נושאין על האנוסה פרק אחד
עשר
יבמות קא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכה
זה כו' קלל את זה כו' או הכה שניהם בבת אחת חייב. זו
חייב. שהרי אחד מהם אביו ח) (קסבר התראת ספק שמה התראה
לז
א) מכות טז. ע"ש [תוספ'
א מיי' פ"כ מהל'
פי"ב ע"ש חולין פב: צא.],
איסורי ביאה הלכה
הואיל וממ"נ עובר) והכהו: בבת אחת. שחבטן במקל בהכאה
ואין צריך לומר זו קתני ולא חש למיתני בע"א כיון דרבי
ב) [סנהדרין פה.],
יח:
אחת: חייב. דבהתראת ודאי התרו בו אל תכה שניהם שבמכה
יהודה פליג עלה ומחלק בין זה אחר זה לבת אחת ור"ח גריס
א ב מיי' פ"ד מהלכות
ג) [קדושין יח. וש"נ],
זו אתה מתחייב: בזה אחר זה פטור.
הכה שניהם או קלל שניהם בין בזה אחר זה בין בבת אחת חייב ואין
דאיכא שתי התראות וכל
ד) [ערכין יט:], ה) שבת
יבום הלכה ה סמג
סו. קיב., ו) [תוספ' פי"ב],
עשין נא נב טוש"ע אה"ע
חדא וחדא הוה התראת ספק ולת"ק
להקשות (ד) הא דאמר ריש לקיש
ז) סנהדרין לו: קדושין עו:,
סימן קסט סעיף א:
היו שניהם כהנים וכו': תנו רבנן הכה זה
התראת ספק שמה התראה הואיל
בהתערובות (זבחים דף עח.) הפגול
א)
ב ג מיי' שם הלכה יח
ח) ס"א אין זה, ט) [שמות
וממה נפשך עבר: מ"ט דמאן דפטר.
והנותר שבללן זה בזה פטור א"א
כא], י) ס"א אין זה, כ) [צ"ל
וחזר והכה זה קלל זה וחזר וקלל זה קלל
טוש"ע שם סעיף כב:
ג ד מיי' שם הלכה טז
מסנהדרין], ל) עי' תוי"ט,
שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו
בבת אחת הא ודאי התראה היא:
שניהם בבת אחת הכה שניהם בבת אחת
❖
מ) [סנהדרין יג:],
טוש"ע שם סעיף לה:
למטה. באביו ואמו: למעלה. כלפי
ודייק התם דהתראת ספק לא שמה
ד ה מיי' שם הלכה יט
חייב רבי יהודה אומר בבת אחת חייב
התראה ומאי שנא מהכה שניהם
מעלה כי יקלל אלהיו (ויקרא כד):
[טוש"ע שם סעיף יד
בזה אחר זה פטור והתניא רבי יהודה אומר
ובפירוש סדר חליצה סעיף
איתקש הכאה לקללה. בפרשת ואלה
בבת אחת לא דמי דהכא יודע הוא
תורה אור השלם
נד]:
פטור בבת אחת תרי תנאי אליבא דרבי
דעובר על לאו ומיתה דמכה
המשפטים סמכן הענין אלא שפסוק
ט)
ה ו מיי' שם הלכה ה
1. וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ
יהודה מאי טעמא דמאן דפטר אמר רבי
וטוש"ע שם סעיף א:
אביו בבירור אבל התם אינו
אחד מפסיק ביניהן ואיכא למ"ד היקש
לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה
ו ז מיי' פ"ב מהלכות
חנינא נאמר ברכה למטה ונאמר ברכה
יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל
יודע אי זו מין הרבה על חבירו אם
הוא באלו הן הנחנקין (סנהדרין פה.):
סנהדרין הלכה ו סמג
הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי
❖
למעלה מה למעלה שאין בה שותפות אף
האמר בעינן דאיעביד מצוה. בתמיה
עובר משום פגול או משום נותר
עשין נו:
לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם
ואין להאריך כאן: עולה בעל
גרסינן לה דקא אמרת למה עולה הא
למטה שאין בה שותפות ב) ואיתקש הכאה
בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי:
דברים כה ז
כרחו. תימה ל)קצת היכי משמע ליה
ודאי בלא חלוקה ניחא ליה למיעבד עבוד'
לקללה: ועולה במשמרו וכו': וכי מאחר
2. וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ
תוספות ישנים
דעולה בעל כרחו דלמא בעל כרחם
אלא בעי הכי עלה לא קתני דניתני עלה
וְדִבְּרוּ אֵלָיו וְעָמַד וְאָמַר
דאינו חולק למה עולה (א) למה עולה האמר
דבני משמרה קאי: ואם היו
חלצה במנעל. של עור רך
במשמרו אינו חולק: בעל כרחו. דאע"ג
לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ:
בעינא דניעביד מצוה אלא עלה לא קתני
כעין שלנו חליצתה כשרה
דברים כה ח
שניהם כו'. תימה אמאי לא פריך
דאינו חולק כפינן ליה לעבוד: משום פגם.
3. וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו
דיעבד אבל לכתחלה לא
אלא עולה בעל כרחו אמר רב אחא בר
שתי משפחות שבושין עליו שיאמרו בני
חלק אחד פשיטא ושמא משום דתנא
כדמפרש בגמ' גזירה משום
לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה
חנינא אמר אביי אמר רבי אסי אמר ר' יוחנן
מנעל המרופט שניטל גבו
נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה
ליה לעיל (דף צט:) תנא ליה נמי הכא:
אדם פסול הוא לעבודה י)(ובני משמרות
אבל עיקר חליצה בסנדל
בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה
משום פגם משפחה: ואם היו שניהם
יכולין לכופו ולומר לו הואיל ואומרים
ג)
הדרן עלך נושאין על האנוסה
והוא של עור קשה
כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר
עליך שאתה ממשפחה שלנו עבוד
במשמר כו': מאי שנא שני משמרות דלא
ומשנפסק אין לו תקנה ואין
מצות
לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו:
חליצה. הא קמ"ל דבעינן
❖
דרך לנועלו לפיכך טוב
דברים כה ט
במשמר שלנו שלא יאמרו בני אדם שלא
דאזיל להא משמרה ומדחו ליה ואזיל להא
שלשה שיודעין להקרות
לחזר אחר מנעל שעורו עב:
ראוך עובד במשמר אחר פסול הוא זה
מן הארכובה ולמעלה.
משמרה ומדחו ליה משמר אחד נמי אזיל
כעין דיינים. אבל בשאר דברים אין
וכן במשמרו של אחר): כל משמר חלוק
פירש"י נחתך רגלו מן
גליון הש"ס
להאי בית אב ומדחו ליה (ב) אמר רב
צריך שיהיו בקיאין בהן וכי לא עשו
הארכובה ולמעלה וחלץ
לששה בתי אבות וכל אחד עובד את יומו
תוס' ד"ה ואין ב"ד כו'
למעלה מן הארכובה ולא
בטוב יוכלו לישאל לבקיאין אבל
פפא הכי קאמר אם היו שניהם משמר
א
ונוטל עורות קדשים הבאים ביומו:
נהירא דא"כ היכי קאמר
דהתם נמי איכא פלוגתא.
קריאה אם לא ידעו להקרות לא יוכלו
אחד ובית אב אחד נוטל חלק אחד:
אם נחתך רגלו מן
עי' פסחים ד' פט ע"א
הדרןעלךנושאיןעלהאנוסה
❖
לישאל לבקיאין אם הקרו יפה:
הארכובה ולמטה חליצתו
תד"ה דאילו פסח:
הדרן
עלך נושאין על האנוסה
ואין ב"ד שקול מוסיפין עליהם
ואפילו שלשתן הדיוטות. שאינן
כשרה הא אמרי' לקמן
(בפירוש) [בפירקין] (קג.)
עוד אחד. הכא גבי חליצה
כ)(מסנהדרי עירן). ובגמרא
מצות
אמר אמימר האי מאן
חליצה בשלשה דיינין ואפילו
הגהות הב"ח
ב
פריך מאי דיינין: מנעל. של עור רך
אתי שפיר דאין ב"ד שקול מוסיפין
דמסגי על לוחתא דרגליה
שלשתן הדיוטות חלצה במנעל
(א) גמ' למה עולה כו' עד
לא חלץ. פירוש שרגלו הפוך
הוא כעין שלנו: חליצה כשרה. אבל
עליהם עוד אחד דהא איכא כמה
ודורס בעליונו של רגל
בע"כ תא"מ. ונ"ב מפרש"י
חליצתה כשרה באנפיליא חליצתה
פלוגתי במתני' אבל לענין סמיכת
לכתחלה לא כדמפרש לקמן [קב.] משום
ג
לוחתא לשון לווחין פלנק"א
משמע דלא גרסי' למה
פסולה בסנדל שיש לו עקב כשר ושאין לו
מנעל המרופט שניטל גבו אבל עיקר
פר דבעינן נמי שלשה מ) קשה וי"ל
בלע"ז כלומר שאינו דורס
עולה האמר כו' אלא האמר
כו' גרידא: (ב) שם ומדחו
ממקום מדרס רגלו ואמר
חליצה בסנדל והוא של עור קשה
$ דהתם נמי איכא פלוגתא אי בעינן
עקב פסול מן הארכובה ולמטה חליצה
ד) ד
ליה ואזיל להאי בית אב
נמי לקמן (שס) אמר
ומבושל ומשנפחת אין לו תקנה ואין
בכל כחו (חגיגה טז:) ועי"ל דבכל
כשרה מן הארכובה ולמעלה חליצה פסולה
ומדחו ליה אמר ר"פ
אמימר לא בר אבין חליץ
דרך לנועלו: באנפיליא. של בגד
כו': (ג) רש"י ד"ה
דוכתין דבעינן ראוי לב"ד אין ב"ד שקול:
ולא בר קיפוק חליץ שני
חלצה בסנדל שאין שלו או בסנדל של
זקני שנים זקנים שנים. פירש
ה
ה)
ספדנים היו דאחלשוה
להקרות כו' לקחתה
קלצו"ן בלע"ז: פסולה. דמידי דמגין
וליבמה מאן יבמי:
עץ או בשל שמאל בימין חליצה כשרה
לדעתיה דרב אשי ואתהפוך
בעינן דכתיב (דברים כה) נעלו ונעל מידי
בקונט' ונגשה יבמתו אליו
(ד) תד"ה הכה וכו' ואין
כרעייהו וכי גרע היכא
חלצה בגדול שהוא יכול להלוך בו או בקטן
❖
להקשות מהא כו':
דאיתהפוך כרעייהו מנחתך
דמגין הוא דכתיב (יחזקאל טז) ואנעלך
לעיני הזקנים אהנך דלעיל קאי ואין
רגלו מן הארכובה ולמטה
שהוא חופה את רוב רגלו חליצתה כשרה:
תחש והוא עור: עקב. שול"א בלע"ז:
נראה לר"י דבריש סנהדרין (דף ג:)
א)
דאמר הכא דכשר לכן
גמ' ומאחר דאפילו שלשה הדיוטות דיינין
מן הארכובה ולמעלה. שנחתך רגלו
מפיק הא דבעינן שלשה מומחין
פירש ר"י וכן נמצא
לעזי רש"י
בירושלמי מן הארכובה
מן הארכובה וחלץ מן הארכובה
מדכתיב ג' האלהים ולא אמרינן
למה לי הא קמ"ל דבעינן בשלשה שיודעים
ולמעלה פסולה מן
קלצו"ן. נעל-בד.
ולמעלה: או בשל שמאל בימין כשרה.
האלהים בתרא אדלעיל קאי ואמר
❖
להקרות כעין דיינים תנינא להא דתנו רבנן
הארכובה ולמטה כשרה
שול"א. סוליה (או ע¬קב).
אבל חליצה של שמאל קתני בפירקין
ר"י דהזקנים דלעיני אצטריך למכתב
ולעולם מיירי שרגלו שלם
ו) ו מצות חליצה בשלשה שיודעין להקרות
ולעיל פרשתי:
(לקמן קד.) פלוגתא: חלצה בגדול.
דאי הוה כתב ונגשה יבמתו לעיניהם
כעין דיינים רבי יהודה אומר בחמשה מ"ט
מוסף רש"י
סנדל שלא היה למדת רגלו אבל הוא
ה"א אי יבם סומא לא יחלוץ ולהכי
א) אולי צ"ל ולכן פירש ר"י
דת"ק דתניא 1 זקנים שנים ואין בית דין שקול
יכול ללכת בו: הכי גרסינן או בקטן
כתיב לעיני הזקנים אבל חלצה מן
הכה זה וחזר והכה זה.
וכן נמצא בירושלמי דמן
הסומא חליצתה כשרה: מיבעי ליה
מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן שלשה ור'
מי שלא שהתה אחר גיטה
הארכובה ולמעלה היינו אם
החופה את רוב רגלו חליצתה כשרה:
שלשה חדשים וניסת וילדה,
קשרה הרצועות מן הארכובה
גמ' להקרות. ליבם לא חפצתי
יהודה 2 זקני שנים זקנים שנים ואין בית דין
לרבות הדיוטות. וא"ת ומזקנים אמאי
❖
ספק בן תשעה לראשון
ולמעלה פסולה וכו'.
שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן ה'
לקחתה (דברים כה) (ג) מאן יבמי להקים
לא משמע ליה זקני השוק כדאמר
ספק בן שבעה לאחרון
וכשגדל הכה את האחד
וגו' ככה יעשה לאיש [שם] וכולן בלשון
בפרק בתרא דסוטה (דף מד.) ובפרק
ות"ק האי זקני מאי עביד ליה מיבעי ליה
וחזר והכה את חבירו
תוס' חד מקמאי
הקדש: זקנים. ועלתה יבמתו השערה
קמא דסנהדרין (דף יד.) אי לא ושופטיך
לרבויי אפילו שלשה הדיוטות ורבי יהודה
בשתי התראות,
(חולין פב:)
פרק מצות חליצה הוי
אל הזקנים (שם): זקני. וקראו לו זקני
הוה אמינא זקניך אפילו זקני השוק
דהויא לה כל חדא התראת
הדיוטות מנא ליה נפקא ליה מלעיני דאמר
ספק (מכות טז.). חייב.
יודע שסנדל ומנעל לאו
גבי עגלה ערופה וי"ל דשאני הכא
עירו (שם). אבל ונגשה יבמתו אליו לעיני
דקסבר התראת ספק שמה
מר 3 לעיני פרט לסומים ומדאיצטריך לעיני
בדפוס א' הם ומיהו שניה'
הזקנים (שם) לא קא חשיב דכיון דכתיב
דכתיב השערה דמשמע סנהדרין:
התראה (חולין פב:). בבת
כשרים אלא שהמנעל
למעוטי סומים ש"מ דאפילו הדיוטות דאי
אחת. בהכאה אחת (שם
יפה
הזקנים אהנך דלעיל קאי: כך ב"ד
עשוי מעור רך ואיכא
צא.) הרים שתי ידיו והכה
למיגזר ביה משום מנעל
סלקא דעתך סנהדרין בעינן למה לי למעוטי
סומין מדתני רב יוסף נפקא
מנוקים מכל מום. יליף מהאי קרא
זה באחת וזה באחת (שם
מרופט או משום חצי
דתני רב יוסף כשם שב"ד מנוקים בצדק
כך ב"ד מנוקים מכל מום
כולך יפה רעיתי דאיירי בסנהדרין:
ז) ז
פב:) או: בהתראה אחת
מנעל מפני שאפשר לתקנו
תוך כדי דבור, דהויא לה
אע"פ שנתקרע אבל סנדל
בישראל
שנאמר
התראת ודאי, דממה נפשך
הוא מעור קשה ואין ראוי
חד מינייהו אבוהו (מכות טז.). חייב. דהתראת ודאי היא (חולין פב:). הדרן עלך נושאין על האנוסה
לתקנו אחר שנתקרע וליכא למגזר ביה משום מנעל מרופט ומשום חצי מנעל לפיכך המנעל אסור לחלוץ לכתחלה ובסנדל
מן הארוכה ולמטה. חלצה למי שנחתך הרגל ונשתייר בו קצת מן הארכובה ולמטה (ערכין יט:). או בשל שמאל בימין. מותר. וכל היכא דתני חליצה פסולה פוסלת מן האחים וכל היכא דתני אינה חליצה אינה פוסלת. והא דתנן סנדל שיש
סנדל של שמאל נעל בימין וחלצה, דחליצה בימין הוא, דגמר רגל רגל ממצורע (שבת סו.). כך ב"ד מנוקים מכל מום. פגם
בו עקב כשר האי עקב הוא כף הרגל שקורין שולא. והא דתנן מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה מן הארכובה ולמעלה
משפחה (סנהדרין לו:) פסול יוחסין, ובסנהדרין קאמר, או גדולה או קטנה, אבל דיינין בעלמא לא (קדושין עו:).
חליצתה פסולה פירש"י אם נקטעו רגליו מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה אע"פ שאינו קרוי רגל דהא תנן גבי עולת
ראיה רגלים פרט לבעלי קבין שפטורים מן הראיה מיהו מעל רגליו הוא אבל מן הארכובה ולמעלה מעל דמעל הוא ואע"ג
דאמר אמימר האי מאן דחליץ [צריך] למדחסיה לכרעיה לתרוצי לכרעיה ואמר אמימר האי מאן דמסגי אלוחתי דכרעיה לא חליץ פי' שרגליו הפוכות שכף הרגל שהוא השולא הולכת למעלה וגב הרגל למטה. ואם כן הוא מן הארכובה ולמטה אמאי
חליצתה כשרה. לא דמי דהתם כשנחתך רגלו הוא א) קרי ליה לשוק [רגל] והוא מעל רגליו אבל הכא הוא הנקרא רגל ושולא בלעז היא הנקראת כף הרגל נמצא שאין השוק על הרגל אלא על כף הרגל. והרב אלפס פי' מן הארכובה ולמטה דקתני
מתני' שקשר רצועות הסנדל מן הארכובה ולמטה והו"ל מעל רגלו והביא ראיה מהירושל' שכתוב במתני' בקטום מן הארכובה ולמטה וכו' כמ"ש הרב ז"ל והא דתנן חלצה בסנדל של עץ חליצתה כשרה אמר עלה בגמ' מאן תנא אמר שמואל ר"מ
היא דתנן הקיטע יוצא בקב שלו דברי ר"מ ור' יוסי אוסר אבוה דשמואל אמר במחופה עור ודברי הכל. וכתב הרב אלפס אבל כשאינו מחופה עור אפילו דיעבד נמי לא ואין דבריו נראין בזה דקי"ל בפ' בתרא דיומא דאפילו לר' יוסי קב דקיטע
מנעל הוא טעמא דרבי יוסי משום דלמא מפסיק ואתי לאתוייה והכי מסקנא דשמעתא התם הא דאמר רבה בפירקי' דהכא מדרישא ר"מ סיפא נמי ר"מ האי מנין והאי לא מנין אלמא לרבה נמי לר"מ הוא דהוי מנעל אבל לר' יוסי לא הוי מנעל
וא"כ קשיא דרבה אדרבה איכא למימר דרבה הכא לדבריו דאביי קאמר דאמר אביי מדסיפא רבנן רישא נמי רבנן ורישא במחופה עור משמע דלאביי טעמא דר' יוסי משום דלאו מנעל הוא ובפ' יום הכפורים אית ליה לאביי נמי האי סברא דלר"י
לאו מנעל הוא ורבה אותביה התם ואסקה דלר"י נמי מנעל הוא. והיינו טעמא דר' יוסי משום דלמא מפסיק הלכך הא דאמר רבה מדרישא ר"מ סיפא נמי ר"מ לדבריו דאביי קאמר ובשלהי פ' במה אשה נמי גרסי' אמר רב יוסף מאן הודה לו ר"מ
מאן לא הודה לו ר' יוסי ורבא אמר מאן לא הודה לו ר' יוחנן בן נורי הוא כלומר אבל ר"י ור"מ הודו לו דלתרווייהו ס"ל דמנעל הוא ויש לפרש דלעולם אליבא דרבה היכא דאין מחופה עור לר"מ הוה מנעל ולר"י לאו מנעל הוא. והא דאמר
רבה במס' יומא דלר"י נמי מנעל הוא במחופה [עור] כשתמצא לומר לדברי ר"י בין במחופה עור בין כשאינו מחופה עור לאו מנעל הוא ובמחופה עור דלמא מפסיק וכשאינו מחופה עור נמי איכא למיגזר הכי ולר"מ אפי' כשאינו מחופה עור
מותר לצאת בו לכתחילה דמנעל הוא ולא גזרינן דלמא מפסיק והיינו דאמר רבה מדרישא ר"מ סיפא נמי ר"מ דמשמע דלר"י לאו מנעל הוא. והא דאמר רבה בפ' במה אשה מאן לא הודה לו ר' יוחנן בן נורי לאו למימר דלדעת ר' יוסי מנעל אלא
א) נראה דצ"ל קרינן ליה לשוק רגל ושפיר קרינן ביה וחלצה נעלו מעל רגלו אבל הכא וכו' ועי' ברא"ש כאן סימן ז'.