בית שמאי פרק שלשה עשר יבמות
קז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בית
אין
שמאי: אמר רב יהודה אמר שמואל מ"ט דב"ש לפי שאין
ממאנין. יתומה שהשיאוה אמה ואחיה אלא מן האירוסין:
א א מיי' פי"א מהל'
א) [לעיל סו. כתובות נב:
ב"מ נג:], ב) [כתובות עג.
גירושין הל' ג סמג
תנאי בנישואין. תימה דבפ' המדיר (כתובות עג. ושם) גבי
בבעל. אבל אם מת ולא מיאנה בו ונפלה לפני יבם אינה
(ג)
גיטין פא:], ג) [כתובות י.
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
יוצאת במיאון אלא תמתין עד שתגדיל ותחלוץ: אין בנות ישראל
קדשה על תנאי וכנסה סתם קאמר שמואל דאין צריכה גט ומוקי קנה סעיף ד:
קדושין מה:], ד) לעיל יג.
הפקר. ואפי' מן האירוסין לא תמאן ותיארס לאחר ותחזור ותמאן
ב ב מיי' שם טוש"ע שם
אביי פלוגתייהו בבעל דמפרש טעמא דרב שאין אדם בועל בעילתו
קדושין מה. [ע"ש],
ה) [דברים כה], ו) [צ"ל
סעיף ה:
בעילת זנות אלמא אפילו בבעל
אלא ממאנת בזה ותמתין מלארוס
ג ג ד מיי' שם טוש"ע שם
בית שמאי אומרים אין ממאנין אלא
לרבה], ז) לקמן קיח:
לשמואל יש תנאי בנישואין וב"ה נמי
לאחר עד שתגדיל ויהיו קדושין
כתובות עה. קדושין ז. ב"ק
סעי' ד:
❖
ד ה מיי' שם טוש"ע שם
לא פליגי אלא משום דסברי דליכא
גמורים ולא תצא עוד משני במיאון:
ארוסות ובית הלל אומרים ארוסות
קיא.,
א
ותמאן. בראשון ותנשא. ובגמרא [ע"ב]
למיגזר דמידע ידעי דנישואי קטנה
ונשואות ב"ש אומרים בבעל ולא ביבם
(א)
ה ו ז סמעייי'' ו:פ"ז מהל'
דרבנן נינהו אבל הא מודו דאין
פריך הא מיאנה בו כבר חדא זימנא:
וב"ה אומרים בבעל וביבם ב"ש אומרים
אישות הל' כג טוש"ע
ב
הגהות הב"ח
גמ' מ"ט דב"ש. דאמרי נשואה
תנאי בנישואין וריב"ן הגיה כאן
שם סימן לח סעיף לה לו:
בפניו ובית הלל אומרים בפניו ושלא בפניו
❖
ו ח מיי' שם הל' כג:
ג
(א) במשנה ב"ש אומרי'
אמר רב יהודה אמר רב ואר"י מ"מ
לא ממאנה הא קטנה היא:
בבעל וב"ה כצ"ל ותיבות
ב"ש אומרים בב"ד וב"ה אומרים ד בב"ד
לפי שאין תנאי. מועיל בנישואין של
תיקשה לרבא דאמר התם (דף עג:)
ו)
ולא ביבם נמחק: (ב) גמ'
ושלא בב"ד אמרו להם ב"ה לבית שמאי
ניחא להו כי היכי דליפוק
גדולה ואפי' הוה ליה תנאה בשעת
בטעות אשה גרידתא מודה רב דיש
תוס' חד מקמאי
עלייהו: (ג) תוס' ד"ה אמר
ה ממאנת והיא קטנה אפילו ד' וה' פעמים
קדושין אחולי אחליה בשעת ביאה
תנאי בנישואין ועוד דאפי' נכנסה
פרק בית שמאי
רב יהודה וכו' דבפ' המדיר
אמרו להם ב"ש אין בנות ישראל הפקר אלא
וחופה וחיילא להו קדושין קמאי ואי
לחופה ולא נבעלה קאמר הכא דאין
הא דאמר שמואל
נ"ב ריש דף ע"ג וע"ש
בתוס': (ד) בא"ד וגרס
טעמייהו דב"ש משום
אמרת נשואה קטנה תמאן לא ידעי
תנאי בחופה ונראה לר"י דאביי לא
ממאנת וממתנת עד שתגדיל ותמאן ותנשא:
הכא אמר רב יהודה אמר
דאין תנאי בנשואין
גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל מאי
אינשי דמשום קטנות הוא אלא
היה מפרש טעמא דב"ה משום
רב. נ"ב ולפי זה צריך לומר
לטעמייהו דב"ש קאמר
אמרי תנאה ה"ל בנישואין ואתו
דמידע ידעי כו' אלא משום דיש
[דאביי לא] פליג ארבה
אבל שמואל גופיה ס"ל יש
טעמא דבית שמאי ו לפי שאין תנאי בנשואין
דאמר התם דבאשה אחת
תנאי בנשואין דגר' בפרקין
למימר יש תנאי בנישואי גדולה:
תנאי בנישואין וסוגיא דהכא כעולא
ואי נשואה תמאן אתי למימר יש תנאי
מודה רב [דא"צ גט]
ובפ' המדיר קדשה על
נכנסה לחופה כו' מאי איכא למימר.
אמר ר' אלעזר דאמר התם המקדש
ומשום הכי ס"ל לרב אליבא
תנאי וכנסה סתם רב אמר
בנשואין נכנסה לחופה ולא נבעלה מאי
על תנאי ובעל ד"ה צריכה הימנו גט
לב"ש אמאי לא ממאנת דקאמרי אין
דב"ה דיש תנאי בנישואין
צריכה הימנו גט ושמואל
איכא למימר לפי שאין תנאי בחופה מסר
וכן פי' הר"ן בפ' המדיר
אמר אין צריכה הימנו גט
ז
דאין תנאי בנישואין (ד) וגרס הכא
ממאנין אלא ארוסות ומשמע לאפוקי
דאביי לא פליג ארבה
ואוקימנא לשמואל כל
האב לשלוחי הבעל מאי איכא למימר לא
נכנסה לחופה או שנמסרה לשלוחי
אמר רב יהודה אמר רב דלשמואל
א)
[אע"ג] דאותביה ע"ש אבל
הבועל ע"ד קידושין
הבעל דנפקא לה מכלל ארוסה:
בנכנסה לחופה ולא נבעלה יש תנאי
פלוג רבנן ובית הלל מידע ידעי דנישואי
הרב מהר"ש לוריא פי'
הראשונים הוא בועל ורב
הכא בע"א ול"נ שזה רחוק
ס"ל כיון דבעל אחוליה
לפי שאין תנאי. מועיל בחופה ואי
והא דאמר אביי לעיל בס"פ האשה
קטנה דרבנן נינהו רבה ורב יוסף דאמרי
❖
ואינו עיקר:
אחליה לתנאיה. אבל
אמרת קטנה שנכנסה לחופה ולא
רבה (דף צה:) גבי פלוגתא דרב
תרוייהו טעמא דבית שמאי ב)חלפי שאין אדם
בהכניסה לחופה ולא
נבעלה תמאן אמרי תנאה הוה להו
ושמואל דיבמה הרי היא כאשת איש
נבעלה או כשמסר האב
עושה בעילתו בעילת זנות נכנסה לחופה
לשלוחי הבעל לא אמר
ואתי למימר יש תנאי בחופה: מסר
דאמר אביי לחד לישנא דשמואל אדר'
מוסף רש"י
אחוליה אחליה לתנאיה
ולא נבעלה מאי איכא למימר לא ניחא ליה
האב. מסרה האב לשלוחי הבעל מאי
יצחק נפחא קאי דמפרש מילתיה דרבי
ממאנת למאמרו. הא
והלכה כרב. והא דאמר
דתיהוי חופה דאיסורא מסר האב לשלוחי
דתנא וב"ה אומרים בבעל
איכא למימר א"נ אתי למימר תנאי
יוסי משום דאין תנאי בנישואין לאו
הכא וב"ה מידע ידעי
וביבם, למאמרו הוא
דנשואי קטנה דרבנן נינהו
הבעל מאי איכא למימר לא פלוג רבנן ובית
מועיל במסירה שפיר קאמרי שהרי
משום דלא מהני תנאה קאמר אלא
דממאנת, שאם עשה היבם
בדין הוא דהול"ל וב"ה
הלל כיון דאיכא קדושין וכתובה לא אתו
אין כאן חיבה דנימא אחליה לתנאיה
משום דאין רגילות שיהו נשואין
מאמר ביבמה קטנה
ס"ל דיש תנאי בנשואין
ומיאנה בו, מפקיע מיאון
כשמואל גופיה דס"ל הכי
דקדושין. האי מסר האב לאו דוקא
מתבטלין מחמת תנאי שהיה בקדושין
למימר דבעילתו בעילת זנות רב פפא אמר
את המאמר וחזרה לזיקה
אלא לדבריהם דב"ש
דאילו משקיבל אביה קידושיה לא
דרגילות הוא או שיודע וימנע מלישא
טעמא דב"ש משום פירי טעמא דב"ה משום
לבדה וחולצת, ואע"ג
קאמר הכי הר' אלפס פי'
נפקא במיאון דהאב זכאי בקידושי
או גמרי ומחלי אהדדי בשעת נישואין
דגדולה שעשה בה מאמר
ופסק כעולא דאמר ממאנת
פירי טעמא דב"ש משום פירי דאי אמרת
ולא רצה לכנוס, קי"ל בפ'
לזיקתו ומסתברא כותיה
בתו ואין מיאון אלא ביתומה שקדשוה
וכן צריך לפרש ע"כ הא דקאמר שמואל
נשואה תמאן שמיט ואכיל להו מינה דסוף
ר"ג (לעיל נ:) דצריכה גט
דרב ושמואל ור"י
אמה ואחיה וה"ק מסר האב לשלוחי
אינה כא"א דבקדושין איירי ובקדושין
למאמרו וחליצה לזיקתו,
דאפליגו במיאנה לזה
סוף למיפק קיימא ובית הלל אדרבה כיון
הבעל דקי"ל בכתובות (דף מח:)
כ"ע מודו דיש תנאי והר' חיים היה
הכא מיאון עקר למאמרו
מותרת לזה כלהו משמע
דאמרת תמאן אשבוחי משבח להו סבר דאי
ולא בעיא גיטא, ואינה
דס"ל ממאנת לזיקתו.
דנישואין נינהו ודכוותה הכא מסרוה
מפרש הא דהכא נמי בענין זה וה"פ לפי
ממאנת לזיקתו. לעקור
ופסק גם כשמואל ור"י
לא עייצי לה קרוביה ומפקי לה מיניה רבא
אחין לשלוחין הוו נישואין ולב"ש לא
שאין תנאי בנישואין פירוש אין רגילות
נשואים ראשונים ולהפקיע
דאמרי ממאנת לזה מותרת
ממאנת מאי איכא למימר: לא פלוג
שיתבטלו נישואין מחמת שום תנאי
אמר היינו טעמא דב"ש שאין אדם טורח
זיקת ייבום ולצאת בלא
לאחים וה"ה שמותרת
ג)
חליצה (לעיל יג.).
לעלמא אי מיאנה בכל
רבנן. בין נישואין לנישואין: לפי
ואי אמרת נשואה תמאן אתי למימר
בסעודה ומפסידה וב"ה תרוייהו ניחא להו
האחים אבל לאותו
שאין אדם כו'. ורבנן תקינו נישואין
יש תנאי בנישואין בתמיה וכי יעלה
(ב) כדי דליפוק עלייהו קלא דאישות: ב"ש
שמיאנה אסור דכי אתא
לקטנה כדי שלא ינהגו בה מנהג
על לב לומר שמחמת תנאי נתבטלו
רבין אר"י מיאנה [בזה]
אומרים בבעל וכו': אמר רבי אושעיא
מותרת לאחין ולא הודו
הפקר כדאמר לקמן (דף קיב:) בחרש
הא אין רגילות מחמת קדושי קטנה
לו. אמר אביי מאן לא הודו
ד) ממאנת למאמרו ואינה ממאנת לזיקתו אמר
שנשא ואי אמרת ממאנה מימנעי
נמי לא ידעי אלא יאמרו דאשת איש
לו רב. רבא אמר לא הודו
רב חסדא מאי טעמא דרבי אושעיא מאמר
ר' אושעיה ואמרי לה רב
ולא נסבי לה דאין אדם רוצה לעשות
יוצאה בלא גט:
טעמא דב"ש לפי שאין אדם
אסי פי' אביי א' לא הודו
דמדעתה מציא עקרא
זיקה דבעל כרחה
בעילתו בעילת זנות ומיעקרא
לו רב אבל ר' אושעיה ורב
לא מציא עקרא והרי ביאה דבעל כרחה
עושה בעילתו בעילת
תקנתא דרבנן: דאיסורא. דבעילת
אסי הודו דה"ק מיאנה
ומציא זנות. וקשה לר"י דבפ' הזורק (גיטין
בזה מותרת בזה לכל
זנות: מסר האב כו'. דקי"ל
האחים ואפי' לזה שמיאנה
דנישואין נינהו ודכוותה בנישואין
דף פא. ושם) גבי המגרש את אשתו
מפני שאינה ממאנת
דרבנן הויא מסירת אחין נישואין ולב"ש לא ממאנה דהא מילתא
ולנה עמו בפונדקי דאמרי ב"ש אינה צריכה הימנו גט ומפרש בגמרא
לזיקתו וכמי שלא מיאנה
בזה דמי אבל לעלמא
פסיקא קאמרי דאין ממאנין אלא ארוסות מאי איכא למימר לאו
טעמא דסברי אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואין לנו לחוש
אסורה. רבא א' לא הודו
בעילת זנות היא ולא מימנעי: משום פירי. שלא יפסיד פירות נכסי
שקדשה בביאה אלא בא עליה בלא קדושין ותירץ דשאני התם דכיון
לו ר' אושעיה וכ"ש רב
מלוג אבל ארוס לית ליה פירי: סבר דאי לא. דאם איני משביחן עייצי
דגירשה ונתייחד עמה גלי אדעתיה שבעילתו בעילת זנות אבל הכא
אבל רב אסי הודה דה"ק
מותרת לכל האחים אבל
לה קרוביה כו': בסעודה. סעודת נישואין. הילכך אי אמרת תמאן
שהיה מתחלה דרך נישואין או בעלמא שאין הוכחה אין לנו לומר
לאותו שמיאנה בו אסורה
מימנעי ולא נסבי: ניחא להו כו'. הילכך לא מימנעי: אמר ר' אושעיא
שיעשה בעילתו בעילת זנות:
מפני שממאנת לחצי
דאי אמרת תמאן שמיט ואכיל להו. וא"ת והאמר בפ' המפקיד (ב"מ
ממאנת למאמרו. לב"ה דאמרי ממאנת ביבם למאמרו ממאנת שאם
זיקתו. ולעלמא נמי אסורה
מפני שלא מיאנה אלא בו.
עשה בה מאמר ממאנת ועוקרתו שלא תהא צריכה גט למאמרו אבל
לט.) המוציא הוצאות על נכסי אשתו קטנה כמוציא על נכסי
אבל לכל האחים מותרת
חליצה שהיא בשביל זיקה לא עקרה: דבעל כרחה. מקידושי ראשון
אחר דמי וישלמו לו מה שהוציא וא"כ לא יפסיד כלום במיאונה ואר"י
במקום שיש אחים דאין
ומכח נישואין רמיא עליה ובראשון לא מיאנה: והרי ביאת. יבם בעל
דמ"מ שמיט ואכיל אפי' הזמורות וגוף הקרקע אם כילה דא"צ לשלם
מיאון לחצי זיקה. אבל
בחד יבם או בשני יבמין
אע"פ שאכל שלא כדין כדמוכח בכתובות בס"פ אלמנה (דף קא. ושם)
כרחה היא כדאמר בהבא על יבמתו (לעיל נד.) יבמה יבא עליהה) בע"כ:
ומיאנה בכולן אסורה
ומציא
דאמר שמואל אמתניתין ולא בלאות לא שנו אלא נכסי מלוג אבל
והיינו דלא כר' אושעיה.
וה"ה לעלמא דמותרת אם
נכסי צאן ברזל יש לה הוי בה רב פפא אהייא אילימא אממאנת אי דאיתנהו אידי ואידי שקלה ואי דליתנהו אידי ואידי לית לה ואיירי בהנך
מיאנה בכל האחים ואמרי
שכילה שלא כדין שכילה גם את הקרן דאי בהני שכילה כדין א"כ היכי מסיק גבי איילונית אי דליתנהו איפכא מיבעי ליה דישלם פירות נכסי
לה (מיאון) מאי לא הודו
מלוג ולמה ישלם הפירות כיון שאכלם כדין אלא ודאי מיירי בפירות שאכלם שלא כדין כיון דליתנהו בעין לא ישלם ולכך קאמר שפיר דשמיט
לו רב אסי וכ"ש רב ור'
ואכיל פרי כיון שלא ישלם כלום: תרוייהו ניחא להו כו'. ה"ג בפר"ח תרוייהו ניחא להו דליפוק עלייהו קלא דאישות ולא גרסינן ניחא
אושעיה וה"ק מיאנה בזה
מותרת לאחים כלומר
ליה דלדידה נמי ניחא לה כדאמרי' (גיטין דף מט:) יותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא ואמרי' נמי ז) (קדושין מא.) טב למיתב טן דו:
כשיש אחים מותרת לכל
מידי האחים ולא לזה שמיאנה.
וכ"ש אם אין אחים אסורה
לזה שמיאנה בו דבחד יבם הכי נמי דמצי עקר א) ואפי' כשיש אחים דיש מיאון לחצי זיקה ומותרת לכל האחים ולא לזה שמיאנה בו ומיהו אם מיאנה בכל האחים מודה רב אסי דאסורה בכולהו וכיון דרבא ס"ל דר"י
פליג עליה דר' אושעיה דהא א' רבא מאן לא הודה לו ר' אושעיה. ואמרי לה רב אסי וכ"ש ר' אושעיה דלא הודה לו אלמא לרבא ר"י ועולא פליגי ודאי אדר' אושעיה והלכתא כוותיהו דממאנת לזיקתו וזהו טעמו של
הרב אלפס שפסק כעולא. והלכה כשמואל ור' יוחנן דאמרו מיאנה בזה מותרת בזה אבל לזה שמיאנה בו אסורה:
א) נראה דצ"ל אלא רבותא קאמר דאפילו כשיש אחים וכו'.