ק: נושאין
על האנוסה פרק אחד עשר יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
היו לו אחין מן הראשון ומן האחרון
שלא מאותה האם הוא או חולץ או מייבם. לאשת בן הראשון אם אחיו הוא הרי טוב ואם לאו נכרית
לא א מיי' פ"כ מהל'
א) לעיל לז:, ב) [לעיל צח:
צט:], ג) כתובות יג:,
איסורי ביאה הלכה
היא אצלו וכגון שאין אח אלא הוא דליכא לספוקי ביבמה לשוק וכן לאשת בן האחרון: והן. אחין אחד חולץ ואחד מייבם או בן הראשון
ד) לעיל לז., ה) לעיל יב:
יז טוש"ע אה"ע סימן ג
או בן האחרון חולץ לה וחברו מייבם אם יבמתו היא הרי טוב ואם לאו נכרית היא ומשום יבמה לשוק ליכא שהרי חלץ לה יבמה: אין סופג.
כתובות לט. נדרים לה: נדה
סעיף ח:
דלמא לאו כהן הוא: הוא אונן עליהם.
לב ב מיי' שם הלכה יח
לחומרא שמא זה אביו וביום מיתתו אסור זה לאכול בקדשים שמא אנינות חלה עליו וכן הן אוננים
מה. [תוספתא נדה פ"ב],
ו) [ע' תוס' לעיל ב: ד"ה
טוש"ע שם סעיף ט:
עליו וביום מותו אסורים שניהם
לג ג מיי' פ"ה מהלכות
ואי], ז) כתובות נא: עד.
היו לו אחין מן הראשון ומן השני
היו לו אחים מן הראשון ואחים מן השני
בקדשים. ופריך בגמרא ה"ד דשניהם
נדה נב., ח) [שמות כא],
נחלות הלכה ג סמג
חיין א"ת בגרושה אמאי הוא אין
ט) [דברים ז], י) [לעיל לז.],
שלא מאותה האם הוא חולץ ומייבם והם
עשין לו:
כו'. פי' ומתו כולן ולא נשאר
לד ד מיי' פ"כ מהל'
כ) [וע"ע תוס' לעיל נו:
מטמא לראשון אם בנו הוא הרי טוב
אחד חולץ ואחד מייבם היה אחד ישראל
כי אם הוא לבדו חולץ או מייבם
❖
א
איסורי ביאה הלכה
ד"ה ואי זו],
ואם אינו בנו הרי הוא חלל וכו' מפרש
אבל אם היה לו אח אחר לא דהויא לה
ואחד כהן נושא אשה ראויה לכהן ואין
יח:
יבמה לשוק: ואי זו זו שקידושיה
לה ה ו ז מיי' שם הלכה
בגמרא: הוא אינו יורש אותן.
מטמא למתים ואם נטמא אינו סופג את
כ טוש"ע שם סימן ג
דיורשיו מדחין אותו אלו אצל אלו והן
תורה אור השלם
קדושי טעות. אסמכתא בעלמא
סעיף ט:
הארבעים אינו אוכל בתרומה ואם אכל אינו
יורשין אותו דמי מעכב על ידן והוי
לו ח מיי' פ"ג מהל'
היא דפשיטא דלאו קידושי נינהו :
1. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ
כ)
משלם קרן וחומש ואינו חולק על הגורן
איסורי ביאה הלכה
ממון המוטל בספק וחולקין בין שניהם:
הכה
אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם
❖
ב:
ומוכר התרומה והדמים שלו
ואינו חולק בקדשי הקדשים ואין נותנין לו
תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו
ועולה במשמרו כו'. לעבוד ואין בני
וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
את הקדשים ואין מוציאין את שלו מידו ופטור מן הזרוע והלחיים והקיבה
משמר מעכבין עליו אבל אינו חולק
במדבר כה יג
2. וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי
דכל משמר דחי ליה לגבי חבריה:
ובכורו יהא רועה עד שיסתאב ונותנין עליו חומרי כהנים וחומרי ישראלים
תוס' חד מקמאי
גמ' דוקא מיחלץ והדר יבומי.
בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ
היו שניהם כהנים הוא אונן עליהם והם אוננים עליו הוא אינו מטמא להם
אמר שמואל עשרה
ב
אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית
היו לו אחין מן הראשון ומן השני
כהנים [עומדים] ופירש
עוֹלָם
לִהְיוֹת
לְךָ
והם אינן מטמאים לו א)ג הוא אינו יורש אותן אבל הם יורשין אותו ופטור על
אחד מהם ובעל הולד
שלא מאותה האם דקתני מתני' והן
לֵאלֹהִים
וּלְזַרְעֲךָ
מכתו ועל קללתו של זה ושל זה עולה במשמרו של זה ושל זה ואינו חולק
שתוקי מאי שתוקי אילימא
אַחֲרֶיךָ: בראשית יז ז
ד
אחד חולץ ואחד מייבם דוקא מיחלץ
אם היו שניהם במשמר אחד נוטל חלק אחד: גמ' ב) דוקא מיחלץ והדר
3. שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְיָ דַּלּוֹתִי
שמשתיקין אותו מנכסי
חד והדר יבומי חבריה אבל יבומי
אביו פשיט' מי ידעינן
וְלִי יְהוֹשִׁיעַ:
יבומי אבל יבומי ברישא לא דקא פגע ביבמה לשוק אמר שמואל עשרה
אביו מאן ניהו. פי' ואפי'
תהלים קטז ו
ג) ה
ברישא לא דלמא פגע ביבמה לשוק
4. וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ
תפס פשיטא דמפקינן
כהנים עומדים ופירש אחד מהם ובעל הולד שתוקי מאי שתוקי אילימא
שמא יבמתו של חברו היא ולא שלו:
מיניה אלא מאי שתוקי
שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי
הולד שתוקי. וכשר הוא דהא פשיטא
שמשתקים אותו מנכסי אביו פשיטא מי ידעינן אבוה מנו אלא שמשתקין
שמשתקין אותו מדין
אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא
ו
כהונה דכתיב והיתה לו
נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא
לן דבן כהן הבא על הפנויה הוא:
אותו מדין כהונה מאי טעמא אמר קרא והיתה לו ולזרעו אחריו בעינן זרעו
1
ולזרעו אחריו ובעי' זרעו
לֹא נִתְפָּשָׂה:
❖
מדין הכהונה. מלעבוד עבודה. ואף
מיוחס אחריו וליכא מתקיף לה רב פפא אלא מעתה גבי אברהם דכתיב
המיוחס אחריו וליכא
במדבר ה יג
על גב דלענין יוחסין לישא אשה כשר
מיתיבי ראשון ראוי להיות
להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך התם מאי קא מזהר ליה רחמנא הכי קאמר
2
כ"ג פי' גבי יבמה
הוא פסול לעבודה: אחריו. שניכר
שנתייבמה בתוך ג' חדשים
ליה לא תנסב עובדת כוכבים ושפחה דלא ליזיל זרעך בתרה מיתיבי ד) ראשון
מוסף רש"י
זרעו שהוא שלו: מאי קא מזהר ליה
שמת בעלה קאי ואמאי הא
ראוי להיות כהן גדול והא בעינן זרעו מיוחס אחריו וליכא זרעו מיוחס
הוא אינו יורש אותן.
רחמנא. הואיל וההוא אחריו קא
בעי' זרעו המיוחס אחריו
לא זה ולא זה, דבני ראשון
וליכא אלא מדרבנן וקרא
אחריו דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ז וכי גזור רבנן בזנות בנשואין לא
דרשת ליה לענין פסול כהונה הכא
מדחו ליה אצל בני אחרון
אסמכתא בעלמא הוא וכי
גזור רבנן ובזנות מי גזור רבנן והתנן מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה
מאי פסול קא דרשת ביה הא ודאי
ובני אחרון אצל בני ראשון,
גזור רבנן בזנות בנשואים
אבל הם יורשים אותו.
לא גזור. ובזנות מי גזור
גבי ישראל כשר הוא כגון עשרה
חדשים ונשאת וילדה מאי אחר בעלה אילימא אחר
מיתת בעלה אימא
בין שניהם (לעיל לז:).
רבנן והתנן וכן מי שלא
כשרים עומדים ופירש אחד מהם
סיפא הוא אונן עליהם והם אוננים עליו בשלמא הוא אונן עליהם משכחת
ופירש אחד מהם. ואין
שהתה ג' חדשים אחר
ובעל: זרעך בתרה. כדאמר בפ"ג
ידוע איזה הוא (כתובות
בעלה ונשאת וילדה מאי
לה בנשואין דשני וליקוט עצמות דקמא אלא הם אוננים עליו היכי משכחת
יג:). ראשון. דספק
אחר בעלה אי לימא אחר
דקידושין (דף סח:) שפחה הוולד כמוה
לה קמא הא מית ליה ואלא בגרושה ומאי אחר בעלה אחר גט בעלה אימא
הוה, ראוי להיות כהן
מיתת בעלה אימא סיפא
דכתיב האשה וילדיהח) עובדת כוכבים
גדול. ממה נפשך (לעיל
הוא אונן עליהם והם
סיפא הוא אין מטמא להם והם אינן מטמאין לו בשלמא הן אין מטמאין לו
דכתיב כי יסיר את בנךט) בנך הבא מן
לז.). משמשות במוך.
אוננין עליו בשלמא הוא
לחומרא דכל חד וחד דלמא לאו בריה הוא אלא הוא אין מטמא להם אמאי
מותרות לתת מוך במקום
אונן עליהם משכחת לה
הישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא
תשמיש כשהן משמשות
בנשואין ולקוט עצמות
בשלמא לשני לא ליטמי ליה אלא לראשון ליטמי ליה ממה נפשך אי בריה
מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא
כדי שלא יתעברו (לעיל
דקמא אלא הם אוננין
בנה: ראשון ראוי להיות כ"ג.
הוא שפיר קא מטמא ליה ואי בר בתרא הוא שפיר קא מטמא ליה דחלל
יב:) מותר להן לשמש
[עליו] היכי משכחת לה
במוך, ואינן כמשחיתות זרע
הא מית ליה אלא בגרושה
היכא שמייבם אשת אחיו בתוך ג'
הוא אלא לאו בזנות ומאי אחר בעלה אחר בועלה וקתני סיפא עולה במשמר
או: תקנתן
ומאי אחר בעלה אחר גט
(כתובות לט.)
וילדה ספק בן ט' לראשון ספק בן
הוה לשמש במוך שלא
של זה ושל זה ותיובתא דשמואל אמר רב שמעיא בממאנת ממאנת מי
בעלה אימא סיפא הוא אין
יתעברו (נדה מה.). שמא
שבעה לאחרון בפרק החולץ : בשלמא
מטמא להם והן אין
י)
קא ילדה והתני רב ביבי קמיה דרב נחמן שלש נשים משמשות במוך
ה)
תעשה עוברה סנדל.
מטמאין לו בשלמא הן אין
הוא אונן עליהם משכחת לה. אפילו
ולד שאין לו צורת פנים,
מטמאין לו לחומרא משום
קטנה מעוברת ומניקה קטנה שמא תתעבר ותמות מעוברת שמא תעשה
בנשואין ואע"ג דקמא מית ליה כגון
וקיימא לן במסכת נדה
דדלמא כל חד וחד לאו
עוברה סנדל מניקה שמא תגמול את בנה וימות ואיזו היא קטנה מבת אחת
(כה:) אין סנדל שאין עמו
בריה הוא אלא הוא אין
שלקטו עצמותיו לסוף שנים מרובות
ולד, משל לאדם שסטר
מטמא להם בשלמא לשני
עשרה שנה ויום אחד עד בת שתים עשרה שנה ויום אחד פחות מיכן או
אונן זה ספק עליהם ואסור בקדשים
את חבירו והחזיר צורתו
לא מטמא ליה אלא
יתר על כן משמשת כדרכה והולכת דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אחת זו
דתנן בפסחים (דף צא:) השומע על
לאחוריו, דכשהיא מעוברת
לראשון ליטמי ליה ממ"נ
וחוזרת ומתעברת דוחק
אי בריה הוא שפיר
מתו והמלקט עצמות אוכל בקדשים
ואחת זו משמשת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו שנאמר 3 שומר פתאים
האחד את חבירו ופוחת
קמיטמא ליה ואי דבתרא
לערב אבל כל היום אסור: בשלמא
ה' משכחת לה בקידושי טעות וכדרב יהודה אמר שמואל דאמר רב
צורתו (לעיל יב:) שאם
הוא חלל הוא אלא לאו
ו)
ז)
לשני לא ליטמא. שמא בן הראשון
תתעבר עובר שני, פוחת
בזנות ומאי אחר בעלה
יהודה אמר שמואל משום רבי ישמעאל 4והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה
השני את צורת הראשון
אחר בועלה וקתני סיפא
הוא וכהן כשר הוא: אלא לאו בזנות.
מותרת ויש לך אחרת שאף על פי שלא נתפשה מותרת ואי זו זו שקדושיה
ודומה לסנדל שהוא
דעולה במשמר של זה
ח
ששניהם באו עליה בזנות והלכך אין
דג שבים (כתובות לט.)
ושל זה ותיובתא דשמואל
קידושי טעות שאפילו בנה מורכב לה על כתפה ממאנת והולכת לה:
מיטמא להן דבין כך ובין כך כהן כשר
או: כשמתעברת תאומים
ואוקי בקידושי טעות וכרב
פעמים שאחד דוחק את
יהודה אמר שמואל דאמר
היו הוא ומשכחת הוא אונן עליהם והן
חבירו ופוחת את צורתו
משום ר' ישמעאל והיא לא
עליו דהא תרווייהו חזו ליה: בממאנת. לעולם בזנות לא מיתוקמא דהא פסול לעבודה ולא מצי למיתני עולה במשמרו של זה
כדאמרינן אין סנדל שאין
נתפשה אסורה הא נתפשה
עמו ולד (נדה מה.). שמא
ושל זה אלא היכי משכחת לה דרואה במיתת שניהם ואין מיטמא להן דכהן כשר הוא בממאנת יתומה שמיאנה בבעלה ולא שהתה
מותרת ויש לך אחרת
תגמול את בנה. אם
שאע"פ שלא נתפשה
שלשה חדשים וניסת: משמשות במוך. מותרות (לשמש) ליתן מוך באותו מקום שלא יתעברו: שמא תעשה עוברה סנדל. עובר
תתעבר תהא צריכה לגמול
מותרת ואיזו זו שקידושיה
שני דוחק את הראשון ופוחת את צורתו בהמפלת (נדה כה.): ואי זו היא קטנה. שמתעברת ומתה: מבת י"א כו'. ולענין מיאון
את בנה מלהניק, כמו
קדושי טעות שאפילו בנה
(בראשית כא) ויגמל, לשון
נמי בת י"ב ויום אחד לא ממאנת ומקמי הכי קתני דאי מיעברא מתה פחות מכאן אינה מתעברת כלל יותר על זה אי מיעברא לא
מורכב על כתפה ממאנת
והולכת לה: מתני' וכן מי
הבדלה (לעיל יב:) תפריש
מתה: בקידושי טעות. על תנאי ולא נתקיים דנפקא מיניה בלא גיטא וניסת בתוך ג' ומשכחת לה דרואה מיתת שניהן וכהן
את בנה מלהניק מחמת
שלא שהתה ג' חדשים
כשר הוא לפיכך אין מיטמא להן ועולה במשמרו לעבוד דבזנות כהאי גוונא דהוי ע"י נשואין לא גזור רבנן: היא. מיעוטא הוא והכי
עיבורה (נדה מה.) מפני
אחר בעלה ונשאת וילדה
שהחלב נעכר כשמתעברת
ואין ידוע אי בן ט' לראשון
קאמר היא כלומר אשה גמורה דכי לא נאנסה וזינתה אסורה ויש לך אחרת שאף על פי שנבעלה תחת בעלה ברצון מותרת
ואינו טוב ליונק ותצטרך
או בן ז' לשני היו לה בנים
לבעלה ואי זו זו כו': והולכת לה. וכיון דלא בעיא מיניה גיטא
לאו אשתו הויא ואי זינתה הרי היא כפנויה שזינתה ומותרת לו:
להעתיקו משדים וימות
מן הראשון ובנים מן
חייב (כתובות לט.). ואיזו היא
האחרון הן חולצין ולא
קטנה. הראויה להתעבר
מייבמין וכן הוא להם
ולמות (לעיל יב:). פחות מיכן. מבת י"א שנה משמשת כדרכה לפי שלא תתעבר (כתובות לט.) אינה צריכה לשמש במוך דודאי
חולץ ולא מייבם היו לו (ב') אחים מן הראשון ואחים מן השני שלא מאותה האם הוא חולץ ומייבם והן א' חולץ מיבם
לא תתעבר (נדה מה.). או יתר על כן. על בת י"ב שנה משמשת כדרכה שאם תתעבר לא תמות (כתובות לט. וכעי"ז לעיל יב:).
[וא' מייבם] היה אחד כהן ואחד ישראל נושא אשה הראויה לכהונה ואינו מטמא למתים ואם נטמא אינו סופג את הארבעים
והיא לא נתפשה אסורה. והיא מיעוטא הוא והכי דריש היא אשה סתמא שקדושיה גמורין היא דכי לא נאנסה אסורה לבעלה
ואינו אוכל בתרומה ואינו משלם חומש ואינו חולק על הגורן ומוכר התרומה והדמים שלו ואינו חולק בקדשי מקדש פי'
(נדה נב.) כלומר בסתם אשה אמרתי לך טעם האיסור תלוי בלא נתפשה הא נתפשה מותרת (כתובות נא:). ויש לך אחרת שאף
עורות קדשים ואין נותנין להם קדשים פי' בכורות וחרמים ואין מוציאים את שלו מידו ופטור מן המתנות ובכורו ירעה עד
על פי שלא נתפשה מותרת. שאפילו זינתה שלא באונס מותרת לבעל ולבועל (נדה נה.) שאף על פי שברצון מותרת (כתובות
שיסתאב ונותנים עליו חומרי כהנים וחומרי ישראל היו שניהם כהנים הם אוננים עליו והוא אונן עליהם הוא אינו מטמא
נא:). ואיזו זו שקדושיה קדושי טעות. אם זינתה תחתיו מותרת לו לפי שאינה אשתו אלא פנויה בעלמא היא (כתובות נא:). שאפילו
להם והם אינם מטמאים לו הוא אינו יורש אותם אבל הם יורשים אותו [ואינו] חייב על הכאתו ועל קללתו של זה ושל זה
בנה מורכב לה על כתפה כו'. דלאו נישואין הוו, לענין זנות נמי לא מיתסרא עליה דפנויה בעלמא היא ולא אמרינן בעילות
ועולה במשמרו של זה ושל זה ואינו חולק היו שניהם בבית אב אחד נוטלים חלק אחד. בדיני התערובות לא אכתוב דבר
שבעל משגדלה הוו קידושין, דקסבר כל הבועל על דעת קידושין הראשונים הוא בועל ולא נתכוין לחזור ולקדשה (נדה נב.).
מפני שהוא דבר שאינו מצוי: