נושאין
על האנוסה פרק אחד
עשר יבמות ק.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מעשר
עני. המתחלק בתוך הבית ואר"ת דתרי גווני מעשר
בריה בפני עצמה
נינהו. והויא זילותא דקדשים: משום גרושה.
כב א ב מיי' פי"ב מהל'
א) [לעיל פו.], ב) צ"ל ביה.
יעב"ץ, ג) [מנחות עב: עד.]
תרומות הלכה כב:
שמא יגרשנה בעלה והיא זרה ולא ידעי אינשי ופלגי לה: דמקרב
עני הוא כדאמר בפרק בתרא דנדרים (דף פד:) כאן
כג
סוטה כג., ד) זבחים עו:
ג מיי' פ"ו מהל'
למתא. משום גרושה ליכא דהא סמוך למתא הוא וידעי לה אי גרושה
במעשר עני המתחלק בתוך הבית כאן במעשר עני המתחלק בתוך
מנחות נח. סוטה כג. יומא
מתנות עניים הלכה
שכיחי ביה אינשי: אי נמי
הגרנות ומעשר עני המתחלק בתוך הבית היינו (ג) ערב פסח כדתניא
היא ומשום יחוד איכא הואיל דלא
מז:, ה) סוטה כג. זבחים
יג:
כד ד מיי' פכ"א מהל'
עו: מנחות קו: יומא מז:,
דמרחק. משום גרושה איכא משום
בסיפרי כתוב אחד אומר (דברים יד)
ו) [סוטה כג. מנחות עד.],
סנהדרין הלכה ו
בריה בפני עצמה נינהו עבד נמי דלמא
יחוד ליכא: חוץ מטמא. קנסא הוא
מקצה שלש שנים תוציא וגו' והנחת
ז) [גיטין מא:], ח) ס"א אין
סמג עשין קו טוש"ע ח"מ
דלא איזדהר: נפיש אונסיה. שמתו
בשעריך דמשמע שצריך להניחו בגורן
זה, ט) בס"א: מקדש,
אתי לאסוקי מתרומה ליוחסין ערל
וטמא
סימן טו סעיף ב:
כה ה מיי' פ"ז מהל'
י) [לא מצאתי מילתא דר"ח
אחיו: מאי קאמר. קתני אין חולקין
ובאין עניים ונוטלין אותו וכתוב אחד
משום דמאיסי נושא אשה שאינה הוגנת
בן אנטיגנוס רק בתורת
עבדים הלכה ז סמג
והדר קתני במקום שחולקין: ה"ק.
אומר (שם כו) כי תכלה לעשר את
לו משום קנסא אלא אשה מאי טעמא לא
כהנים סדר ויקרא פר' ט
עשין פז טוש"ע י"ד סי'
האי במקום שחולקין לאו אתרומה
כל מעשר תבואתך בשנה השלישית
הלכה ג ר"ח ב"א וכו' זה
רסז סעיף סג:
פליגי בה רב פפא ורב הונא בריה דרב
כו
ו ז מיי' פי"ב מהל'
שבמזרחו של כבש שם היו
קאי והכי קאמר ודבר שחולקין נמי
שנת המעשר ונתת וגו' דמשמע
מעשה הקרבנות
נותנין מוראות העוף וכו'
יהושע חד אמר א)א משום גרושה וחד אמר
לנשים כגון מעשר עני שהוא מתחלק
שבעה"ב מחלקו מדכתיב ונתת הא
הלכה י:
זה שבמזרח של מזבח שם
משום יחוד מאי בינייהו איכא בינייהו בי
כז
ב
ח מיי' פ"ה מהל'
היו שורפין פסולי קדשי
בתוך הבית בעיר ואין כאן משום
כיצד עד הפסח שהוא זמן גשמים ואם
איסורי מזבח הלכ'
קדשים ואימורי קדשים
דרי דמקרב למתא ולא שכיחי ב) בהו אינשי
יחוד דשכיחי אינשי נותנין לאשה
מניחו בחוץ נפסד מחלק בתוך ביתו
ה:
קלים ע"כ ועיין תוספות
אי נמי דמרחק ושכיחי בה אינשי וכולן
תחלה משום דזילא בה מילתא למיקם:
וזהו מעשר עני המתחלק בתוך הבית
כח ט מיי' שם הלכ' ג:
ב)
זבחים סד. ד"ה דישון],
❖
כט י מיי' פי"ב מהל'
כ) צ"ל דהא מתפזרין דהכא,
מעשר עני אין מתחלק בגורן אלא
דכתיב ביה נתינה ומפסח שהוא זמן
משגרין להם לבתיהן חוץ מטמא ונושא
מעשה הקרבנות
בתוך הבית כדכתיב (ב) לגר ליתום
ביעור היה מניחו בגורן והיה הפקר
אשה שאינה הוגנת לו אבל ערל משגרינן
הלכה יא:
ל כ מיי' פ"ח מהלכות
ולא היה בו דין חלוקה:
ולאלמנה וגו' (דברים כו) ועוד משום
ליה מאי טעמא משום דאניס טמא נמי הא
תורה אור השלם
והשירים מתפזרין. פי' בקונט'
יבום הלכה ו טוש"ע
דלא ליכספו עניים: גברא ואתתא.
❖
אניס האי נפיש אונסיה והאי לא נפיש
1. כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר
אה"ע סי' קעו סעיף ז:
זה תובע בעל דינו וזו תובעת בעל
מקום שמניחין שם
תַּקְרִיבוּ לַיְיָ לֹא תֵעָשֶׂה
אונסיה תנו רבנן העבד והאשה אין חולקין
דינה ואין הדין בין שניהם: שרינא
תרומת הדשן ואין נראה לר"י דתניא
חָמֵץ כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל
להם תרומה בבית הגרנות ובמקום שחולקין
תיגרא דגברא ברישא. הייתי נזקק
דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ
י) פרק טבול יום (זבחים קד) ר' חנינא
מוסף רש"י
ויקרא ב יא
אִשֶּׁה לַיְיָ:
נותנין לאשה תחלה ופוטרין אותה מיד מאי
לאיש תחלה לגמור את דינו ואח"כ
בן אנטיגנוס אומר ב' בתים היו שם
2. קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ
משום גרושה. שמא
הייתי נזקק לדון בין אשה ובין בעל
אחד במזרחו של מזבח ואחד במזרחו
קאמר הכי קאמר (א) במקום שחולקין מעשר
יגרשנה בעלה ותהא זרה
אֹתָם לַיְיָ וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא
ג
ואין הכל יודעים ויחזרו
יַעֲלוּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ:
דינה: לא שיחררו לא. כלומר לא
של כבש ואותו שהיה במזרחו של
עני נותנין לאשה תחלה מ"ט משום זילותא
❖
ויתנו תרומה לזרה (לעיל
ויקרא ב יב
כפינן להו לשחרר זה את זה בתמיה
מזבח היו נותנין שם מוראות העוף
פו.). והשירים קריבין
אמר רבא מרישא כי הוו אתו גברא ואתתא
בעצמן. לאחר שקרב
והא לישא שפחה אינו יכול ותנן גבי
ודישון מזבח הפנימי והמנורה וזהו
לדינא קמאי הוה שרינא תיגרא דגברא
הקומץ (סוטה כג.). כל
מי שחציו עבד וחציו בן חורין כופין
אותה של תרומת הדשן כדמוכח התם
גליון הש"ס
ז)
שממנו לאישים הרי
ברישא אמינא דמיחייב במצות כיון דשמענא
את רבו ועושה אותו בן חורין משום
וזהו שהיה במזרחו של כבש היו
גמ' כופין אותן
הוא בבל תקטירו.
להא שרינא תיגרא דאתתא ברישא מ"ט
ד
ומשחררין כו'. עי' בטורי
כדכתיב (ויקרא ב) כי כל
האי טעמא: מנחת ישראל נקמצת
שורפין (ד) פסולי קדשי הקדשים
אבן חגיגה דף ב בד"ה
שאור וכל דבש לא תקטירו
משום זילותא: הגדילו התערובות וכו':
ושיריה נאכלים כדכתיב (ויקרא ב)
ובמזרחו של כבש ששורפין קדשי
❖
ולישא שפחה בסה"ד:
ממנו אשה לה', והאי ממנו
שיחררו אי בעי אין אי לא בעי לא ואמאי
וקמץ (הכהן) והנותרת ממנה יאכלו
קדשים היו מתפזרים שירים כ)דהכא
יתירא הוא ודרשינן ביה
נמי לא תקטירו כל שממנו
אהרן ובניו (שם ו) ומנחת כהן אין
דהא מתפזרין היינו נשרפין דהא
לישא שפחה אינו יכול בת חורין אינו יכול
אשה לה', יש בכלל הזה
הגהות הב"ח
נקמצת לפי שכולה כליל שנא' (שם) כל
פסולו בבעלים ואמרינן בפרק כיצד
אמר רבא אימא $ כופין
אותן ומשחררין זה
קדשים ושירי מנחה ולחם
ה
צולין (פסחים דף פב: ושם) כל שפסולו
מנחת כהן כליל תהיה. ואחד מתערובות
(א) גמ' הכי קאמר (במקום
הפנים שקרב מהן כבר
את זה: נותנין עליהם חומרי וכו': למאי
לאשים האימורים וכן
שחולקין מעשר עני) תא"מ.
הללו שמתנדב מנחה צריכה קמיצה
בדם ובבעלים תעובר צורתו ויוצא
הלכתא אמר רב פפא
למנחתם נקמצת
ונ"ב ס"א מעשר עני
הקומץ וכן הבזיכין קיימי
ו
שמא ישראל הוא ומנחה שלא נקמצה
לבית השרפה וכה"ג תנן בסוטה
המתחלק בתוך הבית:
שירים בבל תקטירו (זבחים
כמנחת ישראל ואינה נאכלת ג) כמנחת
פסולה כזבח שלא נשחט ושיריה אין
(דף כ.) עד שלא נמחקה המגילה
(ב) רש"י ד"ה מעשר עני
עו: וכעי"ז סוטה כג.)
כהנים הא כיצד הקומץ קרב בעצמו והשירים
וכו' כדכתיב (לגר ליתום
מאחר שנתת לאש כל
ז
נאכלין דלמא כהן הוא: איקרי כאן
אמרה איני שותה מגילתה נגנזת
משפטו הרי השירים בכל
ולאלמנה) תא"מ. ונ"ב
קריבין בעצמן איקרי כאן כל שממנו
כו'. היכי מצי מקטיר להו לשירים
ומנחתה מתפזרת על בית הדשן וע"כ
ד) ח
ס"א ואכלו בשעריך:
תקטירו, דכתיב לא תקטירו
(ג) תוס' ד"ה מעשר וכו'
ודלמא מנחת ישראל היא ושירים
היינו לשריפה דקחשיב לה בהדי
לאישים הרי הוא בבל תקטירו א"ר יהודה
ממנו אשה לה', לא
1
היינו עד פסח כדתניא:
תקטירו דבר שניתן ממנו
גמורים הן והרי הן בבל תקטירו
בריה דרבי שמעון בן פזי דמסיק להו לשום אותן שמנחותיהן נשרפות:
(ד) ד"ה והשירים וכו'
. דמסיק
לאש (יומא מז:)
היו להו לשום עצים.
דכתיב (שם ב) לא תקטירו ממנו אשה
שורפים שם פסולי:
עצים כר' אלעזר דתניא רבי אלעזר אומר
דמתנה ואומר אי שיריים
לה' כל שממנו לאישים שנקטר הימנו
לריח ניחוח אי אתה מעלה אבל אתה מעלה לשום עצים הניחא
ה) ט 2
נינהו הרי הן כשאר עצים
דבר הראוי להקטיר הרי השירים בבל
. ר' אלעזר
לר' אלעזר אלא לרבנן מאי איכא למימר י דעביד לה כר' אלעזר ברבי
(יומא מז:)
תקטירו (דכתיב לא תקטירו ממנו
ח)
אומר לריח ניחוח אי
שמעון דתניא ר' אלעזר בר' שמעון אומר הקומץ קרב לעצמו והשירים
ו)
אתה מעלה. פלוגתייהו
אשה לה'): ואל המזבח לא יעלו לריח
בזבחים (עז.) אברי חטאת
מתפזרין על בית הדשן ואפילו רבנן לא פליגי עליה דרבי אלעזר ברבי
ניחוח. בתריה דהאי קרא דלא תקטירו
שנתערבו באברי עולה ר"א
שמעון אלא במנחת חוטא של כהנים דבת הקרבה היא אבל הכא אפי' רבנן
כתיב. ומילתיה דר' אלעזר בזבחים
אומר יתנם למעלה ורואה
מודו: מתני' מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה
אני את בשר חטאת על
בפ' התערובות (דף עז.) גבי אברי
כ
המזבח כאילו הן עצים
חטאת שנתערבו באברי עולה רבי
ואין ידוע אם בן תשעה לראשון אם בן שבעה לאחרון היו לה בנים מן
וחכ"א תעובר צורתן ויצאו
אלעזר אומר ינתנו כולם למעלה
לבית השריפה, שאסור
הראשון ובנים מן השני חולצין ולא מייבמין וכן הוא להם חולץ ולא מייבם
להקטיר אברי חטאת משום
ורואה אני את בשר החטאת שהן
היו
לאו דכל שממנו לאשים,
שירים ובבל תקטירו כאילו הן עצים
דר"א סבר בתריה דההוא
דכיון דלא מכוין לאקטורי לאו הקטרה היא ומותר לעשות כן מפני תקנת עולה וחכמים אומרים תעובר צורתם ויצאו לבית
קרא כתיב קרבן ראשית
תקריבו אותם לה', שאור
השרפה: רבי אלעזר ברבי שמעון אומר. גבי כהן המטמא הקדש ט) בדלי
דלות
שמביא
מנחת חוטא (מנחות דף עד.) וכתב
ודבש, בכורים אתה מביא
בה במנחת חוטא והיתה לכהן כמנחה [ויקרא ה] כלומר אם חוטא זה כהן הוא הרי היא כמנחת ישראל מה מנחת ישראל נקמצת אף
מן התמרים ומנחת שתי
הלחם שהוא ראשית מן
מנחת חוטא של כהנים נקמצת אי מה מנחת ישראל שיריה נאכלין אף זו שיריה נאכלין ת"ל וכל מנחת כהן כליל תהיה [שם ו] הא כיצד
השאור, ואל המזבח לא
הקומץ קרב בעצמו והשירים קרבות לעצמן דברי ר' שמעון ר' אלעזר ב"ר שמעון אומר הקומץ קרב לעצמו והשירים מתפזרין אבית
יעלו לריח ניחוח, קאי נמי
הדשן למטה מקום שנותנים שם תרומת הדשן והנוצה והיינו אצל המזבח. ועד כאן לא פליגי רבנן עליה ואמרו דשירים קריבים אלא
אממנו אשה לה' דאוקמיה
בבל תקטירו, ואשמעינן
במנחת חוטא כהן דסבירא להו כולה בת הקרבה היא כמנחת נדבתו אבל הכא דלא מצי לאקרובה משום שמא זר הוא ושירים גמורים
דלא אסר הקטרתו אלא
הם ובבל תקטירו אפילו רבנן מודו דמתפזרין: מתני' חולצין ולא מייבמין. לאשתו של ספק זה בני הראשון חולצין שמא בן אביהם
כשמתכוין לריח ניחוח
היה ולא מייבמין שמא בן האחרון הוא והרי הוא אחיהן מן האם ולא מן האב וזו עליהם בכרת וכן בני האחרון וכן הוא לנשותיהם:
(סוטה כג.). כר' אלעזר
ברבי שמעון. במנחות
היו
בפ' אלו מנחות (עג:) גבי
מנחת חוטא כהן, שמביא על שמיעת קול או על ביטוי שפתים או על טומאת מקדש וקדשיו בדלי דלות, ופליגי רבנן עליה דר"ש ואמרי והיתה לכהן כמנחה מנחת חובתו של כהן כליל כמנחת נדבתו ואינה נקמצת, ור"ש דריש
ליה לקרא התם הכי, וכי נאמר והיתה לכהן כמנחתו, לא נאמר אלא [כמנחה] כמנחת חוטא של ישראל, מה של ישראל נקמצת אף מנחת חוטא של כהן נקמצת אי מה מנחת ישראל שיריה נאכלין אף זו שיריה נאכלין, ת"ל והיתה
לכהן כמנחה, הא כיצד, הקומץ קרב לעצמו והשיריים קריבין לעצמם, ולית ליה כל שממנו לאישים כלל, ר"א בר"ש פליג עליה ואמר קומץ קרב לעצמו ושירים מתפזרין לאיבוד (סוטה כג.). דבת הקרבה היא. דמקיש חובתו
לנדבתו דלא בעי קמיצה (שם).