קה:
מצות
חליצה
פרק
שנים עשר
יבמות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קטנה
זו דברי ר' מאיר. דאמר בהאשה רבה (לעיל צו.)
שחלצה תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצה פסולה.
עשו חליצת בן תשע
עב א מיי' פ"ד מהלכות
י)
א) [עי' תוספות לעיל צו.
יבום הלכה טז סמג
ד"ה ר"מ כו' דגרסו הכא
כגט בגדול: אבל חכמים אומרים . דפליגי עליה התם ואמרי
וא"ת אמאי לא עריב ותני להו קטנה בהדי חרש וחרשת
(ד)
שמואל], ב) [לעיל סא:
עשין פב טוש"ע אה"ע
עשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול אבל בחליצה לא ס"ל כותיה: אין
וקטן וי"ל (כדמוכח) משום דבקטנה פליג רבי יוסי בגמ' ואם תאמר
לקמן קיט.], ג) ב"ב קנו.
סימן קסט סעיף מג:
חליצת קטן כלום. אפי' לפוסלה עליו: זו דברי ר' מאיר. דשמעינן
עג ב מיי' פ"ה מהל'
מ"מ כיון דתנא פסולה אמאי תני שתחלוץ משתגדיל ועוד דלא תני
נדה נב., ד) [עירובין פג.
וש"נ], ה) [עמ"ש על הגליון
תפלה הלכה ד סמג
ליה גבי קטן וי"ל דאי לא הוה תני גבי
ליה דאמר קטן וקטנה לא חולצין ולא
פסחים נז: בשם הערוך],
עשין יט טוש"ע א"ח סימן
אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר' מאיר
מייבמין: אשה ח) ואיש. דכתיב
קטנה ה"א דחליצתה פסולה מדרבנן
א)
ו) [לעיל קד.], ז) [לעיל קא:
צה סעיף ב:
עד ג מיי' פכ"ה מהל'
דהא דמקשינן אשה לאיש אינו מן
(דברים כה) ואם לא יחפוץ האיש ולא
ע"ש], ח) צ"ל לאיש,
אבל חכמים אומרים אין חליצת קטן כלום:
א
ט) [ערכין טז.], י) [שייך
סנהדרין הלכה ב
התורה להכי תני תחלוץ משתגדיל
קטן ואשה נמי אע"ג דלא כתיב
קטנה שחלצה וכו': אמר רב יהודה אמר
לעיל במשנה], כ) [בבכורות
סמג לאוין רח טוש"ע ח"מ
יתור לשון לאשמועינן דחליצת קטנה
מיעוטא בעינן גדולה כאיש דאיתקש
רב זו דברי ר"מ דאמר איש כתוב בפרשה
יט: כתבו תוספות ד"ה איש
סימן ח סעיף ד:
1
❖
עה ד מיי' פ"א מהלכות
אינה כלום כמו חליצת קטן $ומיהו
לה דכתיב בההוא קרא ועלתה יבמתו
כו' ביתר ביאור ע"ש],
ומקשינן אשה לאיש אבל חכמים אומרים
ב)
יבום הלכה יז סמג
השערה: עיניו למטה. כלפי ארץ
בירושלמי גרסי' בסדר המשנה תחלוץ
עשין נב טוש"ע אה"ע
ג) איש כתיב בפרשה אשה בין גדולה בין
משתגדיל ואם לא חלצה חליצתה
ישראל משום דשכינה התם קיימא
סימן קסז סעיף ד וסימן
תורה אור השלם
קטנה מאן חכמים $
רבי יוסי היא דר' חייא
ד)
קסט סעיף מג ובסדר
כדכתיב והיו עיני ולבי שם: אתא רבי
כשירה משמע שסובר דהא דמקיש
1. וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ
חליצה סעיף יז ובפירוש
ור' שמעון בר רבי הוו יתבי פתח חד מינייהו
למתיבתא. למדרש ואיבעי כל חד
רבי מאיר אשה לאיש היינו מדרבנן
❖
סדר חליצה סעיף כו:
לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה
ואמר המתפלל צריך שיתן עיניו למטה
אבל לרבי יוסי חולצת לכתחלה
למיתב אדוכתיה: ר' ישמעאל בר'
יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל
כדאשכחן בעובדא דלקמן ובירושלמי
יוסי בעל בשר הוה כדאמרי' בהשוכר
שנאמר 2 והיו עיני ולבי שם כל הימים
הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי
אבא (א)
לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם
תוספות ישנים
את הפועלים (ב"מ פד.): מפסע ואזיל.
נמי מוקי לה כר"מ כ):
יודן
וחד אמר עיניו למעלה שנאמר נשא
3
בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי:
הולך לאט: אבדן. תלמידו של רבי
בירושלמי ואבדן לישנא קלילא:
זו דברי ר' מאיר. דקתני
דברים כה ז
לבבנו אל כפים אדהכי (ב) אתא ר' ישמעאל
מי שצריך לו עם קדוש יפסע על
2. וַיֹּאמֶר יְיָ אֵלָיו
סתמא במתני' חליצת קטן
היה: שקליה רבי למטרפסיה. לגמולו
בר' יוסי לגבייהו אמר להו במאי עסקיתו
פסולה אלמא מעשה מיהא
שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתְךָ וְאֶת
ראשי עם קדוש. והא דאמר
על ששמע ולא מיחה: פוק בדקה.
הוי לאיפסולי מאחין אבל
תְּחִנָּתְךָ אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתָּה
אמרו ליה בתפלה אמר להו כך אמר אבא
אם הביאה שתי שערות: לא צריכת.
בפ' קמא דסנהדרין (דף ז:) אזהרה
חכ"א אין חליצת קטן כלום
לְפָנַי הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַבַּיִת
המתפלל צריך שיתן עיניו למטה
ולבו
אפילו לפוסלה על האחין
ב
למיבדקה: כבר הורה זקן. רבי יוסי:
הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִתָה לָשׂוּם
לדיין שלא יפסע על ראשי עם קדוש
וא"ת בר"פ כל הגט (גיטין
שְׁמִי שָׁם עַד עוֹלָם וְהָיוּ
למעלה כדי שיתקיימו שני מקראות הללו
נצטרע אבדן. עונשו של לשון הרע
היינו היכא שלא יצא לצורך עם קדוש
כה.) דפליגי אמוראי גבי
עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל
נגעים ט): מדבריו של ברבי. ר' יוסי.
אי נמי אפילו יצא לצורך יש לו
אדהכי אתא רבי למתיבתא אינהו
דהוו
קטן ואנפילא חליצה פסולה
הַיָּמִים: מלכים א ט ג
3. נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם
איכא מ"ד פסולה ופוסלת
כל ברבי לשון אדם גדול: קטנה
לקצר דרכו כל מה שיכול כדאמרינן
קלילי יתיבו בדוכתייהו רבי ישמעאל
ברבי
ואיכא מ"ד פסולה ואינה
אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם:
❖
חולצת. משהיא כפעוטות כבר שית
(קידושין דף לב:) אזהרה לזקן שלא
פוסלת. וכי פליגי אמוראי
יוסי אגב יוקריה הוה מפסע ואזיל אמר ליה
איכה ג מא
יטריח מויראת ובהוריות (דף יג:)
כבר שבע דתנן במס' גיטין (דף נט.)
בפלוגתא דר"מ וחכמים
אבדן מי הוא זה שמפסע על ראשי עם
ג
דהכא. וי"ל דפליגי בסתמא
תניא בני חכמים ות"ח בזמן שהצבור
הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר
דמתני' דקטן ואנפליא
קדוש אמר ליה אני ישמעאל בר' יוסי
גליון הש"ס
צריכין להם מפסיעין על ראשי העם
במטלטלין הלכך לענין חליצה הואיל
דקתני חליצה פסולה אי
שבאתי ללמוד תורה מרבי אמר ליה וכי
גמ' רבי יוסי היא. עי'
פוסלת ממש ואתיא כר"מ
כו' יצא לצורך נכנס ויושב במקומו
ולא כתיב מיעוט כשירה משהיא
ואי אינה פוסלת ואתיא
לעיל דף סז ע"ב תוס' ד"ה
אתה הגון ללמוד תורה מרבי אמר ליה
פירוש [א] לצורך העם ובתוספתא
בפרק הזה שיודעת מעט להבחין:
אין חוששין: תוס'
כרבנן כדפי': והלכתא
וכי משה היה הגון ללמוד תורה מפי הגבורה
לעונת נדרים. שנה אחת קודם לזמן
גרסינן בהדיא יצא לצורך העם:
עד שתביא שתי שערות
ד"ה קטנה שחלצה. ומיהו
רבא אמר משתגיע לעונת נדרים.
תלמודא הוא דפסיק הכי
בירושל' גרסי' וכו'. עי'
שתי שערות כדתנן בפרק יוצא דופן
אמר ליה וכי משה אתה אמר ליה וכי רבך
בכורות דף כב ע"ב תוס'
וכן הלכה: הלכה חליצה
ואם תאמר דבפרק יוצא
(נדה מה:) בת אחת עשרה שנה ויום
❖
אלהים הוא אמר רב יוסף שקליה
רבי
ד"ה תירום ותירקב:
בג' ונהגו העם בחמשה:
דופן (נדה מו. ושם) קאמר רבא
אחד נדריה נבדקים אם יודעת לשם
ובא לפני ר"ע בבית
ה) למטרפסיה דקאמר ליה רבך ולא רבי
האסורים והכשיר. תניא
קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה
מי נדרה והקדישה דבריה קיימין:
אדהכי אתיא יבמה לקמיה דרבי אמר
ליה
בתוספתא ר' יוחנן הסנדלר
הגהות הב"ח
אין הלכה כאותו הזוג. אלא כתנא
צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנין
היה הולך לפני בית
רבי לאבדן פוק בדקה לבתר דנפק אמר ליה
קמא דבעי ג': והאמר רב נחמן
ומסיק כי קאמר רבא למיאון אבל
(א) גמ' כל הימים (וחד
האסורין שרבי עקיבא אסור
ר' ישמעאל כך אמר אבא איש כתוב בפרשה
שם ונשא מנעלים על כתפו
אמר עיניו למעלה) תא"מ
כו'. בריש פירקא (דף קא:): קמ"ל
לחליצה בעיא בדיקה אלמא קטנה
ונ"ב ס"א וחד אמר
והיה צועק מנעלים למי
אבל אשה בין גדולה בין קטנה אמר ליה
אין הלכה כאותו הזוג. דאע"ג דאי
לא חלצה ואר"ת דרבא איירי הכא
המתפלל צריך שיכוין
מנעלים למי חלצה בינו
אליבא דרבי יוסי אבל איהו גופיה
עבד הוא כדקתני חלצה בשנים וקתני
את לבו למעלה שנאמר
תא לא צריכת כבר הורה זקן קמפסע אבדן
לבינה מהו וכל זה היה
נשא: (ב) שם אדהכי
עושה כדי שלא יבינו אומות
מכשירין: הני מילי דסגי בתלתא דיעבד.
סבר עד שתביא שתי שערות והא
ואתי אמר ליה רבי ישמעאל בר' יוסי מי
והכי אתא ר' ישמעאל:
העולם דללמוד תורה הוא
דמסיק הכא והלכתא עד שתביא שתי
כדקתני חלצה בשלשה ונמצא אחד
(ג) שם אמר רב נחמן
צריך [ובשביל זה] היה רבי
שצריך לו עם קדוש יפסע על ראשי עם
הלכה חליצה בשלשה:
עקיבא תפוס אודיק ר"ע
שערות סיומא דמילתא הוא ובפרק
מהן קרוב או פסול פסולה הא כולם
קדוש מי שאין צריך לו עם קדוש היאך
(ד) רש"י ד"ה אבל חכמים
בבזעא דדשא [א"ל] יש לך
התקבל (גיטין סה. ושם) דקאמר רבא
כשרים חליצה כשירה אבל לכתחלה
אומרים אין חליצת קטן
כושר יש לך כושר. והבין
יפסע על ראשי עם קדוש אמר ליה רבי
גבי שלש מדות בקטן הגיע לעונת
ליבעי חמשה כרבי יהודה קמ"ל גבי
כלום אפי' לפוסלה
ר"י הסנדלר דכשרה היא
לאבדן קום בדוכתיך תאנא באותה שעה
עליו דפליגי עליה התם
והיינו האי דקתני הכא ובא
נדרים נדרו נדר והקדשו הקדש
פלוגתא דרבי יהודה הלכתא כת"ק:
❖
❖
רבי עקיבא והכשיר:
כצ"ל:
נצטרע אבדן וטבעו שני בניו ומאנו שתי
על
וכנגדן בקטנה חולצת מדה זו עושה
כלותיו אמר רב נחמן בר יצחק בריך רחמנא דכספיה לאבדן בהאי עלמא אמר
אליבא דרבי יוסי ועוד דר"י הוכיח
שם מכח ההיא דמי שמת (ב"ב קנה.)
ר' אמי מדבריו של ברבי נלמוד קטנה חולצת בפעוטות רבא אמר עד שתגיע
תוס' חד מקמאי
הגהות הגר"א
דרבה גרס ולא רבא:
לעונת נדרים והלכתא עד שתביא שתי שערות: חלצה בשנים וכו': אמר
[א] תוס' סד"ה מי. פי'
אמרי משמיה דר"א
ד
ו)
לכתחלה
בעי חמשה. מכאן
לצורך העם כו'. נ"ב צע"ג
[שמאל] ולילה פסולים
רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אין הלכה כאותו הזוג והא אמר ר"נ חדא
❖
(עי' בגמ' שם):
ופוסלים קטן ואנפלייא
יש ללמוד דאין צריך
זימנא דאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן חליצה בשלשה צריכי דאי
פסולות ואינו פוסלות:
ז)
(ג)
חמשה אפי' לכתחלה ומיהו לפרסומי
א"ר ישמעאל בר"י
איתמר הך קמייתא הוה אמינא ה"מ לכתחילה אבל דיעבד אפי' תרי קמ"ל
מילתא עבדינן בחמשה:
המתפלל צריך שיתן עיניו
מוסף רש"י
רבי שמעון ורבי יוחנן הסנדלר
אין הלכה כאותו הזוג ואי אשמועינן אין הלכה כאותו הזוג אלא כתנא
למטה ולבו למעלה כדי
איש כתיב בפרשה. ואם
לקיים ב' מקראות הללו
קמא ה"א דיעבד אבל לכתחילה ליבעי חמשה צריכא: מעשה שחלצו כו':
מכשירים בשנים. ולאו דוקא
לא יחפוץ האיש, הלכך קטן
והיו עיני ולבי שם כל
לא חליץ, אבל אשה בין
שנים אלא לשון עדות בעלמא נקט
בינו לבינה מי ידענא אמר רב יהודה אמר שמואל ועדים רואין אותו מבחוץ
הימים וכתיב נשא לבבינו
גדולה בין קטנה (נדה נב.).
שנים ובקונטרס ל"ג שנים: איבעיא להו
אל כפים אל אל בשמים.
מעשה שחלצו בינו לבינה אבראי ובא מעשה לפני ר"ע בבית
הא דפסקי הלכתא עד
ובא
מעשה לפני ר' עקיבא בבית
האסורין או
דלמא מעשה שחלצו בינו לבינה בבית האסורין אמר רב
שתביא ב' שערות ה"מ
האסורין. וא"ת והא במתני'
לכתחלה דלא חלצה עד
יהודה אמר
רב בבית האסורין היה מעשה ולבית האסורין בא מעשה
שתביא ב' שערות אבל
משמע בהדיא שחלצה בבית האסורין
דיעבד הא תנן קטנה
תנו
דקתני מעשה שחלצה בינו לבינה
שחלצה תחלוץ משתגדל
ואם לא חלצה חליצתה
בבית האסורין ובא מעשה לפני רבי עקיבא ויש לומר דבהרבה ספרים גרסי' בא מעשה לפני ר' עקיבא בלא וי"ו וקאי נמי בבית
כשירה: הא דתנן מעשה
האסורין ארבי עקיבא ואם תאמר והיכי פשיט שהמעשה בא לפני רבי עקיבא בבית האסורין ולא בא אבראי ויש לומר דיודע
שחלצה בינו לבינה מנא
הגמרא שבא לפניו בבית האסורין כדאמר בירושלמי רבי יוחנן הסנדלר עבר קומי חבושין
דרבי עקיבא היה מכריז ואמר מאן
ידעינן א"ר יהודה אמר
שמואל בעדים רואין אותם
בעי מחטין ומאן
בעי
צנורין חלצה
בינו לבינה
מהו
אדיק
ליה רישיה מן כוותיה
אמר
ליה אית לך כושין אית לך כשר:
מבחוץ. אפ"ה לית הלכתא
בתי
כר"ע אלא חליצה פסולה: