מצות
חליצה פרק
שנים עשר יבמות
קו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בתי
עמודי. ללשון שפי' בקונטרס עמודי וחלצי לו משמע שצריך
על מנת שתתן לך
מאתים זוז. ואע"ג דלא יהבא ליה חליצתה כשירה
עו
א) כתובות עד. [תוספתא
א מיי' פ"ד מהלכות
פי"ב], ב) [לעיל קב:],
יבום הלכה טז סמג
כדמפורש בכתובות בהמדיר (דף עד.) דכל תנאי מבני גד ובני ראובן
עמידה לחלוץ ושמא לכתחלה בעי ולא מיפסלא בהכי כדפרישי'
ג) ס"א אמה, ד) ב"ק קטז.,
עשין נב טוש"ע אה"ע סי'
גמרינן תנאה שאפשר י)להתנות על ידי שליח שעשה משה את יהושע
לעיל (דף קג.) גבי בין עומד בין יושב בין מוטה:
ה) [בשאלתות פ' כי תצא
קסט סעי' מד ובסדר
אין
לו אלא שכרו. היינו דוקא כגון הכא ששואל דבר גדול במקום
שליח לתת להם את ארץ הגלעד הוי
תנאיה תנאה וכל תנאי דלא
ס"ס קנד איתא אמר רבא
חליצה סעי' ל ובפירוש
חליצה מוטעת וכו'], ו) ר"ה
סדר חליצה סעיף מה:
אפשר לעשות על ידי שליח כגון
שאין לוקחין אלא דבר מועט $ וכן
עז ב מיי' שם הל' כד
ו. קדושין נ. ב"ב מח. ערכין
תנו רבנן חליצה מוטעת כשרה אי זו היא
חליצה אין תנאי מועיל בה וזהו טעמו
ההיא דהגוזל בתרא (ב"ק קטז: ושם)
א)
כא., ז) [ערכין כא. קדושין
טוש"ע שם בהל'
של דבר: בתי עמודי. עמודי
גבי הלך להביא כרוב ודורמסקין
חליצה מוטעת אמר ר"ל כל שאומרים לו
נ. ע"ש ב"ב מח.],
חליצה סעי' נ:
עח ג מיי' שם הלכה ז
ח) [כתובות כא. וש"נ],
והתייבמי לו: ישיבתה. מהתייבם
לחולה דאין לו אלא שכרו אבל היכא
חלוץ ובכך אתה כונסה אמר ליה רבי יוחנן
ט) ב"ב קלח:, י) צ"ל
טוש"ע שם סעי' יב
לו: זו היא עמידתה. זו היא תקנתה:
שלוקחין דבר גדול התם אין יכול
לעשות, כ) [עי' תוספות
אני שונה בין שנתכוון הוא ולא נתכוונה
ובסדר חליצה סעיף מו
א
ב)
ידעת ליה. מכרת היא בו שום דבר
לומר לו משטה אני בך ואע"פ שלא
לעיל קג. ד"ה בין עומד],
ובפירוש סדר חליצה סעי'
היא בין שנתכוונה היא ולא נתכוון הוא
ל) [ע"כ לישנא אחרינא],
סד:
גנאי: אמרה ליה אין ממונא חזא
הוציא כלום מאותו דבר שתובע עליו
עט ד מיי' שם הלכ' כד
מ) [גיטין סה:], נ) [וע"ע
חליצתה פסולה עד שיתכוונו שניהם כאחד
רבא
אמר רב סחורה.
לה. דבר זה היא יודעת בו שאין
שכר:
תוס' סנהדרין מט: ד"ה
טוש"ע שם בהלכות
ואת אמרת חליצתה כשירה אלא כל
ב
אמר רבא ותוס' ע"ז יט.
חליצה סעי' נא:
בא לייבמה אלא כדי לאכול ולכלות
והא דאמר באלו מציאות (ב"מ דף לג.
❖
פ ה מיי' שם טוש"ע שם
ד"ה אמר],
שאומרים לו חלוץ לה ע"מ שתתן לך מאתים
ממונה ולגרשה: לישנא אחרינא בתי
ושם) אמר רבא כגון רב סחורה
סעי' נ:
זוז תניא נמי הכי חליצה מוטעת כשירה אי
עמודי. עמודי על רגליך דכתיב
דאסברן זוהמא ליסטרון פירוש שהאיר
פא ו מיי' פי"ב מהל'
גזילה ואבידה הל"ז
עיני באותה משנה אחת רבה גרס
(דברים יט) ועמדו שני האנשים
זו היא חליצה מוטעת כל שאומרים חלוץ
גליון הש"ס
סמג עשין עד טוש"ע
בעמידה כ): ישיבתה זו היא עמידתה.
התם אבל רבא היה תלמידו מובהק
לה על מנת שתתן לך מאתים זוז ומעשה
תוס' ד"ה אין לו וכו' וכן
חו"מ סי' רסד סעי' ז:
פב ז מיי' פ"ח מהל'
כדמשמע הכא ובכמה דוכתין ואית
קיטעת היא או חולה. אמר לה ידע
ההיא דהגוזל בתרא וכו'.
באשה אחת שנפלה לפני יבם שאין הגון
גירושין ה"א סמג
ע' תשובת לחם רב סימן
דגרסי התם רבא וי"ל דה"ק אפילו
לה מכיר הוא בה שרוצה לייבמה
לה ואמרו לו חלוץ לה על מנת שתתן לך
עשין מא נ טוש"ע אה"ע
רכז ובספר כתנות אור על
לא אסברן אלא זוהמא ליסטרון בלבד
אמרה ליה אין וממונא חזא בה ל):
סי' קמג סעי' א:
התורה להגאון בעל פנים
מאתים זוז ובא מעשה לפני רבי חייא
❖
פג ח מיי' פ"ד מהלכות
להא דר' יוחנן. דאמר לעיל עד
אני חייב לקרוע עליו נ):
מאירות בפרשה תולדות:
לפיכך אין כותבין גט חליצה
והכשירה ההוא דאתא לקמיה דרבי חייא
יבום הלכה כה סמג
שיתכוונו שניהם: הב ליה. דהא
עשין נב טוש"ע שם סי'
בר אבא אמר לה בתי עמודי אמרה ליה
אא"כ מכירין כו'.
קבילת עלה ואע"ג דחליצה בהכי לא
ג
קסט סעי' יג בהג"ה
הגהות הב"ח
מיפסלא מיהא איחייבא לקיומי תנאה
פירש בקונטרס דחיישינן שמא יטעו
אימא ישיבתה זו היא עמידתה אמר לה
ובסדר חליצה סעי' לא
(א) ג)
(א) גמ' אמרה ליה אימא.
ובפירוש סדר חליצה סעיף
מדינא כשאר שכירות דעלמא: אמר
בית דין האחרון וישיאוה בלא הכרת
ידעת ליה אמרה ליה אין ממונא הוא דחזא
נ"ב ס"א אמה והיא
מה ובהל' חליצה סעיף נג:
ליה. כיון דחליצה כשירה היא משום
יבם ויסמכו על בית דין הראשון וא"ת
פד ט מיי' פי"ד מהל'
גירסת רש"י לשתי
לה וקבעי למיכליה מינה אמר לה לא ניחא
הלשונות: (ב) שם אמר ליה
מעשה הקרבנות
דינא נמי לית ליה דכיון דעליה רמיא
ואמאי חולצין בית דין הראשון אע"פ
לך אמרה ליה לא אמר ליה חלוץ לה ובכך
❖
רב פפא משטה אני בך:
הלכה טז:
למיעבד ולא בעי משטה אני בך עבדה
שאין מכירין וניחוש דלמא מייתי
פה י מיי' פ"ב מהל'
אתה כונסה לבתר דחלץ לה אמר ליה ד השתא
ליה: מעברא. מעבר ים בספינה:
סהדי שחלצה בב"ד ויסמכו בית דין
גירושין הלכה כ
מינך אפסלא לה חלוץ לה חליצה מעלייתא
סמג עשין נ טוש"ע שם
אמר ליה אביי. לרב פפא: אבוך
האחרון עלייהו וישיאוה לשוק בלא
תוס' חד מקמאי
סימן קלד סעי' ה:
כי היכי דתישתרי לעלמא בת חמוה דרב
היכא. כלומר כמדומה אני שיש לך
הכרה וי"ל דעדים אינם מעידין
פו כ מיי' פ"ד מהלכו'
חליצה מוטעת איזה היא
פפא נפלה לפני יבם שאין הגון לה אתא
אב ואם סמוכין לך לספק צרכיך
לחצאין וישאלו להם אם הכירום בית
יבום הלכה כט סמג
חליצה מוטעת כל שא"ל
עשין נב טוש"ע שם סימן
חלוץ לה ע"מ שתתן
לפיכך קא מחדדן שמעתיך: ושכבו.
דין הראשון דכולי האי ודאי לא
לקמיה דאביי אמר ליה חלוץ לה ובכך אתה
חיישינן: ורבא דידיה אמר כו'
קסט סעיף ח:
לך מאתים זוז כשירה
אבוה ואימיה: גט מוטעה פסול.
כונסה אמר ליה רב פפא לא סבר לה מר
פז ל מיי' פי"א מהל'
ואי בעיא מינה שתתן
ולא חיישינן לבית דין טועין.
אם אינה מקיימת תנאה דאיפשר
פירוש
גירושין הלכה י סמג
לו המאתים אמר' ליה
להא דאמר רבי יוחנן ואלא היכי אימא ליה
עשין כ טוש"ע שם סי'
משטה אני בך ולא
לגט ע"י שליח שהאומר לשנים כתבו
שמא טעו ב"ד הראשון ועשו בלא
אמר ליה חלוץ לה ע"מ שתתן לך מאתים
קנה סעי' ח:
יהבה ליה מידי ואם א"ל
ותנו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנומ)
הכרה כך פירש הקונטרס וקשה
פח מ נ מיי' שם הלכה ט
חלוץ ובכך אתה כונס
זוז לבתר דחלץ לה אמר לה זיל הב ליה
הילכך דמי לתנאי בני גד ומהני ביה
דאין פירוש בית דין טועין שוה
וסמג וטוש"ע שם
פסולה ופוסלת מן האחים
אמר ליה (ב) משטה אני בך עבדה ליה מי
ומיי' פ"ד מהלכות יבום
וטעמיה דמילתא דחליצה
ה
תנאה: וכן בגיטי נשים. כופין אותו
דחיישינן לבית דין טועין דרב סחורה
הלכה כט סמג עשין נב
מוטעת כשרה אית בה
לא תניא הרי שהיה בורח מבית האסורין
עד שיאמר רוצה אני: חולצין אע"פ
היינו בית דין אחרון ולא חיישינן לבית
ד) ו
טוש"ע אה"ע סימן קסט
תרי טעמי בפ' המדיר חד
שאין מכירין. יבם ויבמה שבאו
דין טועין דרבא היינו בית דין הראשון
והיתה מעברא לפניו ואמר ליה טול דינר
סעי' נו ובפירוש סדר
טעמא הוא מכיון דחלץ
❖
חליצה סעיף לה:
מסתמא אחולי אחליה
לפנינו לחלוץ ואין אנו מכירין בו שהוא
ועוד קשה לר"י דאמר פ' יש נוחלין
והעבירני אין לו אלא שכרו אלמא אמר ליה
לתנאיה ולהאי טעמא אי
יבמה נזקקין להן ב"ד וחולצין:
(ב"ב דף קלח: ושם) אמר רב דימי
משטה אני בך הכא נמי משטה אני בך
בשעת חליצה אדכר לה
וממאנין. ב"ד נזקקין למיאון אע"פ
הילכתא לא חיישינן לב"ד טועין ופריך
תנאה החליצה פסולה וחד
תורה אור השלם
אמר ליה אבוך היכא א"ל במתא אימך היכא
טעמא משום דא"א לקיים
שאין מכירין: לפיכך. הואיל ונזקקין
מ"ש מדרבא דאמר רבא אין חולצין
1. אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן
המעשה ע"י שליח ולא
א"ל במתא יהיב בהו עיניה ושכיבן: ת"ר
להם אע"פ שאין מכירין אותם: אין
אא"כ מכירין דחיישי' לבית דין טועין
הוי דומיא דבני גד ובני
הַבָּקָר זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ
חליצה מוטעת כשרה גט מוטעה פסול
ה)
ז
כותבין גט חליצה. עדים הרואים
ראובן ואין צריך לקיים
כו' אלמא בדרבא גרסי' חוששין
אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד
התנאי ואפי' אדכריה
חליצה מעושית פסולה גט מעושה כשר
יַקְרִיב אֹתוֹ לִרְצֹנוֹ לִפְנֵי
בחליצה ובמיאון אין כותבין ונותנין
לבית דין טועין ונראה לר"י כגירסת
❖
בשעת מעשה ובתוך
ויקרא א ג
יְיָ:
היכי דמי אי דאמר רוצה אני אפי' חליצה
לה להיות בידה לזכות אא"כ מכירין
ספרים ישנים דגרסי בדרב סחורה
המעשה החליצה כשירה.
והכי מסקנא דשמעתא.
שהן יבם ויבמה. והשתא דאין כותבין
לא חיישינן ובדרבא חיישינן וה"פ לא
נמי ואי לא אמר רוצה אני גט נמי לא הכי
הכי גרסי' בספרים שלנו.
תוספות ישנים
אא"כ מכירין אי נמי לאו יבמה הוא
חיישינן לבית דין טועין שמא יטעו
קאמר חליצה מוטעת לעולם כשר וגט
אמר רבא אמר רב סחורה
לא נפיק חורבה מיניה דכל כמה
בית דין אחרון להשיאה ע"י חליצה
א) תימה למ"ד חליצה
אמר רב הונא חולצין
מוטעה לעולם פסול ח חליצה מעושית וגט
אינה אא"כ מכירין מ"ש
אעפ"י שאין מכירין
דלית לה גט חליצה לא נסבי לה:
שיעידו בחליצה ולא בהיכירא דכולי
מעושה זימנין כשר וזימנין פסול הא דאמר
מהא דתנן פרק (התקבל)
וממאנין אעפ"י שאין
חיישינן לב"ד טועין. אם כתבו לה
האי לא חיישינן אלא יחזרו עליהם אם
האומר (קידושין סג:)
מכירין לפיכך אין כותבין
רוצה אני הא דלא אמר רוצה אני ו) דתניא
עדים ראינו שחלצה בפנינו מפלוני
הכירו ב"ד הראשון ורבא סבר דאין
קדשתי את בתי ואיני יודע
גט חליצה וגט מיאון
יקריב אותו מלמד שכופין אותו יכול בעל
למי קדשתיה ובא אחד
אא"כ מכירין אין חוששין
ואפילו לא כתבו בו ואישתמודעינהו
חולצין אא"כ מכירין שמא יטעו בית
1
ואמר אני קדשתיה ונתן לה
לב"ד טועין ורבא דידיה
כרחו ת"ל לרצונו הא כיצד כופין אותו עד
חיישינן שמא תראה גט זה לב"ד אחר
דין האחרון להשיאה על ידי עדים
ט
גט מותרת אלמא לא בעינן
אמר אין חולצין אא"כ
❖
היכירא. וכן האשה שאמרה
ויסמוכו עליו ולא יבדקו אם פלוני זה
ויאמרו שלא עשו כ"א בהכרה והקשה
שיאמר רוצה אני וכן אתה מוצא בגיטי
מכירין ואין ממאנין אא"כ
ז)
י
נתקדשתי ואיני יודעת למי
הכתוב בגט זה יבמה הוא אם לאו
הר"ר יהודה מדתניא בתוספתא (פי"ב)
נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני אמר
נתקדשתי ובא אחד ואמר
חולצין לאשה אע"פ שאין מכירין
וישיאו אותה ויהיו טועין בהלכה
אני קדשתיך ונתן לה גט
רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא חולצין
מוסף רש"י
מותרת אלמא לא בעינן
אותה תיקשה לרבא משמיה דנפשיה
שאין יודעין שחולצין וממאנין ואע"פ
אע"פ שאין מכירין ממאנין אע"פ שאין
בין שנתכוין הוא.
היכירא. והכא אמאי אין
שאין מכירין: לפיכך. הואיל ואין
ותירץ דתוספתא מיירי דאורייתא
חולצין אא"כ מכירין ויש
לחליצה (כתובות עד.)
.
מכירין לפיכך אין כותבין גט חליצה אלא
חולצין אא"כ מכירין: כותבין גט
ואמוראי דהכא
איירי דרבנן א):
חלוץ לה ע"מ שתתן
לחלק דהתם חייש שמא
אם כן מכירין ואין כותבין גט מיאון אלא
כו'. ואע"ג דלא יהבה
יסתרו דבריו ויכחישוהו
רבא
חליצה. עדים שראו שחלצה יכולין
כשרה (שם). יקריב אותו.
האיש או האשה אבל הכא
אם כן מכירין ח) דחיישינן לבית דין טועין ורבא
לכתוב לה ואע"פ שאין מכירין ולא
ליכא דמכחיש ליה שהרי גם
אל פתח אהל מועד יקריב
דידיה אומר אין חולצין אלא אם כן מכירין ואין ממאנין אא"כ
חיישינן שמא טעו
ב"ד בהלכה זו
הוא רוצה כמוה מיהו צ"ע
אותו, קרא יתירא הוא
כ
ט)
ל
דתנן לקמן בפרק בתרא
דהא כתיב ברישיה יקריבנו
לומר חולצין אף על פי שאין מכירין
מכירין לפיכך כותבין גט חליצה אף על פי שאין מכירין וכותבין
מ
נ
(קכב.) משיאין על פי בת
(ר"ה ו. וכעי"ז קדושין נ.)
וחלצו לה ממי שאינו יבמה:
גט מיאון אף על
פי שאין מכירין ולא חיישינן לבית דין טועין:
קול ומעשה באחד שעמד
ומצי למכתב יקריבנו אל
מתני'
על ראש ההר ואמר פלוני
פתח אהל מועד לרצונו
מתני' בן פלוני ממקום פלוני מת
לפני ה' (רשב"ם ב"ב מח.).
מלמד שכופין אותו. לקיים דברי נדרו (קדושין נ.) להקריב מה שנדר (ב"ב מח.). וכן אתה מוצא בגיטי נשים. בהנך דתנן
והלכו ולא מצאו שם אדם והשיאוה ושוב מעשה באחד בצלמון שאמר אני פלוני בן פלוני נשכני נחש והרי הוא מת והלכו ולא
הכירוהו והשיאו את אשתו דאלמא לא בעינן היכירא. ושמא הכא מיירי שגם היבם אינו מכיר בה שהיא יבמתו. כגון שהיה הוא
(כתובות עז.) ואלו שכופין אותו להוציא מוכה שחין ובעל פוליפוס דכופין ומכין אותו עד שיאמר רוצה אני דונתן מדעתו משמע
במד"ה וכן גבי מיאון באומרת אי אפשי בפלוני בעלי והבעל אינו יודע וצ"ע:
(רשב"ם ב"ב מח.).