מצות
חליצה
פרק
שנים עשר יבמות
קה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ככה
יעשה דבר שהוא מעשה מעכב. וא"ת ולמ"ד (סנהדרין
רקקה ולא חלצה ולא קראה חליצתה פסולה. ופוסלתה
על האחין
סב א מיי' פ"ד מהל'
ז)
א) ספרי פרשת כי תצא,
ב) [לקמן קו: סנהדרין
יבום הלכה יב סמג
כדמפרש ואזיל: אין כאן בית מיחוש. ואפי' מייבום לא פסלה:
דף סה:) דעקימת פיו הוי מעשה היכי ממעטינן קריאה
מט:], ג) ר"ה יח., ד) [שם
עשין נב טוש"ע אה"ע
למאן. כלומר למאי הלכתא תני פסולה: אילימא. דלא משתריא בה
וי"ל דמ"מ מעשה גרוע הוא יותר מרקיקה אי נמי לא דמי למנהיג
יח. ע"ש], ה) לעיל מט:,
סימן קסט סעיף מה:
לאחין
פסולה. משמע שפוסלה לאחין
לעלמא פשיטא: אלא לאו לאשמועינן דאיפסלה מאחין. דקי"ל במסכת
סג ב מיי' שם טוש"ע שם
בקול שהוא מעשה גדול:
ו) נדה נו., ז) [שייך לעיל
במשנה קד:], ח) [וע"ע
סעיף מז:
גיטין (דף כד:) כל מקום ששנינו
מדקתני פסולה ואפי' למ"ד בכל הגט
סד ג מיי' שם טוש"ע שם
תוספות חולין כ. ד"ה לא],
רקקה ולא קראה חליצתה כשירה רקקה
חליצה פסולה פסולה ופוסלת על
(גיטין דף כד:) כל מקום ששנו חכמים
א)
א
ט) [וע"ע תוס' ר"ה יח.
סעיף מה:
סה ד מיי' שם הל' י
האחין גט פסול פסול ופוסל מן
חליצה פסולה אינה פוסלת על האחין
ולא חלצה
ולא קראה חליצתה פסולה
ותוס' בכורות כז. ד"ה
❖
רבה],
טוש"ע שם סעיף
הכהונה: מאי שנא רקיקה. דפסלה:
הכא דייק מדלא קתני אין כאן בית
קראה ולא רקקה ולא חלצה אין כאן בית
ב
מג:
ומאי שנא קריאה. דלא פסלה דקתני
מיחוש ודלא כפי' הקונטרס דפירש
סו ה מיי' שם הלכה יא:
מיחוש מני אילימא רבי אליעזר חלצה ולא
סז ו מיי' שם הלכה י סמג
דאתיא כמ"ד כל מקום ששנו חכמים
אין כאן בית מיחוש הואיל ותרוייהו
תורה אור השלם
רקקה ולא קראה חליצתה כשירה והא אמר
שם טוש"ע שם סעיף
לדידיה לא קא מעכבי: קרייה. בין
חליצה פסולה פוסלת דא"כ בלא שום
1. וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו
מג:
רבי אליעזר 1 ככה יעשה (א) דבר שהוא
דיוק הוה מצי לאוקומי כוותיה:
קודם חליצה מאן יבמי בין לאחר
סח ז מיי' שם הלכה כג
לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה
מי כתיב וחלצה ביד. והא דקאמר
מעשה מעכב אלא פשיטא רבי עקיבא וקתני
והל' יח טוש"ע שם
חליצה ככה יעשה אי נמי אמרינן
נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה
סעיף לא מ ובפירוש סדר
רקקה ולא חלצה ולא קראה חליצתה פסולה
בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה
תתייבם לא מיחלפא לאינשי בחלוצה
בירושלמי שחולצתו בימין למצוה
חליצה סעיף ע עז:
כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר
למאן אילימא לעלמא פשיטא מי הויא חליצה
דליתי למימר הך בתר חליצה אתייבם
בעלמא אבל עיכובא ליכא ח):
סט ח מיי' שם טוש"ע
לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו:
רבא ואביי מדבית עלי קאתו.
שם סעיף מ:
דברים כה ט
דאמרי הך קרייה דמקמי חליצה הואי
דאישתריא לעלמא ג אלא לאו לאחין שמע
ע ט מיי' פ"א מהלכות
2. אֲבָל אַגִּיד לְךָ אֶת
אבל רקיקה דליתא אלא בתר חליצה
רבה גרס דרבא לא הוה
מינה ולר"ע מאי שנא רקיקה ומאי שנא
מטמאי משכב ומושב
הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת וְאֵין
מיחלפא לאינשי ויאמרו הך מדרקקה
כהן כדאמר בפ' הזרוע (חולין קלג.
הלכה טז:
אֶחָד מִתְחַזֵּק עִמִּי עַל
קרייה קרייה דאיתא בין בתחלה בין בסוף
עא י מיי' שם ופ"ד
ודאי חלצה לה ברישא ואפילו הכי
ושם) דאמר ליה לשמעיה זכי לי
אֵלֶּה כִּי אִם מִיכָאֵל
לא מיחלפא ליה רקיקה דבתחלה ליתא
מהלכות יבום הלכה
דניאל י כא
שַׂרְכֶם:
הדרה ומתייבמת ואתי למישרי חלוצה
מתנתא אבל רבה היה כהן דאמר
3. וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית
כג טוש"ע אה"ע סימן
ולבסוף איתא מיחלפא ליה ואתו למישרי
❖
לאחין: ושרי לה תיגרא. כלומר
בפרק עד כמה (בכורות כז.) רבה בטיל
קסט סעיף מ:
עֵלִי אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית
חלוצה לאחין ואיכא דאמרי הכי שלחו ליה
פטור ושלחנה מבית דין: אמרי רקיקה
עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה עַד
לה ברוב ואמרינן במס' מועד קטן
עוֹלָם: שמואל א ג יד
יבמה שרקקה תחלוץ ואינה צריכה לרוק
קמייתא לית בה מששא. ולא פסלה
(דף כח. ושם) אמר רבא חיי בני ומזוני
ד
4. וְאִישׁ לֹא אַכְרִית לְךָ
תוספות ישנים
מאחין ומאן דחזי דמתייבמה סבר
לאו בזכותא תליא מילתא כו' עד רבה
פעם אחרת כי ההיא (ב) דאתיא לקמיה דרבי
מֵעִם מִזְבְּחִי לְכַלּוֹת אֶת
לא הוה בידיה אתא שאיל
עֵינֶיךָ וְלַאֲדִיב אֶת נַפְשֶׁךָ
רקיקה בתר חליצה הואי כי אורחיה
חיה ארבעין שנין ורב חסדא תשעים
אמי הוה יתיב רבי אבא בר ממל קמיה רקקה
בי מדרשא. ובב"ר א) אמר
וְכָל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ
ושרינן חלוצה לאחין: מהו שתחלוץ.
שנין כדאמר נמי הכא רבה חיה
כי (הא) אתא לקמיה דרבי
מקמי דתחלוץ אמר ליה רבי אמי חלוץ לה
אֲנָשִׁים: שמואל א ב לג
5. כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר
בשיניה: יבמה שרקקה דם מהו. מי
ארבעין שנין הקשה הר"ר אלחנן
וא"ל כך וכך שאלו ממני
ושרי לה תיגרא אמר ליה ר' אבא והא בעינן
ולא ידעתי להשיב להם עד
וְתַרְבִּי לָךְ בֹּרִית נִכְתָּם
הואי חליצה מעלייתא: אבל אגיד לך
דבגמילות חסדים נמי עסיק דאמר
שפשטו מעצמו והאי דלא
מירק הא רקקה לה ותירוק ומה בכך ה נפיק
עֲוֹנֵךְ לְפָנַי נְאֻם אֲדֹנָי
כו'. מקרא הוא בדניאל שהמלאך
בחלק (סנהדרין דף צח:) אמר רבה
פשט להו מעיקרא מפני
אֱלֹהִים: ירמיהו ב כב
מיניה חורבא דאי אמרת תיהדר ותירוק
6. כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר
שהיה מתגאה על שהיו
אמר לו אגיד לך את כל הנגזר
ייתי ולא אחמיניה אמר ליה אביי מאי
מכבדין אותו מאד והיו
אמרי רקיקה קמייתא לית בה מששא ואתי
לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו
בשמים ורשום בכתב והוא אמת
טעמא אמר מר הכי כו' מר (ה)
מושיבין אותו במטה של
כַּיְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ
למישרי חלוצה לאחין והא בעינן כסדרן
מכלל דאיכא בשמים כתב דאינו אמת
תורה איכא גמילות חסדים איכא ואמר
זהב לפיכך לא ידע להשיב
דברים ד ז
אֵלָיו:
7. דִּרְשׁוּ יְיָ בְּהִמָּצְאוֹ
להם שהגאוה משכחת
בתמיה: מי כתיב וירקה רוק.
ר"י דלא עסיק כל כך בגמילות
וכסדרן לא מעכבא הוא סבר דחויי קא מדחי
לאדם תלמודו: ה"ג רבה
קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב:
דליהוי משמע דלא יהא שם אלא רוק
חסדים שינצל מגזירת בית עלי אבל
ליה נפק דק ואשכח דתניא בין שהקדים
ואביי מדבית עלי קאתו.
ב)
ישעיהו נה ו
וירקה סתמא כתיב ואפילו רוק וד"א
כדי שינצל מחבלו של משיח היה
8. דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
ול"ג רבא דהא רבא לא היה
חליצה לרקיקה בין שהקדים רקיקה לחליצה
כהן כדאיתא בפ' הזרוע
והכא נמי אי אפשר בלא צחצוחי
בידו שגם שאר זכיות עומדות לו
וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵהֶם אִישׁ
מה שעשה עשוי $ לוי נפק לקרייתא בעו
דא"ל לשמעיה שהיה כהן
אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ
רוק: בכתב אמת. שהקב"ה מאמתו
וא"ת ומאי הא דקאמר במס' מועד
זיל זכי במתנות אבל הוא לא
זוֹבוֹ טָמֵא הוּא:
מינה גידמת מהו שתחלוץ יבמה שרקקה
ומקיימו ואינו חוזר ומבטלו: (ד) אמר
קטן (דף כח.) דלא בזכותא תליא
רצה לזכות שלא היה כהן
ויקרא טו ב
❖
דם מהו אבל אגיד לך את הרשום בכתב
ועוד דאמר הכא דרבה חיה
רבא גרסינן. ול"ג ואמר רבא:
מילתא אלא במזלא מדרבה לא חיה
2
מ' שנה ואביי חיה ס' שנין.
אמת מכלל דאיכא כתב שאינו אמת לא
בהמצאו. משמע שאין מצוי בכל עת:
אלא ארבעין שנין ודלמא היינו טעם
ובפרק אע"פ [כתובות
תחלוץ. ולא תתייבם עוד דאיפסלה
לפי שהיה מבני עלי וי"ל דסבירא ליה
הוה בידיה אתא שאיל בי מדרשא אמרו
סה.] שנינו שחיה רבא אחר
גליון הש"ס
אביי דאתיא חומה דביתהו
עלייהו: יכול יהא דם היוצא מפיו. טמא
לרבא דבתורה בלבד הוא מתכפר
ליה ז מי כתיב וחלצה ביד ומי כתיב וירקה
גמ' לוי נפק לקרייתא.
דאביי לקמיה דרבא
כמו לרבה ועוד שגם רבה עסק
כרוק ודם היוצא מפי אמתו טמא כזובו
דלפסיק לה מזוני ואין לומר
כעין זה עירובין דף כח
רוק אבל אגיד לך הרשום בכתב אמת וכי
❖
דאביי נולד קודם יותר מכ'
ע"ב:
וקריו ומימי רגליו שהן מעיינותיו של
בגמילות חסדים כדאמר בחלק
יש כתב שאינו אמת לא קשיא כאן בגזר
(סנהדרין דף צח:) : יבמה שרקקה
ג)
שנה שהרי מצינו בפרק
זב וטמאין טומאה חמורה: מוצצת.
ט)
שלשה שאכלו [ברכות מח.]
דין שיש עמו שבועה כאן בגזר דין שאין
דם תחלוץ. מעיקרא שלחו ליה ההוא
אי אפשר בלא צחצוחי רוק:
דאביי ורבא הוו יתבי קמיה
הגהות הב"ח
זו עמו שבועה כדרב שמואל בר אמי דאמר
דרבה אמר להו למי מברכין
דלעיל היבמה שרקקה ואח"כ שלחו
(א) גמ' ככה יעשה כל דבר
אביי אחוי טללא ורבא נפק
ד) רב שמואל בר אמי אמר רבי יונתן מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו
ליה דאפילו רקקה דם תחלוץ:
שהוא: (ב) שם כי ההיא
לשוקא ואחוי כלפי שמיא
קטנה אלמא קטנים היו שניהם
מתקרע שנא' לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה
יבמה דאתיא לקמיה דרבי
3
אמי: (ג) שם ויחיד אימת:
באותה שעה:
עד עולם אמר רבה בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בדברי תורה אביי אמר בזבח ובמנחה
(ד) רש"י ד"ה אמר רבא
אינו מתכפר אבל מתכפר בגמילות חסדים רבה ואביי מדבית עלי קאתו רבה דעסק בתורה
גרסינן. נ"ב ס"א אמר
א) וכ"ה בירושלמי כאן הלכה
רבה גרסי' ול"ג אמר
ו' דלוי בעצמו השיב כן לפני
חיה ארבעין שנין אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין ת"ר משפחה אחת היתה בירושלים רבי ע"ש.
❖
רבא: (ה) תוס' ד"ה רבא
שהיו מתים כבן שמנה עשרה שנה באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי אמר להם שמא ממשפחת עלי אתם
וכו' מר הא תורה איכא
❖
הא גמילות:
שנא' 4וכל מרבית ביתך ימותו אנשים לכו ועסקו בתורה ותחיו הלכו ועסקו בתורה וחיו והיו קורין אותן משפחת
תוס' חד מקמאי
יוחנן על שמו אמר רב שמואל בר אוניא אמר רב מנין לגזר דין של צבור שאינו נחתם אינו נחתם והא כתיב 5כי
תניא חלצה ולא רקקה
מוסף רש"י
אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני אלא מנין שאפי' נחתם מתקרע שנאמר מי כה' אלהינו
6
ולא קראה חליצתה כשרה
רבה ואביי מדבית עלי
בכל קראנו אליו והכתיב 7 דרשו ה' בהמצאו ה)לא קשיא הא ביחיד הא בציבור (ג) יחיד אימת אמר רב נחמן
רקקה ולא חלצה ולא
קאתו. אביי ורבא מדבית
קראה חליצתה פסולה
אמר רבה בר אבוה אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ שלחו ליה לאבוה דשמואל יבמה שרקקה דם תחלוץ
ח
עלי קאתו, כך שמעתי,
קראה ולא רקקה ולא
ובשחיטת חולין פרק הזרוע
חלצה אין כאן בית
לפי שאי אפשר לדם בלא צחצוח רוק מיתיבי ט יכול יהא ו)דם היוצא מפיו ומפי האמה טמא ת"ל 8 זובו טמא
(קלג.) אשכחן דרבא לאו
מיחוש. מני אילימא ר"א
ואין דם היוצא מפיו ומפי האמה טמא אלא טהור ל"ק כאן במוצצת כאן בשותת: חרש שנחלץ וכו':
י
כהן הוא, ושמא אמו מבית
חלצה ולא קראה ולא
עלי היתה, ויש גורסין רבה
רקקה [חליצתה] כשרה
אמר
ואביי ומפרשי לה ברבה בר
הא ר' אליעזר אומר כל
נחמני (ר"ה יח.). יכול
דבר [שהוא] מעשה מעכב (פסולה). אלא פשיטא ר"ע וקתני רקקה ולא חלצה ולא קראה חליצתה פסולה לעלמא ומפסלת לאחים אליבא דר"ע נמי רקקה ולא חלצה ולא קראה פסולה לאחים והכי נמי שלחוה לאבוה
יהא דם היוצא מפיו.
דשמואל יבמה שרקקה תחלוץ אלמא ברקיקה לחודא פסולה לאחים אלמא כל יבמה יכולה לפסול עצמה מן האחים אם תרוק בפני אחד מהם. וא"כ קשיא הא דאמר לעיל יבמה שגדלה בין האחים כשרה להתייבם ואין
של זב יהא נדון כרוק, ודם
חוששים שמא חלצה לאחד מהם ואם איתא ליתני שמא רקקה בפני אחד מהם לכך אני אומר שאין רקיקה פוסלת מן האחין אלא כשהיא לפני ב"ד ולא דמי רקיקה לחליצה דאילו חליצה אין דרכה לחלוץ לאחד מן האחים
היוצא מפי אמתו יהא נדון
וכיון דחלצה אפי' שלא בפני ב"ד פסולה מן האחים להכי אמר אין חוששין שמא חלצה לאחד מן האחים טעמא דלא חזינן הא חזינן חיישינן שמא כוונה אבל רקיקה שדרכה להיות רוקקת כל היום אין הרקיקה פוסלת מן
כזב (נדה נו.).
האחים אלא בב"ד וכן נראה בפרש"י ז"ל שהיבמה שחלצה לפני ב"ד תחלוץ אלמא בפני ב"ד אין שלא בפני ב"ד לא פסלה: לוי נפק לקרייתא בעו מניה יבמה גדמת מהו שתחלוץ. רקקה דם מהו לא הוה בידיה אתי שאיל
בי מדרשא א"ל מי כתיב וירקה רוק שלחוה לאבוה דשמואל יבמה שרקקה דם תחלוץ לפי שא"א בדם בלא צחצוחי רוק מיתיבי יכול יהא דם היוצא מפיו ומפי האמה שלו טמא [ת"ל] זובו הוא מטמא ואין דם היוצא מפיו
(מטמא) ומפי האמה (אינו) טמא אלא טהור ואי א"א בלא צחצוחי הרוק אמאי [ומשנינן] ל"ק כאן במוצצת כאן בשותת. פי' (מוצצת) [שותת] אפשר בלא צחצוחי הרוק וצריכה לרוק לכתחילה ומי' דיעבד חליצתה כשירה
כדא' גבי מדרשא דלוי מי כתיב וירקה רוק. ומתני' נמי הכי משמע מדאצטריך קרא למעוטי דם היוצא מפיו אלמא אי לא מעטיה קרא ה"א בכלל כי ירוק הזב בטהור הוא. ואוקימנא להאי מתניתין בשותת והראב"ד כתב
דשמעתא קמייתא מיירי שרקקה במקום חליצה דסגי בהכי אפלו בשותת והא שמעתא בתרייתא דבעי צחצוחי הרוק שרקקה שלא במקום חליצה ולפוסלה מן האחים דאי איכא צחצוחי הרוק הוא דמפסל ביה דגזרינן ביה
משום רקיקה דבתר חליצה. אבל לית בה צחצוחי הרוק לא מפסלה ולא גזרינן בה מידי דגר' בפ' כל הגט אמר שמואל כל [מקום] ששנו חכמים גט פסול [פסול] ופוסל חליצה פסולה פסולה ופוסלתה מן האחים במערבא