מצות
חליצה פרק
שנים עשר
יבמות
קג.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
בין
עומד בין יושב. וא"ת ומהיכא ס"ד לפסול
קב הקיטע.
ליה מנעל מני רבי מאיר היא: יוצא. בשבת:
דחשיב
יושב וי"ל משום
ל
א) מ"ק כא., ב) שבת סה:
א מיי' פ"ד מהלכות
יומא עח:, ג) מ"ק כה:
יבום הלכה ו טוש"ע
אנפיליא של בגד. דקתני סיפא חליצתה פסולה אתאן לרבנן דפליגי
דאמר לקמן (דף קד.) דהויא כגמר דין ואמרינן בפרק
ע"ש, ד) חגיגה ג. ד. ערכין
אה"ע סימן קסט בפירוש
עליה דרבי מאיר בקב הקיטע אלמא דלא הוי מנעל דאי רבי מאיר
שבועת העדות (שבועות דף ל: ושם) בשעת גמר דין ד"ה דיינים בישיבה
יט:, ה) [עי' תוספות
סדר חליצה סעיף סד:
לא ב מיי' שם הלכה ח
כיון דקב הקיטע הוה נעל אלמא ואנעלך תחשי) לא דייק אנפיליא נמי
ובעלי דינין בעמידה ומהאי
טעמא בעינן לקמן (דף קו.) עמידה
מנחות לג. ד"ה הא
דעבידא], ו) [צ"ל רב אשי
טוש"ע שם בהלכות
תהוי נעל: מדסיפא רבנן. רישא
לכתחלה דא"ל רבי חייא בתי עמודי
אמר וכ"א בערכין יט: על
חליצה סעיף מח [ובסדר
בין עומד בין יושב
בין מוטה והחולצת
דקב הקיטע נמי רבנן ודייקי ואנעלך
לל"א שפי' בקונט' ועוד דכתיב ועמד
א) א
ב
נכון], ז) [לעיל יא: וש"נ],
חליצה סעיף יז]:
לב ג מיי' שם הלכה יח
תחש ודקתני קב הקיטע כשר במחופה
ואמר ומיהו עיכובא ליכא מדלא
ח) הוריות י: נזיר כג:,
מן הסומא חליצתה כשרה אבל במנעל
ג
ט) שם [ע"ש], י) [יחזקאל
טוש"ע שם סעיף כב:
עור: אדתני סיפא אנפיליא של בגד.
כתיב ויעמוד ויאמר אבל ועמד ואמר
הנפרם שאין חופה את רוב הרגל בסנדל
לג ד מיי' שם הלכה טז
טז], כ) [דברים כה],
אינו אלא סיפור דברים בעלמא והכי
פסולה האי הוא ודאי דלאו נעל הוא
ל) [עי' רש"י בערכין יט:
טוש"ע שם סעיף י
הנפחת שאינו מקבל את רוב הרגל ובסמיכת
מבואר היטב], מ) [כתובות
נמי מפרש במסכת מועד קטן
דהא לא מגין לישמעינן חילוק בקב
וסימן קסז סעיף ג ובסימן
הידים ובאנפיליא של בגד וחולצת מן הקטן
ד
קב:], נ) [ב"ב קלט.],
קסט בפירוש סדר חליצה
הקיטע דאע"ג דמגין לאו נעל וכ"ש
גבי מנין לקריעה
(דף כא. ושם)
ס) [וע"ע תוס' שבועות ל.
סעיף כו וסעיף ל:
חליצתה פסולה קב הקיטע מני רבי מאיר
האי: סיפא נמי ר' מאיר. ולא
מעומד אבל ועמדו שני האנשים אע"ג
לד ה מיי' פי"ט מהל'
ד"ה מצוה ותוס' זבחים טז.
היא דתנן הקיטע יוצא בקב שלו דברי רבי
ד"ה מיושב], ע) [סנהדרין
שבת הלכה טו סמג
ב)
דייק תחש ואפילו הכי של בגד לא
דלא כתיב ויעמדו היינו לפי שאין
❖
עד:],
לאוין סה טוש"ע א"ח
מאיר ר' יוסי אוסר באנפיליא של בגד אתאן
משום דלא מגין אבל קב הקיטע מגין
כתיב שם מעשה אחר כך אבל הכא
ה
סימן שא סעיף טו:
הלכך אפילו אין מחופה עור כשר:
אחר ועמד כתיב המעשה ואין כאן
לה ו מיי' פ"ד מהלכות
לרבנן אמר אביי מדסיפא רבנן רישא נמי
יבום הלכה יט סמג
למדחסיה. לדחוף רגלו בקרקע:
אלא סיפור דברים בעלמא כמו
רבנן ורישא במחופה עור אמר ליה רבא
גליון הש"ס
ו
עשין נב טוש"ע אה"ע
מוטה. לאו אורחיה למדחסיה: על
מ)עמדו וקדשו נ)ועמדה ונשאת והא
רש"י ד"ה האי אסתוירא
אבל אין מחופה עור מאי פסול אי הכי אדתני
סימן קסט סעיף כב
ליחתא דכרעיה. שרגלו הפוך ודורס
דדרשינן בספרי ועמד אין דברים
קבילא וכו'. עי' מנחות לג
בהגה"ה:
סיפא באנפיליא של בגד ליפלוג בדידה
לו ז מיי' שם הלכה יז
ע"א רש"י ד"ה אסתוירא
בעליונו של רגל. ליחתא לשון לווחים
הללו אלא בעמידה אומר רבינו
ושם דף לז ע"א בתוס' ד"ה
טוש"ע שם סעי' ל
בד"א במחופה עור אבל אין מחופה עור
(שבת דף מז.) פלנק"א. כלומר שאינו
יהודה דשמא לכתחלה בעי הכי
❖
קיבורת בסוף הדבור:
ובסדר חליצה סעיף נא
כדפרישית והחולצת
פסול אלא אמר רבא מדרישא רבי מאיר
ס):
מן
דורס במקום מדרס רגלו. ואע"ג
ובפירוש סדר חליצה סעיף
סג:
סיפא נמי רבי מאיר האי מגין והאי לא מגין
הסומא חליצתה כשרה. וא"ת מהיכא
דתנן (לעיל דף קא.) מן הארכובה
לז ח מיי' שם טוש"ע שם
הגהות הב"ח
ולמטה כשרה התם הוא דכי נחתך
ס"ד למעוטי סומא וי"ל מדכתיב
אמר אמימר האי מאן דחליץ צריך למדחסיה
ז
בהל' חליצה סעיף לד:
לח ט מיי' פ"ב מהל'
(א) גמ' והתניא סמוכות
רגלו קם ליה שוק ורחמנא אמר מעל
לעיני הזקנים וה"א דה"ה (ב) לפני
לכרעיה אמר ליה רב אשי לאמימר והתניא
הרגלים מאי לאו:
חגיגה הלכ' א סמג
רגלוכ) דהיינו שוקו אבל האי לאו רגל
יבם א"נ משום דכתיב וירקה בפניו
❖
בין עומד בין יושב בין מוטה אימא ולעולם
(ב) תוס' ד"ה והחולצת
עשין רכז רכח רכט:
הוא: והתניא בסמיכות הרגלים.
דהוי כמו לעיניו קמ"ל דלא:
וכו' וה"א דה"ה לעיני
דדחיס לכרעיה ואמר אמימר ח האי מאן
הקיטע מני רבי מאיר היא.
יבם: (ג) ד"ה קב הקיטע
כשרה: מאי לאו דחליץ בהו איהו.
(ג)
❖
דמסגי על ליחתא דכרעיה לא חליץ אמר
וד"ה באנפיליא הד"א:
הגורר את רגליו והם עקומים:
דחשיב מנעל ממה שאין רגילים
תורה אור השלם
באנפיליא
ליה רב אשי לאמימר והתניא סמוכות
של
לאחר. שרגלו ישרה: בר אובא ובר
לעשות:
1. שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי
הרגלים (א) לאו דחליץ בה איהו לא דיהיב
בגד אתאן לרבנן. דלא חשיב
קיפוף. בפ' אלו מגלחין (מ"ק כה:)
שמות כג יד
בַּשָּׁנָה:
לעזי רש"י
2. וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו
דאחלשו לדעתיה דרב אשי ואיתהפוך
מנעל מבגד כיון דאין רגילות לעשות
ליה לאחר וחליץ אמר רב אשי למאי דקאמר
פלנק"א. קרש.
לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה
כרעייהו: רגלים. שלש רגלים תחוג
כן וה"ה אנפיליא הקשה ר"ת דהכא
קביל"א [קיביל"א].
אמימר לאו בר אובא חליץ ולאו בר קיפוף
נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה
ג)
❖
(שמות כג): פרט לבעלי קבין.
משמע דר' יוסי לא חשיב קב הקיטע
קרסול.
בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה
חליץ: מן הארכובה ולמטה כו': ורמינהי
כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר
שפטורים מן הראייה. אלמא שוק לאו
מנעל מדמוקי ברייתא דמכשרא ליה
ט 1 רגלים ד) פרט לבעלי קבין שאני הכא
לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו:
רגל הוא: מעל רגלו. משמע מדבר
לחליצה כר' מאיר דוקא וכן משמע
דברים כה ט
מוסף רש"י
דכתיב מעל רגלו אי הכי למעלה מן
3. וּבְשִׁלְיָתָהּ הַיּוֹצֵת
2
שהוא על רגלו מדלא כתיב וחלצה
בפרק במה אשה (שבת דף סה: ושם)
❖
מִבֵּין רַגְלֶיהָ וּבְבָנֶיהָ אֲשֶׁר
הובא בעמוד קודם.
הארכובה נמי מעל ולא מעל דמעל אמר
נעלו מרגלו: שמע מינה. ממתני'
ואילו בפרק בתרא דיומא (דף עח: ושם)
תֵּלֵד כִּי תֹאכְלֵם בְּחֹסֶר
רב פפא שמע מינה האי איסתוירא עד
דקא מכשר מן הארכובה ולמטה:
אמרינן דקב הקיטע בין לר' מאיר
ה)
כֹּל בַּסָּתֶר בְּמָצוֹר
וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ
האי אסתוירא. ל) $קביל"א המפסקת
בין לרבי יוסי מנעל הוא וטעם דר'
תוס' חד מקמאי
ארעא נחית דאי סלקא דעתך מיפסק פסיק
אֹיִבְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ:
בין שוק לרגל: עד ארעא נחית. ואין
יוסי גבי שבת דלמא מיפסק ואתי
הוה ליה איהו מעל ושוקא מעל דמעל
עומד בין יושב בין
דברים כח נז
עוד פרק אחר למטה הימנה בעקב:
לאיתויי ד' אמות ברה"ר ועוד קשיא
4. וּמְפִבֹשֶׁת בֶּן שָׁאוּל
מוטה החולצת מן הסומא
אמר רב אשי אפילו תימא מיפסק פסיק
ו)
חליצתה כשרה. אבל אם
יָרַד לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ וְלֹא
דלהדי כרעא. השוה ועומד למול
דהכא שרינן של שעם לחלוץ ובפרק
כל דבהדי כרעא ככרעא דמי: מן הארכובה
חלצה במנעל הנפחת
עָשָׂה רַגְלָיו וְלֹא עָשָׂה
כף הרגל לאו מעל הוא וככרעא
בתרא דיומא (שם) אמרינן אני ראיתי
שאינו חופה את רוב
שְׂפָמוֹ וְאֶת בְּגָדָיו לֹא
ולמעלה: מתיב רב כהנא ובשליתה
3
דמי: ובשליתה היוצאת מבין רגליה.
את רבי יהושע בן לוי שיצא בסנדל
הרגל בסנדל הנפרם שאינו
כִבֵּס לְמִן הַיּוֹם לֶכֶת
מקבל את רוב הרגל
היוצאת מבין רגליה אמר אביי בשעה
הַמֶּלֶךְ עַד הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּא
אלמא ירכים נמי מיקרו רגל:
של שעם ביה"כ ובשמעתין מדמי
ובסמיכת הידים ובאנפליא
בְשָׁלוֹם:
מאן
דמסגי על
נועצת עקביה בירכותיה. והולד
שכורעת לילד נועצת עקביה בירכותיה
יה"כ לחליצה:
של בגד החולצת לקטן
שמואל ב יט כה
5. וַיָּבֹא אֶל גִּדְרוֹת הַצֹּאן
חליצתה פסולה והא
ליחתא דכרעיה לא חליץ. פי' בקונט'
יוצא מבין רגליה ממש והיינו דכתיב
ויולדת ת"ש 4 לא עשה רגליו ולא עשה
דקתני הכא החולצת לקטן
עַל הַדֶּרֶךְ וְשָׁם מְעָרָה
מבין רגליה: לא עשה רגליו. לא
שאין זה קרוי רגל כיון שהופכו כל
שפמו לישנא מעליא תא שמע ויבא שאול
חליצה פסולה דמשמע
ז)
5
וַיָּבֹא שָׁאוּל לְהָסֵךְ אֶת
הסיר שער זקן התחתון: להסך
שוק דידיה נמי לא מיקרי מעל רגלו
פוסלת מן האחים דלא
רַגְלָיו וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו
להסך את רגליו לישנא מעליא ת"ש 6 אך
כהלכתא הוא דקי"ל כרבנן
את רגליו. מי רגלים. אלמא ירכים
אבל היכא שנקטעה רגלו שוקו היינו
בְּיַרְכְּתֵי הַמְּעָרָה יֹשְׁבִים:
מסיך הוא רגליו בחדר המקירה לישנא
שמואל א כד ג
דאמרי אין חליצת קטן
רגל מיקרו: אך מסיך הוא את
מעל רגלו דכיון דקודם קטיעה היה
6. וְהוּא יָצָא וַעֲבָדָיו בָּאוּ
כלום ובאנפליא של בגד
מעליא בין רגליה כו' לישנא מעליא אמר
7
רגליו. בעגלון מלך מואב כתיב:
שוקו מעל רגלו אחר קטיעה נמי קרינא
פלוגתא דשמואל ור"א
וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה דַּלְתוֹת
רבי יוחנן שבע בעילות בעל אותו רשע
בפ' כל הגט לר"א
בין רגליה. בין ירכותיה שבא עליה
הָעֲלִיָּה נְעֻלוֹת וַיֹּאמְרוּ
מעל רגלו ובענין זה פי' גאון אחד
ח)
אינה פוסלת מן האחים
אַךְ מֵסִיךְ הוּא אֶת רַגְלָיו
סיסרא ונתכוונה כדי לייגעו: כרע
ור"ח פי' טעמא דלא חליץ מאן דמסגי
באותו היום שנאמר
בין רגליה כרע
7
ולשמואל פוסלת. ופסק
בַּחֲדַר הַמְּקֵרָה:
נפל שכב.
שבעה
כתיבי בקרא:
על ליחתא דכרעיה דלא מצי שפיר
הרמב"ם כר"א דאינו פוסל
שופטים ג כד
נפל שכב בין
רגליה
כרע נפל באשר
7. בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל
אבל בסנדל של עץ
רעה
למדחסיה לכולי כרעיה אארעא לפי
כרע שם נפל שדוד
והא קא מתהניא
ובסנדל הנפרם ובמנעל
שָׁכָב בֵין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפָל
זה נמי אתי שפיר הא דגריע מקיטע
הנפחת שאינו חופה
בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל
מעבירה
אמר
רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי
ט) כל
טובתן של רשעים
❖
דקיטע דחיס שפיר כוליה שוקיה
את רוב הרגל פסק
שָׁדוּד: שופטים ה כז
רעה
הרב ז"ל חליצה פסולה
אארעא מתוך פירושם משמע דפשיטא
ופוסלת מן האחים אע"ג
להו דקיטע חולץ אבל אין נראה לר"י דהא בירושלמי מפרש הא דקתני במתני' מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה היינו בקושר
דקתני להו בברייתא כי
תוספות ישנים
רצועות הסנדל מארכובה ולמטה אבל בקיטע לא איירי מידי והא דקתני בברייתא קב הקיטע איכא לפרושי נמי דיהיב לאחר וחליץ
הדדי. והא דקתני בקב
קב הקיטע דאמר חליצתו
הקיטע חליצתה כשירה
כדאמר אסמיכות רגלים וה"מ למימר וליטעמיך קב הקיטע מי חליץ אלא דיהיב לאחר וכן דרך בכמה מקומות דיכול לומר וליטעמיך
כשרה אלמא חשיב ליה
לאו הלכה היא אא"כ
ואין אומר ועוד מעיקרא דסבר דברגל הפוכה שייכא חליצה ה"ה דקיטע נמי חליץ אבל לפי המסקנא לא והא דפריך רגלים פרט
מנעל מני ר' מאיר דלא
מחופה עור ובמוק דקתני
בעינן דומיא דתחש שהוא
חליצה כשרה אסור לחלוץ
לבעלי קבין הכי פריך כיון דשוק לא מיקרי רגל א"כ למטה מהארכובה אמאי כשרה הא לא הויא קשירה במקום רגל ורבינו נסים
של עור דתנן הקיטע יוצא
בו דיחידאה הוא מאן
נמי פירש במגלת סתרים דקיטע לא חליץ מכ"ש דרגלו הפוכה ומן הארכובה ולמטה דמכשיר במתני' לאו באיפסקא לכרעיה אלא
בשבת [בקב שלו דברי ר"מ]
דמכשיר לכתחלה כדאיתא
בקשירת רצועות איירי כדאמר בירושלמי: פרט לבעלי קבין.
ואף על פי דעיקר דרשא נפקא לן מפעמים בפרק קמא דחגיגה
באנפליא של בגד [חליצתה
לקמן ובסנדל של שעם
(דף ג. ושם) מכל מקום פריך שפיר מדאסמכיה תנא ארגלים: והא קא מתהניא מעבירה. ליכא למימר דפריך אמאי לא מסרה
פסולה] אלמא בעינן דומיא
ושל סיב דקתני חליצתה
דתחש של עור וא"כ קשה
כשירה הא אמר סנדל
עצמה שהרי קרקע עולם היא כדאמר גבי אסתר ע) ועוד כי הוא לא היה מאנסה ואדרבה היא שדלתו בדברים להכריעו להביאו עליה
רישא לסיפא וא"ת אמאי
התפור בפשתן אין חולצין
כדי להתיש כחו להציל ישראל אלא פריך אמאי משבחה הכתוב כל כך דכתיב תבורך מנשים וגו' ואמרינן בנזיר (דף כג: ושם) ובהוריות
לא פריך ה"נ עלה
בו משום דכתיב ואנעלך
דמתניתין דקתני באנפליא
תחש:
(דף י:) גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה פירוש מאמהות לפי שהיו נהנות מן הביאה ויעל לא היתה נהנית מן הביאה
חליצתה פסולה אלמא בעינן
ומשני דודאי לא היתה נהנית משום דטובתן של רשעים כו' ואההיא מילתא קיימא הך פירכא בנזיר (דף כג:) ובהוריות (דף י:):
דומיא דתחש והדר תני
ת"ל סנדל של עץ חליצתו כשרה
אלמא לא בעי דומיא דתחש
וי"ל ממתני' ליכא לאותובה דעלה ודאי מצי לשנויי כי תנן סנדל של עץ חליצתה כשרה במחופה עור ולא שייך למפרך עלה לפלוג ולתני בדידה [ועוד קשיא] דהכא אמר של שעם חליצתה כשרה אלמא מנעל הוא ואמרינן במסכת יומא (עח:) דכמה אמוראי נפקי
ביוה"כ במנעל של שעם אלמא לאו מנעל הוא וצ"ל דשני מיני שעם הם א) פרש"י במס' שבת פרק במה אשה (סה: ד"ה יוצא) דפליג ר' מאיר ור' יוסי בקב הקיטע ר' מאיר חשיב כמנעל ומלבוש הוא ור' יוסי לא חשיב ליה כמנעל ומשאוי הוא. (ותירץ) [תימה]
במס' יומא (קאמר) [קאסר] לטייל בו ביוה"כ אלמא לכ"ע מנעל הוא ומוקים התם (פלוגתא) [פלוגתייהו] דר' מאיר לא גזר דלמא נפיל ואתי לאתויי ור' יוסי גזר דלמא נפיל ואתי לאתויי. וא"כ הכא מאי קאמר קב הקיטע מני ר' מאיר היא כר' יוסי נמי מצי
לאוקמי כיון דלכ"ע מנעל הוא. וי"ל כיון דר' יוסי חייש דלמא נפיל ואתי לאתויי הוי מנעל גדול שאינו יכול להלוך בו ופסול לחליצה: רגלים פרט לבעלי קבין דפטורים מן הראייה אלמא שוק לאו רגל הוא לפרש"י דפי' במתניתין נחתכו רגליו מן הארכובה ולמטה
כשרה פריך שפיר להדיא ולפר"י נמי פריך הכי כיון דשוק לאו רגל הוא מה לי אם נקשרו מן הארכובה ולמטה או למעלה: ת"ש לא עשה רגליו. כאן פרש"י יפה לא הסיר שער זקן התחתון ולעיל בפרק החולץ לא פירש כן:
א) נראה דצ"ל ועל מה שפירש"י בשבת וכו' ומשוי הוא הקשה ר"ת ז"ל דבמס' יומא דף עח תנינן עלה ושוין שאסור לצאת בו ביוה"כ וכו'.