קב:
מצות
חליצה פרק
שנים עשר
יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומי
איכא כה"ג.
מוקי. קלשונ"ש קשים הם וכן בלשון ערבי קורין למנעלים אלמו"ק:
וא"ת דבפ' בהמה
המקשה (חולין ע. שם) שואל
כד א ב ג מיי' פ"ד מהל'
א) פירוש זוגות, ב) [תוספ'
פי"ב לקמן קו.], ג) פירוש
יבום הלכה כח סמג
הא חזינן דחלצה חיישינן. דלמא חליצה היא לפוסלה עליהן ואע"ג
הש"ס בלעתו חולדה בבת אחת וכן הדביק ב' רחמים זה
עשין פב טוש"ע אה"ע
קרקא הוא כעין מנעל ויש
דלא נתכוונו לחליצת מצוה: ואיכא דאמרי. אין ודאי טעמא דלא
בזה וא"כ מאי קאמר הכא ומי איכא כה"ג ואר"י דודאי פשיטא ליה
סימן קסט סעיף מד:
לו שם בפ"ע עי' בנמוקי
כה ד ה מיי' שם הלכה
שיכול להיות אלא מיבעיא ליה ומי הויא חליצה כה"ג הלא אין דרך
חזינן דחלצה הא חזינן דחלצה חיישינן דלמא נתכוונו ומיפסלא
יוסף, ד) ס"א חלצו לו,
ה) [שקלים פ"ג מ"ב ושם
יח טוש"ע שם סעיף
עלייהו: התפור בפשתן. שתפור
בני אדם לנעול בו ומשני דדרך הוא
לא תנא באנפיליא וכן הך
טו:
כו ו מיי' פ"ב מהל' דחזיוה רבנן לרב יהודה כו': ומי איכא כי האי גוונא אין דחזיוה רבנן לרב
בתוכו בגד פשתן כעין שתופרין
ואין צריך לומר במנעל
ודקתני
תנא בעי כוונה כו'.
בתוכו לבדין פלטרא"ש. ל"א התפור
יהודה דנפק בחמשא זוזי מוקי לשוקא אמר
שקלים הלכה י:
וסנדל לפי שאין נכנסין וכו'
א)
כז ז מיי' פ"ז מהלכות
ליתא שם ולפיכך נראה דצ"ל
בפשתן שתפרו במשיחה כעין שלנו:
(ב) $ ומדקתני עד
רב יהודה אמר רב יבמה שהגדילה בין
א
בית הבחירה הלכה ב
ותניא נמי וכו' והיא
אין חולצין בו. דבעינן כוליה דעור
שיתכוונו שניהם כאחד משמע דבעינן
ברייתא], ו) יומא עח:,
האחין מותרת לינשא לאחד מן האחין ואין
סמג עשין קסד:
כח ח ט י מיי' פ"ג
ז) [שם], ח) [ודתרומת
שנדע שהם מתכוונין לחליצה:
דכתיב ואנעלך תחש אלמא לא קרי
חוששין שמא חלצה סנדל לאחד מהן טעמא
❖
סנדל התפור בפשתן. רב סבירא
רש"ש], ט) שייך לקמן קג.,
מהלכות שביתת
ליה נעל עד שיהא כולו של עור:
עשור הלכה ז סמג לאוין
דלא חזינן הא חזינן חיישינן והא תניא
מידי אחרינא. עור בהמה אחרת
ליה כרבנן דפליגי אר'
סט טוש"ע א"ח סימן
בין שנתכוון הוא ולא נתכוונה היא בין
ב)
תריד סעיף ב:
או סנדל: תריסיותיו. רצועותיו:
מאיר דפליג אקב הקיטע וטעמייהו
תורה אור השלם
כט כ מיי' פ"ד מהלכות
שנתכוונה היא ולא נתכוון הוא חליצתה
של שער. מנוצה של עזים: קורקא:
משום דבעינן תחש אבל ר"מ לא
❖
1. וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה
יבום הלכה יט:
פסולה עד שיתכוונו שניהם כאחד הכי
זרוזי היא. שנוטלתו מע"ג קרקע
מצריך אלא מידי דמגין:
וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ וָאֶחְבְּשֵׁךְ
ואנעלך תחש. $ מכאן אר"ת
ומנעילתו ברגלו: והכתיב יחלץ עני
קאמר אע"ג דחזינן אין חוששין שמא כוונו
בַּשֵּׁשׁ וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי:
יחזקאל טז י
גליון הש"ס
בעניו. כלומר יזרזנו ויתן לו כח.
שצריך שיהיה מנעל
ואיכא דאמרי טעמא דלא חזינן הא חזינן
2. וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו
ב
מעור בהמה טהורה דתחש כתיב ואין
ומשני הכא נמי שלופי הוא וה"ק בשכר
תוס' ד"ה ודקתני וכו'
לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה
חוששין ודקא תנא בעי כוונה ג הני מילי
ומדקתני עד שיתכוונו.
נראה כי אין להקפיד אם חלץ
עניו שכפר עליו בחייו יחלצנו ויצילנו
נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה
לאישתרויי לעלמא אבל לאחין מיפסלא
עי' בתשובת מהריב"ל ח"ב
מאי
בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה
מעל
מדינה של גיהנם: ויחלצם. קס"ד
במנעל בהמה טמאה:
סימן יא באריכות:
כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר
אמר רב יהודה אמר רב ד סנדל התפור
רגלו שמע מינה שלופי הוא. וא"ת
זרוזי הוא שיחליפו כח: אפי' בשוקו.
ד"ה ואנעלך וכו' מכאן
לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו:
בפשתן אין חולצין בו שנאמר ואנעלך
אר"ת וכו'. עי' רא"ם
דברים כה ט
אם נחתך רגלו: ה"ג א"כ נכתוב במעל
והא איצטריך מעל להכשיר שוק
1
❖
3. וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל
תרומה בפ"ה ד"ה תחשים:
תחש ואימא תחש אין מידי אחרינא לא נעל
רגלו מאי מעל רגלו ש"מ שלופי הוא:
לחליצה כדאמרינן לקמן (דף קג.) וי"ל
2
בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל:
ה"ג שוטה מי כתיב חלץ להם חלץ
דא"כ ה"מ למכתב (בעל) מרגלו
נעל ריבה אי נעל נעל ריבה אפי' כל מילי
דברים כה י
3
מאי מעל ש"מ תרתי: אלא ש"מ
4. וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְחִלְּצוּ אֶת
מהם כתיב. הוא קיבל חליצה מהם
הגהות הב"ח
נמי אם כן תחש מאי אהני ליה בעא מיניה
הָאֲבָנִים אֲשֶׁר בָּהֵן הַנָּגַע
כאן באנפיליא של עור. הוה מצי
ואילו יבמה דחלצי מינה אחין שהיבם
(א) גמ' ואילו יבמה דחלצו
רבי אלעזר מרב הוא של עור ותריסיותיו
וְהִשְׁלִיכוּ אֶתְהֶן אֶל
לפלוגי בדידה ולמיתני לא יטייל אדם
קיבל הימנה מידי מששא אית ביה:
(לה) תז"מ. ונ"ב גי' רש"י
מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם
של שער מהו אמר ליה מי לא קרינן
ה
מינה: (ב) תוס' ד"ה
ויקרא יד מ
טָמֵא:
אין התורם. את הלשכה נכנס לתרום:
באנפיליא של עור אלא נקט תנא
5. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם
ודקתני תנא בעי כוונה כו'
ביה ואנעלך תחש אי הכי כולו של שער
❖
לא בפרגוד חפות. חלוק שיש בו
דבר ההווה דרגילות הוא לטייל
דמדקתני:
לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם
בקורדקיסין: בקב הקיטע. תימה
נמי ההוא קרקא מקרי אמר ליה רב כהנא
ג)
אימרא שלא יחשדוהו לומר בתוך
אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל
לשמואל ממאי דהאי 2 וחלצה נעלו מעל
מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת יְיָ
כיון דכשר לחליצה אם כן עביד
האימרא החביא כספים וחברו במס'
במדבר לא ג
בְּמִדְיָן:
תוספות ישנים
רגלו מישלף הוא דכתיב וחלצו את האבנים
להילוכא ואם כן אמאי לא טמא
יומא
שלא יוציא ידו מתחת
6. יְחַלֵּץ עָנִי בְעָנְיוֹ וְיִגֶל
(דף עז:)
4
סנדל התפור בפשתן אין
חפת חלוקו: ולא באנפיליא. נמי משום
מדרס בלא כתיתין ויש לומר דאין
בַּלַּחַץ אָזְנָם:
אשר בהן הנגע ואימא זרוזי הוא דכתיב
חולצין בו. וכן הלכה שצריך
איוב לו טו
חשד: ואין צריך לומר מנעל וסנדל.
עשוי כל כך להילוכא שיהא טמא
החלצו מאתכם אנשים לצבא התם נמי
7. חֹנֶה מַלְאַךְ יְיָ סָבִיב
שיהא תפור מעור ולא
5
❖
מדרס ומ"מ ראוי לחלוץ דלא גרע
דבלאו חשד נמי אסור דכתיב (ישעיה
ממשיחה:
לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם:
שלופי מביתא לקרבא והכתיב 6 יחלץ עני
תהלים לד ח
מסנדל דעבודת כוכבים וסנדל דבי
א) מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי.
בעניו בשכר עניו יחלצו מדינה של גיהנם
8. וְנָחֲךָ יְיָ תָּמִיד וְהִשְׂבִּיעַ
דינא כדאמר לקמן (דף קג: וקד.)
:
ומדקתני אין צריך לומר כו' מכלל
בְּצַחְצָחוֹת
נַפְשֶׁךָ
אלא הא דכתיב חונה מלאך ה' סביב
תוס' חד מקמאי
7
בין
דאנפיליא לאו בכלל מנעל: לא
וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ וְהָיִיתָ
ליראיו ויחלצם בשכר יראיו
יחלצם מדינה של גיהנם אלא הא דכתיב
לעילאי וקאי תתאי מעל
כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם
יטייל בהן. ביום הכפורים דהויא
אמר רחמנא ולא מעל
אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו:
ועצמותיך יחליץ ואמר רבי אלעזר זו מעולה שבברכות ואמר רבא זרוזי
נעילת סנדל: כתיתין. חתיכות
8
דמעל [לא צריכא]
ישעיהו נח יא
דקות של מוכין ועור רך ומשום
9. בְּצֹאנָם וּבִבְקָרָם יֵלְכוּ
גרמי אין משמע הכי ומשמע הכי דהכא אי ס"ד זרוזי הוא א"כ לכתוב
דקרעתיה
לעילאי
ושליפתיה לתתאי וקאי
לְבַקֵּשׁ אֶת יְיָ וְלֹא יִמְצָאוּ
תענוג ולאו משום דתיהוי נעילה:
רחמנא וחלצה נעלו ברגלו אי כתב רחמנא ברגלו ה"א ברגלו אין
ח) ❖
עילאה חליצה בעינן והא
הושע ה ו
חָלַץ מֵהֶם:
הכי גרסינן אלא אמר רבא לא קשיא
בשוקו לא כתב רחמנא מעל רגלו דאפילו בשוקו א"כ לכתוב רחמנא
איכא או דלמא גלוי כרעא
כו'. מתני' דתרומת הלשכה באנפיליא
בעינן והא ליכא ומי איכא
במעל רגלו מאי מעל רגלו ש"מ מישלף הוא אמר ליה ההוא מינא
כה"ג אין דחזיוה רבנן
של בגד דלאו מגין הוי ולא הוי נעל לעזי רש"י
לאמימר דנפק בחמשה
לר"ג עמא דחלץ ליה מריה מיניה דכתיב 9 בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את
ולגבי עזרה נמי ליכא בזיון דאין דרך
קלשונ"ש [קלצונ"ש].
זוזי מוקי בשוקא מכאן
ה' ולא ימצאו חלץ מהם אמר ליה שוטה מי כתיב חלץ להם חלץ
ד)
למדנו שאין לחלוץ הנעל
להכניסה בטיט והא דיום הכפורים
נעלי-בד.
ע"ג בתי שוקיים דמעל
פלטרא"ש [פילטרי"ש].
מהם כתיב ואילו יבמה דחלצו (א) לה אחין מידי מששא אית ביה: באנפיליא
בשל עור: בקורדקיסין. מנעלים
דמעל הוא דהא אמר הכא
לבדים (מצעים של ל∆ב∆ ד).
חליצתה פסולה כו': למימרא דאנפיליא לאו מנעל הוא ותנן נמי אין
דקים שנועלין תחת מנעלים עבים
ה) ו
דשני מנעלים זה על גב זה
אונדרשו"ך. נעל-תחתית
ה"ל עילאה מעל דמעל
(בגרמנית).
להגין מן המים ונקראים אונדרשו"ך
התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא באנפיליא ואין צריך לומר במנעל
אשקינ"א [אישקצ"א].
ואע"פ שיש לבעל דין
בלשון אשכנז: הנפרם. לשון לא
וסנדל לפי שאין נכנסין במנעל וסנדל לעזרה ורמינהו אחד מנעל וסנדל
לחלוק ולומר שאני הכא
ז
ח
קב (לרגלים).
תפרומו (ויקרא י) ושייך פרימה
דשניהם מנעלים והלכך
קרוק"א [קרוצ"א].
ואנפיליא לא יטייל בהן לא מבית לבית ולא ממטה למטה אמר אביי
משענת. קילצו"ן
הו"ל עילאה מעל דמעל
במנעל ופחיתה וקיבול שייך בסנדל:
❖
דאית ביה כתיתי ומשום תענוג אמר ליה רבא ומשום תענוג בלא מנעל
אבל בתי שוקים דלאו
[קלצו"ן]. נעל-בד.
ו)
שעם וגמי. קשה הוא ומגין הוא:
מנעל נינהו דאנפילא של
ביום הכפורים מי אסירי והא ז) רבה בר רב הונא ט כריך סודרא אכרעיה
בקב הקיטע. שנקטעה רגלו עושה
בגד הוא ולאו מנעל איקרי
ונפיק אלא אמר רבא לא קשיא כאן באנפיליא של עור כאן באנפיליא
לא מקרי המנעל (שלהן)
כמין דפוס רגל ויש בה בית קיבול מוסף רש"י
י
שעליהן מעל דמעל [מ"מ]
של בגד ה"נ מסתברא דאי לא תימא הכי קשיא יום הכפורים איום
קטן ומכניס שם ראש שוקו ואין נסמך
דאית ביה כתיתי.
מה לי אם התחתון מנעל
חתיכות בגדים קטנות שהם
עליו והוא קרוי קב ולמשענת הליכה
הכפורים דתניא לא יטייל אדם בקורדקיסין בתוך ביתו אבל מטייל הוא
מה לי אינו מנעל מ"מ
נוחות לו לסמוך שוקו
מעל דמעל הוא. ונראה
יש לו אשקינ"א קשורה בשוקיו ומשענת
באנפילין בתוך ביתו אלא לאו ש"מ כאן באנפיליא של עור כאן באנפיליא
עליהם
.
דצריך להחמיר משום
(יומא עח:)
ידיו שקורין קרוק"א: במוק. קילצו"ן
שייך לעמוד הבא. הקיטע.
של בגד ש"מ תניא כוותיה דרבא כ חלצה במנעל הנפרם שחופה את רוב
דמספקא לן אי גלויי כרעא
שנקטעה רגלו, יוצא בקב
של לבד קשה ומגין: בסמיכת
בעינן לכן טוב להחמיר
הרגל בסנדל הנפחת שמקבל את רוב הרגל בסנדל של שעם ושל סיב בקב
שלו. דמנעל דידיה הוא,
בדבר שלא לחלוץ על בתי
הרגלים. מי שמהלך בידיו
ר' יוסי אוסר. דלאו
שוקיים. ואע"ג דאמר גבי
הקיטע במוק
בסמיכת הרגלים באנפיליא של
עור והחולצת מן הגדול
וגורר את רגליו עושה להם
תכשיט הוא (שבת סו.)
קב הקיטע דמחופה עור
בין
קסבר לאו מנעל הוא הואיל
כשר ולא מקרי מעל דמעל
סמיכה של עץ או של עור
ואינו שוה בכל (יומא עח:).
התם חד מנעל הוא דחד
ומכניס לתוכו: ט) סמיכות הידים. שעושה לידיו בתים של
עור מפני שמכניסם בטיט
וסומך עליהן וגורר את רגליו:
למדחסיה. לשון לחץ
מנא הוא אבל הכא תרי מני
קב
(לעיל מב.). דמסגי על
נינהו ויש סיוע בהא ממה
ליחתא דכרעיה לא
שפרש"י סנדל התפור
חליץ. דהתורה אמרה וחלצה נעלו מעל רגלו ולא מתחת לרגלו (מו"ק כה:). פרט לבעלי קבין. כשחתכו רגליהם נתנו קב
בפשתן שתפר בתוכו בגד פשתן כעין שתופרים בתוכו לבדין אלמא כה"ג לאו מעל דמעל הוא עוד פרש"י סנדל התפור
קטן בסוף שוקו ונותנים בו מוכין וסומך סוף שוקו עליו (חגיגה ג.) מי שנחתך רגלו בפרק ראשון סמוך לשוקו וחוקק קב מקבל
בפשתן שתפרו במשיחה כעין שלנו. תניא בין נתכוון הוא ולא נתכוונה היא בין שנתכוונה היא ולא נתכוון הוא חליצתה
כתיתין ונותן שוקו לתוכו וקורין אשקנצ"א, שפטור מן הראיה דאין לו רגל (ערכין יט:). עד ארעא נחית. שאין בה אלא פרק
פסולה עד שיתכוונו שניהם כאחד פי' חליצה פסולה לעלמא ופוסלת מן האחים הא אם לא נתכוון [הוא] ולא נתכוונה היא
עליון המחברה עם השוק, אבל למטה אין בה פרק אלא מעצם כף הרגל הוא (שם). לישנא מעליא. שמצוה ודרך נקיי הדעת
אינה פוסלת מן האחים: תניא חלצה במנעל א) הנפחת החופה רוב הרגל בסנדל הנפרם שמקבל רוב הרגל בסנדל
לספר בלשון נקיה (פסחים ג.). עד כאן שייך לעמוד הבא.
של שעם בסנדל של סיב בקב הקיטע במוק בסמיכת הרגלים באנפליא
של עור והחולצת מן הגדול
בין
א) לפנינו הגירסא להיפך ברישא במנעל הנפרם ובסיפא הנפחת.