חמש
עשרה נשים
פרק ראשון יבמות
יב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
א"ל תניתוה. אתרווייהו לישני מהדר דקתני אחת כשרה ואחת פסולה
להיא גופה כדאמרינן פ"ק דסוטה (דף ו. ושם)
דספק סוטה חולצת
מו א (מיי' פ"ו מהל'
א) לעיל יא: וש"נ, ב) לקמן
ולא מתייבמת משום ק"ו: מי אמרינן ק"ו במקום מצוה כו'.
קז:, ג) לקמן יג. קז:,
יבום הלכה כב)
אלמא היא אסורה וצרתה מותרת: צרת ממאנת. נפלו לפניו ב'
ד) [לעיל ג: לקמן כ.],
טוש"ע אה"ע סימן קעג
יבמות מאח אחד גדולה וקטנה ומיאנה בו הקטנה צרתה אסורה:
וא"ת תפשוט מפ"ק דסוטה (דף ב.) דקתני חולצת ולא מתייבמת
ה) [לקמן כד. ע"ש],
סעי' יד:
למאן. אסורה אילימא אף לשאר אחין
מז ב ג מיי' פי"א מהל'
השתא היא גופה מותרת
ומפרש בגמ'ל) משום ק"ו וי"ל דאיכא התם טעמא אחרינא כדמפרש
ו) לקמן יח: לא:,
התם: צרתה נמי לא עבדה
ז) [בתוספתא לפנינו לא
גירושין הלכה טז יז
לזה: אלא לדידיה. ליבם שמיאנה
מצאתי רק בפרק ה
סמג עשין נ טוש"ע אה"ע
אמר ליה תניתוה היתה אחת כשרה ואחת
ביה מעשה. תימה נהי דלא עבדה
בו אסורה דמיאון עקר ליה לזיקה
דמכילתין תניא בזה"ל ג'
סימן קנה סעיף יא וסימן
וקאי עליה באשת אח. וא"ת מיאון
ביה מעשה מ"מ כיון דהממאנת קעג סעיף יד:
פסולה אם היה חולץ חולץ לפסולה ואם
אחין נשואין ג' נשים נכריות
מח ד מיי' פ"ז מהלכות
ומת אחד מהן ועשה בה שני
נישואין קמאי עקר והרי היא נכרית
אסורה ליה הוי צרתה כצרת ערוה
היה מייבם מייבם לכשרה מאי כשרה
יבום הלכה ח סמג
מאמר ומת הרי אלו חולצות
אצלו ומותרת לו גזירה דרבנן היא
והיכי מדמה לה לממאנת דשריא לאחין:
ומאי פסולה אילימא כשרה כשרה
עשין נא טוש"ע אה"ע
ולא מתייבמות זו היא צרת
אלא לאו ביבם וקתני צרותיהן
❖
הואיל ולא מיאנה בראשון ומכח
סימן קעב סעיף א:
אשת אח מאב שחולצת ולא
לעלמא פסולה פסולה לעלמא כיון דלדידיה
מתייבמת דברי ר' יוסי],
מותרות. שהמיאון עוקר לנישואין
נישואין נפלה להתייבם נראית
(ב)
ח) [לקמן קט.],
חזיא מאי נפקא ליה מינה אלא לאו
כאשת אחיו והכי אמרי' לקמן משעת
קמאי תימה למאי דס"ד השתא תקשה
ט) [כתובות יא.], י) [לקמן
תוספות ישנים
כשרה כשרה ליה פסולה פסולה ליה
❖
לא:], כ) [שם], ל) [שם ו.],
נפילה נראית ככלתו כו'. והא דשמואל
ליה סיפא דקתני כל שיכולה למאן
מיאנה בזה מותרת בזה.
ומאי ניהו מחזיר גרושתו וקתני אם
בפ' ב"ש (לקמן דף קז:): משום צרת
ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת
כלומר באחיו לפי שהמיאון
היה מייבם מייבם לכשרה לא כשרה
בתו ממאנת. דאתי למישרי צרת בתו
ואם איתא דעקרה נישואין קמאי
עוקר הזיקה. וא"ת אף
תורה אור השלם
לאותן שמיאנה נמי תשתרי
תמאן השתא ותתייבם צרתה דהכי
קטנה שנפלה לו לייבום ומיאנה בו
לעלמא פסולה לעלמא ודקאמרת כיון
1. וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר
שהמיאון יעקור הקדושין
פריך עלה לקמן וי"ל דלמאי דסלקא
דאמרינן נישואין קמאי קא עקרא
דלדידיה חזיא מאי נפקא ליה מינה משום
מאחיו ראשון ותהיה כמו
תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו
דעתך השתא מצי למימר דמתני'
ואין זו צרת ערוה. וה"ד מיאון בבתו
נכרית בעלמא. וי"ל דטעמא
הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ
דרב יוסף דאמר רב יוסף א) כאן שנה רבי לא
משום דמשעת נפילה נראית
מִיִּשְׂרָאֵל: דברים כה ו
בדליתא קמן שתמאן או בגדולה
הואיל והוא קיים דאין מיאון אלא
ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם
2. כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו
כאשת אח דמכיון שנצטרך
ביתומה שלא קיבל אביה קידושיה
ולקמן דפריך עלה משום דבעי לאוקמי
לה ליצא ממנו ע"י
וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין
ת"ש המחזיר גרושתו משניסת היא וצרתה
מתני' אפילו היא קטנה ואיתה קמן:
משכחת לה ביתומה בחיי האב כדתנן
מיאון נראית כאשת אחיו
לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת
מאי
חולצת היא וצרתה ס"ד אלא אימא או
כדאמרינן לקמן מיאנה
לאו למעוטי צרת אילונית
הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ
בפרק ב"ש ח) קטנה שהשיאה אביה
ביבם אסורה לאביו משום
יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ
היא או צרתה ולאו תרוצי קא מתרצת לה
דשריא. וא"ת אמאי לא פריך מינה
ונתגרשה הרי היא יתומה בחיי האב
דמשעת נפילה נראית
לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ:
❖
דפקע (ג) לה זכותיה מינה משיצתה
לעיל למאן דאסר צרת מחזיר גרושתו
תריץ הכי היא חולצת צרתה או חולצת או
ככלתו. בבעל מותרת לאביו
דברים כה ה
שהמיאון עוקר הקדושין
מרשותו ואם הלכה ונשאת לאחי
ולימא ליה מאי לאו למעוטי צרת
מתייבמת אמר רב לילי בר ממל אמר מר
ונמצא שלא היתה מעולם
אביה יכולה למאן ביבם בחיי אביה:
מחזיר גרושתו דשרי וי"ל דלא משמע
כלתו ולא נחשבת כ"א
עוקבא אמר שמואל צרת ממאנת אסורה
א
הגהות הב"ח
מיאנה בבעל. קטנה יתומה נכרית
כמפותת בנו: מאי לאו
ליה למעוטי מזו היא אלא כיוצא בה
למאן אילימא לאחים השתא היא גופה שריא
(א) גמ' מתו או מיאנו או
למעוטי צרת אילונית
שמיאנה בבעל מותרת לחמיה לפי
דאילונית דמיא לאשת שני מתים דזו
נתגרשו צרותיהן מותרות:
דשריא. אבל א"ל צרת סוטה
דאמר שמואל ב) ב מיאנה בזה מותרת בזה
שעקרתה לקדושין והרי היא כמפותה
וזו מותרות לבעליהן אבל מחזיר
(ב) רש"י ד"ה אלא לדידיה
וצרת מחזיר גרושתו דאין
גרושתו נאסרה לבעלה: תני שהיו.
צרתה מיבעיא אלא לדידיה ומאי שנא
וכו' ומכח נישואין שלו
לנו למעט אלא דכוותה
ולא כלתו היא: ביבם אסורה לאביו.
נפלה לפניו להתייבם:
כהך שאסורה משום אשת
ממאנת דשריא לאחין דלא עבדא בהו
דכיון דאהנו נישואין קמאי לזקקה
וא"ת לרבא דשרי צרת בתו אילונית
(ג) ד"ה משום וכו' דפקע
אח מאב ולא משום ערוה
מעשה צרה נמי לא עבדא בהו מעשה
ליבם נראית כאשתו גמורה ונראית
אפי' הכיר בה מה חידוש הוא לשנות
ליה זכותיה מינה: (ד) ד"ה
אחרת. וא"ת דלמא אתא
למעוטי צרת ממאנת א)
צרת איילונית הד"א עם
ככלתו של זה: ה"נ. בבתו ממאנת:
בתוספתא וכולן שנמצאו אילונית בין
גזירה משום צרת בתו ממאנת וצרת בתו
ד"ה ומת בלא: (ה) ד"ה
שלא היתה מעולם אשת
משעת נפילה. שנפלה בתו לפניו
בחיי הבעל בין לאחר מיתה בשלמא
ממאנת מי אסירא והתנן וכולן אם מתו או
שלא מצינו וכו' צרתה
אחיו ואינה אסורה רק
לייבום והוצרכה למאן בו נראית
לרב אסי איצטריך לאשמועינן בחיי
הס"ד ואח"כ מ"ה לא
משום גזרה משום צרת בתו
מיאנו (א) צרותיהן מותרות דמיאנה במאן
למעוטי צרת וכו' לא בעיא
ממאנת:
כאשת אחיו ונראית צרתה צרת הבת:
בעל דסד"א הואיל ובחייו נמצאת
אילימא דמיאנה בבעל היינו גרושה אלא
הס"ד ואח"כ מ"ה
צרת אילונית. הרי שהיה נשוי ב'
אילונית דלמא קיבלה וי"ל דס"ד
❖
דאורייתא תלד:
א) חסר כאן ונראה דצ"ל צרת
לאו ביבם לא לעולם בבעל ותרי גווני
נשים והא' אילונית. אילונית דוכרניתא
למיסרה כשנמצאת אחר מיתה משום
ממאנת וי"ל דממאנת נמי לא
גירושין ומ"ש כי מיאנה בבעל דעקרינהו
הוה ערוה דכוותה דכיון
דלא ילדהט) לשון איל זכר מן הצאן (ד):
דבשעת נפילה נראית כצרת בתו
❖
דמיאנה נמצא שלא היתה כו'.
מוסף רש"י
לנשואין כי מיאנה ביבם נמי נשואין קמאי
ומת בלא בנים. שתיהן אסורות
כדאסר לעיל צרת בתו ממאנת וא"ת
❖
להתייבם ופטורות מן החליצה: שנאמר
קא עקרא משום דתני רמי בר יחזקאל
מ"ש אילונית מממאנת ויש לומר דהתם
הובא בעמוד קודם.
ג)
והיה הבכור אשר תלד בראויה לילד
מיחסרא מיאון הכא לא מיחסרא
דתני רמי בר יחזקאל מיאנה בבעל מותרת
תוס' חד מקמאי (המשך)
ג
פרט לאילונית. וכיון דפטורה קיימא
מידי א"נ ממאנת אין לה קול ובשעת
לאביו ביבם אסורה לאביו אלמא משעת
להתייבם אבל לרב אשי
תוס' חד מקמאי
עליה באשת אח וצרתה צרת ערוה.
מיאון נראית כצרת בתו אבל אילונית
צרת אילונית שהכיר בה
נפילה נראית ככלתו ה"נ משעת נפילה נראית
אפי' אשה בעלמא שאינה
והלכתא צרת ממאנת
ואע"ג דהאי והיה הבכור אשר תלד
יש לה קול וידוע שלא היתה צרת
ערוה אסורה להתייבם
[מותרת אפילו לזה]
כצרת בתו ד) אמר רב אסי צרת אילונית
מיתוקם במכילתין לקמן (דף כד.)
בתו וא"ת מאי פריך הכא לרבא
ואזלא לעלמא בלא חליצה
שמיאנה בו ולא גזרינן
אסורה שנאמר והיה הבכור אשר תלד
ה)
1
ומתני' דהכא ודפרק הזורק
משום בתו ממאנת
בגדול האחים ומהכא נפקא לן מצוה
מדקתני שנמצאו נימא דנקט נמצאו
דאמר צרותיהן מותרת
שאסורה משום דבשעת
דפרט לאילונית שאינה יולדת מתיב רב ששת
בגדול לייבם מ"מ דרשינן הך פרט
לרבותא וי"ל דבהכיר בה איכא
להתייבם דוקא נמצאו
נפילה נראית כצרת בתו
שלשה אחין נשואין שלש נשים נכריות ומת
לאילונית מאשר תלד דקרא יתירא
רבותא טפי להכי משני תני שהיו:
ו)
לאחר קדושין מפני שהוא
והממאנת עצמה אסורה
מקח טעות א) ולרבה ודאי
לזה שמיאנה בו ומותרת
שלש
הוא כיון דהבכור ביבם גופיה משתעי:
אחד מהם ועשה בה שני מאמר ומת הרי
כיון שמותרת להתייבם
לאחיו כשמואל דאמר
מאמר. קדושי יבמה: הרי אלו. שתי
אלו חולצות ולא מתייבמות שנאמר ומת אחד מהם יבמה יבא עליה מי
כשנמצאו אילונית אין
מיאנה לזה מותרת לזה:
2
נשים: חולצות. דאילו כנסה הוה
כאן קדושין כלל וא"כ
גרסינן בנדה פרק בנות
שעליה זיקת יבם אחד ולא זיקת שני יבמין וקתני עלה ז) אמר רב
קשיא ההיא דפ' בנות
כותים קטן וקטנה לא
פקעה זיקה קמייתא ולא הוה עלה
יוסף זו היא צרת אשת אח מאב שאיסור נפילה גרם לה שלא מצינו
כותיים דאמר קטנה שמא
חולצין ולא מייבמין קטן
אלא זיקת נשואי האחרון אבל מאמר
תמצא איילונית והא אמרת
שמא [ימצא] סריס קטנה
בכל התורה כולה כגון זאת זו היא למעוטי מאי לאו למעוטי צרת
לא מפקע זיקה והויא עלה קצת זיקת
דאין כאן קדושין כלל
שמא תמצא אילונית
אילונית דשריא לא למעוטי צרת אילונית דאסירא ומאי זו היא זו היא
ואם נמצאת איילונית אין
ואקשינן כי תמצא אילונית
ראשון וקצת זיקת האחרון: דכתיב
כאן איסור אשת אח ואי
מאי הוי והא מקח טעות
דאיסור נפילה גרם לה צרתה בעיא חליצה אילונית אפילו חליצה לא בעיא
ומת אחד מהם. ולא זו שמתו ב'
לאו מתני' דהכא ההיא
הוא ואין כאן אסור אשת
בעליה וזיקת שניהם עליה ושתיהן
מ"ט הא דאורייתא הא דרבנן תנן וכולן אם מתו או מיאנו או נתגרשו או
דפ' הזורק ל"ק מידי
אח ואפי' גט לא בעיא
דאיכא למימר (דלרבה)
דהא תנן וכולן אם נמצאו
אסורות מדרבנן וקרא אסמכתא
שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות
לא קשיא כאן שהכיר בה כאן שלא
[דלרב אשי] נמי ספק
אילונית צרותיהן מותרות
בעלמא כדמפרש בפ' ד' אחיןי) ובחליצה
מקח טעות הוא שמא
הכיר בה דיקא נמי דקתני שנמצאו ולא קתני שהיו שמע מינה אמר רבא
להתייבם ואם אילונית
יקפיד שמא לא יקפיד
דחדא לא מיפטרא אידך דלאו מבית
היתה צריכה גט מספק
הלכתא
וחולצת ולא מתייבמת
אמאי מותרת להתייבם
אחד קאתו הואיל ולא כנסה ואי לא
ומפני שהלכו צרותיהן
ודלמא צרת ערוה היא
עבד בה מאמר לא הואי עלה אלא זיקת ראשון והוו להו שתי יבמות הבאות מב' בתים ושתיהן מתייבמות: שאיסור נפילה גרם לה. שנפלה ב'
ונשאו בלא חליצה תצא
אלא לאו ש"מ דאילונית
מזה ומזה וכל הדרכים
לא בעיא גט ועוד תניא
פעמים מזיקה אחת: שלא מצינו בכל התורה. שתאסר אלא מדרבנן הוא דמיתסרא שאין כאן איסור ערוה ואסורה צרתה (ה): הא דאורייתא. תלד
האלו בה אבל מתני'
בפ' הזורק כל עריות
למעוטי צרת אילונית דאסירא ואפילו חליצה לא בעיא: והא דרבנן. כדמפרש טעמא בפ' ד' אחיןכ) וקאסרי לה על השלישי: כאן שהכיר בה. דרב
הכא קתני נמצאו איילונית
שאמרו צרותיהן מותרות
אסי בשהכיר בה כשנשאה שהיא אילונית ואין כאן מקח טעות והרי היא אשתו וצרתה הויא צרת אילונית ורחמנא פטרה מאשר תלד ומתני' בשלא
צרותיהן מותרות להתייבם
הלכו הצרות האלו ונישאו
ש"מ דודאי מותרות וי"ל
ונמצאו אילונית תצא מזה
הכיר בה כשנשאה שתהא אילונית ומקחו מקח טעות ולאו אשתו היא לפיכך צרתה מותרת דלאו צרת אילונית היא: שנמצאו. לאחר נישואין:
(כרבה) [דרב אשי] מוקים
ומזה שמא כיון דנמצאו
הלכתא לה למתני' דהכא כגון
העריות אילונית לאו צרת
שאמר הבעל בפירוש שיקפיד אם תמצא אילונית ותוספתא שכתב הרב אלפסי וכולן שנמצאו איילונית או שהיו נשואות
ערוה היא כלל ומותרת להתייבם ותנן נמי התם הכונס יבמתו והלכה צרתה ונשאת לאחר ונמצאת אילונית תצא
לאחרים בין בחיי הבעל בין לאחר מיתה כגון שגילה הבעל בחייו שיקפיד אם תמצא איילונית ורבינו יעקב תריץ אליבא
מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה. אמר רבא צרת בתו אילונית אפי' הכיר בה מותרת כל אילונית שלא הכיר בה
דרב אשי כל זמן שלא הכיר בה הראשון הרי היא כאשתו ואע"פ שאם היה מכיר בה והיה מקפיד יוצאה בלא גט ואעפ"כ
בעלה בשעת קידושין צריכה גט מספק שמא יקפיד בה הבעל שמא לא יקפיד ואין לה כתובה דאוקי' ממונא בחזקת
כל זמן שלא הקפיד לא מחזקינן לה בהכי וההיא דתנן בפ' הזורק מיירי שהכיר בהן הבעל שאינן איילונית והקפיד
מריה וזו היא ששנינו הממאנת והשניה והאילונית אין להן כתובה משמע הא גט בעיא כדדייקינן בפ' המדיר כנסה
והצרות לא ידעו בקפידת הבעל ונשאו ולפיכך תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו ומתני' דהכא נמי דקתני נמצאו אילונית
סתם אין לה כתובה כתובה הוא דלא בעיא הא גט בעיא. והכי נמי איכא למימר גבי אילונית כתובה הוא דלית
מותרות כגון שהקפיד הבעל בחייו שאמר אם תמצא איילונית אגרשנה והתוספתא שכתב הרב אלפסי בין בחיי הבעל
לה הא גט בעיא ועוד דקתני אילונית דומיא דשניה מה שניה צריכה גט אף אילונית שלא הכיר בה צריכה גט
בין לאחר מיתת הבעל כגון שאמר הבעל בחייו שיקפיד אם תמצא אילונית אבל כל זמן שלא יקפיד וכן אם מת ולא הכיר
או מדרבנן או משום ספק שמא לא יקפיד הבעל בשעת קדושין ואע"פ שמקפיד עתה שנודע לו שהיא אילונית
בה לא מחזיקים ליה שיקפיד והרי היא כאשתו ולפיכך אמרו קטנה שמא תמצא אילונית ועוד יש לפרש אליבא
וכיון דצריכה גט אמרינן התם שמא תמצא אילונית והיא אשת אחיו שלא במקום מצוה. ומתני' דהכא ודפרק הזורק
לא קשה לרבא כלל דהא
ס"ל לרבא דאפילו צרת בתו אילונית דהכיר בה
בשעת קדושין ונשואין צרתה מותרת
א) צ"ל ולדידיה ודאי וכו' ור"ל לרב אשי.