם
עבודתם ועורם שלהם דכל חד אמר
אם היו חייבין חטאת או אשם או
(תמורה ח.). במקומו של
ותוס' חולין ה: ד"ה
צדיקים], ע) [כדאמר בחולין
ר' יהודה היו מעלין
אנא כהן אנא וכהן יקריב בכל
עולה אין כופין אותם לתתן לאנשי
מידיהם ופטורין מן הזרוע ומן הלחיים ומן
(ב)
❖
מתרומה ליוחסין. משום
כד:],
שעה שירצה ואפי' במשמר שאין שלו
משמר ולהיות עבודתם ועורם לאנשי
הקיבה ובכורו יהא רועה עד שיסתאב
הכי אמר אין חולקין
אלא או יקריבו להם קרבנות ויחזרו
משמר דכל חד אמר אנא כהן ותניא
(כתובות כח:). השתא
ונותנין עליו חומרי כהנים וחומרי ישראלים:
בהמתן של צדיקים אין
להם הבשר ויתנו לכל מי שירצו או
(ב"ק דף קט:) מנין לכהן שבא ומקריב
גמ' מתו הכשרים וכו': אלא הנך משום
הגהות הב"ח
הקב"ה מביא תקלה
אלו יעשו שליח כל כהן שירצו להקריב
קרבנותיו כל שעה שירצה ואפילו
(א) גמ' העלו ס"ד (השתא
על ידן. שתאכל הבהמה
דאיערוב להו הוו להו פסולין א"ר פפא
בקרבן והקשה על זה בקונט' דהא
במשמר שאין שלו ת"ל ובא בכל אות
דבר האסור לה (חולין ה:).
וכו' לא כל שכן) תא"מ
אימא ומתו הודאין: לבני הכלה אחד חולץ
חזא באתריה דר' יוסי.
ונ"ב התוס' לא גרסי ליה:
אמרינן בהגוזל קמא (ב"ק דף קי. ושם)
נפשו ושרתט) ומנין שעבודתם ועורם
(ב) תוס' ד"ה ואין וכו'
שחלקו לו תרומה בגורן,
וכו': דוקא מיחלץ והדר יבומי אבל יבומי
דהיכא דלא מצי עביד עבודה שליח
שלו ת"ל ואיש את קדשיו לו יהיו י)
ב)
ואסהיד באתריה דר'
וכהן מקריב בכל שעה
נמי לא מצי משוי ואר"י דאין זה
ותערובות הללו הואיל והאחד מהן
ברישא לא דקפגע ביבמה לשוק: כהנת
יהודה. ושם לא חולקין
וכו' קרבנותיהן ויחזרו:
(ג) ד"ה ואלו הן וכו' קאי
תרומה לעבדי כהנים
קושיא דשאני הכא אם יבא אליהו
כהן אין ב"ד יכולין להוציא מידן בעל
שנתערב וכו': חלק אחד פשיטא אימא
. וכולן
התם הס"ד והשאר הוא
(כתובות כח:)
ויאמר שהוא כהן היה ראוי לעבוד
כרחם ולתתם לאנשי משמר אלא
משגרין להם לבתיהם.
גליון:
חלק כאחד תנן כמ"ד אין חולקין תרומה
עבודה כמו חולה וזקן שנותן לאיזה
יקריבו קרבנותיהן ויחזרו להן הבשר
בבית הגרנות אין חולקין
לעבד אא"כ רבו עמו דתניא אין חולקין
ג)
להם שבזיון תרומה הוא
משמר שירצה הואיל וע"י הדחק ראוי
והעור ויתנום לכל מי שירצו או הללו
שאין כל רואיו יודעים בו
תרומה לעבד אא"כ רבו עמו דברי ר' יהודה
לעבודה כדמפרש בהגוזל (שם) וכן
יעשו שליח כל כהן שירצו להקריב
שהוא בקי לשומרה, אבל
ר' יוסי אומר יכול שיאמר אם כהן אני תנו
לביתן משגרין להם
מצא ה"ר אלחנן בהדיא בירושלמי
את קרבנם או ישהו את קרבנם עד
הבקיאים ומכירים בהם
לי בשביל עצמי ואם עבד כהן אני תנו לי
דקאמר היה זקן או חולה נותנה לכל
שיתרצו הם לתתן לאנשי משמר:
.
(סוכה מב.)
בשביל רבי במקומו של ר' יהודה היו מעלין
לשון אחר ועיקר ואין נותנים להם
משמר שירצה היה טמא ובעל מום
קדשים. בבכור וחרמים קאמר. ואין
נותנה לאותו משמר ומסיק דהתערובו'
מתרומה ליוחסין במקומו של ר' יוסי לא
עבדינן להו כחולה וזקן דתנינן אין
מוציאין את שלהם מידם דאמר אנא
היו מעלין מתרומה ליוחסין תניא אמר רבי
ד)
מוציאין שלהן מידיהם ועל לשון שני
כהן וגבי חרמים נמי תנן (ערכין
אלעזר בר צדוק מימי לא העדתי אלא עדות
שפי' ואין נותנין להם קדשים בבכור
דף כח.) הכהנים אין מחרימין
אחד והעלו עבד לכהונה על פי העלו ס"ד
וחרמים קאמר קשה לר"י מדתני
שהחרמים שלהן. והדר אורי מאי
(א) ה) השתא בהמתן של צדיקים אין הקב"ה
בערכין (דף כט.) חרמי כהנים עד
קעביד בבכור שלו ירעה עד שיסתאב
מביא תקלה על ידן צדיקים עצמן לא
שלא באו ליד כהן הרי הם כהקדש
ולא יקריבנו תם דא"כ לא יאכל את
כ"ש אלא אימא בקשו להעלות עבד
משבאו ליד כהן הרי הן חולין לכל
בשרו שהמקריב יעכבנו. וללשון ראשון
דבריהם א"כ איך מניחין אותם
קשה לי דאמרינן בהגוזל (ב"ק דף קי.)
לכהונה על פי חזא באתריה דר' יוסי ואזל
בידם ואמר ר"י שיתנו זה לזה ויתנו
דהיכא דלא מצי עביד עבודה שליח
ואסהיד באתריה דרבי יהודה ת"ר ו)אעשרה
ביניהם: חלק אחד פשיטא. פי'
נמי לא מצי משוי: ובכורו ירעה
אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות ואלו
עד שיסתאב. אפי' בזמן הבית דהא
פשיטא שאין להם אלא חלק אחד:
הן חרש שוטה וקטן טומטום ואנדרוגינוס
ואם עבד כהן אני תנו לי בשביל
לא מצי למכפינהו למיתן לכהנים
והעבד והאשה והערל והטמא ונושא
רבי. הק' ה"ר אלחנן למ"ד
לאקרובי ולאכול את בשרו ואינהו
אשה שאינה הוגנת לו וכולן משגרין להם
לקמן אין חולקין תרומה לאשה משום
נמי לא מצו למיתביה לכהן ולהחזיר
לבתיהם חוץ מטמא ונושא אשה שאינה
גרושה ה"נ גבי עבד ניחוש שמא
להן הבשר דבכור תם אינו נאכל
הוגנת לו בשלמא חרש שוטה וקטן לאו
ישאל לאחר שנשתחרר העבד ואמר
אלא לכהנים דכתיב ביה כ) ובשרם
ז)
ר"י דאין לחוש לכך שלא יחזיק עצמו
יהיה לך כחזה התנופה בבכורות פרק
בני דיעה נינהו טומטום ואנדרוגינוס נמי
בעבד והא נמי לא חיישינן שמא
עד כמה (דף כח.) הילכך ירעה עד
בריה
ימכרנו רבו לישראל וישאל דכיון
שיסתאב ומותר לשוחטו במדינה
דמזונותיו על רבו לא יהא חוטא ולא לו אך קשה דמסקינן בפ"ק
ויאכלוהו הם דבכור בעל מום אין בו משום זרות אלא משום גזל
דגיטין (דף יב. ושם) שיכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך
דמתנות כהונה והכא גזל ליכא דהמוציא מחבירו עליו הראייה:
חומרי ישראלים וחומרי כהנים. מפרש בגמרא [ק.]: גמ' ל) (חלק א'
ואמאי לא חיישינן שמא ישאל אז כיון שאין רבו מפרנסו ושמא
ס"ד. חלק אחד משמע של כל אחד): חלק כאחד. אם באו
הא לא שכיח נ):
ס"ד השתא בהמתן של צדיקים. נראה דל"ג ליה דלא שייך הך
שניהם על הגורן נותנים להם אבל זה בלא זה אין חולקין
פירכא אלא במקום שהחכם עצמו נכשל באכילת איסור
להם דקסבר אין חולקין תרומה לעבד אא"כ רבו עמו דלמא
אתי לאסוקי ליוחסין דסברי כהן הוא: אם כהן אני כו'.
ואין להאריך כאן ס):
ואלו הן חש"ו. היינו דוקא בקטן שאינו יודע לישא כפיו דבסוף
אספק כהן וספק עבד קאי כי מתניתין: היו מעלין מתרומה
ליוחסין. לאו מאכילתה אלא מחלוקה הלכך אין חולקין לו דלא ליתי
לולב הגזול (סוכה מב. ושם) תניא יודע לישא את כפיו חולקין
לאסוקי ליוחסין: בהמתן של צדיקים. חמורו של רבי פנחס בן
לו תרומה ואקטן קאי התם (ג) קטן היודע לישא את כפיו עולה עם
יאיר מ): עשרה אין חולקין. כולהו מפרש טעמא: והאשה. אשת
הגדולים אבל בפני עצמו עד שיביא ב' שערות כדאמר בפ"ג דמגילה
כהן: והערל. כהן שמתו אחיו מחמת מילה: שאינה הוגנת.
(דף כד. ושם) לישא בקביעות עד שיתמלא זקנו ע):
וכולן משגרין לבתיהן. וא"ת ולמה משגרין לחרש ושוטה והלא
פסולה לכהונה: משגרין להן לבתיהן. ואוכלין וערל שאסור לאכול
לנשיו ועבדיו: חוץ מטמא כו'. לקמיה [ק.] מפרש: דלאו בני
לא ישמרוה בטהרה וי"ל שיש להן אפוטרופוס בבתיהן ומ"מ
מאכיל
דיעה
נינהו. וזילותא דתרומה לחלק להן בגורן לעין כל:
אין
חולקין להם פן יבאו לחלק
אפילו אין להם אפוטרופוס:
מעשר
בריה