מצות
חליצה פרק
שנים עשר יבמות
קב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גר דן את חברו.
דיני נפשות דאילו דיני ממונות אפילו לכל ישראל
או של נתבע ובכתובות פר"ח מרענא שטרא אפומיה אפילו כתוב
טז א ב מיי' פי"א מהל'
א) מנחות לב., ב) [שבת ל.
וש"נ], ג) [תוספ' פי"ב ושם
סנהדרין הלכה יא
דתנן (סנהדרין דף לב.) הכל כשרים לדון דיני ממונות ואמרי' הכל
נאמנות בשטר נשבע וגובה ונראה לר"י שרוצה לומר שכתב לו לוה
ט)
איתא ר' שמעון], ד) במ"ס
טוש"ע ח"מ סי' ז סעיף א
לאתויי מאי לאתויי גר: עליך הוא דבעינן מקרב אחיך. אבל על
למלוה בתוך השטר דמהימן ליה בלא שבועה כל אימת דאמר לא
אין זה, ה) [שם וע"ש],
וטוש"ע י"ד סי' רסט
פרענא אפילו פרעו בעד אחד ופוגם ונפרע שלא בפניו דהוה צריך
הגר אפי' חבירו אתה מקים עליו. דיין בכלל מלך דכתיב (משלי כט)
ו) [עיין בערוך ערך
סעיף יא:
יז ג מיי' פ"ד מהלכות
ארקתא], ז) [היינו רבי חייא
שבועה אי לא דכתב ליה הכי וכה"ג
מלך במשפט יעמיד ארץ י)אם דומה
גר דן את חבירו דבר
שהיה אחי אביו ואמו של רב
יבום הלכה ה סמג
גר דן את חבירו דבר תורה שנאמר שום
מיירי הכא:
דיין למלך שאין צריך כלום יעמיד
א
1
רש"י עירובין יב:],
עשין כב טוש"ע אה"ע
תורה. פירש בקונט' היינו לדיני
ארץ ועוד שימות הרבה כתובים כאן
ח) [תוס' פי"ב], ט) [שם
תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו
סימן קסט סעיף ב
לו:], י) [כתובות קה:],
וטוש"ע י"ד סימן רסט
כל משימות שאתה משים לא יהו אלא
נפשות ואין נראה כדכתבתי בהחולץ
מקרב אחיך תשים עליך מלך עליך הוא
כ) [דברים כה], ל) [צ"ל
סעיף יא:
לענין
חליצה עד
מקרב אחיך: בישראל כ). משמע שיהא
(לעיל דף מה:):
יח ד ה מיי' שם הלכה ו
אחר ד"ה עקב], מ) [וע"ע
דבעינן מקרב אחיך אבל גר דן את חבירו
שיהא אביו ואמו מישראל. פי' באמו
ישראל מכל צדדין: במילתיה דרבה
תוס' סנהדרין לו: ד"ה
סמג שם טוש"ע
גר ואם היתה אמו מישראל דן אפי' ישראל
❖
ב
חדא],
אה"ע סימן קסט סעיף טז
גרסינן חולצין במנעל שומעין לו אין
לא סגי עד שיהא גם אביו מישראל
ועיין בב"י:
ג ולענין חליצה עד שיהא אביו ואמו מישראל
חולצין בסנדל אין שומעין. ומדקאמר
אבל באביו לחוד סגי דהא אפי' לענין
יט ו טוש"ע שם סעיף יט
שנאמר ונקרא שמו בישראל אמר רבה אמר
2
ובפירוש סדר חליצה
אם יבא אליהו כו' דכל כמה דלא
יחוס כהונה סגי באביו מישראל
תורה אור השלם
סעיף סא:
רב כהנא אמר רב א) ד אם יבא אליהו ויאמר
אתי אליהו ואמר לא חלצינן אלמא
כדאמרינן בעשרה יוחסין (קידושין עז.)
כ ז מיי' שם הלכה ז:
1. שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ
חולצין במנעל שומעין לו אין חולצין בסנדל
מנעל לכתחלה לא. ובדרב יוסף גרסי'
(ב) הקשה ר"י דבפרק נערה בכתובות
כא ח מיי' שם הלכה טו
אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ
טוש"ע שם סעיף לג
אם יבא אליהו ויאמר אין חולצין
(דף מד:) אמר גבי נערה המאורסה
אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל ורב
מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ
ובפירוש סדר חליצה סעיף
מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת
במנעל שומעין לו אין חולצין בסנדל
כי עשתה נבלה בישראל דהורתה
יוסף אמר רב כהנא אמר רב אם יבא אליהו
עג:
עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא
כב ט מיי' שם הל' כא
אין שומעין לו וכל כמה דלא אמר לן
ולידתה בקדושה ישראלית מעלייתא
אָחִיךָ הוּא:
ויאמר אין חולצין במנעל שומעין לו אין
טוש"ע שם סעיף לו:
דברים יז טו
אליהו אין חולצין במנעל חלצינן
היא ותירץ כיון דהורתה ולידתה
כג י מיי' שם טוש"ע שם
חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו
2. וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל
לכתחלה: ה"ג אמר לו וכי חולצין
בקדושה ישראלית מעלייתא היא
❖
סעיף לז:
בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל:
העם בסנדל מאי בינייהו איכא בינייהו
במנעל. ול"ג והתורה אמרה נעלו
א"כ לחליצת גרים נמי כיון שהורת'
דברים כה י
מנעל לכתחלה ולמ"ד אפי' לכתחלה והתנן
3. וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו
ה
ולא מנעלו שאין מנעל כתוב בכל
ולידת' בקדושה הוו נמי ישראל
לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה
חלצה במנעל חליצתה כשרה דיעבד אין
מעליא וקרינן בהו עליך וא"כ בלאו לעזי רש"י
התורה אלא נעלו כגון של נעלך (שמות
נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה
ג) שלף איש נעלו (רות ד) דמשמע
מונקרא שמו בישראל נפקא פסול
לכתחלה לא ה"ה דאפילו לכתחלה ואיידי
אשטר"ל [אישטירלי"ש].
בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה
ב)
שנצים, שרוכים.
כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר
בין סנדל בין מנעל דמנעל לשון
גר לחליצת גרים עד שתהא אמו
דבעי למיתני סיפא באנפיליא חליצתה פסולה
בריימב"ר [פרימבר"א].
לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו:
❖
חכמים ונעל לשון תורה והאי דאמר
מישראל דבעינן מקרב אחיך ולהכי
דאפילו דיעבד תנא נמי רישא דיעבד ומנעל
דברים כה ט
לדחוק.
❖
מנעל לכתחלה אסור לאו מקרא יליף
אית לן למידרש מונקרא שמו בישראל
שלו"ן [טלו"ן]. עקב.
לכתחלה תנאי היא דתניא א"ר יוסי פעם
ג)
אלא משום גזירה כדלקמן. והאי
עד שיהא אביו מישראל ולפי זה צריך
א)
אחת הלכתי לנציבין מצאתי זקן אחד אמרתי
גליון הש"ס
דכתיב באורייתא (דברים לג) ברזל
לומר דרב שמואל היתה אמו מישראל
תוספות ישנים
לו כלום אתה בקי בר' יהודה בן בתירא
רש"י ד"ה מרופט
ונחשת מנעליך לשון מנעול ובריח
דהא לא איצטריך ברייתא למיפסל
א) וספק ביד מורי אי
מבוקע. וכן האי תיבותא
אמר לי הן ועל שולחני הוא תדיר כלום
הוא: משמו. דר"מ: פנתא. גב
אלא אותו שאמו מישראל מ):
דאירפט מגילה דף כו
פסילנא דורות כדפסילנא
ה"ה
ראית שחלץ ביבמה אמר לי ראיתי שחלץ
המנעל: וארקתא. שרוך נעל (בראשית
דאפילו לכתחלה ואיידי דתנא
ע"ב: תוס' ד"ה ואע"ג
לכהן בת גר [ואפי' בת בת
גר]: אע"ג דאית ביה
וכו' דלא מפסלא אם לא
סיפא כו'. תימה תקשה ליה
יד) מתרגם ארקתא דמסאנא שכופלין
הרבה פעמים במנעל או בסנדל אמר לי [א] וכי
חלצה בידה הימנית. עי'
חומרתא נוייל"ש בלע"ז
רצועות על אזניו והוו ליה כשני
סיפא דקתני בסנדל שיש בו עקב
חולצין במנעל (והתורה אמרה נעלו ולא
קטרינן ביה מיתנא.
חולין כ ע"א תד"ה לא
ד)
❖
נעלים זה על גב זה אבל סנדל אין
כשר משמע הא לכתחלה לא אלא
רצועות, וכן אנו נוהגים
למעוטי:
מנעלו) אמרתי לו א"כ מה ראה ר' מאיר
האידנא לעשות בסנדל של
קושרין וכופלין רצועות (א) של אזניו
ע"כ משום דקתני סיפא אם אין בו
לומר חלצה במנעל חליצתה כשירה רבי
חליצה נאייל"ש ורצועות
שהרי קשה הוא ואין הרצועה דוחקתו
עקב פסול נקט רישא כשר וי"ל
לקשור סביב השוק וטוב
יעקב אומר משמו חולצין במנעל לכתחלה
הגהות הב"ח
ה)
אבל בשפת פיו יש כמו קשר לקצר
דה"מ למימר וליטעמיך:
ליזהר שלא יהו אזני המנעל
ועל שולחני הוא תדיר. בירושלמי
ומאן דאמר לכתחלה לא מאי טעמא אילימא
(א) רש"י ד"ה וארקתא
רחבות יותר מדאי שלא
את פיו: א"ה אפילו דיעבד נמי.
וכו' רצועות על אזניו
יכרכו זו על זו אלא כדי
משום דהויא פנתא מעל וארקתא מעל
אלא מדאמרינן חליצתו כשרה ש"מ
גרס שולחני הייתי בעירי ועל
ו)
שהרי: (ב) תוס' ד"ה לענין
לכרוך סביב השוק בלבד
שולחני כו': וכי חולצין במנעל.
גלויי כרעא בעינא ואפילו שני מנעלים
דמעל והתורה אמרה מעל ולא מעל דמעל
כדי שתגיע אזן זו לחברתה
וכו' הקשה ר"י. נ"ב כוונת
3
❖
ולא יותר:
קושייתו ה"פ דלמא קרא
זה על גב זה כי שולפת לתרוייהו
ול"ג והתורה אמרה נעלו ולא
אי הכי אפילו דיעבד נמי לא גזירה משום
אתא לחליצת גרים דלא סגי
שפיר דמי כדאמר לקמן ב' מנעלים
מנעלו כמו שפירש בקונטרס וגם
בלידתו בקדושה אלא
מנעל מרופט אי נמי משום חצי מנעל אמר
בהורתו בקדושה אבל לא
כו' מהו ועד כאן לא מיבעיא ליה
רב יהודאי גאון מחקו מן הספרים
תוס' חד מקמאי
רב אי לאו דחמיתיה לחביבי דחלץ בסנדל
ז)
בעינן אפי' אמו מישראל
אלא דקרעתיה לעילאי ושלפתיה
ובתוספתא אינו:
בחליצת גרים ועיין בתוס'
נפקא: מאן דאמר מנעל
דאית לה שינצין אנא לא הואי חליצנא אלא
גזירה
משום מנעל המרופט.
לתתאי אבל שלפתינהו לתרוייהו
דכתובות דף מד שם מבואר
לכתחלה [לא] מ"ט
❖
בסנדלא דטייעא דמיהדק טפי והאי דידן
ו
כן:
שפיר דמי: מרופט. $ מבוקע קרוע
אילימא משום דהו"ל
ואם תאמר דתני בסוף
פנתא מעל וארקתא מעל
אע"ג דאית ביה חומרתא קטרינן ביה מיתנא
מלמעלה דכיון דרכיך אע"ג דקרוע
פרק תולין (שבת דף קמא: ושם) לא
דמעל אי הכי אפילו
כי היכי דתהוי חליצתה מעלייתא: סימן
מייתב ליה אכרעיה אבל סנדל שהוא
תצא אשה במנעל המרופט ולא
דיעבד נמי לא אלא
הגהות הגר"א
גזרה משום מנעל מרופט
קשה אין יכול ליישבו על רגלו משנפחת
תחלוץ בו ואם חלצה חליצתה כשרה
התרת יבמה סנדל: אמר רב יהודה אמר
[א] גמ' (וכי חולצין) תא"מ
כלומר פשיטא דבכה"ג
וליכא למיגזר מידי: שינצי.
וי"ל דהתם אינו מרופט כ"כ שלא
רב התרת יבמה לשוק בשמיטת רוב העקב
נ"ב כ"ה בתוספתא אבל
כשר ולא מעל דמעל
ז
אשטר"ל ונוח לחולצו: אע"ג דאית
יהא ראוי לנעול בו:
לפי הירושלמי ל"ג לה
הוא ומהכא משמע שאין
מיתיבי ח) ח הותרו רצועות מנעל וסנדל או
ואע"ג דאית ביה חומרתא קטרינן
(ומ"ש והתורה אמרה נעלו
מנעל וסנדל מדפוס
ביה חומרתא. קשר קשור על שפתיו
ששמט רוב הרגל חליצתה פסולה טעמא
ולא מנעלו כבר מחקה
א' דהא אמר מעיקרא
ביה מיתנא. בירושלמי
ומעמידו שלא יצא מן הרגל אפ"ה
רש"י וגם בתוספתא ליתא.
שהמנעל מיפסיל משום
דשמט הוא הא שמטה היא חליצתה כשרה
בשעת חליצה קטרינן ביה מיתנא
בפרקין גרסינן כיצד הוא עושה
ומ"ש א"כ מה כו' חליצתה
מעל דמעל והסנדל כשר
רוב הרגל אין רוב העקב לא לא היינו רוב
כשרה פירוש בדיעבד
אלמא אין לסנדל פנתא
כי היכי דתיתי היא ותישרי והדר
קושרו עד שיהא יכול להלוך בו
דוקא) ונכון מאד דעל
שקורי' אנפיירי בלעז:
הרגל היינו רוב העקב ואמאי קרו ליה רוב
תחלוץ ותהוי חליצה מעליא: בשמיטת
מאליו רבי חנינא בריה דרבי הלל
גירסא שלנו קשה כמה
א"ר ינאי בין שהתיר הוא
רוב העקב. כגון ששמטה את רוב
קושיות וגם קשה להולמו
אומר עונבו כדי שתוכל להתירו באחת
הרגל דכולא חיילא דכרעא עליה דחיס
ושמטה היא בין שהתירה
שיהא מהופך בהיפך גמור
היא ושמט הוא חליצתה
העקב מן הסנדל אע"פ שלא חלצתו
מידיו כיצד היא עושה מתירתו בימין
מסייע ליה לר' ינאי דאמר ר' ינאי בין שהתיר
המעשה מדברי הירושלמי
פסולה עד שתתיר היא
❖
כולו הותרה: הותרו רצועות מנעל.
ותופסתו בשמאל ושומטת עקב בימין
(וע"י רמב"ן):
הוא ושמטה היא בין שהתירה היא ושמט
ותשמיט היא בעי ר' ינאי
שלא התירתן היא: או ששמט. הוא
וגוררתו בשמאל עד שתהא התרה
קרעתהו מהו שרפתהו
הוא חליצתה פסולה עד שתתיר היא ותשמיט
מהו גלויי כרעא בעינן
רוב הרגל והיא חלצתו לגמרי:
וחליצה בימין עד כאן ירושלמי ומיהו
והא איכא או דלמא
היא בעי ר' ינאי ט קרעתהו מהו שרפתהו
מוסף רש"י
ל) דחיס. נסמך. לשון דחוס בריימב"ר
נהגו לקשור היטב בקשר גמור וגם
חליצה בעינן וליכא תיקו.
מהו גלויי כרעא בעינן
והאיכא או דלמא
מנעל מרופט. שנתקלקל
בעא מניה נחמיה בן
בלע"ז: עקב. שלו"ן: מסייע ליה
צריך שתתירנו בידה הימנית לפי
ונפרד מחיבורו (מגילה
ברוך מרבה שני מנעלים
חליצה בעינן וליכא תיקו בעא מיניה
כו'. הא דקתני הותרו רצועות כו':
הירושלמי ואע"פ שלא מצינו שפוסל
כו:).
זה על גב זה מהו.
מנעלים זה על גב
רבי נחמיה מרבה שני
שרפתהו. השליכה גחלת על הסנדל
בשמאל אלא ברגל אבל ביד כשר
י
ה"ד אילימא דשלפתיה
כשהוא כרוך ברגלו ושרפתו:
לחלוץ אפילו בשמאל ואמרינן נמי
זה מהו ה"ד אילימא
דשלפתיה לעילאי
מוקי
לקמן בסוף פירקין (דף קה.) גידמת
וקאי תתאי מעל אמר רחמנא ולא מעל
חולצת בשיניה משמע $דלא מיפסלא
דמעל לא צריכא דקרעתיה לעילאי ושלפתיה
לתתאי וקאי עילאי
אם לא חלצה
בידה הימנית:
מאי חליצה
בעינן והא איכא או דלמא גלויי
כרעא בעינן וליכא
ומי
ומי