קג:
מצות
חליצה פרק
שנים עשר יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ת"ל
נעל מ"מ.
רעה היא. ששונאים הרשעים וקצה נפש
אע"ג דדרשינן ליה לעיל דלא נימא תחש אין
צדיק
בהנאתן הלכך לאו
לט א מיי' פ"ד מהלכות
א) שבת קמו. ע"ז כב:,
ב) קדושין יד., ג) שבת
יבום הלכה יח סמג
הנאה היא: שמא דעבודת כוכבים. למה גנבת את אלהי (בראשית
מידי אחרינא לא שקולים הם ויבואו שניהם וא"ת והיכי דרשינן
סה:, ד) נגעים פי"ג מ"ד,
עשין נב טוש"ע אה"ע
לא): נעל מ"מ. חלוץ הנעל ו): פרט לסנדל המסוליים. הנפחת
הנך דרשות מנעל הא איצטריך לגופיה שצריך לקרוא חלוץ הנעל
ה) [תוספתא דנגעים פ"ז],
סימן קסט סעיף כב:
מ ב מיי' שם הלכה יט
ויש לומר דדרשינן שפיר ממה שצריך לקרות דה"נ דרשינן במתניתין
שאין לו עקב שול"א. לישנא אחרינא על שם מקומו נקרא מסוליים
ו) [דברים כה], ז) [לעיל
קא.], ח) [ויקרא יד],
טוש"ע שם בהגה"ה:
לשון מור"י: הב ליה סנדלך. ליבם
(לקמן דף קד:) מככה עיכובא אע"ג
מא ג מיי' שם טוש"ע
ט) [מצורע סוף פרק ד],
שהוא עיקר קריאה: שאין חופה
רעה היא אצל צדיקים שנא' השמר לך
ותחלוץ בו: יהיב ליה דשמאלא.
1
י) [ויקרא יד], כ) [במדבר
שם סעיף יד ובסדר
את רוב ל) הרגל. אבל הכא לא סגי
במתכוין עבד דלא סבירא ליה לאביי
יב], ל) סדפו"ר ליתא לתיבת
פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע בשלמא
חליצה סעיף לט ובפירוש
בשמיטת רוב אלא איתא
סדר חליצה סעיף נד:
דסנדל שאין שלו מותר לכתחלה: אמר
בשמיטת רוב עקב דאין קרוי מנעל
רע לחיי אלא טוב אמאי לא אלא ש"מ
מב ד מיי' שם טוש"ע
כרוב עקב, מ) [וע"ע תוס'
ליה. רב יוסף אימר דאמור רבנן
אלא כשחופה רוב הרגל אבל לענין
❖
טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים
שם בהלכות חליצה
ע"ז כ: ד"ה ענוה],
חליצה סגי בשמיטת רוב העקב
במתניתין בשל שמאל בימין חליצתה
סעיף כב ובהגה"ה:
בשלמא התם דלמא מדכר ליה שמא
מג ה מיי' שם הלכה כ:
כדאמר לעיל (דף קב.) דחשיב שפיר
כשרה דיעבד לכתחלה מי אמור:
מד ו מיי' פט"ז מהל'
דעבודת כוכבים אלא הכא מאי רעה איכא
תורה אור השלם
הב ליה ואקני ליה. שיהא שלו
גילוי כרעיה בהכי:
טומאת צרעת הלכה
המסוליים. שם סנדל אחד כן
דקא שדי בה זוהמא דא"ר יוחנן בשעה
א)
1. וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן
ב סמג עשין רלט:
במתנה: סנדל של עץ. דקתני מתני'
מה ז ח מיי' שם פי"ג
שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא ישראל
הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה
חליצתה כשרה מני: רבי מאיר היא.
דאמר בירושלמי
הלכה יד סמג עשין
וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן
שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן עובדי
ר' יהושע בן לוי נפק בסולייא בלילי
דאמר קב הקיטע נעל הוא לצאת בו
רלח:
תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב
מו ט מיי' פ"ד מהלכות
בשבת: סנדל המוסגר. שפרחה בו
עַד רָע: בראשית לא כד
צומא רבה ואמרינן נמי (מדרש רבה
כוכבים שלא עמדו בהר סיני לא פסקה
2. וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו
יבום הלכה כ סמג
הצרעת לא תחלוץ בו בימי הסגרו
ש"ה) מה שעשתה חכמה עטרה
זוהמתן: חלצה במנעל שאינו שלו וכו':
עשין נב טוש"ע שם סימן
לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה
❖
דלא ליתי למיעבד במוחלט: ואם
לראשה עשתה ענוה עקב לסולייתא
קסט סעיף כג:
נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה
תנו רבנן ב) 2נעלו אין לי אלא נעלו נעל של כל
חלצה חליצתה כשרה. דלאו בר
דכתיב ראשית חכמה יראת ה' וכתיב
בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה
אדם מנין ת"ל נעל נעל מכל מקום א"כ מה
3
כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר
שריפה הוא ושיעוריה קאי: מוחלט
עקב ענוה יראת ה' וגו' והא דאמר
לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו:
ת"ל נעלו נעלו הראוי לו פרט לגדול שאין
תוספות ישנים
א
חליצתה פסולה. דלשריפה קאי ואנן
במדרש (שם) ג' דברים שקולים זה
דברים כה ט
יכול להלוך בו ופרט לקטן שאינו חופה
3. וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל
שאין לו עקב. פרש"י
כזה חכמה יראה ענוה אר"י דשקולים
שיעורא בעינן חופה את רוב רגלו ז)
שול"א וקשה דתנן במסכת
בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל:
רוב רגלו ופרט לסנדל המסוליים שאין לו
היינו דהא בלא הא לא סגי אבל ענוה
והאי כתותי מיכתת שיעוריה:
כלים (פכ"ו מ"ד) גבי
דברים כה י
מטמא
מאחוריו.
מטמא מתוכו (ג). במגע ואע"ג
עקב אביי הוה קאי קמיה דרב יוסף אתאי
גדולה מכולןמ):
4. וְהַבָּא אֶל הַבַּיִת כָּל
(מנעל) [סנדל] נפסק עקבו
ניטל חוטמו וא"כ מה עקב
יְמֵי הִסְגִּיר אֹתוֹ יִטְמָא עַד
פי' אם נגע בנגע מאחוריו של בית
דלא נכנס גופו לתוכו דלהוי טמא
יבמה לחלוץ אמר ליה הב ליה סנדלך
ומה חוטם. ועוד דכתיב
הָעָרֶב: ויקרא יד מו
ומיהו מספקא לר"י בבית מוסגר אם
משום בא אל הבית ח) אם נגע בכותל
5. וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֶת
וידו אוחזת בעקב עשו
יהיב ליה סנדלא דשמאלא א"ל ב אימר
מטמא: והמוחלט. מטמא אף
נגע בנגע שמתוכו בלא ביאה אי
והתם לאו שול"א הוא.
אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו וְאֵת כָּל
דאמור רבנן דיעבד לכתחלה מי אמר
ועוד דאמרי' במסכת נדה
עֲפַר הַבָּיִת וְהוֹצִיא אֶל
מאחוריו: מטמאין בביאה. אם
חשיב כאחוריו דמוחלט דמטמא
(נז:) ראתה דם בעקבה
א"ל אי הכי סנדל שאין שלו נמי אימר
מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם
בנגיעה או שמא גרע ומתוכו דמוסגר
נכנס דרך ביאה כיון שנכנס רובו
טמא משום דקאי נגד
ויקרא יד מה
טָמֵא:
דאמור רבנן דיעבד לכתחלה מי אמור
6. וְשָׂרַף אֶת הַבֶּגֶד אוֹ
התורפה (שם נח.) והתם
היינו שנכנס כולו לבית כדפירש
לתוכו טמא משום והבא אל הבית.
❖
לא שייך לפרש שול"א לכ"נ
א"ל הכי קאמינא לך ג הב ליה ואקני ליה:
אֶת הַשְּׁתִי אוֹ אֶת הָעֵרֶב
בקונטרס ובת"כ דריש כנגע נראה
ומקראי נפקא לן בתורת כהנים ט)
לר"ת דהוא שאלו"ן:
בַּצֶּמֶר אוֹ בַפִּשְׁתִּים אוֹ
סנדל של עץ: מאן תנא אמר שמואל ר"מ
לי בבית מתוכו מטמא ואין מטמא
דמוסגר מטמא מתוכו ולא מן אחוריו
אֶת כָּל כְּלִי הָעוֹר אֲשֶׁר
מאחוריו והאי קרא במוסגר כתיב
ובמוחלט כתיב טמא הוא י) הוסיף לו
יִהְיֶה בוֹ הַנָּגַע כִּי צָרַעַת
היא דתנן הקיטע יוצא בקב שלו דברי
תוס' חד מקמאי
ג)
מַמְאֶרֶת הִוא בָּאֵשׁ
משמע שדורש דנגע הנולד בתוך הבית
טומאה אחרת לומר לך שמטמא
ר"מ ר' יוסי אוסר אבוה דשמואל אומר
אמר רבה הלכתא אחד
ויקרא יג נב
תִּשָּׂרֵף:
❖
מאחוריו: מטלית. בגד המנוגע:
סנדל המוסגר וא' סנדל מטמא ולא הנולד מאחוריו:
ד במחופה עור ודברי הכל: אמר רב פפי
כיון שנכנס רובו לבית טהור
המוחלט וא' של עבודת
שלש על שלש. הוי בגד דחזי לעניים:
משמיה דרבא סנדל המוסגר לא תחלוץ בו
כוכבים [חליצתה כשרה]
טמאתו. אמר ר"י אע"פ
שאין בה כזית. שחוטה דק: כיון
ושל עיר הנדחת ושל זקן
ואם חלצה חליצתה כשרה סנדל המוחלט
גליון הש"ס
שנכנס רובה לבית טהור טמאתהו.
שלא ישב שם אלא שהכניסה והוציאה
העשוי לפי כבודו לא
לא תחלוץ בו ואם חלצה חליצתה פסולה
רש"י ד"ה חליצתה
תחלוץ ואם חלץ חליצתה
טמא ואע"ג דתנן ומייתינן לה בפרק
טימאה את כל כלי הבית דמצורע
כשרה. ואי משום איסור
פסולה. פי' של עבודת
רב פפא משמיה דרבא אמר אחד סנדל
קמא דקידושין (דף לג:) טמא עובר
מטמא בביאה וכן בגד ואבן המנוגעת
ה
הנאה. עי' ערכין כ ע"ב
כוכבים מיירי בעבודת
❖
תחת האילן וטהור יושב טהור היינו
כולן מטמאים באהל והא כיון דעל
המוסגר ואחד סנדל המוחלט לא תחלוץ בו
תד"ה אע"פ:
כוכבים של עובד כוכבים
דאית ליה תקנתא בביטול
רובה ככולה דמיא: מאי לאו
דוקא גבי אילן שאין שם מחיצות
ואם חלצה חליצתה כשרה מיתיבי בית
ד) ו
ולא מיכתת שיעוריה דאי
מוחלטת. ואפילו הכי אמרת שדי
בעינן שיהא יושב כדכתיב בדד ישב
המוסגר מטמא מתוכו (א) מוחלט מתוכו
משום דאסורה בהנאה
הגהות הב"ח
אבל בבית דאיכא מחיצות כאילו יושב
מיעוטא בתר רובא והוה ליה כמאן
מצות לאו ליהנות נתנו.
ומאחוריו וזה וזה מטמאין בביאה ואי ס"ד
(א) גמ' והמוחלט מתוכו
אבל בעבודת כוכבים של
תחתיו הטמא ומטמא הבית ואם
דעיילא כולה ואי כמאן דמכתתא דמיא
ומאחוריו: (ב) שם אמאי
ישראל דלית לה תקנה
כדמכתת דמי והא בעינן 4 והבא אל הבית
תאמר דהכא משמע דמצורע מטמא
זיל בתר מה דעייל ואין בבית ג' על
איתקש למת אלא שאני:
בביטול הו"ל כעיר הנדחת
וליכא שאני התם דאמר קרא ונתץ את
(ג) רש"י ד"ה מטמא
5
ג': היו בה כמה זיתים. ואין בה אלא
דכתותי מכתת שעוריה
באוהל ובריש מסכת כלים (פ"א מ"ד)
מתוכו. נ"ב גירס' אחרת
ואם חלצה חליצה פסולה
הבית אפילו בשעת נתיצה קרוי בית ת"ש
אמר למעלה מהן מת שמטמא באהל
ג' על ג' אלא שחוטה עבה כיון שנכנס
ברש"י מטמא מתוכו
וגבי לולב של עבודת
מטלית שיש בו שלש על שלש אף על פי
מה שאין כולן מטמאין והתם לעיל
הימנה כזית לבית טימאתו ואע"פ
דבר שכולו לתוכו
ה)ז
כוכבים נמי הוי הכי. וכ"ת
אפילו לא נכנס דרך
כיון דחלץ ביה לאו עבודת
חשיב מצורע בהדייהו ואמר רבינו
שאין כאן בגד דהא לא על רובה:
שאין בו כזית כיון שנכנס רובה לבית טהור
ביאה כגון הנכנס לבית
כוכבים דישראל ואמאי
אי אמרת בשלמא מוחלטת. היינו
יהודה דמ"מ מת חמור דאפילו עובר
טמאתהו מאי לאו מוחלטת לא מוסגרת אי
המנוגע דרך אחוריו
חלי' כשרה ואפשר שלא
תחת האילן מטמא באהל כל מה
דמטמא בכזית אפילו אין כאן בגד
דקי"ל בשבועות דאין
נתכוון להנות בה אלא
הכי אימא סיפא ח היו בה כמה זיתים כיון
זו ביאה אפי' נכנס
לחלוץ א"נ בסנדל של
שלש על שלש משום דמוחלט איתקש
שתחת האילן ועוד דמת חמור שמטמא
שנכנס ממנה כזית לבית טהור טמאתהו
כולו חוץ מחוטמו אבל
משמשי עבודת כוכבים
אפי' מה שבבית אחר אם יש בו חלון
למת ומת מטמא בכזית והיכא איתקש
אם נכנס כולו מיהא
דק"ל עובד כוכבים שבטל
אי אמרת בשלמא מוחלטת היינו דאיתקש
פותח טפח מה שאין כן במצורע
דכתיב אל נא תהי כמת שמרים
טמא דכתיב ולא יטמא
כ)
עבודת כוכבים בטל
למת אלא אי אמרת מוסגרת אמאי איתקש
כל אשר בבית וכ"ש
משמשיה וכיון דעבודת
מוסגרת הואי וקאמר ליה אהרן למשה
דאין מטמא אלא בבית שנכנס בו
אם נכנס דרך ביאה
כוכבים ביד עובד כוכבים
למת שאני התם דאמר קרא ושרף
אל נא תחלט שלא תהא כמת: הכי
דכתיב והבא אל הבית:
(ב)
6
דהוי טמא משום בא
היא אע"פ שהמשמשין
סנדל של עבודת כוכבים לא
אל הבית והמוחלט
גרסי' אלא שאני התם כו'. ולעולם
את הבגד אפילו בשעת שריפה קרוי
ביד ישראל אם בטל
מטמא אף מאחוריו
העובד כוכבים הע"ז
תחלוץ. פי' בקונט' דמיירי
במוחלט ומשום הכי שדינן מיעוטא
בגד וליגמר מיניה איסור מטומאה
במגע אם נגע בבית
משמשיה נמי בטילי והא
❖
בעבודת כוכבים של עובד כוכבים
בתר רובא לענין טומאה ולא אמרי' טמא עד כאן:
לא גמרינן אמר רבא הלכתא אחד
דקתני של תקרובת עבודת
וקודם ביטול דכיון דראוי לבטל לא
כמאן דמכתת דמי דכתיב ושרף:
כוכבים חליצתה פסולה
סנדל המוסגר ואחד סנדל שמוחלט
מיירי שנקצעו מתחילה
וליגמר מיניה. לענין חליצה להיות
מכתת שיעוריה אף על פי שלא
לכך דהו"ל כשחיטה
ט ואחד סנדל של עבודת כוכבים לא
נתבטל
חשוב שלם: איסורא מטומאה לא לעזי רש"י
שהיא כעין פנים אבל אם
❖
תחלוץ ואם חלצה חליצתה כשרה של תקרובת עבודת כוכבים
לא נקצעו מתחלה לכך
שול"א. סוליה.
גמרינן. שהלכות טומאה חדוש הוא: של
כיון דלאו כעין פנים הוא
ושל
עבודת כוכבים. שנועלים אותו לצלם
לא מיתסר משום תקרובת
ברגליו כשמסיעין אותו ממקום למקום: חליצתה כשרה. מוחלט כדאמרן שאפילו בשעת שריפה קרוי בגד ולאו מילף הוא אלא גילוי מילתא בעלמא
עבודת כוכבים והכי איתא
מוסף רש"י
במס' ע"ז פ' ר' ישמעאל
הוא ושל עבודת כוכבים נמי הואיל להילוכא עביד ומשמשי עבודת כוכבים לאו לשריפה קיימי דאית להו תקנתא בביטול $ואי משום איסור הנאה
אלא טוב אמאי לא.
דתקרובת עכו"ם לא
חליצה לאו הנאה היא דמצות לאו ליהנות ניתנו: של תקרובת עבודת כוכבים. שהקריבו ומסרוהו לפניו לשם דורון וקי"ל (ע"ז דף נ.)
אמאי מזהר ליה שלא לדבר
מתסרא כי אם שהיה כעין
תקרובת עבודת כוכבים אין לה ביטול עולמית דאיתקש למת דכתיב [תהלים קו] ויאכלו זבחי מתים הלכך לית ליה תקנתא וכתותי מיכתת שיעורא:
עמו (נזיר כג:). בשעה
פנים ששבר מקל לפניה:
שבא נחש על חוה.
ושל
כשנתן לה עצה לאכול מן
העץ בא אליה, דכתיב (בראשית ג) הנחש השיאני, לשון נשואין (שבת קמו.). ישראל שעמדו על הר סיני. ונתקנו מכל מום כדכתיב (שה"ש ד) כולך יפה רעיתי ומום אין בך (ע"ז כב:). פרט לגדול. לנעל גדול שאין יכול להלוך
בו (קדושין יד.). המסוליים. נפחת כדמסיים ואזיל שאין לו עקב, שול"א בלע"ז (שם יד:). הקיטע. שנקטעה רגלו, יוצא בקב שלו. דמנעל דידיה הוא, ר' יוסי אוסר. דלאו תכשיט הוא (שבת סו.) קסבר לאו מנעל הוא הואיל
ואינו שוה בכל (יומא עח:).