קא:
מצות
חליצה פרק
שנים עשר
יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יפה
רעיתי ומום
אין בך. אבל מוהתיצבו שם עמך בדומין לך
בישראל. להקים לאחיו
שם בישראל נ): וסתם
לן תנא כוותיה.
ז א מיי' פ"ד מהלכות
א) לקמן קו:, ב) קדושין
יד., ג) לקמן קו: [וש"נ],
יבום הלכה ו סמג עשין
במתני': החליצה והמיאונין בשלשה. וסתמא היא בפ"ק דסנהדרין:
לא דרשינן אלא לענין פסול יוחסין דהתם ליכא עבודה
ד) לעיל מד., ה) [לקמן קה:
צב טוש"ע אה"ע סימן
ב"ד
שיהא סברא לפסול בעלי מומין: ע) מנוקים מכל מום.
בבית דין. סנהדרין: חליצה תרי סתמי נינהו. הך מתני' דידן והך
ע"ש], ו) סנהדרין ב. לקמן
קסט סעיף לח:
דסנהדרין: דתנן. בפ' כיצד
ח ב מיי' שם הלכה ה
בסנהדרין (דף לו: ושם) ובפ' בא סימן
(נדה מט: ושם) דקאמר חדא
מי שאסר את האשה בנדר הרי זה
קז: ע"ש, ז) ג"ז שם,
ח) [צ"ל שמעון],
טוש"ע שם סעיף א:
לאתויי גר וחדא לאתויי ממזר אמתני'
לא ישאנה מיאנה או שחלצה בפניו
ט ג מיי' שם הלכה ח
ט) סנהדרין ב. לקמן קז:,
שנאמר כולך יפה רעיתי ומום אין בך ואידך
דאין הכל כשרים לדון דיני נפשות לא
ישאנה וליכא משום הסר ממך עקשות
1
י) לעיל כה: בכורות לא.,
טוש"ע שם סעיף מב
פה ס): מפני שהוא ב"ד. כלומר לא
מצי למימר לאתויי בעלי מומין
כ) צ"ל ב"ד. יעב"ץ,
ההוא לעיני מאי עביד ליה ההוא לכדרבא הוא
ובסדר חליצה סעיף נה:
י ד מיי' פי"א מהל'
ל) סנהדרין ב., מ) [צ"ל
דבפסול יוחסין איירי כדקתני סיפא
יחיד היה שם דנימא בשבילו נתכוין
דאתא דאמר רבא צריכי דייני למיחזי רוקא
א)
א
גירושין הלכה ח סמג
שמעון וכ"א בסנהדרין ב.],
אין כשרים אלא כהנים לוים וישראלים
שהרי ב"ד היה שם ואין ב"ד פחות
נ) [דברים כה], ס) [משלי
עשין נ טוש"ע שם סימן
דקא נפיק מפומא דיבמה דכתיב לעיני הזקנים
2
המשיאים לכהונה: מונקרא שמו
❖
ד], ע) שייך לעמוד הקודם,
משלשה: הואיל וסתמא במקום
קנה סעיף ד:
וירקה ואידך נמי מיבעי ליה לכדרבא אין ה"נ
יא ה מיי' פ"ד מהל'
נפקא. מבישראל דריש דסמכיה
מחלוקת היא. שנחלק שם רבי יהודה
סנהדרין הלכה ג
ואלא הדיוטו' מנא ליה נפקא 3 מבישראל ישראל
אצל ונקרא שמו דמונקרא שמו
בדבר אחר ובדבר זה לא נחלק ש"מ
סמג עשין לד:
תורה אור השלם
כל דהו ואידך האי (א) ישראל מאי עביד ליה
יב ו מיי' שם פ"ה הלכה
לחודיה לא הוה משמע לענות כולם
הדר ביה אבל מיאון לאו סתמא
1. כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם
ה:
מיבעי ליה לכדתני רב שמואל בר יהודה
אלא דוקא אדיינין ולא אכל העומדים
במקום מחלוקת היא דהנך תנאי רבי
יג ז מיי' פ"ד מהלכות
שיר השירים ד ז
אֵין בָּךְ:
בישראל בב"ד של ישראל ולא בב"ד של
שם וקשה לר"י דהכא דרשינן תרי
יוסי ברבי יהודה ור"א ברבי יוסי
2. וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו
ב
ב)
יבום הלכה ב סמג
עשין נב טוש"ע שם סימן
בישראל למר כדאית ליה ולמר כדאית
לא מייתינן התם אפלוגתא אחריתי
גרים ואידך 4 בישראל אחרינא כתיב ואידך
לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה
קסט סעיף ד:
נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה
ליה ובפ"ק דקדושין (דף יד.) דרשינן
דנימא מדלא איפלוג בהא ש"מ הדרי
מיבעי ליה לכדתניא א"ר יהודה פעם אחת
יד ח מיי' שם הלכה ה
ג)
בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה
בהו: למקבע דוכתא. לשם כך:
דכיון שחלץ לה נעל הותרה לכל
טוש"ע שם סעיף ג:
כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר
היינו יושבין לפני רבי טרפון ובאה יבמה
טו ט מיי' פכ"ד מהל'
השערה. מקום מזומן לכך משמע:
ישראל ואמר ר"י דהתם דרשינן
לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו:
לחלוץ ואמר לנו ענו כולכם חלוץ הנעל
סנהדרין הלכה א
דברים כה ט
ג
לפרסומי מילתא. דחלוצה היא ולא
מדסמכיה לבישראל בית חלוץ הנעל
3. וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ
סמג לאוין סג טוש"ע ח"מ
ואידך 4 מונקרא נפקא אלא מעתה 5 וקראו
❖
והוה מצי למכתב ובישראל יקראו
לינסבא לכהן א"נ דליתו אינשי וליקפצו
(ד)
סימן טו סעיף ה:
לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה
שנים ודברו שנים הכי נמי לר' יהודה הרי
עלה: לזירזא דקני. חבילה של
יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל
שמו בית חלוץ הנעל אי לאו אתא אלא
הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי
כאן תשעה לרבנן הרי כאן שבעה ההוא
לדרשא דהכא ומדסמכיה ישראל אצל
קנים והלכו לישב שם לשם חליצה
לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם
תוס' חד מקמאי
זו: תנינא גרסינן. יש ברייתא
חלוץ הנעל דרשינן נמי כיון שחלץ
מיבעי ליה לכדתניא וקראו לו ולא שלוחם
בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי:
ד)
סתם סנדלי ציידין של
דברים כה ז
לה נעל הותרה לכל ישראל:
בידי וקתני בה בישראל בית דין
ודברו אליו מלמד שמשיאין לו עצה ההוגנת
4. וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל
קש ושל קנים הוא לר"י
וקראו
לו ולא שלוחן. ותימה
של ישראל כו' והכי אמר לעיל
לו שאם היה הוא ילד והיא זקנה הוא זקן
בן נורי ובזה עמדו
בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל:
אדילפינן בפ"ב דקידושין
דרב שמואל בר יהודה קתני לה:
דברי הרב אלפס: מאי
דברים כה י
והיא ילדה אומרים לו מה לך אצל ילדה
5. וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ
דכתב ה"ר אלפס ולענין
ואנא גר אנא. הוא ואביו נתגיירו
(דף מא.) מקראי דשלוחו של אדם
חליצה עד שתהא אביו
מה לך אצל זקנה כלך אצל שכמותך ואל
וְדִבְּרוּ אֵלָיו וְעָמַד וְאָמַר
הלכך פסילנא לחליצה: מרענא
כמותו אדרבה נילף מהכא דאין שלוחו
ואמו מישראל מ"ט תרי
לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ:
תכניס קטטה לתוך ביתך אמר רבא אר"נ
ה)
שטרא אפומיה. דאי אומר ידענא ביה
כמותו וי"ל דיש כמה כתובים הבאים
בישראל כתיב הכי פי'
דברים כה ח
6. וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ
תרי בישראל כתיבי חד
הלכה חליצה בשלשה הואיל וסתם לן תנא
כאחד דגבי עגלה ערופה נמי דרשינן
דפריע לא מיזדקיקנא למיגבא ביה:
לענות חלוץ הנעל ג'
לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה
כוותיה א"ל רבא לר"נ אי הכי מיאון נמי דתנן
גר
ויצאו הן ולא שלוחן ובמנחות בפ' שתי
ו)
פעמי' כדר' יהודה משו'
יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל
ר"ט ואמרי' מונקרא שמו
מדות (דף צג: ושם) דרשינן וסמך ידו
הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן
המיאון והחליצה בשלשה וכ"ת הכי נמי והתניא מיאון בית שמאי אומרים
ז)
נפקא ומוקים בישראל
יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם
ולא שלוחו ובנדרים (דף עב:) ממעט
ב"ד מומחין וב"ה אומרים בב"ד ושלא בב"ד אלו ואלו מודים שצריך שלשה
כיון שחלץ לה הותרה
בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי:
❖
שליח $ מהפרת נדרים לרבי יאשיה
לכל ישראל כדאיתא בפ"ק
דברים כה ז
ר' יוסי בר' יהודה ור' אלעזר ברבי ח) יוסי מכשירין בשנים ואמר רב יוסף בר
דקדושין וחד בישראל
וא"ת ל"ל קראי בקידושין נילף מהנך
מניומי אמר רב נחמן הלכה כאותו הזוג התם חד סתמא והכא תרי סתמי
למעוטי אמו מישראל
ט)
ד
קראי דמדאיצטריך לאשמועינן מכלל
מקרב אחיך נפקא. ואית
התם נמי תרי סתמי נינהו דתנן מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה מפני
גליון הש"ס
י)
דבעלמא הוי כמותו וי"ל דאי לאו
ספרים שכתוב בהם הכי
שהוא בב"ד אלא התם תרי סתמי הכא תלתא סתמי מכדי הא סתמא והא
תוס' ד"ה וקראו וכו'
ולענין חליצה עד שיהיה
כ)
קראי דהתם הוה דרשינן כל הני קראי
מהפרת נדרים לרבי
אביו ואמו מישראל מ"ט
סתמא מה לי חד סתם מה לי תרי סתם מה לי תלתא אלא אמר רב נחמן בר
בישראל כתיב ואם אין לדרשה אחריתי ה"ר אלחנן:
יאשיה. ותו איכא שמירה
הואיל וסתם לן תנא כוותיה.
❖
יצחק הואיל וסתם במקום מחלוקת דתנן סמיכת זקנים ועגלה ערופה
בבעלים דממעטינן שלוחו
אמו מישראל מקרב אחיך
ל) ה
בב"מ דף צו ע"א ובעיר
אבל משום דיחיד ורבים
בשלשה דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר בחמשה החליצה והמיאונין בשלשה
מ)
ו
הנדחת בסנהדרין דף קיא
הלכה כרבים אין לפסוק כוותיה
ע"ב ובתורת כהנים פרשה
ולא קפליג ר' יהודה ש"מ הדר ביה ר' יהודה ש"מ: אמר רבא ז צריכי דייני
מוסף רש"י
דמסתבר טעמא דיחיד: אי הכי
מצורע פ"ה אות ז אשר לו
למיקבע דוכתא דכתיב ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים רב פפא ורב
3
המיאון כו' בשלשה.
הבית שלא ישלח ביד שליח.
אפילו מיאון נמי. וא"ת מאי פריך
ובירושלמי רפ"ב דקדושין
יתומה קטנה שהשיאוה
הונא בריה דרב יהושע ח עבדי עובדא בחמשה כמאן כר' יהודה והא הדר
וכי בשביל כך נפסוק ככל סתמי
ואם המר ימירנו למעט
אמה ואחיה לדעתה, יוצאה
ביה לפרסומי מילתא רב אשי איקלע לבי רב כהנא אמר ליה סליק מר לגבן
שלוחו ורצע אדוניו את אזנו
בלא גט במיאון כל זמן
המשניות וי"ל דחליצה ומיאון דמו
אדוניו ולא שלוחו וכן הוא
שלא גדלה תחתיו, ובשלשה
למלויי בי חמשה אמר רב כהנא הוה קאימנא קמיה דרב יהודה ואמר לי תא
להדדי שתצא ע"י מעשה שלהם ומיתנו
❖
במכילתא פרשת משפטים:
בעינן דכל דתקון רבנן כעין
ש"מ
סק לזירזא דקני לאיצטרופי בי חמשה אמרו לו למה לי חמשה אמר להו כי
הדר ביה
נמי בהדי הדדי:
דאורייתא תקון, ומיאונין
דרבנן, דמדאורייתא אפילו
ר' יהודה ש"מ. פסק ר"ת דסומא
היכי דליפרסם מילתא (ב) רב שמואל בר יהודה הוה קאי קמיה דרב יהודה
מיאון לא בעיא, דאין
הגהות הב"ח
באחת מעיניו כשר לחליצה כיון דלא
אמר ליה סק תא לזירזא דקני לאצטרופי בי חמשה לפרסומי מילתא
קדושי קטנה כלום אלא
ממעטינן מלעיני וסגי באחד ויכול
(א) גמ' ואידך האי
אם כן קדשה אביה, דכתיב
אמר ליה תנינא בישראל בב"ד ישראל ולא בב"ד של גרים ואנא גר אנא אמר
בישראל: (ב) שם
את בתי נתתי לאיש הזה
לראות הרוק מפי היבמה:
רב יהודה כגון רב שמואל בר יהודה מפיקנא ממונא אפומיה מפיקנא ס"ד והא
(סנהדרין ב.). מיאנה או
דליפרסם מילתא אמר
ואנא
גר אנא. וא"ת לפר"ת
שחלצה בפניו ישאנה.
רב שמואל בר יהודה
ע"פ שנים עדים אמר רחמנא אלא מרענא שטרא אפומיה אמר רבא
ט
(ג)
6
דרב שמואל בר יהודה
כי הוה קאימנא קמיה
מיאנה או שחלצה אשה
גר
דרבי יהודה אמר לי סק:
לפני החכם מותר לישאנה
דהכא היה בן רב יהודה הינדוואה
(ג) שם ואמר רבא גר:
ואינו נחשד לומר על
דאמר בפ"ק דקידושין (דף כב:) דגר שאין לו יורשין הוה ונתגייר הוא ואביו למה היה לו להביא ברייתא דפסיל גר לחליצה
(ד) תוס' ד"ה מונקרא וכו'
מנת כן התירה, מפני
שהוא בב"ד. כלומר שלא
דהוה מצי למכתב ובישראל
לדיני ממונות נמי מיפסל לדון לישראל כיון דאין אמו מישראל ויש לומר דאיצטריך לפסול אפילו לחליצת גרים א"נ כשר
יקרא:
הוא היה לבדו שם אלא
הוא לדיני ממונות לדון בלא כפייה דלא שייכא שימה ודבר של שררה דכתיב שום תשים עליך מלך (דברים יז) אלא בכפייה:
בית דין שלשה היו שם
מרענא
שטרא אפומיה. פירש בקונטרס בכתובות בפרק הכותב (דף פה. ושם) דלא מקרע קרענא ליה ולא מיגבא גבינא ביה
(בכורות לא.) כלומר מיאון
או חליצה לא עשה חכם
ואין נראה דאם כן ה"ל למימר בהדיא ההוא לישנא כדאמר באלו נערות (שם דף לו:) גבי היוצאת משום שם רע ורבינו תם
זה ביחידי, דקי"ל חליצה
מפרש וכן ר"ח בשבועות (דף מב. ד"ה אתרע) דהיינו שלא יוכל בעל השטר
לגבות בלא שבועה אפומיה אפילו הוא קרוב ללוה או למלוה
ומיאון בשלשה, ותלתא לא
דבאינו קרוב אפילו שאר אדם מחייב נמי שבועה כדתנן (כתובות דף פז.) עד
אחד מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה והא דא"ל
חשידי (לעיל כה:). סמיכת
זקנים. על ראש פר העלם
רבא
לרב פפא בהכותב (שם דף פה.)
שהעיד
על השטר שהוא
פרוע
איכא
אינש אחרינא
בהדי
מר
צ"ל
שרב פפא היה קרובו של תובע
דבר של צבור (סנהדרין ב.).
או